כוס הישועות קפד

גברא על חזקתי' והרי הוא פסיל דלא הי' לו חזק' דכשרות וא"כ ע"כ מיירי דהי' בחזקת כשרות והורד ע"י קול והוסק ע"י עד א' כו' ובדרך אחר א"א לאוקמי ודוק היטב ותמצא :

ובאמת לפי' הרמב"ם ותוס' קשה לן למה לא פליגי ר"א ורשב"ג בדרך אחר ופשוט טפי ואפכא והיינו בשלא היה לו חזקת כשרות והוסק ע"י עד א' המכשיר ואח"כ בא עד הפוסל דלר"א דחייש לזילותא לא מחתינן לי' ולרשב"ג מחתינן לי' דוק ועיין במהרש"א דקשיא לי' בדרך אחר לא נכון למרייהו דלימא כן דוק:

ע"ב בגמרא גחין לחיש לי' אין שטרא זייפא הוא כו' ובעובדא אחרינא קאמרה הש"ס דאמר לי' אין שטרא זייפא ולא קאמרה מלת הוא ואפשר לומר דבעובדא הא' הי' השטר מזויף ממש ולכך קאמרה מלת הוא ובעובדא הב' הי' השטר פרוע או אמנה וקמ"ל בראשונה אליבא דרבה רבותא טפי ובב' אליבא דר"י ובזה א"ש כפל לישנא דרב אידי בר אבין דאמר הלכתא כוותי' דרבה בארעא ובזה הוה די דממילא הוה ידעינן א"כ דבזוזי הוה הלכתא כר"י אפי' הוה דומיא דארעא והיינו אפי' הוה השטר מזויף ממש וכן אפכא אי הוה אמר דבזוזי הוה הלכתא כר"י ולא הוה קאמר דבארעא הוה הלכתא כרבה. ובזה א"ש נמי לקמן בסמוך דשלח ליה אביי מאי תיבעי' לי' הא איהו הא דאמר הלכה כרבה בארעא כי' ומאי הוצרך לכך דלא ה"ל למימר כ"א הא איהו דאמר הלכתא כוותי' דר"י בזוזי אלא משום דשם לא הוה השטר מזויף ממש וכבר אמרנו דמהא דאמר ר"א נמי הלכתא כוותי' דרבה בארעא מוכח דבזוזי הוה הלכתא כר"י אפי' בשטרא זייפא ממש וק"ל:

עוד שם הני מילי כו' אפשר לומר דרב אידי בר אבין קאמר האי הני מילי כו' אתמי' דאביי למימר דמשום הכי הוה מספקא לי' וק"ל:

דף ל"ג ע"א בגמרא אמינא כו' אמור רבנן הבא ליפרע כו' אפשר לומר דרבא ב"ש לא ידע הדין דאין נזקקין לנכסי יתומים כו' ואמוראי הוא דאמרי הכי בעירכין והוא לא ידע דכן הלכתא עד דמהדר לי' אביי וכי גדלי כו'. וגם אפשר לומר דשפיר ידע כן ואה"נ דאהכי הי' מקפיד ורמוזי הוא דקא מרמז בדבריו דלכאורה יש לדקדק בדבריו דאמר אמור רבנן הבא ליפרע כו' ולא הי' לי' לומר אלא מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה. והנה מצאתי בתוספות דכתובות דף פ"ז דמקשים אמאי לא הקשה מההי' משנ' למ"ד אין נזקקין לנכסי יתומים כו' ע"ע מה שתירצו דביתומים גדולים איירי. והנה רבא בר שרשום רמוזי דקרמיז במילתי' ולכך קאמר הבא ליפרע כלומר דבאמת לאו דבר ודאי הוא דאפשר ליפרע מהם דבעודן קטנים א"א ליפרע מהם ולכך קאמר הבא ליפרע בזמן האפשר מ"מ לא יפרע מהם כ"א בשבועה וק"ל. והנה לדעת הר' יונה אשר הביאו הטור סי' ק"נ דסבר בשעדין לא אכל הפירות לא אמרינן מגו אפי' בדלא יצא הקול משום דהוה מגו להוציא ולא מהני המגו אלא בדכבר אכל הפירות וא"כ ע"כ ה"נ איירי בשכבר כל הפירות, ובקל נוכל לפרש כן הכא א"כ לא קשה מידי מעיקרא דהא דאמרו אין נזקקין כו' היינו בשרוצה להפרע מהם ולא בשכבר נפרע כן סבר רבא בר שרשום ואביי מהדר לי' זיל אהדרא כו' היינו הפירות שכבר אכל אפי' וכי גדלי כו' משום דסבר אפי' בשכבר תפס צריך להחזיר והוה בכלל מה שאמרו אין נזקקין ודוק:

עוד בגמרא קריבי' דרב אידי כו' לסוף אודי דאיהי קריב טפי כו' אפשר לומר בדרך אחר אשר פירשו ז"ל ואומר דהא דאידי היינו דחבירו קריב אבל מ"מ הוא קריב טפי ומתחלה לא:

הודה דחבירו קריב כלל (והא דנאמר דאיהו קריב טפי היינו מכל אדם אחר שהוא מכיר או דבאמת לא גרסינן טפי הכא) ומיירי דצוה בצוואתו דיחלק הדיקלא לקריבי' לקרוב קרוב קודם לפי קורבתו חלקו וא"כ השתא דאודי האי דחברו קרוב נמי רק דאיהו קריב טפי הוה חבירו ודאי קרוב ואיהו ספק דומיא דספק ויבם ביבמות ולכך אוקמא ר"ח בנכסים לר"א ור"א סבר דיהדר ליה פירי מכל וכל דאכל עד השתא הואיל דהדין נותן דהוה דיליה מכל וכל ומהדר לי' ר"ת הא איהו דקאמר איהו קריב טפי ואע"פ דלפי הדין אין לו חלק בדיקלא מ"מ לפי דבריו שפיר קאכיל חלק גדול בפירות. (מיהו לפי זה צריך לומר דתרווייהו הוה קאכלי הפירות וק"ל). וכן יש לומר איפכא ודוק דבזה א"ש מאי דקאמרה הש"ס אוקמא ר"ח בידי' ואי כדפירש הרשב"ם מאי היו צריכין לר"ח בדבר זה דהא הוא אודי דשייך לו הדיקלא וק"ל בתוס' ד"ה אמור רבנן כו' אע"פ כו' ונראה כו' הנה עוד נראה לי דבזה יתורץ נמי דלא הוה מסתפי רבא מן המתנ' אחר דעיקר טעמו דאין נזקקין הוא באמת משום צררי זה לא שייך כ"א בשאין הב"ח מובטח בחובו שפיר אז קא חיישינן לצררי דאמרינן הלוה היה מתיירא שלא יפרע בעל חובו מבניו לכך התפיס ליה צררי אבל באשר הב"ח מובטח בלאו הכי דיתפרע או ממה שתחת ידו והיינו במשכון או בדרך אחר ודאי דלא חיישינן לצררי ועיין במקומות הרבה בפוסקים ובש"ס ותמצא כן והנה אחר שרבא בר שרשים סבר דאמרינן מגו דילי' ולא ידע דקלא מיגרע גרעי להמגו סבר דלא צריכנא להמתין אע"פ דאהדר לארעא ליתמי עד דלא אתפרעי דאי משום צררי לא חיישינן אחר שהי' אפשר שאחזיק הקרקע בידי עד דאכלי שיעור זוזי ולא הוה מסתפי א"כ אלא משבועת היורשים דנשבעים אפי' ליתומים גדולים ואביי מהדר לי' דאין זה אמת דהקול באמת מיגרע גרעי למגו וא"כ שפיר חיישינן לצררי ודוק היטב:

ע"ב בגמרא זה אומר כו' אמר ר"ח מה לי לשקר כו' אביי ורבא לא סבירא להו כו' אחר דמצינו פלוגתא הזאת תרי פעמים ובשנוי לשון קצת דלעיל דף ל"א קאמרה הש"ס אמר ליה אביי מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן והכא קאמרה הש"ס אביי ורבא לא סבירא כו' לכך אומר לי לבי דבתרי גוונא מיירי דלעיל מיירי דסהדי קא מסהדי דאבהתי' הוה עד יום מותם ומעולם לא מכרו לאבותיו של זה השני כאשר רצא הרשב"ם לאוקמי האי מעשה הכא והאי מעשה הכא לא מיירי כה"ג אלא דהעידו סתם דאבהתי' דזה הוה ומ"מ אחר שזה לא טען ופירש את דבריו אנן לא טענינן ליה לומר דלאבותיו הי' יום א' שלקחום מאבותיו כדכתבו תוס' לעיל ד"ה מה לי לשקר. ולכך לעיל קאמר אביי לרבה מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן דבודאי לא אמרינן ואף רבה חזר בו כדמשמע שם. אבל הכא פליגי אר"ח ור"ח לא הודה להם דקא סבר דלא הוה מגו במקום עדים דאנן טענינן ליה וכדהקשה הרשב"א שם בתוס' ע"ש ודוק:

עוד בגמ' אמר רב זביד אי טעין ואמר לפירות ירדתי כו' אפשר לומר דר"ז דייק כן מדברי ר"נ ולהכי קא מוקי דבריו אחר דברי ר"נ משום דהוה אפשר לדקדק לכאורה מאי קאמר הדרא ארעא פשיטא דהדרא דהלא אין לו שני חזקה ועל דא ודאי לא אתי לפני דר"נ ולא אתו אלא אפירי דאכל לכך קאמר ר"ז אי טעין כו' דבזה יתפרש היטב דר"נ קאתי לאשמעינן דבר זה ולכך קאמר הדרא ארעא הדרא פירי כלומר דבמקום דהדרא ארעא דהיינו דהיה רוצה להחזיק ולטעות ג"כ, אארעא בזה אמרינן דהדרא פירי אבל במקום דלא הדרא ארעא דהיינו דמעולם לא טען אארעא אלא אפירי לא הדרא פירי וק"ל. ולכאורה היה נראה דאף מכאן ולהבא היה נאמן אחר שכבר אכל הפירות ואמרינן בי' לא חציף אינש לאכול פירי דלאו דיליה ואחר שכבר אכל וזה מכחיש אותו ואומר דבגזילה קאכלם אמרינן דודאי האמת עם האוכל ונאמן ג"כ מכאן ולהבא ובזה הוה א"ש נמי מאי דהביא מרב יהודה ראי' דאמרינן לא חציף אינש למגזר דיקלא דלאו דילי' כן הכא אמרינן בפירות ורב יהודה לא מיירי בפירות אלא למגזר דיקלא ממש ואי משום מאי דקשיא להו לתוס' מפ' החובל אפשר דהכא שאני הואיל דקאמר בפרהסיא איזיל כו' ואפ"ה מביא ראי' שפיר הואיל דחזינן בדיקלא אע"ג דבמקום אחר אינו נאמן הואיל דבפרהסיא אמר אמרינן דלא חציף כולי האי ומשום הכי נאמן כן אמרינן באכילת פירי אע"ג דליכא אמירה בפרהסיא מ"מ לא חציף למיכל זמן ארוך כולי האי אי לאו דאמת קאמר ועיין סי' קל"ט בטור ובזה א"ש נמי לישנא דש"ס דקאמרה אי הכי ארעא נמי ודלא כתוס' דוק: