כוס הישועות קצד

בהדיא ובפירוש באורייתא לכך אינו מקדשה אדעתא דרבנן זו היא סברת המקשן לכך קא מקשה קושיתו וקמשני שויה רבנן כו' וכן יש לפרש ג"כ במקומות אחרים וק"ל:

עוד בגמ' ה"ק אי לאו מודעה מאן דחתים כו' ואפ"ה לא צריכנא להגיה דבריו דלכך קאמר שפיר קא חתים לומר דשפיר עביד דחתים את עצמו אאשקלת' דניתן ליכתב דמצוה קעביד כדי להציל האונס מאונסו ולא תימא דלאו שפיר עביד הואיל וידע דהמכירה לאו כלום הוא והמקשן הבין דאשטרי אשקלתא קאמר דהשטר בעצמו שפיר נחתם ומהני למריה אשר הוציאו וק"ל:

בתוס' ד"ה קדיש בביא' כו' תימא כו' וי"ל כו' יש לדקדק על תירוצם הלז דמ"מ חיוב דשאר כסות ועונה אינו דומה למאן דיהיב הזוזי תכף ומיד ועיין בב"י סי' ר"ה וברי"ף דגיטין ודוק:

עוד יש לדקדק על תירוצם דא"כ למה קאמר שויה רבנן לבעילתו בעילת זנות לא ה"ל לתקן כ"א דלא ליתן לה שאר כסות ועונה והקדושין יהיו בטלין ממילא ויש ליישב וק"ל:

דף מ"ט ע"א בגמר' אמנה הי' דברינו אינן נאמנים מודע' היו דברינו אינן נאמנים הא דעביד ר"נ ב' בבות וה"ל לכלול בהדדי אפשר לומר דאי הוה אמר להו בההדי ה"א דלעולם מיירי בשכתב ידם יוצא ממקום אחר ואי משום דא"כ פשיטא היה אפשר לומר איידי דהוצרך לומר דבמודעה אינן נאמנים דשם ה"א אף דכתב ידם יוצא ממקום אחר יהיה נאמנים מטעם דניתן ליכתב וכדסבר הרשב"ם באמת בסמוך במילתא דמר בר רב אשי לכך קאמר דבריו בשני בבות לומר דע"כ באמנ' בשאין כתב כו' מיירי דאל"כ מקמ"ל וכן מודעה וק"ל ובמילתא דמר בר ר"א אפשר לומר ג"כ דלכך נקט הא דאמנ' כו' אע"ג דבזה מודה לר"נ להורות דבתרי מילי קמיירי דאמנה היו דברינו מיירי בכל גוונא בין בשכתב ידן כו' או בשאין כו' ומודעה לא מיירי כ"א בשכתב ידן כו' וכדסברי תוס'. ויותר מסתבר כפירשב"ם ולכך מחלק להו לומר דאמנ' לא מיירי ע"כ כ"א בשאין כתב ידם כו' דאל"כ מקמ"ל אבל מודעה מיירי מכל וכל בין שכתב ידם בין אין כתב ידם כו' וק"ל:

עוד בגמר' לא צריכא דכתב לה כו' לישנא דלא צריכא בלשון שלילה אפשר לפרש דלא תימא דאפילו לא כתב לה כן הוה אפשר לומר דאית ליה חזקה אי לאו דאמרה מתני' אחר דהוה אפשר ליכתב לה כן וא"כ ה"ל למחות כדי שלא יטעון אח"כ דכתב לה כן וא"כ אית ליה חזקה וכדכתב הרשב"ם על משכנתא דסורא דה"ל למחות דשמא אחר זמן מרובה לא יהיו עדים זכורים כו' וכן הכא נמי נימא הכי וא"כ הוה אפשר למטעי בדכתב לה כן דאית ליה חזקה באמת לכך קאמר לא צריכא כו' לומר דזה אינו דבודאי. בדלא כתב לה כן אין סבר' לומר כן ומתני' לא קמיירי אלא בדכתב לה כן ובאשר ישאל השואל באמת הטעם למה לא נאמר ג"כ הכא הכי אמינא הואיל דאינו שכיח לא נאמין אותו דכתב לה כן משא"כ במשכנתא דסורא וק"ל:

וצריכנא ליתן עוד טוב טעם ודעת מאי דוחקי לאוקמי בדכתב לה דין ודברים ובדכתב לה בעודה ארוסה ולא קא מוקי בדכתב לה בשנשאה כבר וכתב לה בלשון טוב ובקני' לכך אמינא דאפשר לומר באמת אי כתב לה בשנשא' דאינו רוצה לאכול פירות וחזינן דמקפידין זה על זה אף דכבר היה להם חיב' ביאה א"כ ע"כ בשיאכל אח"כ הפירות ודאי יש לו חזקה כי בודאי קנאה ממנה משא"כ בשכתב לה כן בעודה ארוסה אשר עדיין לא היה חיב' ביאה א"כ אחר נישואין אף דיאכל הפירות אין ראיה על החזקה כי י"ל דאינה מקפדת מהשתא אף דקפדה בעודה ארוס' ולכך קאמר תחלה לא צריכא דכתב לה דין ודברים להורות דבארוסה מיירי במקום דמהני זה הלשון וק"ל כן אפשר לומר בדרך אפשר ולא אמינא קבלו דעתי כי אין כן דעת כל הפוסקים לחלק בין דכתב לה בעודה ארוסה או בנשואה:

