כוס הישועות קעח

עוד בתוס' ד"ה רוב כו' ואין נראה לריצב"א דא"כ מאי פריך לי' כו'. הנה יש לדקדק מ"מ אש"ס אהא דקא פריך ממתני' דילן ואע"ג דנפיש כו' א"ה אימא סיפא כו' דלמא באמת דליכא דנפיש דא"כ הוה להו תרי רובי חדא דאיכא שובך חדא דנפש ממנו ועוד שארי שובכין הרבה דאיכא נמי רובי דעלמא והוה אזלינן בתר תרי רובי אפי' נגד קורב' דמוכח ור"ח באמת בעי ב' רובי נגד קורב' דמוכח משא"כ בנגד קורב' דלא מוכח לא בעי ב' רובי ולכך חוץ לחמשי' הוה דמוצאו הואיל דאיכא רובי דעלמא ודוק כי יש ליישב:

בא"ד ונראה לר"י דאי ממתני' ה"א בנמצא באמצע. הנה ע"כ צריכנא לחלוקי דתוס' דאח"כ ולא סגי לן בתירוץ הלז דא"כ אמאי לא הו' ק' לי' אסיפא דמתני' דילן אמאי חוץ לחמשי' הוה דמוצאו אחר דע"כ בתוך נ' קמיירי א"כ אפי' בדאיכא ומאי שנא תוך חמשים או חוץ לחמשי' דע"כ חוץ לנ' נמי קמיירי בדקרוב לזה כדכתבו תוס' אח"כ בד"ה ואי דליכא כו':

הנה מצאתי בנזיר דף י"ג דמחלקת הש"ס בין שארי ב"ח ובין אדם דקאמרה הש"ס קאמינא אנא אשה דלא ניידה ואמרת לי את איסורא דנייד וכ"ת כו' התם הדרא לניחותא גבי קן מי הדרא ולפי זה הי' אפשר לדקדק אש"ס דהכא מאי מקשה הכא מעגלה ערופה דלמא התם שאני דא"א למיזל בתר רובא דהוה כמו קבועה ואזלינן בתר קורבה. והנה לא נעלם ממני מאי דאיתא בתוס' דכתובות דף ט"ו ע"א בד"ה דלמא כו' דשם הביאו ג"כ הא דש"ס דנזיר ומחלקים ביניהם וז"ל דהתם בשעת האיסור כשזה בא על שום אשה הדרא לניחותא האשה שקידש השליח כו' ע"ע. ונראה עדיין לכאורה דגם במאי דאנן קיימין בדין עגלה ערופה איכא למימר ג"כ כה"ג דבשעה דאנן באים למדוד ולהביא עגלה ערופה כבר הדר הרוצח לניחותא ודוק כי אפשר לחלק בדוחק. ואף גם דאיכא למימר בהא דלמא אזיל הנרצח אצל הרוצח בעירו בשהי' עדיין קבוע ועשאו גוסס שלא יחי' עוד ורץ אחר הכאתו למקום שנפל שדוד בשדה אשר נמצא ודוק ועיין בתוס' דנזיר שם:

עוד יש לדקדק קצת לר"ח ה"ל למתני' לאשמעינן רבותא דידיה בסיפא דאזלינן בתר רובא היכן דנפיש חד מחברי' ובדשוין חולקין. ואפשר לומר דקמ"ל הא דמדדה והדר חזי לקיניה כו' וק"ל. ואכתי יש לדקדק מאי מקשה אסיפא ואע"ג דנפיש דלמא הסיפא מיירי דומיא דרישא דאדם אחר מוצאו וחדא שובך מהני תרוויהו דמיירי מתני' דהוי הפקר וחדא אית ליה בעלים וההוא דאית ליה בעלים מיירי בדנפיש ואפ"ה הוה דמוצאו בשמצאו קרוב לדהפקר יותר מלהא דאית ליה בעלים דמאי אמרת דניזל בתר רובא הלא בממון לא אזלינן בתר רובא במקום דאיכא חזקה ועי' בתוס' ד"ה חוץ לחמשי' כו' וכאן מוחזק המוצא וכן איכא למימר דמיירי דתרווייהו אית להו בעלים ובשמצא זה הוה דיליה אף ע"ג דחבריה נפיש וכן איפכא הואיל דאית ליה חזקת ממון וגם קורבה ודוק:

