כוס הישועות קפב

לט' חלקים ובאשר נקח מרובע א' מהמרובעים הלז יהי' אח"כ חלק תשיעית מאמה מרובעת והרי הוא נתרבה ולא נתמעט והארכתי קצת אע"פ שפשוט הוא בעבור שקצת העם אשר לא יבינו משתבשים בו. וגם ראיתי בספר ר"י קנדיא' שמדבר בדרך חידה בו ע"ע. וכן תבאר למטה בסמוך בהפי' שמפרש רבינו משולם וק"ל:

בגמרא ת"ש הקינה אילן וקרקעות מביא וקורא מאי לאו כ"ש דאל"כ מאי קמ"ל. ואחר שמתרץ לי' לא ט"ז אמה מקשה מרישא דהנה ע"כ תאמר א"כ דקמ"ל באילן א' בקונה אותו עם קרקעו דמביא וקורא אבל בשנים אפי' בלי קרקע מביא ואינו קורא דא"א לומר דאינו מביא כלל אפי' בשנים דא"כ מאי קמ"ל באילן א' דצריך לקנות קרקעו דוקא תיפוק לי' אפי' בשנים כן (ולגופי' לא צריך הואיל דקנה ט"ז אמות כקושי' התוס') וא"א נמי לומר בשנים דמביא וקורא דא"כ למאי הוצרכו לומר בג' דמביא וקורא הלא אף בשנים כן אלא ע"כ מדיוקא דב' משניות אילו הו' ידעינן דין דב' אילנות ולמאי צריך א"כ אלא ע"כ להורות הדיוק דבשלשה אפי' קרקע כ"ש מביא וקורא דבשלמא באשר נאמר באילן א' דאף בקונה קרקעו כל שהוא מביא וקורא א"כ לא הוה ידעינן דין דב' אילנות מדיוק' דאילן א' דהו' אפשר לומר דאפי' בשנים כן והא דקאמר אילן א' לגופי' אצטריך דאפי' באילן א' בקונה קרקעו כ"ש מביא וקורא דוק ותמצא דמתורץ בזה מאי דמקשה מרישא מדיוקא ולא מסיפא אשר היא מפורשת וא"ת דניחא לי' טפי להקשות מרישא ולא מסיפא א"כ למה מקשה תחלה מסיפא דסיפא דאילן א' נשנ' באחרונה וגם יתפרש לך מאי ס"ד דהמקשן וק"ל. והתרצן משיב לא ה"נ ט"ז אמה ואפשר לומר דבא לומר דמתני' דאילן א' אתי' כר"מ וכדמפרשי התוס' וק"ל:

בתוס' ד"ה לא ט"ז אמה וא"ת כו'. וי"ל דהתם כשענפי אילן גדולים הרבה ויוצאים חוץ לט"ז אמה. הנה יש לדקדק אש"ס דלקמן פ' הספינה דף פ"א דרצה ר"י לדייק דהי' מחייב ר"מ אפי' בלוקח פירות מן השוק מדקתני משנה יתירה דמכדי תנא לי' דיש לו קרקע פשיטא דמביא וקורא ומאי דיוקא דידי' דלמא אי לא הוה תני הא דמביא וקורא ה"א דיש לו קרקע היינו למלא אור' וסלו אבל מ"מ מקום יניקתן אשר הוא ט"ז אמה כסברת עולא לית לי' ולכך אינו מביא בכורים קמ"ל דמביא ויש ליישב וק"ל:

עוד יש לדקדק קצת לפי מה שמתרצים תוס' ז"ל בתירוץ הא' על קושי' הב' דהתם שאני שהקרק' קנוי לו עד זמן קבוע אבל הכא אם יתייבש האילן מיד אין לו בקרקע ע"כ לפ"ז אם התנה עמו ליטע אילן אחר אם יתייבש זה מביא ביכורים אע"ג שאין לו קרקע ט"ו אמות א"כ מאי מקשה הש"ס מאי לאו כ"ש דלמא דמיירי דקנה ממנו האילן על תנאי זה ומתני' הלז אתי' כר"מ לפי דעת התוס' לעיל בסמוך ואפשר לומר דא"כ למאי הוצרך לקנות שום קרקע דקאמר אילן וקרקעו אחר שע"ת זה קנה ממנו האילן. ועוד יש ליישב בד"א וק"ל:

עוד יש לדקדק אמאי דקאמר לקמן בספינה מ"ט דר"מ באילן א' ורצה לומר דמספקא לי' אי קנה קרקע או לא ומקשה ממאי דאמר ר"מ לפי שלא קנה קרקעו עד שהוצרך להגיה דצ"ל שמא לא קנה קרקעו ומאי קושיא דלמא באמת דלא קנה קרק' רק דמסופק לי' אי רשאי ליטע אילן אחר שיתייבש זה או לא והוא סובר דקנין פירות כקנין הגוף דמי ודוק וגם זה יש ליישב וק"ל:

ע"ב עוד בגמ' וט"ז אמה ותו לא כו' ודאי אי לאו דעולא לא הוה קשה לי' מידי מהנהי מתני' אהדדי דסבר אע"ג דאזלי השרשים וינקי, טובא מ"מ מקרי אדמתך הואיל דאית לי' קרקעו כל שהוא מיהו ואין צריך להיות היניק' כולה מאדמתו אבל אחר שאמר עולא דצריך להיות ט"ז אמה דוקא ש"מ דסבר דכל היניקה צריך להיות מאדמתו קשה לי' וק"ל:

עוד בגמ' עוד איבעי כו' ארישא קאי או אסיפא קאי נוכל לומר דבעי נמי אי קאי ארישא וגם אסיפא ופליג ארישא לחומרא ואסיפא לקולא וא"כ לא הוה מצי למפשט ממתני' דילן כדאמר רב אשי דבאשר קאי ארישא נמי א"כ שפיר קאמר תיבת כל ולהך הוצרך למפשט מברייתא וק"ל דמשם מוכח דלא קאי אלא ארישא וק"ל:

חזקת הבתים, פרק ג'. דף כ"ח ע"א במתני' וי"ב חדש באמצע הרי י"ח חדש אפשר לומר ולתרץ קושי' התוס' דוכי מנינא אתי לאשמעינן דבא לאשמעינן כשהחזיק י"ח חדש הו' די אע"ג דבשנה ראשונה החזיק ד' חדשים או באחרונה ובאמצע לא החזיק כ"א י"א או יוד חדשים וכדומה לו ולא תסיק אדעתין דדוקא קאמר י"ב חדש באמצע היינו בשנה שניי' להתחלת הזרע לכך קאמר הרי י"ח חדש כלומר דלא אכפת לן כ"א בדאיכא י"ח חדש בהדדי ועיין ביומא דף ל"ה ע"א דמתרץ הש"ס כדומה לזה וק"ל:

בגמ' אי מה שור המועד כו' הכי השתא כו' ג' נגיחות הו' מועד אפשר לומר דהמקשן סבר דלא הוה מועד כ"א עד נגיחה ד' ודריש לקרא כאביי והשיב לי' כרבא ולכך הוצרך לסיים בדבריו מכי נגח ג' נגיחות הוה מועד ולא כס"ד דמקשן דלא הוה מועד כ"א עד נגיחה ד' וק"ל. ובזה יסתלק קושי' התוס' מרש"י וק"ל:

ע"ב בגמרא אלמה תנן כל חזקה שאין עמה כו' דייק ליה לישנא דכל חזקה דאי לאו הכי הי' אפשר לומר דוקא בשאין לו טענה כלל קמיירי לכך קאמר אלמה תנן כל חזקה כו' וק"ל:

עוד בגמרא מתקיף לה ר"ע אלא מעתה כו' הנה כד נפרש למה קאמר קושי' זאת בלישנא דאתקיף וקושי' ראשונה לא קאמר בלישנא דאתקיף וגם ליתן דביקות לקושי' זאת למאי דקאמר בראשונה אפשר לומר ודאי אי לאו תירוצא הא' לא הוה קשה לר"ע מידי דה"א דטעמא דג' שנים הוא משום דאחר דהניחה בידו ג' שנים הוחזק למחול אחר שמחל לו ג' שנים זה אחר זה ודאי ימחול עוד לעולם וכדמפרשי' תוס' בד"ה אלא כו' בתירוץ הא' וא"כ לא קשה מידי מהא דר"ע דמאי איכפת לן אי הוה המחאה שלא בפני' דטעמא דמחאה אינו אלא משום גילוי דעת שלא מחל לו וא"כ אפי' שלא בפני' הוה מחאה אבל כד ראה ר"ע דמשני טעמא מאי דאמרינן דילמא כדאמר כו' דמשמע בהדיא דצריך לטעון דוקא דקנה מני' השדה וא"כ שפיר קא מקשה ר"ע וק"ל:

והנה נראה ג"כ לתרץ הא דמקשה ר"ע ממחאות ולא מחזק' שלא בפניו משום דחזקה הוה דומי' דנגיחה ונגיחה ודאי הו' אפי' שלא בפני' משא"כ מהעדא' קשי' לי' וק"ל:

עוד בגמ' לרבנן מאי אמר ר"י קרא כתיב כו' נראה לומר דלא כדמשמע מרש"י ז"ל ודלא כדכתבו תוס' בהדיא דלרבנן לאו ממועד קא ילפי אלא דרבנן נמי ממועד קא ילפי ורב יוסף לא בא אלא לתרץ קושי' דלעיל דאמר לר"מ כו' ולרבנן לא הוה חזקה כ"א בג' שנים דוקא לכך קמשני שפיר ר"י קרא כתיב כלומר דמהתם מוכח מיהא דלא אזלינן בתר אכילות דאל"כ למה אמר שדות בכסף יקנו סתם בכל השדות הלא איכא הרבה שדות דלא צריכים לשטרי והיינו בשדה אילן אלא ע"כ מוכח דלא אזלינן בתר אכילות אלא אחר השני' וא"כ שפיר ילפינן חזקת ג' שנים משור המועד ודוק בזה כי מתורץ לן שפיר קושי' התוס' בד"ה ודילמא כו' וכן יש לפרש כל אוקימתא דלבתרי' הכי וק"ל:

בתוס' ד"ה אלא מעתה חזק' כו' תימא כו' וי"ל דהכי פריך כו' דאית לן למימר שמחל לו א"נ כו' הנה לפי תירץ התוס' יש לדקדק מאי קמשני לי' טעמא מאי דאמרינן כו' דמ"מ אנן נימא דנילף מכל וכל משור המועד דנהוה חזקה בג' שנים אפי' שלא בטענה משום דהוחזק למחול בג' פעמים ויש ליישב ודוק:

דף כ"ט ע"א בגמ' אלא אמר רבא כו' עד אלא אמר רבא כו' אפשר לומר דטעמא דאמר רבא תחלה משום קפידא קאי ומתחלה נמי לא קאמר ההיא טעמא אלא משום שמיר' שטר כדאמר אח"כ ועיין בת"ח וק"ל:

עוד בגמ' אמר רב הונא ג' שנים שאמרו כו' נטר עד הכא משום דאחר שאמר ונתן טעם לשמיר' שטר א"כ