כוס הישועות קפה

דף ל"ד ע"א בגמ' וכיון דאמר דחטפ' ה"ל כגזלן כו' א"ל אביי מי דמי התם סהדא לאורועי קאתי כו' הכא לסיוע' קאתי כו' ודאי יש לדקדק מאי האי דקא טעו רבנן בדבר הזה וגם אתשובה דאביי דאמר לאורועי קא אתי ואסיועי קאתי יש לדקדק מאי אכפת לן אי לאורועי או לסיועי אתי כאלו משמע דבדעת העד קא תלי מילתא. לכך אמינא אחר דמצינו ב' דעות בהא מילתא אי אמרינן דוקא בנסכא דר' אבא דבחטיפה באה לידו והוה גזלן לפי עדות העד והודאתו והא דאמר ר"א ה"ל כגזלן היינו גזלן ממש אבל בשמעיד שבא בידו בתורת משכון ואינו זוכר כמה הלוה עליו המלוה נאמן בשבועתו לומר כמה הלוה עליו ולא אמרינן הוה לי' מחויב ששאיל"מ הואיל ובא לידו בדין וזהו דעת הרשב"א בתשובה ורמ"א הביאו סי' ע"ה ויש חולקין ואמרו דאמרינן אפילו בהא מחויב ששאיל"מ. ונראה דדעת הרשב"ם הוא כן ולכך הוצרך לפרש הא דאמר ר"א ה"ל כגזלן דגבי הך שבועה פסול כגזלן אצל כל שבועות ומדייק דקאמר ה"ל כגזלן ולא גזלן ממש דוק ותמצא והנה רבנן דקמי' אביי סברי ג"כ הכי ולכך הוו מדמי הא מילתא להתם ואף דהכא לפי דברי העד לאו בתורת גזילה אתי לידו מ"מ אמרינן בי' דהוה מחויב שבועה שאי"ל ואביי קא מהדר להו דלא דמי דהתם לפי דברי העד ה"ל גזלן ולהכי קאמר התם לאורועי קאתי כלומר לעשותו גזלן משא"כ הכא דוק:

עוד בגמרא אלא אי דמי' כו' ולב' שני ולפירי אע"ג דעד השתא נמי בפירי קא מיירי מ"מ ההיא עד לאו לפירי קאתי אלא המחזיק הביאו להעיד על החזק' לאוקמא לארעא גופי' בידו אבל האי עד ודאי המערער הביאו להעיד על הפירות שאכל ב' שנים ולהוציאם מידו דהמחזיק למה יביא אותו וק"ל:

בתוס' ד"ה וכל המחוי' שבועה כו' עד בסופו דקאמרו ודווק' ביתומים מסקינן דעבד כרב ושמואל עבד כו' משום דביתומים מקילינן כדכתבו בב"מ ולא תקשה דמנ"ל א"כ דרב ושמואל לא סבירא להו דר"נ ור"א דזה אינו דודאי אנן אחר דחזינן דפליגי בהא מילתא אמוראי אי אמרינן מתוך שאיל"מ אי לא אפשר לן להקיל על היתומים ולומר ולפסוק כאותו מ"ד דלא אמרינן בהו מתוך שאיל"מ משלם משא"כ אי ליכא מ"ד דסבר כן מהיכא תיתי דניקל עליי' טפי מאינש אחרינא וטפי מדבר אחרינ' דוק:

ע"ב בתוס' ד"ה ההוא ארבא ולריב"א נראה דלאו דוקא אוחזין כו' נראה דריב"א ודאי ג"כ במקום דמוחזק כל אחד חזקה ממש אף הוא סובר חילוק' דר"ת רק בטלית דאינן מוחזקי' ממש כ"א כל א' במה שתפס בידו ואמרינן דאף השאר אשר אינו בידו יחלוקו אזה קאמר דלאו דוקא מדקמדמי לשאר ולהכי בשטר הוא עצמו מודה דמועיל החזקה ודוק:

דף ל"ה ע"א בגמ' התם ליכא למיקם כו' הכא איכא למיקם כו' הנה אי קושיתו הוא מדשמואל דסבר כר"א דעידי מסירה כרתי או אפי' לרב קא מקשי לההוא לישנא דמי שהיה נשוי' כדאי' בתוס' הכא א"כ גם התם זימנין דאיכא למיקם עלה דמילת' בשיבואו עדים המעידים דנמסר ל"א תחלה צריכנא לומר דמ"מ לא שכיח כולי האי דאיכא למיקם כי הכא דמסתמא יהי' עדים למאן דאבותי' הוה ולכך נראה דמשום הכי קאמר דבר והיפוכו התם ליכא למיקם כו' הכא איכא כו' לומר דהתם ליכא למיקם כי הכא אף דאיכא למיקם לפעמים וק"ל:

עוד בגמ' ומ"ש מהא דתנן כו' נראה דמשום הכי נטר מלהקשות ממתני' עד אחר שתירץ ליה הא דרב ושמואל ויולק בין איכא למיקם או לא משום דאי לאו הכי לא הוה קשה ליה מידי משום דאחר דחזינן דהרא"ש ז"ל נתן טעם וסברא לדין דאלים גבר משום דמי שהדין עמו ימסור נפשו טפי להעמיד את שלו בידו ממה שימסור האחר לגזול ע"כ. וגם חזינן לרבא בב"מ דבעי לאוקמי הא מתני' דקתני יחלוקו דוקא בתרווייהו טועני' שמא ע"ש וא"כ ודאי לא הוה קשה ליה מידי דלמא נאמר התם כל דאלים גבר דמי ימסור את נפשו הלא לתרווייהו מספקא להו ברשות דמאן ילדה ולכך ודאי חלוק' עדיפא אבל כדראה דקמחלק בין איכא למיקם לליכא למיקם מטעם דאין ב"ד נזקקים לדין שסופו לבא לידי עיוות כדפירש הרשב"ם והטעם ודאי הוא משום זילותא דבי דינא ע"כ גם התם נמי נימא כל דאלים אחר דאיכא למיקם כו' כי היכי דלא יבא זילותא לבי דינא וק"ל:

בתוס' ד"ה שודא דדייני כו' ומה שפר"ח כו' אפשר ליתן דביקות לדקודם משום דאחר דמפרשים דשוד' אמרינן למי שירצה הדיין א"כ אפשר להעלות על הדעת להקשות דגם התם בהמחליף נימא שוד' לכך רצה ר"ח לפרש דלא אמרינן שוד' אלא במקרקע. והתוספות סותרים את דבריו וקאמרו עוד משמו דדוקא דיין מומח' עושה שוד' דגם בזה אפשר לתרץ הקושי' הנ"ל דמתני' קאתי לאשמעינן דינא במקום דליכא דיין מומח' כי הת' דאמר ר"נ לר"ש וק"ל:

ע"ב בגמ' ר"א אמר לעולם שמי' גזלן ומאי לא שמי' גזלן כו' אפשר דר"א לא קאמר דלא ניתן להשב' אלא באחד שגזל מ"ה אבל לא באחד מן השוק והחזיק בארב' ולא בא ר"א אלא לסתור ראי' דנהרדעי וקאמר דמעולם לא קאי ר"ח אלא בא' שגזל מ"ה ונראה שזהו דעת התוספות ועיין בפוסקים. ואפשר לדייק מלישנא דר"א דקאי גם אמילת' דנהרדעי מדקאמר לעולם שמיה גזלן לעולם דייקי ודוק:

עוד בגמ' א"ר אבא אי דלי ליה איהו גופי' כו' אפשר לומר דדייק בלישני' לומר איהו גופי' דלא תפרש כדמפ' הר"ח דמיירי דיהיב לוקח למרי' ארעא כו' דא"כ ודאי ליכא לחלק אי לוקח גופו או שלוח' דדי' קטעין למערער אבל לפירוש הרשב"ם א"ש דודאי אי לאו דאיהו גופי' קא טעין לית לן ראי' דנהוי הקרקע ללוקח דהלה המערער יאמר איהו לאו בשליחות' הוא דקעביד וק"ל:

עוד בגמ' א"ל ר"א לר"כ כו' אפשר לפרש דר"א אמילתי' דר"ז קאי ודבריו קא דייק דכפל לשונו ואמר דבר והיפוכו לומר וה"מ תוך ג' אבל לאחר ג' כו' דמשמע לאחר ג' מעולם אינו נאמן כי היכי דנאמן לעולם תוך ג' ואי לאו הכי לא הוה קשה ליה מידי משום דר"א הוה סובר כדעת התוס' לעיל דף ל"ג ע"א ד"ה אכבשי' כו' דבידעינן דבתורת אריסו' בא לידו אינו נאמן לעולם לומר לקוחה היא בידי ומשמע אפי' לאחר שירד מאריסתו הואיל דעדיין בידו מבראשונה ועיין בטור סי' ק"נ דהביא דעת החולק והוא הרמב"ן דסבר לאחר שכלה ימי המשכונה אם החזיק ג' שנים הוה חזקה והנה ר"א הוה סבר כסברת התוס' לעיל וא"כ לא הוה קשה ליה מידי דמאן דאחית לחבירו לפירות צריך להעמיד עדים דאחתי' לפירי וא"כ אין לו לירא עוד אבל השתא דראה מדברי ר"ז דלעולם אינו נאמן לאחר ג' אפי' בדאיכא עדים דבתורת פירי אתי לידי' משמע קשי' ליה לרב אשי דמאי אית ליה למעבד דוק ובזה מיושב מאי דדחיקא לתוס':

בתוס' ד"ה אין מוציאין כו' ואפי' כו' הואיל כו' אין נזקקי' להם ובזה א"ש דנקט הש"ס לישנא דאין מוציאין וק"ל:

דף ל"ו ע"א בגמ' הנהו עיזי כו' והוה קטעין טובא כו' דאי בעי אמר לקוחות הן בידי יש לדקדק לכאורה דמשמע דהוה קטעין טובא אפי' יותר מכדי דמיהן וא"כ לית כאן מגו דאי בעי אמר לקוחי' הן בידי דהלא הוא רצה לתבוע יותר מכדי דמיהן וא"כ אינו רוצה לטעון לקוחי' הן בידי והוה מיגו לגריעו' וכדכתבו תוס' בדף ל''ה ד"ה אי דלי ובדף ל"ג ד"ה ואי טעין ע"ש. וגם לכאורה יש לדקדק מאי קסבר הטוען דקטעין יותר מכדי דמיהן ואי איהו לא ידע הדין מ"מ הש"ס למה קאמרה דבר זה דקטעין יותר מכדי דמיהן דמשמע דרצה לאשמעינן הדין דאינו יכול לטעון יתר מכדי דמיהן ומאי קמ"ל בזה פשיט' לכך נראה דאחר דחזינן בטור ח"ה סי' ע"ב פלוגתא בין הב"ת ורבינו הטור דהב"ת סביר' ליה בטוען על המשכון יותר מכדי שוי' דהדין נותן דהמלוה ישבע ויטול כנגד דמי המשכון ואם יאמר המלו' אני אטלנו בחובי אעפ"י שאינו שוה כדי חובי כמו שאני טוען דהב"ת סבירא ליה דאין שומעין לו אלא צריך להחזיר המשכון