כוס הישועות קצו

בדיני והשיב ליה ר"נ אנא מתנית' ידענא כו' וא"כ ע"כ לא ניחא לן דשמואל יפלוג על מתניתא באשר נוכל לתרץ דלא פליג ועוד אחר דלא חזינן דרב הביא הברייתא לסייעתו א"כ ע"כ צריכנא לחלק כדמחלק ר"ח לעיל ורב סבר דאין חילוק והברייתא מכל וכל איירי בין דחלוקין בעיסתן בין דאין חלוקין וא"כ אף רבה ור"ש מצו למפלגי אליבא דשמואל וא"כ מאי תשאל השתא ממני דודאי הלכתא כשמואל וכחילוק דר"ח או אפשר לומר בדרך אחר והיינו בשנאמר דבאמת שמואל לא פליג ארב אלא במאי דסבר דצריך להביא ראיה בעדים אבל הוא ג"כ סבר דצריך לקיים השטר מקודם ומוקי שמואל לברייתא בראי' דקיום השטר ובפירוש' דברייתא קמפלגי וא"כ אחר דשאל רבא לר"נ כמאן פסק אי כרב אי כשמואל אחר דחזה דרבה ור"ש פליגי אליבא דרב ודאי כרב סבירא להו וגם שאל ליה אי סבר כרבה או כר"ש ומהדר ליה ר"נ אנא מתניתא ידענ' כו' דבזה יש לו תשובה מכל וכל אחר דבבריית' נאמר דצריך להביא ראיה א"כ ע"כ דרב ושמואל מפלג פליגי בפרושא דברייתא כדלעיל דאל"כ הוה ליה לרב להביא זאת הברייתא לסייעתי' דלי' וא"כ מפשט פשיט ליה הכל דע"כ הלכתא כשמואל אחר דברייתא לאו תיובתי' וגם פשיט ליה דהלכתא כר"ש אחר דע"כ הכי קא סבר שמואל ודוק. ואפשר דרבה ור"ש לא הוה ידעי כלום מהברייתא. וגם לפי פשוטו אפשר לומר דפשיט לי' מזאת הברייתא דסבר כרבה דהנה חזינן דמביא ג"כ לסיפא דברייתא ומתרץ לה באין צריך לכאורה דהא הוא לא שאל לי' אלא אדינא דאחים לכך אמינא דמזה פשיט ליה ג"כ דסבר כרבה דהנה חזינן דהש"ס מדייק' לישנא דוכן וכדפי' הרשב"ם ובאמת אפילו לא הוה קאמר לישנא דוכן הוה אפשר לדקדק למה קאמר ב' דברים שוים וכדכתב נמי הרשב"ם וא"כ אף דמשני ליה מ"ד כו' מ"מ יקשה לן לכאורה למה קאמר לישנא דוכן אלא ע"כ דאי לאו דקאמר וכן אלא הוה אמר בקיצור האש' כו' הוה בזה מקום לטעות ולומר דמכל מקום אשה אינה דומה לאחי' אלא קילה מנייהו דא' מן האחים צריך להביא ראיה בעדים ואשה בקיום השטר לכך קאמר וכן דלהוי דומה ממש ל"א מן האחים וא"כ מזה נפשוט ודאי דהלכתא כרבה דראי' בעדים וק"ל והיודע לבחור יבחר:

ובמאי דאמרתי דבא ר"ח לתרץ דברי שמואל דלא תקשה ליה מברייתא דמביא ר"נ א"ש דאמר ל"ש ולא קאמר לא אמרן אי הוה קאי אמימר' דידהו ודוק במאי דכתבי לעיל בתוס' ד"ה אימא מעיסתו קימץ אע"ג כו' מזה יתיישב היט' אריכות לישנא דר"ח דלא ה"ל למימר כ"א אם חלוקי' בעיסתן כו' ומאי האי דקאמר ל"ש כו' אבל לפי דבריהם א"ש דבא לומר דאף דלא טעי' הכי כו' דמדקאמר ל"ש כו' ע"כ לעיל קאי דטעין שנפלו לי כו' וק"ל:

בפיסק' בד"א כו' אטו כו' חסורי מחסרא כו' עיין לעיל מה שכתבתי במתני' דאפשר להעמיד דבר זה בלישנא דמתני':

הנה חזיתי מדקדקים אמאי לא תני בסיפא דמתני' בחזקות האלו גם במוכר ולא קתני אלא מתנה ואחין שחלקו ונכסי הגר ואני אומר באשר נאמר דבמתנה אפילו שלא בפנים הוה חזקה אפילו בדלא אמר ליה חזק וקני ומתני' דילן לא קתני בפניו באמת וא"כ אפשר דמשום הכי לא קתני מוכר בהדיי' דבמוכר צריך באמת להיות בפניו בדלא א"ל חזק וקני ומתני' אתי לאשמעינן דשלא בפני' מהני במתנה ואי הוה קתני נמי מוכר הוה צריכ' למיתנ' בפניו כברייתא דלשם משא"כ השתא ועיין מה שכתב מהרש"א לקמן בסמוך בתוס' ד"ה נעל כו' וק"ל וגם לשמואל דסבר מתנה מגרע' גרע' ממכר א"כ נאמר לפי פשוטו דלא צריך למיתני מכר דהשתא במתנה קנה בחזקות אלו מכר לא כש"כ וק"ל:

בפרשב"ם בד"ה במתני' ל"ג ופרץ בפניו כו' נראה לומר דגם רשב"ם גופי' לא רצה להוכיח מדבריו אלה דלא גרסינן במתני' בפניו אלא עיקר הוכחתו נמי כדכתבו תוס' לקמן בד"ה נעל ולא קאמר דבריו אלה אלא ליתן טעם למה באמת לא קתני במתני' מילתא דבפני' לכך קאמר דהואיל דלא שייך בנכסי הגר לכך לא רצה למתני מלתא דלא שייך בכולם וק"ל:

