כוס הישועות יח

מימים דהוה ריחוק וה"א דנילף בק"ו מקירוב אבל למעוטי זבה מראיות לא אצטריך למעוטי דמהיכא תיתי לטמויי וק"ל:

וכתבו עוד א"נ המקשה סמך כו' כלומר לעולם כדאמרינן מעיקרא דשקלי וטרי דש"ס אזל הכי אי ס"ד דמסתבר טפי קירוב מריחוק כו' מאי אמרת דא"כ לשתוק מוזאת דלמעוטי זב מימים לא צריך קרא לפי הס"ד דהשתא של המקשן י"ל דהמקשן סמך עצמו על היקישא וה"א דזב אתקש לזבה ולטמויי בימים נמי לכך הוצרך לכתוב וזאת למעוטי ודו"ק:

ע"כ בתו' ד"ה במכירין בעל השור כו' וא"ת אכתי כו' וי"ל דיכול לומר אחד מהם נאבד א"נ דנאבד אחד מהן אחר כל נגיחה ע"כ ונראה דהוצרכו לומר הא"נ משום דתוס' אזלי לטעמייהו דכתבו לעיל בד"ה דקמרמזי רמוזי כו' וכל הנך שנויי בתראי אתו נמי לייעודי גברא וא"כ תירוץ קמא שאמר דנאבד א' מהם דמשמע אחר כל הנגיחה אזל דוקא למ"ד לייעודי תורא דעדים באו ביום אחד לייעודי תורא אבל למ"ד לייעודי גברא הוצרכו לומר דיכול לומר דנאבד אחד מהם אחר כל נגיחה משום דעדים באו רצופים בתלתא יומי וק"ל:

דף כ"ה ע"א בד"ה אני לא אדון קרן מקרן לדבריהם קאמר להו דלדידי' לית ליה דיו היכא דמפרך קל וחומר הוצרכו לזה משום דאי לאו הכא הוה קשה מאיזה דאמר' הש"ס ור"ט לית לי' דיו דלמא אית לי' וטעמי' דהכא משום דקרן מרגל קיליף אלא ע"כ דפשיטא לש"ס דלדבריהם קאמר ולית לי' דיו היכא דמפרך ק"ו ונראה דמפני כך פשיטא לש"ס דר"ט לית לי' דיו היכא כו' משום דאי לאו הכי אלא אית לי' דיו וטעמא דהכא משום דקרן מרגל יליף א"כ מה לי' למימ' בראשונ' ק"ו דקרן מקרן בתחלת דבריו ה"ל לומר ק"ו דקרן מרגל אלא ע"כ בראשונה אמר ק"ו דקרן מקרן להראות דלית לי' דיו ואח"כ אמר ק"ו דקרן מרגל לדבריהם אבל אי קשה הכי קא קשה לי מנ"ל לש"ס דר"ט ס"ל דמגופו משלם כדאי' לעיל בדף י"ח ע"ב וז"ל אימר דשמעת לי' כו' מגופו מי שמעת לי' אין מהיכי מייתי לי' כו' והא ר"ט לית לי' כו' היכא דלא מיפרך ק"ו אית לי' דיו דלמא ס"ל דמעלי' משלם ואי מטעם דיו דלמא ר"ט ס"ל דהכא ליכא למימר דיו דקרן מרגל קיליף וגם מטעם זה קאמר ר"ט הק"ו הב' וק"ו הא' קאמר למימר דלית לי' דיו היכא דמפרך ק"ו ודוק:

ע"ב בגמ' ותהא שן ורגל חייב בר"ה ומה כו' אינו משלם אלא חצי נזק כו' שן ורגל שברשות הניזק נזק שלם כו' יש לדקדק קצת דזה לא קאמר אלא לרבנן דלית להו דמשלם קרן בחצר הניזק נזק שלם אפי' לר"ט נמי ה"ל לאקשויי ומה קרן דברשות הניזק אינו משלם כ"א נזק שלם מגופו משלם חצי נזק בר"ה כו' וק"ל:

דף כ"ו ע"א בתוס' ד"ה אינו דין שחייב בד' דברים וא"ת כו' וי"ל דנזקי אדם מנזקי אדם יליף ע"כ זולת פירוש מהרש"א ז"ל הוה נראה לומר דהכי פירושו דילפינן כך ומה אדם שהומת ע"י אדם אחר שאינו משתלם כופר אם הוזק ע"י אדם אחר משתלם ד' דברים אדם שהומת ע"י שור שמשתלם כופר אינו דין שבאם הוזק ע"י שור שמשתלם ד' דברים ודוק:

בד"ה א"ד קרן כו' והשתא לא שייך למפרך כדפרישית במתני' כצ"ל ויפה כיון מהרש"א ז"ל בזה ע"ע:

דף כ"ה ע"א בגמ' ת"ש המניח את הכד כו' טעמא דנתקל הא שברה חייב כו' ה"ה כו' ואיידי כו' דדוקא נתקל כו':

וכתבו תו' אליבא דרב פריך דמוקי לה בממלא כו' ויש לדקדק לכאורה לפי זה דלא קא פריך אלא לרב מנא לי' להש"ס להקשות דלמא רב נחמן לא סבירא לי' כרב ומוקי למתני' בדלא ממלא ולא ק' מידי ונראה לתרץ דהכי קא מקשה לי' דאפי' תאמר דמתני' מיירי בדלא ממלא אפי' הכי מוכח דלא עביד אינש דינא לנפשי' בדליכא פסידא דאל"כ לאשמעינן מתני' דפטור בדשבר ובממלא וק"ל:

אבל אכתי קשה דלמא משום הכי לא ניחא למתני' למימר הכי דיותר מה שמצאתי הפסדתי דאי אשמעינן ברישא בממלא ואפילו שבר ה"א בסיפא אם הוזק דוקא בממלא הוא דמשלם בעל החבית אבל בלא ממלא לא לכך אשמעינן בדלא ממלא ואפילו אם נתקל משלם בעל החבית ודוק:

שם בגמ' משבר ויוצא לב"ד משבר ונכנס להביא זכיותיו פי' והיינו פסידא דאי לא משבר אינו יכול לילך לב"ד ולהביא זכיות' אבל ק' לרב נחמן דסבירא לי' דעביד דינא אפי' בדליכא פסידא א"כ למאי קאמר הבריית' משבר ויוצא דאיכא למיטעה בי' דמיירי בדאיכא פסידא כדמוקי רב יהודא לא לימא אלא משבר ונכנס דלפי פשוטה לא מיירי אלא בדליכא פסידא שם בגמרא אי הכי אמאי שלו לא הגיע כך היא גי' רש"י אבל תוס' גורסין א"ה אמאי משום דק' להו כיון דחילוף לאו חילוף מאי מקשה אמאי שלו לא הגיע דהיינו הדרך הראשון הא דינא הכי משום דחילוף לאו חילוף הוא אבל רש"י מצי סבר דלעולם גורסין שלו לא הגיע ולא קשה מידי משום דהשתא דאמרינן דחלוף לאו חילוף ע"כ הא דאמרינן שלו לא הגיע מיירי בדרך השני דנתן להם עתה דא"א דאיירי בדרך ראשון דאותו דרך לאו שלו הוא כיון דחילוף לאו חילוף וק"ל:

שם בתו' ד"ה ולינקט פזרא וליתיב וס"ד כו' משום דקשה להו ולטעמיך דלא עביד אינש דיני' אמאי מה שנתן נתן כו' ליזמנא להו לבי דינא וק"ל:

שם בתו' ד"ה א"ה אמאי זה וזה פיאה דבשלמא כו' הואיל דנוטל מדעתו כו' משום דלכאורה הוה משמע דפאה השניה נוטלים העניים בעל כרחו א"כ קשה ממה נפשך מאי דעתי' דהמקש' דהקש' ולנקנט פזרא על איזה פיאה קאי אי קאי על פאה ראשונה דוקא לקשה נמי על פאה שני' דנוטלי' נמי בעל כרחו כדס"ד השתא ואי קאי גם על פיאה השני' א"כ מאי תירץ לו מאי זה וזה פיאה לפוטרן מן המעשר פיאה השני' מאי פוטרן מן המעשר איכא הלא מעולם לא הפקירו וגם העניים לא נטלוהו לכך קאמרו דאיירי דנוטלין מדעתו וק"ל:

ע"ב בתו' בד"ה ונשוף באבן כו' ומיהו ודאי לרב קשה כי היכי דקאמר כו' בשלמא אי לא אמרינן דאפי' דלשמואל פטור כשהגרם היה במקום התקלה וההיזק היה בקרקע ולא פליג שמואל אדרב רק כשהגרם וההיזק הי' במקום התקלה לא הוה קשה מידי ארב דה"א אפכא דפליגי כשהגרם לחודיה הוה במקום התקלה אבל כשהגרם וההיזק הי' במקום התקלה גם רב מודה דחייב אבל עתה קשה ואין להקשות מנא לן דפליג רב אפילו כשהגרם והיזק כו' דלמא לא פליג אלא כשהגרם הי' במקום התקלה כו' אף אנו נאמר דמוכח מרב גופיה למה מוקי מתני' כשטנפו כליו כו' אבל הוא עצמו כו' דלמא מיירי מתני' שנחבט בקרקע שהמים נשפכים כו' וק"ל:

תו' ד"ה והתני' נשברה כדו כו' וי"ל דר"מ מחייב בכל ענין אעפ"י שלא הי' לו פנאי לסלק וי"ל מנ"ל לתוספ' כל זה ויש לפרש דאי לאו הכי אלא לא מחייבו אלא דוקא כשהי' לו פנאי לסלק א"כ מאי קאמר ר"י באינו מתכוין פטור מאי נפקא לן מניה אם אינו מתכוין בשעת נפילה מ"מ הוה לי' לסלק ההיזק כשמיירי בהי' לו פנאי לסלק וק"ל:

בגמר' אמאי אנוס הוא כו' והתניא נשברה כדו כו' ומודה ר"מ לרבנן כו' ונפלו ברוח שאינו מצוי' והזיקו שהוא פטור ע"כ וקשה לי מאי קושי' דלמא רבה סבר לי' כדאביי דגם לאחר נפילה מחלוקת ומודה דר"מ קאי אלאחר נפילה שמיקל יותר בלאחר נפילה מדבשעת נפיל' שהתקלה שלו עדיין כדכתבו תו, בד"ה מדקתני תרתי ודוק:

והנה בזה יש לתרץ ולומ' ולדקדק לאיזה צורך קאמ' אביי ואונס רחמנא פטרי' דכתיב כו' ואח"כ הקשה לי' מר"מ גופ' ולא מאונס דרחמנא פטרי' דהרי אפשר לדחותה כדדחו אלא ע"כ דאביי גם בההוא פחדא יתיב דמר"מ אפשר לומר דאין ראיה דסבירא לי' דאונס פוטר אפי' בשעת נפילה דלמא התם איירי שלא בשעת נפילה לכך הקשה לי' בראשונה מדאוריית' פטרי אונס וכ"ת קטלא שאני א"כ קשה מדר"מ דפטר באונס אפי' את"ל דמיירי לאחר נפילה מ"מ מצינו דממון וקטלא שוים דאל"ה מנ"ל לר"מ דפטור באונס ממון וק"ל אבל א"כ קשה מאי זה שהקשו בתוס' ד"ה והתניא נשברה כדו וא"ת והיכא מייתי ראיה כו' אבל מתני' כו' באדם דמזיק כו' ודאדם המזיק חייב ברוח שאינו מצוי' כו' הלא לפי מה שפרשתי לא קשה מידי ודוק:

גם יש לתרץ מה שהקשינו לעיל דא"כ דאיירי לאחר נפילה ור"מ מחייב בשעת נפילה אפילו בנפשרה א"כ מה לו לר"מ להזכיר קנקנים לא הוה לי למימר טפי אלא ומודה ר"מ בלאחר נפילה ועיין דף כ"ט ע"ב בתו' ד"ה ור' יוחנן ודוק אבל גם בזה לא הונח לי לפי מה שכתבו בתו' ד"ה והתניא נשברה כדו כו' דלמא ה"מ בשאר