כוס הישועות קעז

יהי' לכותל שאין בו עדיין קפידא מקפידת הדוושא ובמאי דקאמר עתה כאן מב' רוחות יש תשובה על שאלתו דהלא הואיל דחזינן דלכך צריך להרחיק את שתי כותליו מהדדי ד' אמות כדי שלא יאפיל חלון חבירו ותיפוק לי' אם לא ירחיק את כותליו מהדדי ד' אמות לא יוכל אדם לילך בתוכה וימנע רגל אדם מלהלך בתוכה ויתמעט א"כ הדוושא דאותה מקום של כותל חבירו אלא ע"כ עד ד' אמות ליכא קפידא בקפידת הדוושא ודוק. כי בזה נראה לי דיצא להרמב"ם ז"ל דכתב כותל דלית בה ד' אמות אין בה קפידא בקפידת הדוושא וכל מפרשי דבריו נלאו למצוא פתח וראי' לדבריו ואני בעניות דעתי כוונתי מה שכיוון הוא במילתא דא ועוד כתבתי ופרשתי את דבריו בדבר אחר אשר חידש ואמר ראובן שהי' כותל שלו סמוך לכותל חבירו כמין ג"ם כו' ע"ע ותמצא בחדושי על הטור:

בגמ' לימא מתני' דלא כר"י כו' והא גרמא הוא. אפשר לומר דלכך קאמר הכא טפי לימא דלא כר"י אחר דגרמא הוא טפי מכל מילתא אחרינא והתרצן לא הבין כוונתו וקמקשה לי' דהוה גירי דידי' וקאמר אח"כ דמ"מ גרמא הוא ולכך אמרתי דהוה דלא כר"י וק"ל:

דף כ"ג ע"א בגמ' חמשים אמה ותו לא כו' יש לפרש קצת פירוש מרויח טפי ובקיצור אשר הי' מפרשים התוס' דאי לאו דמשני לי' דמלי' כרסיהון בנ' אמה אפשר הי' לומר דעד ל' ריס אזלי בתר מזונתיי' ובאשר לא ימצאו תוך ל' ריס מזונות לא אזלי יותר ולכך מותר לפרוס אחר ל' ריס אבל בישוב דמוצאי' בו מזונות אזלי טובא אפי' ק' מיל ויותר אבל השתא דמשני לי' דמלי' כרסי' בנ' אמה א"כ אפכא מסתברא וק"ל:

עוד בגמ' א' ר"פ זאת אומרת כו' יורש תנינא כו' לוקח איצטריכא ליה כו' ליקח נמי תנינא כו' הנה לכאורה יש לדקדק א' מאי זאת אומרת דקאמר הרי דבר זה בעצמו מיתני במתני' דטוענין ללוקח ואי משום יורש קאמר הלא באמת לא שמעינן יורש מליקח אי לאו דמתני בהדי' יורש. ב' יש לדקדק על המקשן דשאל לי' על היורש תנינא והוא שני לדבורו וה"ל לתמוה תחלה על לוקח. ג' מאי האי דמשני תחלה לוקח איצטריכא לי' ולא קמפרש למאי עד לבסוף לכך קאמינא דהמקשן ראה דאמר זאת אומרת והוה קשה ליה מאי זאת אומרת דקאמר הלא דבר זה מפורש היטב במתני' אלא ודאי דכוונתו הוא איורש כלומר אחר דחזינן במתניתין הכא דקתני ה"ה בחזקתו ועוד קתני הכי לקמן בח"ה א"כ סברתו דאתי לרבוי יורש ולכך מקשה הלא יורש נמי תנינ' וקמשני לי' לוקח איצטריכא לי' וכונתו הי' על הצריכות אדקאמר אח"כ ולכך קאמר לישנא דצריכותא והמקשן לא הבינו ולכך מקשה לוקח נמי תנינא וקמפרש לי' אח"כ והא דנקט בתחלת דבורו נמי יורש לומר דיורש נמי ילפינן מלוקח בהא מלתא וק"ל:

ע"ב במתני' ניפול הנמצאים בתוך נ' כו' חוץ מנ' כו' ודאי דהוצרך תרווייהו אחר דחזינן דהש"ס מפרש למתני' במדרה ודייק לן דקתני לישנא דניפול ולא קאמר יונה אלא דבא להורות דמיירי בעוף אשר איננו עדיין מפריח וא"כ סיפא צריכא לרישא ורישא לסיפא דאי הוה תני תוך נ' דבעל השובך ה"א חוץ לנ' דמוצאו דוקא בדנפישן דהפקר ואי הוה תני חוץ לנ' דמוצאו ה"א תוך נ' דבעל השובך דוקא בדליכא דנפישן לכך תני תרווייהו לומר דבין ברישא ובין בסיפא מיירי מכל וכל וק"ל:

עוד במתני' נמצא בין ב' כו' מע"מ כו' גם בהא איכא למימר דתני לסיפא לומר דרישא דומיא דסיפא מה סיפא בדשוין כן רישא ועיין בסמוך בתוס' ד"ה מצאו בין ב' כו' וק"ל:

בגמ' אמר ר"ח כו' ואע"ג כו' וקורב' דאורייתא כו' אפשר לומר הא דמאריך בדבריו לומר דהוה תרווייהו דאוריי' ומי לא ידע כן אלא דבא לומר דמיירי בין בקורב' דלא מוכח ובי' דמוכח אחר דהוה תרווייהו דאורייתא וכן ברובא בין דהוה דמוכח או דלא מוכח ודלא כדכתב הבת"ח ע"ע ובלישנא דאמר דהו' תרוויי' דאוריי' הראה לן זה וק"ל:

מותר לפרוס עוד בגמ' מתיב ר"ז כו' ואע"ג דאיכא אחריתי דנפישא כו' דאל"כ אלא דזהו דנפיש' א"כ למה קאמר הקרא והי' העיר הקרובה ותלה דין דעגלה ערופה משום קורבתה תיפוק לי' דהוה דנפיש' וה"ל לומר והי' העיר הרבתי בעם וקמשני לי' דליכא דנפישי אלא בדשוין ושפיר קא תלינן בקורבתא. והשתא קשה ליה ליזל בתר רובא דעלמא דבשלמא אי מיירי בקורב' ממש א"כ הי' קורבה דמוכח וסבר כר"ח דלא אזיל בתר רובא אלא נגד קורבה דלא מוכח אבל השתא דתירץ ליה בדליכא א"כ ע"כ מיירי בשוין והעיר אחת מהשוין קרובה יותר מחברתה אבל מ"מ איכא אחרית' דקרובה ממנה ומ"מ לא אזלינן בתרה הואיל דאיכא אחריתא דנפישא ממנה וא"כ זאת העיר דמביאה ע"ע לאו קורב' דמוכח אית בה אחר שיש עוד עיר קרובה ממנה א"כ שפיר קמקשה וליזל בתר רובא דעלמא וקמשני דאיירי בעיר היושבת בין ההרים ודוק:

עוד בגמ' תנן כו' ואע"ג דאיכא אחרינא דנפיש מינה דאל"כ חוץ לחמשים אמאי דמוצאה כדמקשה תכף בסמוך וק"ל:

עוד בגמ' בעי ר"י כו' ועל דא אפקו' כו' אפשר לומר אחר דחזינן אוקימתא דש"ס וכבר כתבתי במתני' צריכותא דרישא ודסיפא לפי אוקימתא דש"ס נוכל לומר דר' ירמי' הוה קמדייק על דיוקא דמתני' דרישא ודסיפא וקסבר דחד מנייהו מרמז על בעיא דילי' או דרישא דבא לומר דוקא תוך חמשים לאפוקי חד כו' או אפכא דסיפא דוקא דחוץ לחמשים דוקא לאפוקי רגל חד כו' ולא ידע הי מינייהו דוקא או לאו דוקא לכך קאבעי בעיא דילי' והם אפקו' מב"ה דהוה לי' למילף מאוקימ' דידהו וכדכתבנו במתני' ודכך מוקים הש"ס בעיא דר"י אחר אוקימתא הנ"ל וק"ל:

עוד בגמ' ת"ש כו' ואע"ג דחד מנייהו כו' נוכל לומר דקא מדייק מדקתני בסיפא מחצה על מחצה יחלוקו והלא מרישא שמעינן לי' אלא ע"כ דבא לומר ולגלות על רישא דמיירי בדנפיש אחד דאל"כ סיפא ל"ל אלא ע"כ דלא מיירי הרישא בגוונא דסיפא וקמשני לי' אדרבא דבא הסיפא לגלוי ארישא דמיירי נמי בדשוין דומי' דהכי מצינו כמה סוגיות ועי' בגוזל קמא דף צ"ח ע"ב וק"ל:

עוד אפשר לומר דקמדייק מדקתני קרוב לזה שלו ב' פעמים ובחד הוה די אלא ע"כ דבא לומר אפי' בשאינן שוין וחדא נפיש מחבירו ולכך קאמר ב' פעמים קרוב לזה שלו לומר דאע"ג דמיירי בתרי אנפי מ"מ אזלינן בתר קורבה אע"ג דנפיש והנה אחר דקמשני לי' בדשוין קשה לי' דליזל בתר רובא דעלמא דע"כ אפי' חוץ לחמשים מיירי ובדאיכא שארי בתוך ל' ריס דאל"כ כפל לישנא דקרוב שלו מקמ"ל וקמשני לי' בשביל של כרמים ודבר זה קמ"ל. כן אפשר לומר בדרך צחות:

עוד אפשר לומר דהכי קא מקשה ואמר דהנה אי לאו דנפיש חד מחבירו אלא בדשוין מאי קמ"ל מתני' דאזלי בתר קורב' דפשיטא דהלא קורב' דאורייתא אלא ע"כ בדנפיש וקמ"ל א"כ טובא וכדמשני לי' בדשוין א"כ קשה וליזל בתר רובא דעלמא דע"כ א"כ בדאיכא תוך אחרים ל' ריס מיירי דאל"כ הדרא קושיא לדוכתא מקמ"ל דאזלינן בתר קורב' דבשלמא לדידי דאמינא בקורב' דמוכח אזלינן בתר קורב' ולא בתר רובא א"ש דקמ"ל טובא דניזל בתר קורב' ולא בתר רובא דעלמא אבל לדידך קשה ודוק בזה ותמצא כי כל מאי דכתבו תוס' בד"ה מצאו כו' ובד"ה וליזל כו' איננו מוכרח דבזה יבא הכל על נכון למוצאי דעת וקמשני לי' בשביל של כרמים כו' וקמ"ל טובא דכל דמידדי והדר חזי לי' לקיני' כו'. וד דהרמב"ן קמפרש הא דמקשה הכא וליזל בתר רובא דעלמא קאי ג"כ ארישא ואפי' בתוך חמשים ניזל בתר רובא דעלמא דדילמא מעיברי דרכים נפל וקמתרץ לי' בשביל של כרמים וליכא מהלך שם עי' בחדושיו וגם זה נכון:

בתוס' ד"ה חוץ כו' ואפי' למ"ד כו' ק"ק אלא מאי דלא ניזל בתר רובא דעלמא ודבעל שובך להוי משום קורב' דידי' הלא כד לא ניזל בתר רובא בממון מכש"כ דלא ניזל בתר קורב' בממון דרובא ודאי עדיף מקורב' ולמאן להוי אי לאו דמוצאו להוי ודוק: