כוס הישועות קפו

לבעלים והטור סביר דשומעין לו ע"ש. ונ"ל להביא ראיה מכאן לדברי הב"ת דאחר שהי' טוען טוב' יותר מכדי שוי' העזים וע"כ סביר להחזיק בעיזי עצמן דלדידיה שוי' כהתביע' ופסק אבוה דשמואל דאינו יכול לטעון אלא כנגד דמי' והעזי' צריך להחזיר ועתה דוק שמיושב בזה מה שהיה קשי' לן וק"ל:

ע"ב בגמ' רב מאי היא כו' מיום אל יום למעוטי מאי לאו למעוטי ניר דלא מה דמדייקא הש"ס דקאמרה מיום אל יום ולא ה"ל למימר אלא ג' שנים שלימים בעינן ונראה ליישב מה דהקשה הרשב"א בתוס' ד"ה למעוטי כו' דאחר דחזינן דר"י ור"ע סבירי להו דניר אינו חזקה וחזינן דרב אתי לאשמעינן דרבנן מחמירי' בחזקה יותר מר"י ור"ע א"כ ע"כ אית לן למימר דרבנן סבירא להו דניר אינו חזקה דאל"כ היו רבנן מקילין בחזקה יותר מר"י ור"ע ומדברי רב משמע דרבנן מחמירין וק"ל:

דף ל"ז ע"א בגמ' אמר ר"ז זה קנה אילנות וזה קנה קרק' מתקיף כו' א"כ כו' אפשר לומר דאף ר' זביד סובר דיש לו לבעל אילנות ליטע אחרי' במקומן ולא קאמר דאין לבעל אילנות קרק' אלא לענין שאין לו קרקע הצריך לאילנות דהיינו ליזרע ביניהן או לענין אורו וסלו וסובר דאינו תלוי זה בזה דאף שאין לו קרק' הצריך לאילנו' מ"מ יש לו ליטע אחרי' במקומן וכדסבר רב פפא לדעת התוספות כדאי' בד"ה לימ' ליה כו' ורב פפא סבר דבשאין לו קרקע הצריך לאילנות א"כ אין לו ליטע ג"כ אחרי' כשיתייבשו אלו דזה תלוי בזה ובזה א"ש לישנא דרב פפא דא"ל לר"ז א"כ לימ' ליה כו' דמשמע בהדיא דאית ליה לר"ז דלא מצי בעל הקרקע למימר לבעל אילנו' עקור אילנך כו' ודלא כתוס' ודוק:

ובזה נוכל לומר ולתרץ ג"כ מה דפיר' הרשב"ם לקמן בסמו' בהא דאמר הש"ס פלוגת' דר"ע ורבנן כו' דבב' אילנו' מיירי ואפ"ה סבר ר"ע דאית ליה קרקע ולכאורה שפיר קמדקדקו תוספות עלי' מהא דקתני במתני' ג' יש לו קרקע משמע אבל ב' אין לו קרק' וההיא אתיא אפי' כר"ע כדאמר הש"ס שם אבל במאי דאמרתי א"ש דאיכא למימר דהש"ס דהכא לא קמיירי אלא לענין אם יבשו יטע אחרי' תחתיהן וסבר ר"ע אע"ג דאין לו קרקע הצריך להן מ"מ אם יבשו יטע אחרי' תחתיהן והא דקתני בסיפא דמתני' ג' יש להן קרקע אתיא באמת אפי' כר"ע ומ"מ לא קשה מידי דבג' יש להן קרקע אפילו הצריך להן אפילו בעודן באיבן כדקתני במתני' אבל בב' אין להן קרקע הצריך להן רק כשיתייבשו יטע אחרי' וא"כ לא קשה מידי מהדיוק' ודוק:

ועוד נוכל לומר דהכא בכל הש"ס מיירי בנטיעות ולא באילנות גדולות וכבר מצינו דעת אחת בטור ח"מ סי' רי"ו דסבר ומוקי למתני' דלקמן דוקא באילנות גדולות ולא בנטיעות אף שמכר לו ג' (והוא דעת רבינו יונ') ובזה נוכל ליישב כל סוגי' דש"ס הכא ודוק ובזה א"ש נמי דהעמידה הש"ס הכא פלוגתא דר"ז ור"פ ולא העמיד' אותן לקמן בפרק הספינה או בהמוכר הבית אלא אחר דלעיל מזה קתני מילתא דנטיעות וק"ל:

אחר כתבי זאת זמן רב ראיתי לקמן בהמוכר הבית בבעל המאור ונראה דכיון לזה והרמב"ן השיג עליו ודוק עם מי הדין:

ע"ב בגמ' אמרי נהרדעי האי מאן דזבין דיקלא לחברי' כו' עיין בחדושי הרמב"ן מה שכתב על זה. והנה כד נדייק מילתא דנהרדעי במאי דנקטו דוקא דיקלא ולא נקטו אילן סתם לכך אפשר לומר דמיירי מהא דאית' לקמן דף פ"ב דאמר רב נחמן נקטינן דקל אין לו גזע ע"ש ודוק:

דף ל"ח ע"ב בגמ' אמר רב אין מחזיקי' בנכסי בורח כי אמרית' קמי' דשמואל כו' ורב מאי קמ"ל כו' ודאי הא דנטר הש"ס להקשות ממילתא דרב עד אחר שאמר כי אמרית' קמי' דשמואל כו' משום דאל"כ הוה אפשר לומר דרב מיירי בבורח מחמת מרדין אבל אחר שאמר שמואל וכי למחו' בפני' הוא צריך א"כ מוכח דלאו בבורח מחמת מרדין מיירי דא"כ לא הוה פליג שמואל כדכתבו תוספות א"כ שפיר קא מקשה והנה אפשר לומר דשמואל הוכיח דלא איירי רב בבורח מחמת מרדין דא"כ מאי קמ"ל רב דמילתא דפשיטא הוא ובזה א"ש לישנא דש"ס דקאמר' ורב מאי קמ"ל כו' דבא לומר ולהורות דרב לא מיירי בבורח מחמת מרדין דאל"כ מאי קמ"ל וק"ל:

עוד בגמ' ורב מאי קמ"ל כו' והא אמר רב חדא זימנא כו' ולא ניחא לש"ס לתרץ דה"א דרב טעמ' דתנ' דידן קמפרש וליה לא סביר' לי' כדלעיל דא"כ הוה קשה ליה אמאי נקט רב בורח ולא קאמר בהדיא מחא' שלא בפני' הוה מחאה ולכך קמשני הש"ס דאפי' מית' בפני ב' שאין יכולין לומר לו הוה מחאה דאורחא דבורח הוא למחו' כה"ג כדי שלא ישמעו אינשי את מקומו וק"ל:

דף ל"ט ע"ב בגמ' תהי בה ר' יוחנן וכי גזלן יש לו חזקה גזלן ס"ד אלא כגזלן כו'. אפשר לומר דר"י דאמר תחלה וכי גזלן יש לו חזקה סבר דטעמ' דב"ק הוא משום דלא יטעון אחר ג' שנים חזרתי ולקחתי ממנו כי"מ אשר הביא הרשב"ם ואזה קמתמ' הש"ס גזלן ס"ד כלומר דאין זה טעמ' דב"ק אלא טעמיה הוא כדפירש הרשב"ם באמת ולכך קאמר אלא כגזלן וק"ל:

דף מ' ע"א בגמ' מחא' בפני ב' כו' מודע' בפני ב' כו' הא דמחלק מהדדי אפשר לומר דבא לומר דלא דמי' אהדדי ולרמוז לנו דין אחר והוא זה דאם מיחה בפני עד א' בפני המחזיק דהוה מחא' ודלא כהרמב"ן ע"ע ולכך מחלק להו מהדדי לומר דאין דין מחא' כדין מודעה דאילו מודעה דוקא בפני ב' לעולם משא"כ מחאה וק"ל:

והא דלא תני בהדייהו קנין משום דקנין אינו שוה לגמרי לב' אלו דאילו קנין מעולם לא צריך אפילו חד וכדכתבו תוס' ולא קאמר קנין בפני ב' אלא לומר דא"צ כתובו וק"ל:

ע"ב בגמ' וכמעש' דפרדיס' כו' כלומר ולהכי צריך למודע' דאי לאו מודעה לא הוה ידעינן באונס' דלי' לאפוקי באונס אחרינא ובשדה זו דלא צריך למודעה דאף בלא מודעה יביא אח"כ עידי אונס' ומתבטל המקח אח"כ דסביר' ליה לרבא בשדה זו אפי' בלי מודעה מתבטל המקח כשידעינן אח"כ באונסי' משא"כ לרב הונא דסבר אף בשדה זו אי לאו מודעה לא מתבטל המקח אף דידעינן אח"כ דנאנס דאמרינן אגב זוזי גמר ומקני כן, מפרש הרב ב"י לדעת הרשב"ם ונכון הוא ע"ש:

דף מ"ב ע"א במתני' האומנין כו' אין להן חזקה לא לאיש כו' הא דמחלק תנא דמתני' הני מילי לתרי בבי נראה משום דהואיל דמצינו אשה בנכסי איש לפעמים אפי' ראיה אינו מועיל לה במקום דמצינו למימר לגלוי זוזי הוא דבעי כדאיתא לקמן דף נ"א ולאיש בנכסי אשתו במקום דאיכא למימר נחת רוח עשיתי לבעלי כדאית' דף מ"ט משא"כ בהני דקודמים ואף דאיש ואשה דמתני' מיירי בדמהני לי' ראי' כדאיתא לקמן מ"מ הואיל דמצינו בהו מקום דלפעמים לית להו ראיה לכך לא תני להו בדקודמי' והא דאב ובן אפשר לומר דהך בבא מיתני באפ' נפשיה ולא מיתני בבבא דשותפין דאי הוה מיתני בההי' הוה אפשר למטעי טפי מבהשתא דה"א הואיל דאשמעינן בשותפין דאין להם חזקה א"כ מכש"כ באב ובן אפי' חלקו דאין להן חזקה וזה אינו כדאיתא לקמן משא"כ, השתא וק"ל ע"ב בגמ' אבוה דשמואל ולוי תנו שותף אין לו חזק' וכש"כ אומן שמואל תני כו' אבל שותף יש לו חזקה כראה לפרש דבאמת לא פליגי הני אמוראי אי מיתני שותף במתני' ולא פליגי אלא באומן (דדחיק' לן ודאי אי יפלגו בהדא מילתא דלוי מיתני שותף ולא אומן ולשמואל אפכא) דללוי לא מיתני אומן דמכש"כ אתי וסביר דלשותף לית ליה חזק' לעולם ושמואל סבר דלפעמים אית ליה חזקה לשותף ולכך לא הוי אתי אומן במש"כ ולכך צריך למתני אומן והא דקאמר אבל שותף יש לו חזקה היינו לפעמים קאמר אבל לעולם דגם במתני' קא חשיב לי' ובזה נסתלק קושי' התוס' מעלן וק"ל, ואזדא שמואל לטעמיה כו' הא דאמר שמואל מילתא תרי זימני וגם שינה בלישני' דעל מתני' קאמר שותף יש לו