בתוס' ד"ה נעל וגדר כו' עיין בב"ק מאי שתרצתי על מאי דמקשי' תוס' על הרשב"ם משם ובאמת נראי' דברי הרשב"ם:

דף נ"ג ע"א בגמר' וכמה כ"ש כו' הא דנטר עד הכא א"ל דאי לאו דאמר דשלא בפניו צריך לומר ליה חזק וקני ה"א הא דאמר כ"ש לאו כ"ש ממש דאפשר לדקדק עליו כדמדקדק בסמוך ה"ד כו' (דודאי אזה סמך מאן דשאל וכמה כ"ש דאל"כ שאלתו לאו כלום הוא דהא כ"ש קתני וק"ל) אלא באמת צריך לעשות חזקה אלימת' וא"ת א"כ טובא עביד ולמה קתני כ"ש דלמא משום הכי קתני כ"ש דלא צריך למימר ליה חזק וקני אבל השת' דשמע דצריך באמת לומר חזק וקני קא שאל וכמה כ"ש משום דקשי' ליה ממ"נ כדבסמוך וק"ל:

עוד בגמ' האי גדר ה"ד כו' טובא עבד לא צריכ' כו' לישנא דלא צריכא וגם דלא תקשה לך היאך לא ידע לפרש כאשר מתרץ ליה באמת לכך יש לפרש ולומר אחר דחזינן דעה אחת והיא למאי שרוצה לפרש דברי הרמב"ם דדוקא קתני והשלימו לעשרה ועיין בב"י סי' קצ"ב בח"מ. והנה ע"כ לא נאמר כן אלא בדעייל מעיקרא ברווח' והשתא בדוחקא דהוה חזקה כ"ש טובא אבל אם אפילו בדעייל מעיקרא בדוחקא והשת' לא עייל בה כלל ודאי דלא צרי להשלימו לעשרה והסת' נאמר דהמקשן סבר באמת דבאשר מעיקרא הוה עייל בדוחקא והשתא לא עייל כלל דשפיר מיקרי כ"ש ולא מקשה קושיתו אלא למה קתני והשלימו לעשרה וא"כ ע"כ מיירי באשר מעיקרא הוה עייל ברווחא והשתא בדוחקא דאל"כ אלא דמיירי בדעייל בה מעיקרא בדוחקא והשתא לא עייל כלל א"כ לא צריך להשלימו לעשרה וסבר, דהוה באמת רבותא טפי באשר עייל תחלה בדוחקא והשתא לא עייל כלל ולא השלימו לעשרה מאשר עייל מתחלה ברווחא והשת' בדוחק' וגם השלימו לעשרה וא"כ הכי קא מקש' ואלא דמעיקרא כו' טובא עביד פי' ול"ל השלימו לעשרה והוה ליה למתני רבות' טפי בדלא השלימו לעשרה אפילו ובדלא עייל, מתחלה אלא בדוחקא והשתא לא עייל כלל וקאמר לא צריכ' כו' כלומר דבאמת זה הוה רבותא טפי בדעייל השתא בדוחקא וגם השלימו לעשרה מאשר הוה משמעינן בדלא עייל השתא כלל וזה לא היה צריך לאשמעינן וק"ל וכן י"ל האי דבתרא ודוק:

בגמר' אמר ר"א א' ר"י נתן צרור כו' אפשר לומר דבזה יתורץ ויפורש נמי מילתא דכ"ש וק"ל. וקא נקיט לישנא דהואיל להורות דלא מיירי בסכר ובמפיק דהאי לאו הועיל הוא אלא הצלה מרע' הוא דאיכא וק"ל:

בתוס' ד"ה טובא עבד ואין זה כ"ש כו' ונעל נמי כו' הנה כתבו דבריהם הכא ולא לעיל בגדר דלעיל הוה אפשר לומר דקושיתו הוא אשמואל דאמר והשלימו לעשרה וא"כ לא הוה צריכנא ליישב בנעל משא"כ הכא דא"א לומר (לפי סברתם) אלא דמקשה כפשוטו ואין זה כ"ש א"כ ע"כ צריכנא לפרש ג"כ בנעל וק"ל:

ע"ב בגמר' לקנות אותה ואת חברת' כו' לקנות את חברת' כו' ודאי יש לדקדק מהאי מימרא למה צריכנא כל הני בבות שלשה ונאמר דברישא אשמעינן דצריך דעת לקנות השדה וכדכתבו תוס' לקמן בד"ה אדעתא דציבי וכדאי' נמי ברשב"ם שם ולא, קשה לן אלא מסיפא דמאי בא לאשמעינן אי דלא קנה חברת פשיטא השתא דבמיצעת' דקנה אותה לא קנה חברת' סיפא דאפילו אותה לא קני מכש"כ חברח' ואי דבא לאשמעינן דאפי' אותה לא קני הלא זה שמעינן מרישא דאל"כ רישא ל"ל וא"ת דה"א דלעולם לא צריך דעת ואי משום דא"כ ל"ל דלמא רישא דיוקא קמ"ל זה אינו דא''כ הוה קשה בבא הב' ל"ל הלא כבר הוה שמעינן מרישא ואמינא דעוד יש לדקדק האי ר"ז מאי עלה על דעתו דבעי בעי' הלזה ולא בעי' דר"א וגם אר"א יש לדקדק כן לכך אמינא דהוה אפשר לומר דהסיפ' קתני ודאי לאשמעינן דבר מה ואזה קא בעי ר"ז בעיתו רק דלא תימא א"כ מאי קאי