כוס הישועות קצג

דכבר פסק הטור בסי' רכ"ה דאחריות טעות סופר הוא במו"מ ודלא כשמואל ובסי' רל"ו פסק כשמואל דלא קנה בסיקריקון עד שיכתוב לו אחריות. וא"א לומר דמאן דאמר האי ומסתברא לית ליה חד מהני פסקי דהלא ע"כ כרבא פסקינן דאמר בב"מ הלכתא אחריות טעות סופר בין במו"מ כו' וכשמואל נמי ע"כ פסקינן מדתני' כוותי' בגיטין ואף דרב שנוי קא משני בדוחק' אשינוי לא סמכינן ואזלינן ודאי נמי אחר הכלל דרב ושמואל באשר פליגי בהדדי הלכתא כשמואל בדיני וכל זה כתב הרי"ף בגיטין. ואפשר ליישב ולומר דאף דפסקינן כשמואל בהדא מילתא מ"מ לאו מטעמיה דאף דאמרינן אחריות טעות סופר הוא מ"מ הואיל דלא נכתב בפירוש לא אמרינן דגמר ומקנה או מטעם דלא נתן לו מעות וכדכתבו תוס' לקמן בד"ה הא אתמר עלה כו' ודוק:

ודע דתוס' בכתובות כתבו דיש סברא לומר טפי נחת רוח עשיתי לבעלי בדלא חתמ' לראשון מבדחתמ' לראשון א"כ היה אפשר לומר דרב מתרץ דלעולם אפילו בדחתמ' ל"א אבד' כתובה והא דקאמר דבריו בדלא חתמ' ל"א רבותא קמ"ל וק"ל ובאמת תוס' שם דוחי' הסברא ההיא מ"מ רב אפשר דסובר כן:

דף מ"ח ע"א בגמר' מתיב רב יהודה כו' ובגוים חובטים אותו כו' הא דהביא סיפא דמתני' י"ל דאל"כ הוה אפשר לומר ולפרש המתני' דלעולם אין [חילוק בין אי כופין אותו ביד ישראל או ע"י כותי' והא דמחלק המתני' היינו בין כדין או שלא כדין והכי פירושא גט המעוש' בישראל היינו כדין ובגוים היינו שלא כדין ובדבר שכיח ורגיל קא נקיט למילתיה דבישראל רגילין לכפות בכדין ולא בגוים או דיתפרש כן בישראל היינו כמעשה ישראל כלומר בדין ובגוים היינו כמעשה גוים כלומר שלא כדין כדאי' נמי בירושלמי אשר התוס' מביאי' וא"כ לא הוה קשה מידי דשלא כדין הוה כמתנ' כדכתבו תוס' בד"ה ד"ת כו' לכך מביא הסיפא דקאמר ובגוים חובטים כו' דבכדין מיירי וא"כ ע"כ רישא אפילו שלא כדין מיירי והמיצעת' אפילו בכדין ודוק:

עוד בגמר' הא אתמר עלה אמר ר"מ כו' באמת קשה לן טובא דמביא לתרץ מרב משרשי' והש"ס קאמרה שם ר"מ ברות' היא ומאי דכתבו תוס' לא ניח לן באמת. ואמינא מילתא ולדייק תחלה מה דאמר' הש"ס הא אתמר עלה לא ה"ל למימר כ"א הא אמר ר"מ ומאי דקמדייקא בלישנא הא אתמר עלה. לכך אפשר לומר דע"כ לא קאמרה הש"ס שם דר"מ ברות' היא אלא באשר סבירא לן חילוקא דשמואל דמחלק שם בישראל בין כדין ושלא כדין וגם בגוי מחלק כן אבל באשר לא סבירא לן הא דשמואל ונאמר דאין לחלק כן אלא בגוים שלא כדין וכדין שוי' דפסול ופוסל א"כ שפיר אפשר לאוקמי הא דרב משרשי' ועיין בחדושי הרמב"ן ובאמת אפשר לומר דלא סבר ר"מ חילוקא דשמואל ובאשר נדייק באמת הא דאמרה הש"ס אלא הא דר"מ ברות' היא והוא לשון חוץ כדאיתא בערוך ערך ברות א"כ אפשר לומר דה"ק הש"ס שם הא דר"מ ברות' היא כלומר דנאמר חוץ מבית המדרש דשמואל ולא עליו ועל דבריו אמר אלא על מתני' קאמר דבריו וכאלו אמרה הש"ס הא דר"מ לאו אשמואל איתמר אלא מילתא באנפי נפשי' קאמר ופליג אדשמואל וטעמי' דשמואל כדאי' שם דלאו בני עשוי נינהו ור"מ פליג עליו וא"כ רב הונא אפשר דסביר כרב משרשי' בזה והשתא א"ש דקאמרה הש"ס הכא הא אתמר עלה כו' כלומר עלה דמתני' איתמר הא דר"מ ולא אמילת' דשמואל ור"ה סבר כוותי' ודוק. כן העליתי לפני תלמידי ואפשר לאומרו על אזן מילין יבחן ומתורץ בזה מאי דנראה דהרמב"ם פ' ב' פסק כר"מ ודוק. בגמר' מותיב ר"ה לקח מסקריקון כו' בודאי יש לדקדק על המקשן היאך לא עלה על דעתו לחלק בי' היכא דיהיב ליה זוזי ובין היכא דלא יהיב לי' זוזי. ועוד מאי האי דוקא מתרץ הא אתמר עלה אמר רב כו' הלא רב הונא לא סבירא ליה דרב כדלעיל דאמר לאפוקי מדרב כו' וביותר יש לדקדק ודאי מאי דמדקדקים תוס' בד"ה הא אתמר עלה כו' וגם בשנדייק לישנא דאמרה הש"ס הא אתמר עלה לכך אמינא דבאמת קושית המקשן הוא מלישנא דאמר שמואל עד שיכתוב לו אחריות דמשמע דאין מועיל דבר אחר כלל אפילו בשנתן לו מעות עד שיכתוב לו אחריות דאל"כ ה"ל למימר אם כתב לו אחריות קנה ואין זה דיוק כ"א בשנימא דאמתני' קאי שם דאמר לא קנה והל"ל אם כתב לו אחריות קנה אבל אי ארב קאי דאמר בשטר קנה שפיר קא מתפרש לישני' דאמר עד שיכתוב לו אחריות דקאתי לאפוקי דרב. והנה התרצן הבין המקשן דקושיתו הוא משמואל ומלישניה דאמר עד כו' וקמשני ליה הא אתמר עלה אמר רב כו' כלומר הואיל דאמר רב על מתני' דבשטר קנה לכך קאמר שמואל לישנא דעד והמקשן לא הבין את זאת אלא סבר מדרב קמשני ליה ודסבר ר"ה כרב לכך קמקשה עוד ולשמואל כו' וחזינן דאית ליה לר"ה הא דשמואל לכך קא מפרש דבריו אח"כ ואמר מודה שמואל כו' ומאי דאמרתי הא אתמר עלה אמר רב כו' לפרש בזה לישנא דעד דאמר שמואל גם זה העליתי לפני תלמידי ושבחוהו:

עוד בגמ' ולרב ביבי דמסיים כו' ר"ב מימרא הוא ומימר' לר"ה לא סבירא ליה. גם הכא נדייק דה"ל לומר גברא אגברא קא רמית וגם מאי עלה על דעת המקשן להקשות מר"ב אר"ה לכך אמינא דהלא כבר פרשתי לעיל דהא דרב ביבי בא לפרש לן כפל לישנא דמילתא דרב הונא אשר קיבל מרבו וסברה הש"ס דרב ביבי בא לפרש מילתא דרב הונא ודסבר ר"ה כן ולכך קאמר דבריו בכפל וקמתרץ ר"ב מימר' הוא כלומר דר"ב מימר' בפני עצמו הוא ולא דבא לומר דר"ה סובר כן ודוק:

בתוס' ד"ה יקריב כו' לא דמי להא דאמר כו' בזה יבא על נכון מאי דמחלקא הש"ס דבריו לתרי מילי דתחלה קאמרה יקריב אותו מלמד שכופין כו' ואח"כ יכול בע"כ ת"ל כו' לא ה"ל למימר כ"א יקריב אותו לרצונו מלמד שכופין אותו לומר רוצה אני דלכאורה הא דכופין אותו אין צריך תלמוד דעל כל מצות עשה כופין אבל במאי דכתבו הכא א"ש דאי לאו קרא דיקריב לא ה"א דכופין אותו כי היכי דסבירא לן דאין ממשכנין בחטאות ואשמות. אבל לפי זה קושיית' אשר הקשו אח"כ בד"ה אלא סברא לית' וק"ל:

ע"ב בגמר' והילכתא כו' דהא אשה כשדה זו דמיא כו' ודאי יש לדקדק מאי ראיה יש מדאמימר לרבא דהלא אף דאמימר סובר כן מנ"ל דהלכתא הכי והלא באמת הא דאמימר ליתא כדאמר מר בר ר"א לכך אמינא דאפשר לומר דרבא בא כמתרץ דברי רב הונא דאמר זביניה זביני דלא תקשה עליו ממתני' דסקריקו' ולכך קא מחלק בין שדה סתם לשדה זו כאלו אמר דע"כ לא קאמר ר"ה אלא בשדה סתם ומתני דסקריקו' בשדה זו מיירי וגם יש לחלק בשארי חילוקים הואיל דחזינן דשמואל אמר עד שיכתוב לו אחריות וסבר דהטעם דאחריות קונה משום דה"ל לאשתמוטי וגם קאמר בדארצי ליה זוזי היינו דמודה נמי בהא וא"כ שפיר אפשר לחלוקי בהא דלא תקשה א"כ מההי' מתני' ארב הונא ובאם שנאמר כן א"כ ע"כ טעמיה דרב הונא אינו מטעם דסברא הוא דאגב אונסי' גמר ומקנה דלפי טעם ההוא ודאי אין לחלק כלל וכדכתבתי לעיל וקאתי הש"ס ואמרה דחלוקי דרבא אינו וע"כ רב הונא מכל וכל אמר וכטעמיה דלעיל הואיל דחזינן דאמימר סבר דאפילו בשדה זו הוה זבינא א"כ. ע"כ הוא מטעם דאגב אונסיה גמר ומקנה א"כ ע"כ ליכא לחלוקי כלל וכלל וק"ל. ואף דבאמת דלא סבירא לן כאמימר בהא מ"מ מדבריו חזינן דר"ה אמר זבינא מטעם דסברא הוא כו' דאל"כ מאי עלה על דעת אמימר באשה וגם מבר"א לא פליג עליו כ"א מטעם דלא עשה כהוגן:

עוד בגמרא תינח דקדיש בכספא כו' באשר נאמר ונתרץ דברי אית דמפרשי ברשב"ם ורש"י הביאם ג"כ בכתובות ובשארי מקומות ובודאי לאו קטלי קני באגמ' נינהו לכך אמינא דאחר דרא' דאמר ואפקעינהו רבנן לקדושיה וסבר דהטעם הוא משום דכל מקדש אדעת' דרבנן מקדש והיינו מטעם דאי לאו דקיבלו רבנן לגו"ש דקיחה קיח' ואמרו דמקדשין בכסף לא היה ידעי אינשי דמקדשין בכסף וא"כ ע"כ אדעתא דרבנן מקדש משא"כ בקדישי ביאה אשר נכתב'