כוס הישועות קפז

חזקה בלשון יחיד (אי אמר הוא בעצמו כן ולא סתמ' דש"ס) וכאן אמר שותפין בלשון רבים וגם דקאמר מחזיקים זה על על דמשמע דשניהם מחזיקים זה על זה אתי לאשמעינן לכך אפשר לומר דאתי לאשמעינן בתרווייהו מה דלא היה שמעינן אי קאמר חדא דאי קאמר שותף יש לו חזקה ה"א דוקא בשהחזיק בכולה לכך קאמר נמי מחזיקים זה על זה כלומר וכל א' החזיק בחציו ואי קאמר הא ה"א דוקא בשהחזיק בחציו לכך קאמר שותף יש לו חזקה דאפילו בכולה ואתיא כרבינא דאינו מחלק אליבא דשמואל כ"א ביש בו דין חלוק' ואין בו (וכסבר' הרא"ש ולא כר"ח) ואפשר לומר דלכך המתין למירמי דברי שמואל אהדדי עד דאמר ואזדא שמואל לטעמיה דודאי ידע לחלק בין החזיק בכולה ובמקצתה רק אחר דחזה דשמואל אמר מילתי' תרי זימני א"כ ע"כ דאינו מחלק כדלעיל ולכך הקשה וא"ת א"כ ר"י מאי קאמשני וחילק בין דנחת לכולה ומקצתה אפשר לומר דסבר דבאמת שמואל לא אמר מילתי' אלא חד זימנא (יאפשר דמעולם לא קאמר שום דבר בחזק' דשותף רק אחר דתני במתני' אומן אין לו חזקה א"כ ע"כ דסבר דלפעמים יש לשותפי' חזקה כדלעיל) ואמוראי נינהו אליבא דשמואל דמ"ד דעדיפ' ליה לשמואל ביורד בכולה מבמקצתה ומ"ד דעדיפ' ליה מקצת' מבכולה ולכך קאמר אמרי לה להאי גיס' ואמרי לה להאי גיס' כלומר דאמוראי נינהו ואליבא דשמואל ומאן דתני שותף יש לו חזקה סבר דביורד בכולה עדיף ומאן דתני שותפי' מחזיקין זה על זה סבר דביורד במקצת' עדיף וא"כ לכל אחד יש לו תירוץ דלא קשה שמואל אדשמואל. ובהכי א"ש מאי דהוה דחיק' לן למאי קאמר דקמספקא לי' לא ה"ל לומר כ"א הא דנחית בכולה והא דנחית במקצתה ולא יותר וממילא הוה מספקא לן הי מינייהו עדיף וק"ל וזהו שאמרתי לפני תלמידי לחדודי:

והי' אפשר לדקדק אחר דחזינן בטור סי' קע"ט ובב"ח דכתב עלי' דמשמע ליה לחלק בין שותף בקרקע ובין שותף במטלטלים דבמטלטלי יש לו חזקה הואיל דיכול לומר זהו שמגיע' לחלקי וכבר חלקנו משא"כ במקרק' דאינו נאמן ע"ע א"כ מאי מקשה דברי שמואל אהדדי דלמא הא במטלטלי הא במקרק' ויש ליישב:

עוד בגמ' רבינא אמר הא והא דנחית לכולה כו' בטור ח"ה סי' ק"מ מביא פלוגתא דאביו הרא"ש סבר דוקא בכולה יש לו חזקה לדעת רבינא בדאית בה דין חלוק' ולר"ח אפי' במקצת' וקצת יש להביא ראיה לדברי הר"ח דרבינא סבר דאין לחלק בין כולה בין במקצת' דאל"כ אלא אף הוא מחלק בכך רק דסבר דעוד צריך תנאי דיש בה דין דחלוקה א"כ שמנ"ל לרבינא דהתרצן הראשון פליג על חלוק דידי' והא דמחלק בין כולה או מקצתה ולא מחלק בין אית בה דין חלוק' או לא נאמר אי הוה מחלק בין אית בה או לא הוה אפשר למטעי אפכא דאין לחלק בין כולה או מקצתה וחזינן באמת דרבינא אתא לפלוג מדתני הש"ס אמר רבינא כו' משא"כ לדברי ר"ח דאתי שפיר וק"ל:

עוד בגמ' לימ' שותף אין לו חזקה כו' הנה חזינן לקמן דף מ"ז דקתני אומן אין לו חזקה ירד מאומנתו יש לו חזק' אריס כו' ירד מאריסתו יש לו חזקה ומספק' להו לתוספות שם אי אמרינן דאומן להוי דוקא דומיא דאריס דלית ליה חזק' רק מאותן כלים שנתן לו לאחר שירד מאומנתו אי נמי אפילו אותן כלים שנתנו לו בשעה שהיה עדיין אומן כו' וא"כ נימא דלכך קאמר שמואל שותף כיורד ברשות לומר דלהוי דומיא דאריס דוקא דבא לידו השדה או הטלטל דוקא אחר שחלקו ונסתלקו מהדדי ויש ליישב:

בתוס' ד"ה שותף כו' וכ"ת דמשמע לי' דבכל עני' מדמי' לי' לאריס כו' ק"ק דאכתי קושיתם איתא לפי האמת דמנ"ל דסבר שמואל שותף אין לו חזקה כלל דלמא לעולם אית לי' חזקה סביר' לי' והא דאמר כיורד ברשות לעני' שנוטל בשבח המגיע לכתפיי' קאמר וא"ת דמשמע לן דבכל עני' קאמר הלא השתא לפי האמת לא דמי' לי' מכל וכל דהא מחלקין בין בדאית בי' דין חלוק' או לא או בין דנחית לכולה מבמקצת' וזה באמת יש ליישב וק"ל. אבל לא לפי פי' ר"ת דאמר דאינו נוטל בפירו' כ"א בבאי' מחמת טרחא וא"כ אינו דומ' מכל וכל ליורד ברשות וגם לפי דעת הרא"ש דסבר דאם הוצאה יתירה על השבח אינו נוטל כ"א הוצאה אשר נגד השבח ואינו דומ' ליורד ברשות מכל וכל ודוק:

בתוס' ד"ה שבח המגיע כו' עד ומיהו קשה לפ"ה למה הוצרך כאן להאריך כו' הנה לפי דעת הרא"ש אשר הביא הטור סי' שע"ה דאפילו בשדה העשוי' ליטע אם אמר בעל הקרקע עקור אילנך וזיל שומעין לו אפשר לומר לדעת רש"י דלכך הוצרך להאריך וקאמר דנוטל בשבח המגיע לכתפיי' דהיינו בפירות ואינו יכול לומר עקור כו' וגם דאפי' בשדה שאינה עשוי' ליטע הוה כעשוי ליטע וק"ל:

בא"ד וע"ק לר"ת אמאי קאמר כו' דע"כ לר"ת א"א לחלק כדמחלקינן אליבא דרש"י בין פירות ובין דיקלא ואלים דהלא מאן דבעי התם קאמר בשדה המגיע לכתפיי' לא תבעי לך משמע בהדיא דבלא מגיע לכתפיי' היינו מה דבא בלי טורח הכל מיבעי לי' אפי' פירות ודוק ודלא כמהרש"א:

דף מ"ג ע"א בגמ' אמאי נוגעים בעדותן הן הנה לפי דעת הסמ"ע סי' ל"ז דסבר הא דאמר' הש"ס אחין שחלקו ונטל הב"ח חלק של א' מהם דלרב (דפסקינן כוותי') בטלה החלוק' וה"ה שותפי' שלקחו שדה מאדם אחד ע"ע וה"ה בשנטלו המערער מחמת גזילה ע"ע והנה לשמואל דפליג וסבר ויתר כדלקמן דף ק"ז וא"כ הי' אפשר לומר דמיירי שמואל בהכי שחלקו וסברתו קאתי לאשמעינן דאמרינן בי' ויתר ולכך רשאי להעיד. ואפשר לומר דאי חלקו כבר אמאי קרי להו שותפין וא"ת דהשתא נמי בשמוקי דסילק את עצמו מהשדה א"כ אמאי קרי להו שותפי' אפשר דהואיל דמיירי דסילק את עצמו לאחר הערעור קרי להו שותפין. וא"ת א"כ נימא דאיירי שמואל שחלקו לאחר הערעור ולכך קרי להו שותפין אף אנן נימא דא"כ ודאי נוגעין בעדותן הן הואיל דחבריה ידע דיבא מערער על חלקו ואפ"ה חולק עם חברו ונותן חלק לחבירו שאין בו ערעור ודאי עושה לו טובה ופסול א"כ חבירו להעיד לו וק"ל:

עוד בגמ' וכי קנו מידו מאי הוי הרי מעמיד' כו' הוה מצי לשנוי דמיירי במטלטלים וק"ל. וכן לרשב"ם הוה מצי לשנוי בדאית ליה ארעא אחרית' ועיין לקמן דף מ"ו ע"ב בתוס' ד"ה לוקח:

בגמרא וכי מסלק נפשיה מניה מי מסתלק והתני' כו' אפשר להקשות דילמא הא דלעיל מיירי בשכבר סילק נפשי' קודם הערעור משא"כ כאן. ובאשר כבר כתבתי דא"כ לא הוה שייך לישנא דשותפי' לא קשה מידי אבל לפי מאי דחזינן דתוס' בד"ה וליסלקו כו' מקשים אהא והא בעינן תחלה וסופ' בכשרות ולא מקשים כן לעיל ע"כ צריך לומר דסבירא להו דמילתא דשמואל אפשר לפרש בשסילק עצמו קודם הערעור דאל"כ ליקשו קושיתם אהא דלעיל וא"כ הדרא קושי' דלעיל לדוכת'. וצ"ל דאפשר דלא קשי' להו לעיל דדלמא באמת קושי' המקשן היה זאת דסבר דעידי אות' עיר פסולים משום הכי וא"כ קושיתם ליתא אלא לפי האמת ודוק. ודע דבאמת אפשר לומר דקושית המקשן היה זאת ולכך מקשה אעדים דאפשר לומר בהו בעינן תחלה וסופו בכשרות משא"כ בדיינים ועל דיינים לא קשה ליה מיהו דדיינין מיפסלי בקל משום אהבה ושנאה משא"כ בעדים וק"ל. וגם אפשר לומר דלכך מקשה מעדים דודאי עדים לא מצי לאשכוחי כ"א מן אנשי עיר וא"כ מאי אהני להו אי לא מסלקי נפשייהו משא"כ דיינים אפשר לאשכוחי במקום אחר ומהיכי תיתי דיסתלקו ג' נפשייהו הלא ניחא להו טפי ליהנות ג"כ מצרכי עיר וידיינו דיינים אחרים ממקום אחר וק"ל. ועיין בתוס' נדה דף נ' בד"ה כל הכשר כו' דמשמע דקושי' המקשן קאי אדיינים ולא אעדים ויש לתמוה עליהם ודוק. ובהכי א"ש נמי הא דמשני שאני ס"ת דלשמיעה קאי דהנה מצאתי בחדושי הרמב"ן טעם על חילוק פיסול הגוף דאמרינן בי' דצריך להיות תחלה וסופ' בכשרות ולא בפיסול ממון משום דשאני פיסול הגוף מחמת קורבה דלא נשתנה הגוף והעדות דקודם שנתרחק היה בא להעיד לראובן והשתא אחר שנתרחק בא ג"כ להעיד משא"כ בפיסול ממון שקודם שנסתלק היה ממון שלו ולאחר שנסתלק נעשה ממון חבירו ע"ע והנה אמרתי אחר דמשני ליה דקיבל עליו אחריות דמחמתי' אזי מקשה קושיתו ומי מהני סילוק