כוס הישועות יז

קא משני לי' מתנות כהונה קאמרת כו' הלא זו היא דדחיקא לי' וא"כ שפיר קא מקשה ועדיין קשה למה אמר בראשונה מחיים ולא קאמר מתנות כהונה שאני כדלעיל לכך קאמרו וגרסי אלא מתנות כהונה שאני והרי הוא חוזר מתירוצו הראשון ודוק:

אבל אכתי קשה לי על המקשן דאמר ואם איתא דכי אמר ר"י מחיים לישני הא ר"י הא רבנן משמע דאי הוי משני הכי הוי ניחא לר"נ הלא הי' קשה עדיין א"כ למה קאמר ר' יוחנן לעיל בקדשים קלים ואליבא דר"י ומוקי למתניתן כר"י הלא לרבנן נמי אתיא דהיינו בבכור בזמן הזה ולאו בזמן ב"ה ובחוצה לארץ ודוק:

עוד קשה לי על הש"ס דאמר אלא שאני מתנות כו' הלא לא דמי' בכור לשלמים דבבכור מיירי דוקא מחיים ושלמים לאחר שחיטה וע"כ דומי' דשלמים קתני כדפירשו תוס' לעיל בד"ה ואיתיבי רבא לר"נ וק"ל:

דף י"ד ע"ב גמ' רמי לי' ר"י לר"ה כו' והתניא ישיב לרבות שוה כסף אפי' סובין כו':

יש לדקדק ולו' א' מב' פירושים על הא דקאמר מלמד שאין ב"ד נזקקין אלא כו' או דנימא דאין נזקקין אא"כ יש למזיק קרקע אבל בתשלומי' לא קמיירי א"כ קשה מאי מקשה והתניא ישיב כו' דלמא אם אית לי' קרקע אזי נזקקין לגבות ממנו נזקין ואזי יש לו רשות ליתן אפי' סובין אבל אם לית לי' קרקע לא גבינן מיני' כלל:

וכ"ת דה"פ דאין נזקקין כו' דהיינו דע"כ צריך לפרוע קרקע דוקא וא"כ שפיר קא מקשה א"כ מאי קא משני אלא ביתמי פי' דאין נזקקין לפרוע אלא בדאית להו מקרקע דוקא ולא מיירי בתשלומין ולא הוי פי' דנזקקין כדס"ד דהמקשן וא"כ בקיצור ה"ל לתרץ:

ואפשר לו' דלעולם דס"ד דידי' הוי כדמסקנא דלא מיירי בתשלומין ואפ"ה שפיר קא מקשה דא"כ דלא משועבד לי' לניזק כ"א קרקע וא"כ שיעבודו אינו כ"א על קרקע והיאך ישלם לו א"כ דבר שאין שיעבודו עליו דהיינו שוה כסף ודוק:

גם י"ל דלר"ה דלעיל דמפרש בדלית לי' קפריך ודוק:

אבל עדיין יש לדקדק על התרצן דתירץ אלא ביתמי דלמא המקשן הכי קא קשיא לי היאך אמר דשוה כסף בא להורות דאין נזקקין אלא כו' הלא משמע דשוה כסף משמע אפי' סובין והיאך קאמרת דשוה כסף נאמר דוקא על קרקע ודוק:

דף ט"ו ע"א גמ' חדא בתם וחדא במועד פי' הא דקתני תשלומי נזקו מיירי בתם ובכן לא צריכנא לדברי התוס' בד"ה לא נצרכא כו' וק"ל:

ומוכח כדברי דאל"כ אלא דלא מסיימי מתניתין הי' מנייהו מיירי במועד או בתם לא הי' הש"ס לאשכוחי תרי צריכותא ודוק:

