כוס הישועות קצה

כבר אחר דאית לן קנין פירות כקנין הגוף ודוק ודלא כתוס' ובדרך הזה יש לפרש ג"כ בדרבי יהודה ודוק היטב:

בתוס' ד"ה ישנו בדין יומים אין להקשות כו' כתבו דבריהם הכא משום דאי לאו דפליגי הני תנאי במלתא דא הוה אפשר לומר דהא דכתיב יומים מיירי בעבד דעומד תחת רבו מכל וכל והא דכתיב יומים מיירי בעבד הנמכר לאחר שלשים יום אבל השתא דחזינן דכל אפי שוי' הוצרכו לומר דבריהם אלו וזה אמרתי לפני תלמידי דרך צחות:

ע"ב בגמר' לעולם בבעל כו' לישנא דלעולם יש לפרש אחר די"ל באחר שחפר בורות שיחין ומערות אית ליה חזקה מכש"כ דבעל וק"ל:

הנה הרשב"ם נותן טעם על מאי דאמר רב אין מחזיקים בנכסי א"א היינו משום דמצי אמר' על בעלי סמכתי שהוא ימחה ויערער כו' אבל בדברי פוסקים ראיתי הטעם דסברא דהבעל מכר השדה לפירות ולמה תמחה ולפי טעם הזה יש ליישב קושיות הרשב"א בתוס' ד"ה במאן כפשוטו אחר דחזינן דאפילו כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך אין לבעל חזקה בנכסי אשתו משום דאינה מקפדת על בעלה בשאוכל פירותיו אפילו כתב לה וא"כ גם באחר איננה מוחה דסברא בעלה מכרה לאחר לפירות וק"ל:

דף נ"א ע"א בגמר' א"ל מסתבר' אמרי כדר"י. נראה דבאמת מעולם לא אמר רב הלכתא כדייני גולה ולא אמר אלא מסתברא דמחזיקים ותלמידים הוו סברי דחזר משמעתי' ופוסק כדייני גולה לכך שפיר קאמר מסתברא אמרי וק"ל:

הא דקאמר תחלה לימא לגלוי כו' ואח"כ אמר שמעת מינה כו' אפשר לומר דה"ק המקשן אחר דחזינן דמתני' מסתם קא סתים א"כ אפשר לומר דמיירי מכל וכל אפילו בדליכא שטר וגם במעות טמונים ואהכי קא מקשה לימא לגלוי זוזי הוא דבעי ואפילו תימא דמתני' לא מיירי אלא במקום דאיכא שטר מ"מ שמעת מינה במקום דאיכא שטר דלא אמרינן בי' לגלוי זוזי הוא דבעי וק"ל:

בגמר' ולא איתמר עלה כו' לישנא דאיתמר עלה יש לפרש דהוה אפשר לומר דשמואל אמתני' דילן אמר דבריו ולכך אמר ל"ש אלא בשטר מתנה דליכא למימר בי' לגלוי זוזי אבל לא בשטר מכר וא"כ הוה סותר הא דר"נ לכך אמר ולא איתמר עלה כו' דעלה דמתני' דהתם מיתני הא דשמואל ולא הוה מסייע' ליה וגם לא סותר ומוכח כן באמת מדבריו מדמסיים עד שיתן לו דמים דמשמע דהשטר ניתן כבר וא"א דעלה דמתני' דילן מיתני אכתי הוה איכא למימר דלגלוי זוזי הוא דבעי אחר דהשטר נכתב קודם נתינת המעות וק"ל:

עוד בגמר' ולאו הוא מותיב לה והוא מפרק לה כו' אפשר לומר דלכך הוה קמותיב קושי' זאת כדי ליישב לישנא דברייתא דאמרה הרי זו מכור' ונתונה ואי מכור' למה נתונה ואי נתונה למה מכורה אבל למאי דמשני דמיירי במוכר שדהו מפני רעת' א"ש הלישנא דמכור' ונתונה דאחר שהשדה רעת' המכירה הוה כמו נתינה וק"ל ולכך רב אשי מוקי לה בנתינה ממש וכתב בה תרווייהו לישנא ומה שמקשי' תוס' הכא על פי' רש"י ורשב"ם כבר ישבתי במסכת ב"מ דף ק"ח בשיט' דמצרנו' ע"ש:

עוד בגמ' מן האשה וגרש' כו' אפשר לומר דלהכי קא נקיט וגרש' דאי לא הוה אמר וגרש' הוה אפשר למטעי ולומר דלהכי אין לה עליו כלום הואיל דהבעל אוכל פירות אבל לא מטעם דלגלוי זוזי והואיל דנקט אצל האשה וגרש' לכך נקט ג"כ בעבד ושחררו וק"ל:

עוד בגמ' שאני התם דלא ניחא ליה למהוי עבד לוה כו' נראה דהכי פירושו דע"כ לגלוי זוזי הוא דבעי דאי משום דהוה צריך ללות לא הוה ליה ללות מן אשתו ועבדו ולשעבד את עצמו נגדם למהוה עבד להם והוה ליה טפי ללוות מאינש אחרינא ולמהו' עבד נגדו ולא למהוי עבד לעבדו וק"ל ולכאורה לא משמע כן מפירשב"ם:

