כוס הישועות קצא

נתן לאדם אחר טלית של אדם הזה וא"כ למה לא נאמר דזה ישתמש במה דבידו ואחר ג"כ במאי דבידו עד שיתודע בשל מי דלי' ומאי יהיה הפסד כולי האי לכל א' אבל בשנתחלפו בבית המשתה אפשר לומר דשל זה נגנב ומצא של חבירו ולמה ישתמש הוא במאי דלאי דלי' אחר שאין לחבירו כנגדו ולכך לא שאל מ"ט דשפיר ידע הטעם רק דקשה ליה מ"ש כו' היינו דלישנא דרישא ודסיפא קשה ליה כאלו אמר דה"ל לרישא לשנות בלישני' מבסיפא דהנה מצינו בתרומת הדשן סימן קי"ט והש"ע הביאו בסי' קל"ו דרוצה לדייק מלישנא דברייתא דאמר עד שיבא הלה ויטול את שלו ולא קאמר עד שיחזיר לו את שלו ע"ש דאינו יכול לעכב טלית זה עד שיחזיר לו את שלו אלא ע"כ יטול אותו תיכף ועיין בב"ח מה שכתב בזה ובאמת ודאי אין סבר' לומר בזמן דאית ליה לחבירו טליתו דנאמר שיחזיר לו את שלו אם לא בחזרתו את דלי' נמי וכן ההיפוך בזמן דלית ליה לחבירו טלית שלו דנאמר שיעכב הוא דחבירו וכן משמע בב"ח. והנה אחר דראה ברישא דקאמר' הברייתא עד שיבא חבירו ויטול את שלו כמו בסיפא ש"מ דגם באומן מצינו דטלית שלו נאבד ואינו ביד חבירו דאל"כ ה"ל למימר עד שיחזיר את שלו ולכך קאמר מ"ש רישא ומ"ש סיפא כלומר במאי דלא משנה הלשון בברייתא קשי' ליה ומהדר לי' ר"ח וכי אין אדם עשוי כו' כלומר לעולם הטעם אמת דמסתמ' נתן האומן טליתו לחבירו והא דלא קאמר בריש' עד שיחזיר את שלו לכך אמינא וכי אין אדם עשוי כו' כלומר אחר דאפשר נמי דמכר הטלית לאדם אחר א"כ לא מיתני ליה עד שיחזיר את שלו דהלא לפעמים אין הטלית בידו רק המעות ולפי זה אין חילוק בין אם מכרו או נתחלף לחבירו ודלא כתוס' ודוק:

בגמ' א"ל אביי לרבא כו' אפשר לפרש ההיפוך מאי דמפרשי' תוס' מימר' הלזה דהנה אפשר דבאו לדין לפני אביי אומן ובע"ה ואומן קטעין להד"ם וסביר אביי אי טעין כך וכך אית לי גבך לא הוה מהימן במגו דלהד"ם דירא לומר כו' כדאיתא בתוס' וחשד ליה אביי לאומן דמטעם הזה כפר ליה מכל וכל כי היכי דלהימניה כי אין סברא לומר דבע"ה יתבע דבר שקר מאומן וקמהדר ליה רבא דשפיר קאמר כלומר בודאי האומן האמת קטעין ולא יעיז בדבר שקר אחר שהי' אפשר ליה לטעון האמת דכך וכך אתה חייב לי עליו ואי משום דא"כ לא הוה נאמן זה אינו דראה תני' כלומר דראה ממש תני' ולא ראה כזה דבזה מהימן האומן במגו דלי'. ובאשר כתבתי לעיל בקושי' ובתירוצא דרבא ואביי אזיל כל חד וחד לטעמי' דוק בדברי אלה כי לפי דעתי יש יותר מקום לדברים האלו מאשר פירשו בתוס' ז"ל:

ע"ב בגמ' אמר ר"א ואי חכים כו' א"ל ר"א כו' ודאי נוח לן לומר ולפרש מאי רצו הני אמוראים בדברים האלו וכי טענות הרמאי' קא בעו לאשמעינן אי לאו דיצא לן דין מזה. והנה אומר דודאי רב אשי בא לאשמעינן דין גדול והוא מה שהביא הב"י סי' ע"ב ועוד במקומות אחרים דבאשר הוציא המוחזק החפץ מידו לפני עדים עד שלא בא לב"ד אע"פ שאמר באותו פעם כך וכך הוא חייב לי עליו הפסיד מיגו דלי' אחר שהדבר לא היה לפני ב"ד ולכך קאמר ר"א אי חכים הוא משוי לי' ראה דאומר לי' מאי אכפת לך תוציא לפני עדים ותטעון דבריך ובכן אתה נאמן במגו דהחזרתי והאומן אינו יודע דהפסיד מיגו דלי' בכך ומאי דמהדר ליה רב אחא כו' ו"ל עוד דפליגי בהא מילתא הני אמוראי' דהנה מצינו בטור סי' ע"ב סעיף ט"ז פלוגתא בדבר והוא דהיכא שמוחזק במשכון ואינו שוה לשומ' הבקיאי' החצי שהוא טוען עליו ואומר אני אטלנו בחובי לפי שהוא שוה בעיני כדי חובי והאחר כופר שאינו חייב לו כלום ואומר אע"פ שאיני חייב לו אני רוצה לסלקו בדמים שהוא שוה לשאר בני אדם כתב בה"ת שהדין עם בעל הכלי כו' וי"א שהדין עם המחזיק כו' והנה אומר דרב אשי סובר דהדין עם בעל הכלי ולכך יכול בעל הכלי לפתות את האומן בזה דיאמר לו מאי אכפת לך הלא גם בשתבא לפני ב"ד אינך תובע ממני אלא מעות ותוציא את הכלי לשום ואם לא ישומ' כפי התביעה שלך ע"כ צריכת להחזיר לי הכלי ואיני נותן לך אלא כדי שיווי דכלי וא"כ למה נירד לפני דינ' ודייני ניזל לפני אנשים אחרים לשום אותו ובזה משוי ליה ראה וע"ז פליג רב אחא וסבר דהדין עם המחזיק וא"כ מאי אהני לי' לבע"ה ברמאותי' דעדיין לא יוציא האומן את הכלי דיאמר כבר שמוה כלומר אינני מוציא לך כי הכלי אינו שוה כדי חובי ובאשר נבוא לפני ב"ד איני מחזיר לך הכלי אלא אחזיקנו בשביל תביעתי ודוק:

בגמ' אמר ר"נ אריס שהוריד כו' אפשר דבזה מתורץ למה לא קתני במתני' בהדיא אריס בתי אבות אין להם חזקה דהלא השתא אפשר למטעי אבל במאי דאמר ר"נ א"ש דאחר דגם באריס בתי אבות מצינו עת דיש להם חזקה א"כ אי הוה מפרש מתני' בהדיא מילתא ה"א דאין כאן עוד חילוק ולעולם לאריס בתי אבות אין חזקה לכך מסתם קא סתים ובע"כ מוכרחים לחלק בין אריס ב"א לאריס אחר א"כ גם חילוק זה נחלק וק"ל:

עוד בגמ' שלח כו' אריס מעיד או אינו מעיד כו' והתניא אינו מעיד כו' באשר נאמר דידעה הברייתא ואפ"ה קשאיל וגם בשנדקדק כפל לשון דבעי' דלי' ולא הל"ל אלא אריס מעיד או לא לכך אמינא דודאי ידע הברייתא דקתני אינו מעיד רק לא ידע אי כל אריס קאמר דאינו מעיד או דוקא באריס בתי אבות דא"א לסלקו וכדמחלק באמת הנ"י ע"ע והב"י הביאו ג"כ ובאשר השיב ליה סתם אריס מעיד דמשמע כל אריס מעיד אחר דשאלתו היה אם אפשר לחלק בין אריס לאריס ולכך מקשה והתני' אינו מעיד והשיב ל"ק כלומר דלעולם דאין לחלק בין אריס לאריס ואי משום דקתני הברייתא אינו מעיד מיירי בדאיכא פירי בארעא. והא דלא קאמר בקיצור דאיכא פירי ודליכא פירי אפשר דלסתור בא דעת הר' יונה דכתב הרא"ש בשמו אפילו אכיל פירי מעולם אינו מעיד השתא דצריך להחזיר ליה כל הפירי עיין שם בטור סי' ל"ז וק"ל:

עוד בגמ' ת"ר ערב כו' והוא דאית ליה כו' מלוה כו' לוקח א' כו' הא דלא כייל כל הני דברים בהדדי אפשר לומ' אחר דמחולקים בטעמא ודינא לא כייל להו בהדדי דהנה באשר נקיים סברת התוס' ד"ה קבלן דמלוה לא יעיד ללוה אא"כ אית ליה ארעא אחריתי כעין זה א"כ שפיר קא מחלק מלוה מערב דבמלוה צריכנא לומר שיהי' לו ארעא אחריתא כעין זה ולא כן בערב דבודאי לא יבא לגבות מערב בזמן דאית ללוה אפילו זיבורי' ולא כייל נמי לוקח בהדי חד מהם דלא דמו הטעמים להדדי בין לפי' התוס' ובין לפי' רשב"ם דלפי' התוס' טעמא דלוקח משום שמא ימצא שדה שלו גזול ולא כן במלוה וערב ואף לפי רשב"ם הטעם משום דמתייר' מפני ב"ח דמוכר ולא כן במלוה וערב כדכתב בד"ה והוא דאית ליה כו' וק"ל ובזה היה אפשר לפרש אח"כ מאי דאמר אמרי לה מעיד כערב דמי ומאי רצה דאמר כערב דמי לכך אפשר לומר דבא להראות לנו מה דהניחו תוס' בצ"ע אי יכול לגבות בינונית מקבלן אם לית ליה ללוה כ"א זיבורית וקסבר הש"ס דאינו יכול לגבות ממנו כ"א זיבורית ולכך קאמרה כערב דמי כלומר דדמי לערב מכל וכל ואף דלית ללוה כ"א זיבורי' יעיד לו הקבלן דומי' דערב וק"ל:

ואמינא עוד ליתן טעם לדברי הרשב"ם ולתרץ מאי דמקשי' תוס' עליו דליחוש לב"ח גדול דאפשר מעולם לא חייש הלוקח בזמן דאית ליה למוכר עוד קרקע אחרת ב"ח דיבא ב"ח נגד ב' קרקעות דאינו חושד למוכר דיהי' לוה רשע ולא ישלם דילוה כ"כ וימכור אח"כ קרקעותיו אלא ודאי אינו חייב כ"א נגד קרקע שלו אשר עדיין ב"ח ומיירי באמת דוקא בדאית לי' ארעא אחריתא היינו המוכר אבל באשר מכר כל קרקעותיו אז חשוד הוא בעיניו דמחמת דוחקו מכר קרקעותיו ואע"פ דלוה מ"מ מחמת דוחקו מכר קרקעותיו ואע"פ דיהי' לוה רשע ולא ישלם. ובהכי מתורץ נמי מאי דמקשי' תוס' בד"ה לוקח א' כו' אמאי לא קאמר לוקח מעיד למוכר כו' דודאי לפי דברינו שם מעיד לו אף דלית ליה ארעא אחרית' אחר שלא מכר כל קרקעותיו ושייר א'