בתוס' ד"ה מצאו כו' אבל קשיא לרשב"א כו' עיין בב"ח שכוונתו לתרץ מאי דאמרה מתניתין מחצה על מחצה היינו במספר ובקורבה וק"ל:

דף כ"ד ע"א בגמ' א"ל רבא רוב ומצוי קאמרת כו' דתני ר"ח כו' כבר קדמוני בעלי תוס' אשר מימיהם אנו שותים לקיים הגירסא ואף שלאו שפיר הוא להוסיף בדברים מ"מ באשר נוכל למצוא ישוב של דברים בדרך אחר למה לא נאמרנהו ולא יעלה על דעתי לומר קבל דברי מדבריהם רק תורה היא וללמוד אני צריך. וע"כ אומר דאחר שמצאתי ברש"י ז"ל דכתב וז"ל ועוד שהם תדורין לזוב משם ודמי עליה אין תדירים לצאת בהא כי' ש"מ דהא דקאמר מצוי מיירי דוקא במקום שדרכו לצאת משם אבל באשר ימצא במקום שלאו תדירין לצאת משם ואפ"ה תלינן בחדר נשמע ודאי דטעמא הוא משום רובא לחוד והנה ודאי דתדירין לצאת משם היינו בדנמצא בקרקע הפרוזדור אבל באשר נמצא בגג הפרוזדור ודאי ליכא למימר בהא מצוי ותדיר ועיין שם בכל הסוגיא והנה אביי הבין דמיירי נמי בגג הפרוזדור (והכי משמע שם ע"ש) וא"כ ע"כ הטעם הוא משום רובא לחוד ורבא לא כן ידמה אלא מוקי למתני' בשנמצא בקרקע הפרוזדור דאיכא נמי מצוי ולכך קאמר רוב ומצוי ליכא למ"ד בא להראות בזה דמתניתין ברוב ומצוי קמיירי והיינו בקרקע הפרוזדור ור"ח מיירי ברוב לחוד והיינו בשנמצא בגג פרוזדור ולכך הוצרך ר"ח לאשמעינן דאל"כ מאי בא ר"ח לאשמעינן וגם רב קטינא דפליג שם אר"ח וקמשוי לה לספיקא לא הוה פליג עליו אי לאו דהוא מוקי למתני' בקרקע פרוזדור ור"ח מיירי בגג וא"כ שפיר קאמר רבא רוב ומצוי ליכא למ"ד דתני ר"ח כו' ואי מיירי מתני' בגג לא יפלוג על ר"ח מאן דהו ואף גם ר"ח מאי בא לאשמעינן ולהוסיף על מתני' (ועיין בתוס' שם) וא"ת דמ"מ מר"ח איכא ראיה לדברי ר' חנינא. מאי בכך מ"מ ממתני' אין ראיה ורב קטינא פליג שם אר"ח. אח"כ אמר רבא ש"מ מדר"ח תלת כו' קמדייקי הש"ס דרבא חזר מדבריו הראשונים ופוסק כר' חנינא דאל"כ מאי הוצרך למידק מר"ח אי לאו דהלכה כך אלא ש"מ הדר ביה וסובר דהלכה כר"ח או דמיירי נמי מתני' בגג פרוזדור ורב קטינא לא פליג אר"ח אלא מיירי בשנמצא מן הלול ולחוץ וכדאיתא שם לחד אוקימתא ור' חייא בא לאשמעינן דלא תימא מתניתין מטמאו מספק ולא בודאי עיין שם ודוק היטב:

עוד בגמ' איתמר כו' לימא בדר"ח קמפלגי כו' יש לדקדק מנ"ל דלא פליגי בר"ז דרב לא בעי תרי רובא ושמואל בעי תרי רובא ויש ליישב:

בתוס' ד"ה ש"מ רובא דאורייתא חשיב ליה רובא דליתי' קמן כו' בזה מדוקדק היטב דקאמרה הש"ס תחלה רוב וקרוב הלך אחר הרוב ואח"כ אמר ש"מ רובא דאורייתא ולכאורה ה"ל להקדים האי ש"מ ובדבריהם א"ש וק"ל:

ע"ב בגמ' מ"ט כו' ותיפוק ליה כו' אפשר לומר דעל מתני' לא הוה קשה ליה דידע שפיר דאפשר לחלק בין אילן לזרעים וסבר דטעם דאין עושין מגרש שדה הוא מטעם נוי העיר ובאילנות לית לן בה דהוה נוי לעיר בשיש אילנות סמוך לעיר וסבר דטעם דמתני' הוא משום שארי היזק אבל באשר ראה דעולא נתן טעם משום נוי העיר א"כ ראה דגם באילן יש קפידא זאת לכך קמקשה ומשני ל"צ לר"א כו' כלומר דטעם דאין עושין מגרש שדה אינו משום נוי אלא גזירת הכתוב כדאיתא שם במתני' ולרבנן נמי ה"מ זרעים אבל אילנות עבדינן דהטעם הוא משום דלא יתמעט הדירה ואילנות נקראין דירה ומ"מ תוך כ"ה אמה לא משום נוי העיר וק"ל. ועיין בש"ס שם במתני' דגירסא אחרת מצאו כל המפורשים ובעל ברכת הזבח הגיה ע"פ ש"ס דילן ע"ע והש"ך בא אחריו והגיה ג"כ אף שלא ראה בב"ז הגהתו:

עוד בגמ' אמר רב כהנא קדירה כו' יש ליתן טעם ופירוש אחר דלא כתוס' על מילתא דר"כ אי הוה קאי ארישא דהנה הא דהוצרך ליתן דמים בבור אף דקדמנו יש ליתן טעם משום דהוה לי' למחות בשנטעו ולא מיחה א"כ בשלא יתן דמים יבואו לידי היזק ונראה כאלו בעל הבור הוא גרמא בניזקי' דבעל האילן סבר הואיל דלא מיחה בנטיעתו ש"מ דלא אכפת לי' ועתה בא למחות בי' לכך צריך מיהא ליתן דמים וזהו אפשר לומר בבור דהוה דיחיד אבל בעיר דרבים אמרינן הא דלא מיחו הוא משום קדירה כו' ולכך לא יפסדו בני העיר בכך. והנה לפי זה דיש לן טעם כהוגן על דבר זה א"כ יש לדקדק קצת דחזר מדבריו וקאמר אלא אסיפא איתמר א"כ מנ"ל דלמא ר"כ מעולם אינו מחלק בין היזיק' דרבים לדיחיד וסובר דהטעם משום קדירה כו' וכדכתבנו לכך אמינא דדייקא לי' מסיפא דמילתא דע"כ צריך לחלק בין היזק דרבים ליחיד אחר דחזינן בשאילן קדם קוצץ ובבור אינו קוצץ בשהאילן קדם אלא ע"כ דצריכנא לחלק בין היזק דרבים ליחיד א"כ ע"כ טעם דקדירה כו' אסיפא אתמר וק"ל:

עוד בגמרא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא כו' היכי דמי כו' ר' אשי אמר מה טעם קאמר כו' נראה דרב אשי סבר בגורן שאינה קביעה אינו צריך להרחיק כלל ואביי סבר דצריך להרחיק מיהא כדי שלא יזיק לנטיעות ולניר של חבירו ואפשר לומר דוקא מנטיעות ומניר סבר