ע"ב בגמ' ברם ר' אבא כו' אפשר לקיים הגירס' ולפרש דבאמת גדולי הדור אינן חולקין עליו רק הכל מדברי רשב"א הוא ופירושו כך הוא דהנה אחר דראינו דרב נחמן אמר לעיל לרב הונא סתם המוכר שדה לאשה קנת' ולא אמרינן לגלוי זוזי ובין דלא נתן לה שטר או דנתן לה שטר מיירי מדמסתם סתים לדבריו דלא אמרינן לגלוי זוזי ובנתן לה שטר סבר דלא אמרינן דל זוזי מהכא והשתא ר"ה ב"א שלח על ב' דברים אלו דמיירי ר"נ בהו (והיינו בלא נתן שטר ובנתן שטר) וקאמר דאחד מהם אמת אתו והיינו בדלא נתן שטר לא אמרינן לגלוי זוזי הוא דבעי אבל בדנתן שטר חולקין עליו כל גדולי הדור דר"נ סבר דלא אמרינן דל זוזי מהכא אלא הוה מכר ממש וגדולי הדור סברי דהוה מתנה וכמו שפירש הרשב"ם או כמו שפירש הר"י ודוק ובזה א"ש נמי דהדר' הש"ס וקמותיב התיובתא דקמותיב לעיל דלעיל אפשר לומר דלא הוה קמותיב וקמשני אלא בדנתן ג"כ שטר על השדה אבל השתא דחזי דאע"ג דלא נתן שטר לא אמרינן לגלוי זוזי לכך הדר קאמותיב וקמשני אפילו הכי שאני התם דלא ניחא כו' וכמו שפירשתי לעיל. ובזה אפשר ליישב מאי דקשי' לכאורה מאי דאמרו לרב חסדא שביק מר רברבי ועביד כזוטרי והלא כל גדולי הדור אמרו כמוהו אלא דאפשר לומר דהא דאמר רב המוכר שדה לאשתו קנת' והבעל אוכל פירות מיירי בדלא נתן לה שטר אלא בזוזי לחוד קנת' והא דאמר במתנה קנת' כו' מיירי בדנתן לה שטר מכר ולישנא דקנת' הכי דייק דלא הוה ליה למימר כ"א במתנה אין הבעל אוכל פירות ומאי רצה בזה דאמר קנת' אלא דמיירי באמת במכירה ונתן לה שטר מכר וסבר כגדולי הדור דלעיל דאמרו במתנה ביקש ליתן לה ור"א פליג וסבר דאפילו בלא שטר אין הבעל אוכל פירות ולכך שפיר קאמרי לר"ח שבק מר כו' ודוק היטב:

בתוס' ד"ה ר"ת לא גריס כו' עד ונראה לר"י כו' וסבר כרב הונא כו' הוצרכו לכך דבזה יתורץ מאי דהוה קשה לר"ת דתימא הוא לומר כו' שא"כ אין ממש בדבריו אבל למאי דפיר' ר"י א"ש דהואיל דגדולי הדור סוברי' כר"ה והוא סובר כרב נחמן דלעיל דסבר דלא אמרינן דל זוזי מהכא א"כ ממש וממש יש בדבריו דהלא הלכה כר"נ בדיני ודלא כמהרש"א דלא נחית לכך ע"ע:

בתוס' ד"ה במתנ' כו' תימא דאמר בגיטין כו' אפשר ליישב קושיתם דהתם שאני דהואיל דאין הבעל נותן לה שטר מתנה על המקום אלא היא רוצה לקנות המקום בחזקה א"כ תכף בשתחזיק בו הדר קנה הבעל דלא יהא דלא הוה המקום ההוא מעולם לבעל אלא הוה דהפקר והיא החזיק' בו קנה הבעל בחזקתה דמה שקנתה אשה קנה בעלה משא"כ הכא דהוא נותן לה שטר מתנה עלה ודוק:

דף נ"ב ע"ב בתוס' ד"ה דברים כו' וקשה כו' כבר יישבתי קושיתם בהמקבל דף קי"ו ע"ש דנראה דמיושב באמת בטוב טעם ודעת:

בגמר' אמר ר"ח לא שנו כו'. הנה אחר דאית לן כלל גדול דהלכת' כשמואל בדיני והכא במאי דפליג עליה דרב לכאור' דאין הלכה כמותו דהא רב נחמן פליג עליה ומביא בריית' דמסייע' ליה ודאי צריכנא ליישב דלא להוי הבריית' תיובתי' וכי לא ידע שמואל הברייתא לכך אפשר לומר דגם הכא במאי דפליג ארב הלכת' כוותי' דע"כ לא פליג עלי' דרב אלא בשחלוקין בעיסתן ולא בשאין חלוקין בעיסתן וקמוקי הברייתא בשאין חלוקין בעיסתן ואפשר דר"ח בא לתרץ בדבריו ובחלוקי' זהו שאמרנו וא"כ פסקינן באמת ככללן דהלכתא כשמואל וק"ל:

וגם בזה אפשר ליישב במאי דהשיב ר"נ לרבא אנא מתנית' ידענא ולכאורה לא השיב מכל וכל במאי דשאל לי' רבא דהלא הוא שאל ליה ג"כ אי סבר כרבה או כר"ש ואזה לא השיב ליה כלום לכך אפשר לומר דבאמת זה שאמר לי' רבא הא רבה והא ר"ש לאו דבעי למידע אי סבר כרבה או כר"ש אלא דה"ק אחר דחזינן דרבה ור"ש אליבא דרב פליגי א"כ סבירא להו דהלכתא כרב ולכך קאמר הא רבה כו' דסביר' להו כרב וא"כ ביותר יש למשאל מר כמאן סבירא ליה אבל אי לא הוה פליגי הני אמוראי אליבא דרב לא הוה שאל לי' דפשיט' דיפסוק כוותי' דשמואל דהלכתא כוותי'