בתוס' ד"ה וכדרב כהנא כו' עד וי"ל כו' ובודאי לא תקשה דמנ"ל דמיירי רב כהנא בשאינו אומר דרך תנאי אלא שאומר כו' דאל"כ מאי קמ"ל רב כהנא מאי דלא שמעינן משאר כסות ועונה דאמר ר"י שם וכקושיית תוס' וק"ל. ודלא כמהרש"א:

ע"ב בגמר' הא איתמר עלה כו' על לישנא דאיתמר עלה י"ל משום דדבר זה מתני' ג"כ בברייתא והברייתא מסיימ' עד שיכתוב אחריות נכסים ואי הוה מיתנ' הא דרבה בר רב הונא אברייתא הוה אפשר לומר דודאי למעוטי נכסי מלוג אתי אבל לא למימר דבנכסי מלוג הוה מכירת' מכיר' אלא לומר דאפי' אחריות לא מהני אבל באשר אמר דבריו אמתני' דלא נזכר בה הא דעד שיכתוב אחריות א"כ ע"כ באשר בא למעוטי נכסי מלוג היינו דמהני מכירה וק"ל בתוס' ד"ה יכולה אשה כו' עד ומ"מ אומר רשב"א דא"א לומר כן כו' וא"ת א"כ מאי טעמא דמתני' הכא ומאי מייתי מדרב הונא הכא דלמא התם הואיל דלטובתה. נתקן יכולה לומר כן משא"כ באיש אף אנן נימא דבאמת הכא לא קמיירי דאומר הבעל איני מקבל פרקונך אלא אומר אפרקינך ואפי' הכי אמחול על פירותי' וק"ל וגם זה דלא כמהרש"א:

דף נ' ע"א בגמר' למעוטי מאי כו' כתב הרשב"ם והמתרץ. עצמו מפרש והולך לסייע תירוץ שלו כו' הוצרך לזה דאי המקשן קאמר ליה מאי בא לסתור בזה תירוץ של התרצן דהלא ודאי גם התרצן לאו אשאר נכסים קאי לומר דמיירי המתני' בהם דמתני' ודאי לא מיירי אלא. מנכסי מלוג דשייך בהו מכירה דמכרה האשה לבעלה דמה שייכות י"ל בשאר נכסים של הבעל דמכרה אשה לבעלה אלא ע"כ, המתרץ קא מפרש תירוצא דלי' ולהוכיח דלא ממעט אלא מנכסי מלוג. אבל קצת יש לדקדק מ"מ דמאי אכפת ליה אם ימעט הכל בין שאר נכסים ובין נכסי מלוג דהא רבר"ה סתמא קאמר לא נצרכה אלא כו' משמע דכל נכסי' אחרים נתמעטו, ונראה דאפשר לומר דאחר דאפשר לפרש האי, מקחו בטל היינו לאלתר וגם יש לפרש אשעת טירפ' כדאיתא בתוס' ד"ה אילימא כו' והנה ודאי אם נאמר דנכסי מלוג נמי איתנהו בכלל מקחו בטל ע"כ היינו בטל לאלתר דבהו לא שייך שעת, טירפה וע"כ לא שייך לומר בהו אלא או מקחו בטל לאלתר או דלא בטל כלל וק"ל ובשאר נכסים ע"כ לא שייך בהו לומר מקחו בטל כ"א אשעת טירפה כדכתב הרשב"ם וא"כ המתרץ בא להוכיח דנתמעטו נכסי מלוג רק דהוה מסתפי אם אמר בקיצור דנתמעטו כל הנכסים יאמר האומר דללמא מעולם לא נתמעטו נכסי מלוג ואי משום דלא קאמר רבר"ה אלא אותן ג' שדות היינו משום דמתני' והוא מיירי במאי דשייך למימר מקחו בטל בשעת טירפ' ונכסי מלוג ה"ה בטל לאלתר אבל כדחזינן דא"א למעט שאר נכסים א"כ ע"כ נתמעטו נכסי מלוג וק"ל:

עוד בגמר' ואב"א אמימר דאמר כר"א כו' הנה הרשב"ם כתב דאמימר אמר כר"א ויליף טעמא מקרא כו' ומתני' רבנן דפליגי עלה דר"א ע"כ. ותמיה לי באמת מאי דוחקי' דרשב"ם בזה דהלא אף אמימר ור"א מצי סברי כמתני' דילן דהלא מתני' דילן אוקמינן לעיל כדכתב לה בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בנכסייך וא"כ ודאי מצי למכרה לבעלה דע"כ לא קאמר ר"א התם אלא בשהפירות לבעל דדבר של שני שותפי' שהגוף לזה ופירו' לזה אין כח לשניהם למכור דלא זה קרוי בעלים ולא זה קרוי בעלים משא"כ מתני' דילן דאין לו פירות בנכסים ודוק:

עוד בגמר' ר"מ אומר הראשון כו' מפני שהוא תחתיו כו' קסבר קנין פירות כו' אפשר לומר דר"מ הוצרך לב' דברים אלו חדא מפני שהוא תחתיו וחדא מפני שקנין פרות כקנין הגוף דאי הוה אמר הא דתחתיו ה''א דלמא תחתיו אינו בא להורות דתחתיו לחוד סגי אלא דבא ללמוד ולמעט השני דאית ליה ביה קנין הגוף והא דקנין פירות כו' לחוד באמת לא מהני נמי אלא למעט השני כדכתבו תוס' מהא דאיתא שם בהחובל לכך קאמר דסבר קנין פירות כו' וא"כ ע"כ תחתיו אתי ללמוד דהראשון ישנו בדין יום או יומים דאי למעט השני אתי לא צריכנא ליה דהלא הב' ממועט