כוס הישועות קצב

ודאי להעמידו בפני בעל חובו עביד כי היכי דלא להוה לוה רשע ולא ישלם וק"ל:

דף מ"ז ע"א בתוס' ד"ה פעמים כו' תימא לר"י כו' ויש ליישב כו' ק"ק דמכל מקום נטעון טענה אחרת בשביל היורש דאלו הוה אביו חי הוה טעין דאביו גזלן יורש מאבוה דלא הוה גזלן ובהכי הוה נאמן לפי גירס' הב' וכבר כתב הרשב"ם דשניהם אמת לדינ' ולפי תירוץ הראשון דתוס' היה א"ש קצת דנימא ג"כ אילו הוה כן הוה אמר לי' אבוה כן דאביו הגזלן ירש' מאביו דכל הזכיות דהוה ליה ה"ל לומר לבנו אבל לפי תירוץ ב' דתוס' ודאי קשה גם לפי תירוץ הא' דתוס' יש לדקדק א"כ כה"ג ה"ל לאשמעינן רבותא טפי דאפי בבן בן אריס כה"ג לא ה"ל חזקה ויש ליישב ועיין בב"ח דמפרש דברי הטור והרא"ש אביו דמיירי בחיי הגזלן א"כ גם הכא הוה אפשר לומר דלא מיירי בדמת אביו אלא עדיין חי רק דטוען דלקחה מגזלן ועיין בב"ח שם ודוק היטב:

בתוס' ד"ה ירד מאומנתי כו' עד דאי לאו הכי א"נ כו' דאי טעין נמי לקחתי' ממך אינו נאמן. יש לדקדק דמ"מ יהיה נאמן במגו דאמר מכח אבוה דאביו קאתיני ואפשר לומר דההיא טענה גופיה לא מהימן לומר מאבוה דאביו קאתיני אם לא מכח המגו דאני לקחתי' ממך ועדיין הדבר צריך תלמוד:

ע"ב בגמ' אמר ר"נ א"ל הונא כו' לאפוקי מדרב כו' לכאו' יש לתמוה היאך יאמר רב הונא דבריו בחיד' אשר נלמוד הואיל דדברים מיותרים נאמר דקאתי לאפוקי מדרב ודלמא נלמד מדבריו דקאתי לאשמעינן דברים אחרים וכאשר באמת אכתוב עוד בסמוך דאפשר להקשות לפי הפשט אשר ע"כ אמרתי שלכך קאמר דבריו בכפל ללמוד מדבריו כן דלא ה"ל לומר כ"א אין ראייתי ראי' ובאמת בלישנ' דאין מעמידין שדה בידו משמע דבאחריות מיירי דלשון מעמידין משמע אפילו אם יטרף ממנו יוחזר ויועמד בידו וק"ל:

עוד בגמ' רב ביבי מסיים בה כו' הנה באשר הדבר באמת תמוה עד מאוד אחר שרב ביבי פליג ארב הונא מאי האי דקאמרה הש"ס ר"ב מסיים כו' וכאשר הקשו תוס' באמת ע"כ אמרתי דאפשר לומר דאף דרב נחמן קאמר דברים אלו בלשון שאמר רב הונא חבירו מ"מ הוא לא היה מפרשו כמו שפירש רב הונא חבירו ואפשר דרב הונא קיבל הלשון כן מרבו והיה מפרש אותו לפי מאי דסבירא ליה ור"נ חבירו היה מפרש אותו בדרך אחר הכפל דלישנא ולכך קאמר רב ביבי בשמי' דר"נ דבריו אלה להורות דר"נ לא היה מפרשו כדרך שהיה מפרשו ר"ה. דהנה י"ל ולפרש כפל הלשון דתרי מילי קאמר ותרי מילי קמ"ל והיינו דבא לומר דאין הודאתו הודאה בדלא מינה לו מעות וע"ז מתפרש היטב לישנא דאין ראיתו ראיה ובא לומר ג"כ במינה לו מעות בפני עדים ואפ"ה אין מעמידין השדה בידו אלא יחזיר לו המעות ודלא כדסבר רב הונא. ולכך קאמרה הש"ס רב ביבי מסיים משמי' דר"נ לומר דר"נ באמת פליג על פירושו דר"ה במה שקיבל מרבו ובזה אתי' לן באמת נייח' מה דלכאורה הוה תמוה ולא מצינו במקום אחר דיאמר אמורא דבר מה בשם חבירו אטו ר"נ לא ידע לומר הדין מעצמו ובכל מקום דרך הש"ס לומר שהתלמיד אמר דבר מה בשם רבו ולא בשם חבירו וכל זה דלא כתוספות בד"ה ראייתו ראיה והיודע יבחר ועיין עוד מה שאכתוב בזה בסמוך ולקמן ודוק:

בתוס' ד"ה ראייתן ראיה כו' עד הילכך קאמר תרווי' דאין ראייתו ראיה כלל דאפילו מעות אין לו כו' יש לדקדק לפי פירושם א"כ מאי קא מקשה הש"ס מאי קמ"ל דלמא מילת' דא קמ"ל דזביניה זביני מאי דלא שמעינן משם ויש ליישב. אבל עוד קשה לי אחר דחזינן דעת הר"ר יודא אשר הביא הטור בסי' קנ"א דבגזלן ההורג נפשות על עסקי ממון אפי' בדכתב לו אחריות לא קנה אחר שיש לומר דהרוצח הכריחו ג"כ על האחריות והתם בסקריקון שאני דאין הגזלן חושש אם יכתוב הבע"ה ללוקח אחריות וא"כ ע"כ גמר ומקנה בדכתב ליה אחריות א"כ אמאי קאמר הכא לאפוקי מדרב דלמא אית ליה דרב והכא שאני דלא מועיל אפילו אחריות ודבר זה בא ר"ה לאשמעינן ובגזלן הורג נפשות קמיירי. ואפשר לתרץ וליישב דמסתמא ר"ה בכל גזלן קמיירי ואפילו החזיק על שדה זו בגזלנות כדאמר ר"י לעיל ובפרט לרוב המפורשים דלא פליגי ר"י ור"ח בהדדי ע"ע, ויש להוכיח קצת דבר זה דר"ה בכל גזלן מיירי אחר שבאמת היה אפשר לדקדק למה העמיד הש"ס דברי ר"ה ור"נ הכא ועל משנה דסקריקון ה"ל להעמידם לכך אמינא דבא לתרץ בזה דלא יקשה לן אמאי קא חשיב מתני' דילן כל הני דאין להם חזקה ולא קחשיב בהדיי' נמי גזלן לכך קאמר' דאין ראייתו ראיה אפילו וא"כ לא יאות למתניתין למתני דאין לו חזקה דהוה משמע הא ראיה יש כמדייק לקמן הש"ס על חזקה איש בנכסי אשה ואשה בנכסי בעלה וק"ל. ואם כן הוא ע"כ דבכל גזלן מיירי דעל כולם צריכנא ליתן טעם הנ"ל וק"ל:

עיין בב"ח סי' ר"ה דכתב אליבא דראב"ד דסבר אפי' מודה המוכר שקיבל הדמים אבל לא קיבלם בפני עדים לא הוה מכירתו מכירה דלא אמרינן אגב אונסי' גמר ומקני דסמך המוכר על זה דאי בעי אמר לא יהיב לי מידי לכך לא גמר ומקני כו' וא"כ שפיר קא מצינו לפרש הא דאמר ר"ה ואין מעמידין שדה בידו היינו אפילו מודה שקיבל הדמים כנ"ל ותרי מילי קאמר ולצדדי' קתני דאין ראייתו ראיה בהודאה ואין מעמידן שדה בידו אפילו מודה שקיבל הדמים וא"כ לא מקשה הש"ס מידי דטובא קמ"ל מה דלא שמעינן משם. גם לפי מה שסבר הרמב"ם לדעת הב"י דרב הונא מודה בגזל ממש דלא יהיב דמי דלא קני אפילו בדמים ולא קאמר דקני אלא בחמסן דיהיב דמי א"כ י"ל דגם זה קמ"ל בדבריו הכפולים וב' מילי קאמר כנ"ל ודוק:

גם יש לדקדק. לפי מאי דכתבו תוס' לקמן דף מ"ח ע"ב בד"ה ואפילו בשדה זו כו' לפי הספרים דגרסינן כו' וא"כ משמע דבשדה סתם אפילו כי אמר בפנינו הודה שלא ראו נתינ' המעות הוה זביני כו' וזה קאי אליבא דרבא א"כ יש לומר דרב הונא קמ"ל הכא דלא אמרינן כן אלא אפילו בשדה סתם אין הודאתו הודאה. ואף דתוס' גופא סותרים באמת סברה ההיא מ"מ הוה יכולים להביא ראיה עצומה מהכא וק"ל. וא"ת דלא ה"ל למסתם דבריו אי הוה בא להורו' כן דבשדה סתם נמי מיירי הלא השתא מסתם נמי קסתים דבריו באשר בא לאשמעינן לאפוקי מדרב לפי פירוש התוס' (אבל לא לפי מה שפירשתי לעיל דמדויק באמת בדבריו דבא לאפוקי מרב) ומה גם לפי מה שכתבתי לעיל דיש להוכיח קצת דר"ה בכל גזלן מיירי מדבא לתרץ דלא מיתני גזלן במתני' בהדי הנך דאין להם חזקה. ובאמת הוכח' קצת יש לזה דאל"כ מאי מקשה הש"ס לקמן ארב הונא דאמר זביני זבינא ממתני' דסיקריקו' דלמא ר"ה בשדה סתם מיירי והתם מיירי בשדה זו דאותו שדה אשר לקח הסקריקו' חזר וקנה מהמוכר בע"ה ודוק כי באמת י"ל דהוכח' הש"ס הוא דמיירי ר"ה אפילו בשדה זו לפי הטעם אשר נתן כל דמזבין כו' וגם מאי דאמרה הש"ס באחרונה אלא סבר' הוא כו' סבר' זאת יש ודאי אפילו בשדה זו וק"ל:

בתוס' ד"ה אבל בשטר קנה א"נ חתמ' ממש ובשטר בעל והא כו' ומסתבר' דטעמא דרב כו' נראה דלכך כתבו הכא האי ומסתברא ליתן טעם ולחלק מאי בין אי כתב' ליה שטר בפני עצמה או אי חתמ' עצמה, בשטר של בעל דאחר שטעמא דרב הוא מפני אחריות נמי וא"כ בשנתנ' לו שטר בפני עצמה א"כ הוה כאלו נכתב אחריות בו דאחריו' טעות סיפר הוא אבל בשחתמ' עצמה בשטר של בעל דהסכימה למקח של בעל מ"מ למה נימא שקיבלה עליה אחריות דאמרינן דהוה כאלו, נכתב בו אחריות היינו על הבעל ולא עליה ונראה באמת אפי' נכתב האחריות בפירוש בתוכה מ"מ למה נאמר דעליה קאי והיא לא חתמה את עצמה אלא להראות שהסכימה למכירה ולא תערער עליה ולמה תקבל נמי אחריות בזה ודוק ודלא כמהרש"א ומהר"מ ואף דבאמת בדוכת' אחרינא כתבו, האי מסתברא לתירוץ באנפי' נפשי' מ"מ במקום הזה לא נראה דכיוונו אלא כאשר כתבתי. ובאמת באשר נאמר סברתם זאת קשה לן טובא הלכתא אהלכתא