כוס הישועות קפח

דבשלמא אם לא יקבל עליו אחריות א"ש דלא בעינן תחלה וסופו בכשרות דמעיקרא הוה ממון דדיה והשתא דדחבריה משא"כ השתא דקיבל עליו אחריות אזי יש סברא לומר דלא נשתנה הממון כולי האי ממה שהי' שהרי הוא חייב באחריותו ולכך מקשה השתא קושיתו ומתרץ ליה שאני ס"ת דלשמיעה קאי כלומר דבס"ת לא נשתנה כל עיקר ממה שהי' שבתחלה נמי לשמיע' קאי ולא לד"א והשתא נמי וא"כ לא נשתנ' ממה שהיה משא"כ בשדה דנשתנה ממה שהיה ודאי ודוק:

עוד בגמ' ואב"א לעולם דקיץ וניחא להו דכיון דרווח רווח אפשר לפרש הואיל דרווח להו במקצת אפשר דישתנה מזלייהו או שיכלו לישא וליתן באותו ממון וירווח להו הרבה עד שלא יצטרכו ליתן להו כלל להבא ועיין בב"י ומה שנרא' לי כתבתי:

ע"ב בתוס' ד"ה דאמר שמור לי כו' וא"ת כו' וי"ל כו' וא"ת ומקמ"ל שמואל כו' אפשר לומר בשלמא אי לאו תירוצם הראשון ה"א דבא לאשמעינן ולטפוי בשותפות מה שאינו בשאר שומרים והוא זה דבשותפי' הוא משועבד תכף ומיד משא"כ בשאר שומרים אבל השתא דצריכנא לומר ע"כ דאף בשותפין אינו משועבד כ''א למחר א"כ מקשין קושיתם וק''ל:

בד"ה כגון כו' ואין לומר דמעיקרא ס"ד כו' ולשמעון הנגזל אית ליה סהדי דאכלה שני חזק' וטעין מיהודא זבנ' כו' וא"ת א"כ מאי רוצה שמעון להעיד ללוי הלא הוא עצמו מודה דהשדה היה שייך ליהודה י"ל דודאי לוי טען דזבנה מראובן והחזיק לוי בה שני חזקה ושמעון זה בא להעיד דהיה ראובן דר בה יום אחד או דבא להעיד על חזקת לוי וללוי יש עדים ג"כ דראובן דר בה יום א' ואזי אין יהודה יכול להוציא השדה מידו כדאי' לעיל דף ל' ע"א ועיין שם בתוספות ד"ה לאו קמודי' כו' ודוק ודלא כמהרש"א דלא עיין יפה:

דף מ"ד ע"א בגמ' ולוקמ' בגזלן משום כו' ק"ק דהל"ל הניחא למ"ד יאוש כדי לא קני אלא למ"ד יאוש כדי קני מא"ל וא"כ לא הוה מצי לשנוי מאי דשני השתא. ודע דלישנא ולוקמ' בגזלן וכן ולוקמ' ביורש אחר דבדוחק מתפרש כאשר מפרש דרשב"ם על כן אמרתי דאפשר לפרשו כפשוטו וקאי אר"ש כאשר אבאר בסמוך וא"כ לא קשה מידי דלא קאמר הניחא למ"ד יאוש כו' דהש"ס ידע דר"ש סבר יאוש כדי לא קני ולא ידע אי סבר רשות יורש כרשות לוקח או לא לכך קאמר הניחא כו' דרוצה לידע אי סבר כן או לא אבל ידע שעיר דסבר דיאוש כדי לא קני לכך לא שאיל כך דבשלמא אי אבריית' קאי הוה אפשר להקשות למ"ד יאוש כדי קני תקשה ליה מברייתא וק"ל. והא דאפשר לפרש דקאי אר"ש ובברייתא קתני בהדי' מכר שדה כו' י"ל דה"ק הברייתא דהמערער כך טוען דלוי מכר ליה השדה ובית וראובן רוצה לפסול עדיו המעידין שמכר ודוק:

בגמ' הניחא כו' אפשר לומר ולפרש לישנא דהניחא אחר דחזינן דצריכנא ליישב גם למ"ד רשות יורש לאו כו' דלא תקשה ג"כ אליביה דלמה מסתם קאסתים דבשדה אינו מעיד ובפרה וטלית מעיד הלא גם בקרקע יאוש קני לתוס' אליבא דירושלמי וגם במטלטלי' לפעמים אינו מיאש וא"כ לא יעיד ליה אלא דצריכנא לומר דמילתא דשכיחא נקיט דבשדה שכיח דאינו מיאש ובמטלטלי' שכיח דמיאש וא"כ קשה ודאי למ"ד רשות יורש כרשות כו' דאל"כ הוה אפשר לשנוי אליבי' דתנא דבריית' מילתא דפסיקא נקיט בין דעשה תשובה ובין דלא עשה תשובה משא"כ אי אוקמ' ביורש לא הוה מילתא דפסיק' דהוה צריכנא לאוקמי דוקא בלא עשה תשובה כדאית' בתוס' ד"ה ונוקמ' כו' אבל השתא דצריכנ' לשנויי אליבא דכ"ע דבדבר דלא שכיח מסתם קא סתים א"כ הכא נמי לסתום דהא ודאי מילתא דלא שכיח הוא דיעשה תשובה ולא יספיק להחזיר עד שמת וא"כ לא הוה צריך לפרש כדלעיל נמי וק"ל:

יש לדקדק בש"ס דמקשה ולוקמ' בגזלן ודלמ' האי טעם דהא' נוח לי הוא הטעם באמת וא"כ א"א לאוקמי בגזלן דודאי הגזלן אינו נוח לו כמו יהודה המערער שאינו רוצה לגזלו אלא בא עם עדיו לערער ובודאי כאשר אנן יודעים דהראשון אינו קשה כ"כ לא שמעינן לטענה דהראשון קשה כו' ועיין ואפשר לומר דקושיות הש"ס קאי אליבא דתירוץ הב' דאב"א וק"ל:

הא דקאמר הש"ס לא מיבעי' כו' ואי בפשיטות קאתי למאי הוצרך לאשמעינן. וגם דמביא דברי רבה עליו ומאי דאמר בריש דברי' עשה עבדו אפיתיקו ולא הל"ל אלא סיומי' דמילתי' דעשאו שורו, אפותיקו כו' וגם בדברי רבה גופיה יש לדקדק למה כפל דבריו וקאמר מ"ט האי אית לי' קלא והאי לית ליה קלא לא ה"ל למימר כ"א האי אית ליה קלא והאי לית ליה או אפכא לכך אמינא אחר דמצינו דעת חכמי לוניל דסברי אי אתרי הב"ח בלקוחות דלא לקנות המטלטלי' אזי גובי' מהם עיין בטור ח"ה סי' קי"ב דהביאר הב"י והב"ח סבר דגם לדעת הטור בשעשאם אפותיקו וגם התרו בלקוחו' אזי גובי' מהם ובודאי קשה אליבי' א"כ גם הכא ניחוש לכך אע"ג דלית ליה קרקע מ"מ דלמא עשאו אפותיקו והתר' הב"ח בלוקח והלוקח ישתוק ולא יאמר כדי שיעיד לו המוכר לכך אמינא דמהכא יש סתיר' לדברי הב"ח ועיין בש"ך וטעמא דמילתא דאפי' התראה לא מהני משום דלא סמכ' דעת הב"ח מתחלה אחר שאפשר להבריח' בלי ידיעתו מי יקנס כדי שיוכל לחזור עליו כדאיתא בטור סי' הנ"ל ומ"מ צריכנא לפרש אליבא דדעה הלזו א"כ למה לא נתן רבה טעם הזה ונתן טעה דלית לה קלא ע"כ אמינא דבאמת ה"ק רבה מ"ט האי לית ליה קלא בשימכרם ויבריחם אח"כ לכך לא סמכ' דעת הב"ח מתחלה ולכך כפל דבריו דבעבדו קאמר האי אית ליה קלא כלומר אפי' לא התר' הב"ח בלוקח טורף ממנו דה"ל להזהר ולא ה"ל לקחנ' והאי לית לי' קלא כלומר לכך אפשר לו להבריח' ולכך לא סמכ' דעת הלוקח מתחלה ובתרי גווני יתפרש מילתי' דרבה ברישא ובסיפא. וברישא רבותא קמ"ל ובסיפא רבות' קמ"ל והשתא א"ש מאי דאמר' הש"ס לא מבעי' כו' דבא לן להורות האי מלתי' דלא תטע' ולומר דהיכן דעשאו אפותיקו וגם התר' אזי גובה מהלוקח וא"כ גם הכא ניחוש לכך קאמר לא מיבעי' כלומר כמו דבהא מילתא ודאי ליכא למ"ד דבלא עשאו, אפותיקו ועשה התראה בלוקח דיטרוף אח"כ כן נמי בעשאו אפותיקו אינו מועיל התראה כדרב' כו' ולכך הקדים הא דעבדו כדי שנידק מכפל דבריו הא מילתא ודוק:

ע"ב בגמ' ואמר ר"ח והוא דכתב לי' דלא כאסמכת'. הא דמביא הא דר"ח כאן משום דאל"כ הוה אפשר לפרש דברי רבה דמיירי בהקנא' ממש דמקנה ליה מטלטלי אגב מקרקע אבל מדברי ר"ח מוכח דלא כן הוא דאל"כ ל"ל למכתב דלא כאסמכתא וא"ת ר"ח גופיה מנא ליה דמיירי רבה משיעבוד אף אנן נימא דאל"כ למה קאמר קנה מקרקע ומהיכי תיתי דלא לקני מקרקע עד דהוצרך לומר דקנה מקרקע דבשלמא אי בשיעבוד מיירי א"ש דהוצרך לאשמעינן אף במקרקע דלא תימא דהוה דחי והוה אסמכתא משא"כ אי בהקנא' ממש מיירי מאי אתי לאשמעינן וגם במטלטלי לא ה"ל לאשמעינן הלא כבר מפורש במתני' דקדושין דמטלטלי נקנין אגב מקרקע ואתי' לן מן התורה מדכתיב ויתן להם אביהם מתנות כו'. וא"ת א"כ לא ה"ל להביא הא דר"ח כאן וממילא מוכח מדברי רבה גופי' דמיירי משעבוד כאשר אמרנו אף אנן נימא דהוה אפשר למטעי ולפרש דבריו דלעולם בהקנא' ממש מיירי והא דאמר קנה מקרקע וגם מאי חידש לן דמטלטלי' נקני' אגב מקרקע הוה אפשר לומר דבא למפשט לן הבעי' דנבעי בקדושין אי אקני מקרקע לראובן ומטלטלי' לשמעון מהו ואתי' רבה למפשט דלא קנה ולכך קאמר קנה מקרקע קנה כו' כלומר אי קנה מקרקע קנה מטלטלי אבל אי לא קנה מקרקע אלא אחר לא קני מטלטלי לכך הוצרך להביא הא דר"ח ור"ח ידע דלא נפשט הבעי' דלשם ולכך ידע דודאי בשעבוד מיירי רבה ודוק. בגמ' לא צריכא כו' דלא ה"ל ארעא מעולם. ק"ק דא"כ ה"ל לברייתא לפלוגי מינ' ובה והכל במטלטלי' בין דלית ליה ארעא ובין דאית ליה ארעא דהא השתא ברי א ע"כ בדהוה ליה ארעא מיירי דהא הוה ליה קרקע זאת שמכר