דף י"ז ע"א תו' דיה והאמר מר כו' ולא מסיק אדעתי' השתא לחלק בין למד ללומד כו' משום דקשה להו היאך לא ראה ולא ידע שאמר לימד לא אמרינן ומאי האי דמקשי לי' מדאמר מר כו' והלא שם אינו מוכח אלא למד לכך כתבו ולא מסיק אדעתי' השתא כו' פי' לחלק שיהי' עדיף לימד מלמד אבל הא ודאי ידע דאף שקיים מ"מ לא מוכח דלימד רק שהבין דבענין מעליותא שוין הן למד כלימד וא"כ כשאמרינן שקיים ממילא למד והוא שוה ללימד לפי הקס"ד ועל זה קא משני הא לאגמורי כו' כלומר שאינן שוין כמו שס"ד וא"כ אף שאמרינן קיים וממילא למד מ"מ לימד לא אמרינן וק"ל:

דף כ"א ע"ב גמ' טעמא דקפצו הא נפלו פטור כו' יש להקשות (לפי פרש"י שמפרש לקמן בברייתא הכלב והגדי שדילגו מלמטה למעלה פטורים מנזק שלם וחייבים בחצי נזק דמשונים הם) א"כ דלמא לעולם אימא לך נפלו נמי חייבי' מטעם דהוה תחילתו בפשיעה וסופו באונס וחייב והא דלא קתני נפלו דעכ"פ הוה טפי רבותא מקפצו דהוה תחילתו וסופו בפשיעה אי משום הא לא ארי' דלמא מתני' מיירי בכותל צר כדאמר רב זביד וא"כ בנפלו פשיטא דחייב דהוה כולו בפשיעה והוה לי' לאסוקי אדעתא דקפצי אמעקה כו' כפרש"י אבל בשקפצו ולא נפלו הוה אמינא דפטור משום דסופו באונס קמ"ל דאפ"ה חייב:

וגם אמינא עוד דאי לאו הא דהקשה סוף סוף לא נפל ארחי כו' הי' אפשר לו' דרב זביד קאי אמתני' ובא לתרץ דמתני' אתי' אפי' אליבא דמ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב והא דלא קתני נפלו משום דנפלו פשיטא דחייב כקושיתי וק"ל:

אבל עתה קשה מאי זה שהקשה סוף סוף כו' תחלתו בפשיעה וסופו באונס הוא הלא לפי דברינו אתי' אליבא דמ"ד דס"ל תחלתו בפשיעה כו' חייב גם לכאורה יש להקשות על רש"י ד"ה בכותל צר כו' דפירש דה"ל לאסוקי אדעתי' דקפצו אמעק' כדרכן הלא מלמטה למעלה אין דרכן בכך:

ותי' בעל הגלאנטי אזה דלאו דוקא בקפיצה אלא ע"י סריכה דדרכן בכך א"כ קשה כל מלמטה למעלה לחייב משום תחלתו בפשיעה כו' למ"ד דס"ל תחלתו בפשיעה כו' חייב משום דבכל מקום נוכל לו' ה"ל לאסוקי אדעתי' דקפצי ע"י סריכה ואף שלבסוף קפצו ממש מ"מ הוה תחלתו בפשיעה וסופו באונס ולחייב:

והנה באמת על רש"י אפשר לומר וליישב כל דס"ל דממטה למעלה חייבים בחצי נזק מטעם דהוה משונה וא"כ לא הוה תחל' בפשיעה כו' דלא אמרינן משום דהוה תחל' בפשיעה לגבי רגל ליחייב נזק שלם לגבי קרן כדכתבו תו' בד"ה דאפיך מיפך כו' אבל לתו' דס"ל דממטה למעלה פטורים לגמרי קשה ודוק:

דף כ"ב ע"א בתוס' בד"ה ממונ' אית בי' ממשא כו' מ"מ ממונו כעין חציו שדרכו לילך ולהזיק אית בי' ממשות כו' פי' וא"כ אש לא דמי' לשום ממונו דלבור לא דמי' דבור אין דרכה לילך כו' ואש דרכו כו' ולשאר ממון לא דמי' דכל שאר ממון אית בי' ממשא כו' וק"ל:

ע"ב בתו' ד"ה והי' גדי כפות לו כו' וההיא דסוף פרקין עבדו כגופו שורו כממונו איירי בעבד ושור כפות והבעלי' עומדים אצלם כו' תימא לי א"כ מאי מקשה הש"ס מהי' גדי כפות לו כו' דלמא הכי נמי איירי בשרבו עומד אצלו וברישא בשהי' גדי כפות לו חייב מטעם דשורו כממונו דאין האדון חושש להסירו לפי שישלם לו דמי גדי שלו ואי משום העבד הרי הוא סמוך לו ויכול לברוח אבל בסיפא דעבד כפות לו מש"ה פטור שחושב בלבו שהאדון יתירנו ולא יסמוך על התשלומין ודוק:

דף כ"ג ע"א בתו' ד"ה תפשוט דפי פרה כו' ונ"ל דמכל הנהו דמתני' לא מצי למפשט כו' ק"ק מאי קשי' להו מתחלתו דלמא פירושו כך הוא דאיבעיא להו פי פרה כחצר הניזק כו' וא"כ הא דאמרה התורה ובער בשדה י"ל דהאכילה צריכה להיות גם בחצר הניזק א"ד כחצר המזיק דמי וא"כ הא דכתיב ובער בשדה אחר לא קאי כ"א על מקום לקיחתה אבל על מקום אכילה לא הקפידה התורה דהרי לא אפשר בכך וא"כ מה להו לתו' לבקש מקום לשאלתו עד שאמרו דמיירי כגון אם הושיט פירות לפי פרה כו' מדאמר לא צריכא דאכלה בגדיש דבעל חררה כו' ודוק ויש ליישב מלשון דואי אמרת כו':

דף כ"ד ע"א בתוס' ד"ה ודלמא למעוטי זב מימים ולא בעי למימר אבל לא זבה מראיו' דא"כ לשתוק מוזא' א"נ המקשה סמך אהיקיש' וכדפרי' בסמוך ראיתי בדבור קטן הזה שהאריכו למעניתם כל מפרשי דבריהם ז"ל ולא עלתה ארוכה לפי קט שכלי לרוות את צמאוני ע"כ אכתוב גם אני מה שהעליתי במצודתי אולי מן השמים סייעוני לכוין את דבריהם כחומר וקודם כל דבר נפרש סוגיא דשמעתתא אשר התו' אתיי' עלי' ונתחיל ונאמר תחילת דבריהם כך הוא א"ל זבה תוכיח שריחקה ראיותי' כו' וממילא מוכח דריחק מסתבר טפי מבקירב ותי' לו ר"מ ה"ה אומר וזאת דגזירת הכתוב הוא כך והקשה לו עוד ממאי דהאי וזאת למעוטי זבה מראיות אימא למעוטי זב מימים פי' דה"ק אי ס"ד דיש יותר סברא בקירו' מבריחק מנ"ל דהתור' אתי' למעוטי זיבה מראיות כו' אלא ע"כ דיש יותר סברא בריחק מבקירב כדאמר ר"י במועד ומש"ה אוקמנא מיעוט דוזאת על ראיות שבזבה משום דהוה מסתבר טפי למעוטי קירב מריחוק כן הוא הפי' דשקלי וטרי' דש"ס לכאורה בתחילת העיון אבל בעלי תוס' ניידי מפי' זה משום דקשה להו דא"כ דהמקשה כך אמר אי ס"ד דיש יותר סברא בקירוב מבריחק מנ"ל למע' קירוב דלמא לא נמעט כ"א ריחק והלא לפי סברא זו דקירוב מסתבר טפי מבריחק ע"כ וזאת למעוטי זבה מראיות אתי' דלמעוטי זב מימים לא אצטריך דהלא המקשה כך אמר אי ס"ד כדקאמר' דקירוב מסתבר טפי מריחוק וא"כ לא הקשה כלום:

לכך קאמרו ולא בעי למימר כו' כלומר פירושו אינו כאשר כתבנו לעיל אלא הכי פירושו לפי דבריהם ודלמא למעוטי זב מימי' כלומר מנא לך דקירוב מסתבר טפי מריחוק וזאת אתיא למעוטי קירוב בזיבה ואצטריך למעוטי משום דאי לאו הכי ה"א דנילף אותה מק"ו דטמא ודלמא סברתי אמת דריחוק מסתבר טפי מבקירוב ומש"ה אצטריך למעוטי זב