כוס הישועות קעט

דצריך להרחיק אבל לא משארי דברים ומעיר ולכך אחר דתני במתני' לא יעשה אדם גורן קבועה כו' אא"כ יש לו נ' לכל רוח הדר תני ומרחיק כו' כדי שלא יזיק להור' כן לאביי דאי לאו הכי לא הי' לתנא לכפול הדברים אחר שכבר תני אא"כ יש לו נ' אמה לכל רוח דנכלל בי' ג"כ נטיעות וניר של חבירו בלי ספק ור"א לא כן סבר אלא סובר דלכך הוצרך התנא למתני הסיפא דלא ידעינן לה משום מאי דהי' קשה לן אלא מנירו אמאי כדמקשה בסמוך ודוק ותמצא כי בזה יש לפרש שפיר הא דאמרה הש"ס בשלמא לרב אשי ניחא וגם מאי דהמתין מלשאול אלא מנירו אמאי אחר דהניח אביי בקשי' וק"ל. ומ"מ נראה דבהא פליג ר"א על אביי בעני' גורן שאינו קבוע דסבר ר"א דאינו צריך להרחיק כלל ודלא כדמשמע מב"י:

דף כ"ה ע"ב בגמ' אמר רב חסדא מ"ד מצפון זהב יאתה זו רוח צפונית שמזלת הזהב וכן הוא אומר כו' הא דנקט ר"ח לישנא דמזלת והוצרך אח"כ להביא קרא על לשונו גם מאי דקאמר מ"ד כאלו קשה לי' דבר מה על הקרא נראה דלפי פשוטו הוה אפשר להבין דרוח צפונית מביא שובע לעולם וטובה וזה אינו באמת דרוח דרומית מעלה רביבים ולא רוח צפונית וכתיב מצפון תפתח הרעה ולא טובה לכך מפרש הקרא דמזלת הזהב היינו שמביא יוקר לעולם עד שהזהב נעשה בזיל ומזיל מכיס וזהו הפירוש של יאתה דמביא את הזהב מאוצר ומכיס של אדם להוציא וליקח ממנו פירות ואף לזה צריך עוד לפרש דלא תימא הא דקאמר שמזלת הזהב היינו שמזיל אותו ממדינה אחר' למדינה זאת שממולא בפירות לכך הביא הקרא הלז דכתיב ביה הזלי' זהב מכיס ולא לכיס וק"ל:

עוד בגמ' תנא ר"י מתיר בחרדל שיכול לומר לו כו' ובזה א"ש לישנא דמתיר ולא קאמר דאין צריך להרחיק דהו' משמע דחיוב ליכא אבל מ"מ מצד היושר הוא להרחיק את נזקו אבל בנתינ' טעמו דאמר עד שאתה אומר כו' א"ש דודאי מצד היושר ג"כ אינו צריך להרחיק אחר שחבירו אינו מרחיק וק"ל. וגם א"ש דלא פליג ארישא דמשרא וירק אלא דלטעמי' דרבנן קאמר כדלעיל דף ח"י וק"ל:

במתני' מרחיקי' כו' אם הבור קדמה קוצץ כו' ואם אילן קדם כו' ספק כו' הוצרך לן כל ג' חלוקים אלו דאי הוה תני הרישא ה"א אם אילן קדם נותן דמי' תחלה ואח"כ קוצץ ואי הוה תני מציעתא ה"א אם הבור קדמה קוצץ אפי' בלי. נתינת דמי' ואי הוה תני הסיפא ספק כו' ולא המיצעת' ה"א בספק דאמר לא יקוץ פירוש' ולא יקוץ בלי נתינ' דמים תחלה אבל באשר נותן דמים תחלה יקוץ לכך תני נמי המיצעת' דכי היכי דבמציעת' אמרי' דלא יקוץ כלל כן בספק וממשנה יתיר' אפשר אתיא לן כן וק"ל:

עוד במתני' ר"י אומר אע"פ כו' שזה חופר בתוך שלו כו' הא דאמר ר"י דבר זה אפשר דבא לרמז לן מה דמתני במתניתין דלבתרא הי' חופר בור ושיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו לכך קאמר שזה חופר בתוך שלו וק"ל:

בגמ' תנא כו' בשלמא כו' גם הכא אפשר לפרש לישנא דבשלמא דהנה מצאתי בחדושי הרמב"ן דרוצה ליישב הוספ' הברייתא אף לפי גירסה דתנן נמי במתני' בין מלמטה דאי ממתני' ה"א מאי למעלה ששפת הבור למעלה מן האילן אבל שרשי האילן למעלה הן מקרקעות' של בור והן מלקין קרקעיתו אלא ברייתא דקתני בור למעלה משמע כל הבור למעלה ועוד כו' ע"ע ואפשר לומר א"כ לפי דרכו דלכך מאריך הברייתא לומר בין שהבור למטה ואילן למעלה ולכאו' הוה די באומרו בין שהבור למטה או בין שהאילן למעלה וכן בסיפא אלא דבא להורות בכפלו אפי' אם כל הבור למעלה אפי' קרקעות' וא"כ א"ש לישנא דבשלמא כלומר אילו הוה קשה לן על כפל לישנא דרישא הוה אפשר לומר דסיפא דקתני בין שהבור למעלה היינו שפתו כדלעיל אבל באשר א"ש כפל לישנא א"כ קשה לן אמאי וק"ל:

בגמ' אמר ר"י הלכה כר"י אמר ר"א כי הוינן כו' הוה אמרינן מודה ר"י כו' הנה מצאתי בחדושי הרמב"ן נתינ' טעם אמתני' דלעיל דלא קתני בהרחקת משרה וירק ושארי דברים הנשני' שם שיעור כמה הרחקה בעי משום דאחר דאין הלכה כת"ק אלא כר"י לכך לא איכפת לתנא ליתן שיעורא לפי זה ודאי אתי' על נכון דשמואל פסק כר"י ולא כת"ק ולפי זה א"ש נמי דאמר רב אשי דמודה ר"י בגירי' דילי' אחר שבכולה הרחקות האחרי' נותן שיעור א"כ ש"מ דמודה ר"י בי' וק"ל:

עוד בגמ' פאפי יונאה עני והעשיר כו' זולת דברי תוס' הו' אפשר לומר דאי לאו שהי' עני מקודם ולא הוה אסיק אדעתי' לבנות אפדנ' הי' לעוצרי שמן טענת חזקה כדאיתא לעיל בתאלי דרב יוסף אבל אחר שהי' עני מקודם לא מהני חזקה הואיל דלא אסיק אדעתי' לבנות שם אפדני' לכך לא מיחה וק"ל. ודע דהרמב"ם פוסק בהיזק כזה בדנייד נכתמ' דאם הזיק חייב לשלם אחר שהוא בעצמו עשה היזק הזה ע"ע:

דף כ"ו ע"א בגמ' ולרבינא מ"ש מגץ כו' הנה תוס' רוצי' לתרץ דלא מקשה ג"כ לאמימר ולכאור' לא מהני כלום בתירוצם דאע"ג דאמימר הוה מצי לדחויי דה"נ חייב לדידי' בתשלומים מ"מ קשה עליו אדמקשה מזור' דאפשר לדחות דלא ילפינן משבת לעני' ממונא טפי ה"ל לאקשוי ממתני' דגץ דא"א לדחויי לפי סברת המקשן גם דחיק' לן מלתא טובא לומר דרבינא לא חשיב לה פירכא ולא מהדר כלום עלי' ה"ל למהדר כדמהדר שם בב"ק רב אשי לכך אמינא דהא דקאמרה הש"ס ולרבינא היינו האי פרכת גופי' מזורה וה"ק ולרבינא היאך מתרץ האי פרכא דזור' ומהדר לי' התרצן מ"ש מגץ כלומר ולאמימר מי ניחא אלא ע"כ דצריך לתרץ התם ניחא לי' דתיזול כו' ה"נ לדידי לא קשה מזור' דהאי חילוק גופי' איכא לחלק בין זורה ובין רקתא ודוק:

בתוס' ד"ה זיק' הוא דקא ממטי קשי' לר"י כו' והכא דאמטי ברוח מצוי' איירי כו' ומדפרך מגץ היוצא מתחת הפטיש דהיינו ברוח מצוי' כו' הנה לפי דבריהם ז"ל ולפירושם דאדרבינא הוא דמקשה (לאפוקי ממה שכתבתי דאפשר לפרש דרבינא הוא דקא מהדר כן) א"כ אין ראיית' כלום מהכא דלעולם דכאן ברוח שאינו מצוי' הי' והא דמקשה מגץ היינו אחר דחזינן דמחייב ברוח מצוי' ש"מ דהוה גירי דידי' ע"כ ברוח שאינו מצוי' אע"פ שאינו חייב מ"מ להרחיק מיהא צריך אחר דהוה גירי' דידי' דומי' דאמרינן לעיל דף כ"ב ע"ב ז"ל ה"נ זימנין דבהדי דמנח לי' יתב' בחור וקפצה ש"מ אפי' בדבר שאינו מצוי אעפ"י דפטור עלי' כדאיתא שם אסור מיהא הוה וצריך להרחיק ודומיא דהכי כתבו ג"כ בסמוך בד"ה מאי שנא מזור' כו' ע"ש ודוק:

בא''ד ואור"י דלא דמי לאש כו' עד והיינו דמשני כי פריך בסמוך כו' ודאי דניידי מפירוש רש"י ז"ל משום דא"כ הוה קשה להו לפי תירץ הר"י הכי הוה לי' לשנוי לכך כתבו דבאמת הכי קמשני לי' וק"ל. אבל יש לדקדק עד דלא ידע א"כ תירוצא דא למה הוה קשה לי' אפסק דרבינא טפי ה"ל להקשות אברייתא דליב' וליבת' הרוח דפטור ועיין שם בתוס' ודוק. ואפשר ליישב דודאי שפיר ידע דבגץ ניחא לי' דליזל כלומר מתכוין להכות בכח משא"כ בליב' ולבת' הרוח שאין בליבוייו כדי ללבות' רק דלא ידע דברקת' אינו מכה בכח וק"ל. אבל עדיין יש לדקדק עליהם ועל מאי דמקשי' אח"כ דמ"מ יהא חייב להרחיק מידי דהוה אגורן ודמתניתין דלמא משום הכי משני התם ניחא לי' דליזל ופירש' הוא כפירש"י באמת וא"כ גם ממתני' לא קשה מידי דגם שם ניחא לי' דליזל המוץ מהתבואה משא"כ ברקת' לא ניחא לי' כלומר לא איכפת לי' אי נופל לארץ או לא ולהכי משני כן ולא כפירושם ודוק היטב. ועי' בראב"ן דמפרש הא דמקש' מזור' היינו ממתני' דגורן ואפשר דכן הוא האמת. הנה באשר נאמר בכל הרחקות דנשני' בפרק הזה אי לא הרחיק אינו צריך לשלם חוץ מתנור וכדמשמע בקצת פוסקים והוכחה לזה מנמיי' דלעיל הי' א"כ אפשר לדקדק למה לא מקשה מגץ אמתני' דלעיל דגורן דאיירי נמי בהרחקה לחוד ולא בתשלומים הואיל דמתני בהדי הנך מתני' דלעיל ומ"ש מגץ דחייב לשלם וק"ל ויש ליישב. הנה עוד מצאתי בתוס' ב"ק דכתבו ומחלקים בין אם הרוח הי' יכול לזרות לחוד או לא