כוס הישועות קעו

ואפשר לומר דבזה בא רב יוסף לפרש מילתא דרב הונא דקא פסיק כיחיד כרשב"ג במקום רבים וניחא ליה דמודה במקרי דרדקי מהא דתיקן א"כ חזינן דהוצרך לתקן אמקרי דרדקי ש"מ דבשארי אומניות מצי לעכב. והנה תוס' גירסא זאת מדלא חשיב ליה בהדי י' תקנות במרוב' אשר תיקן עזרא ואפשר מדלא קם תקנתו עד שהוצרך יהושיע בן גמלא לתקן תקנתו ולכך לא קחשיב ליה ע"ש עזרא וק"ל:

בתוס' ד"ה מרחיקים מצודה כו' עד והא דאמרי' כו' וקשה לרשב"א כו' הנה אפשר לומר דהעמידו דבריהם ז"ל כאן משום דהי' אפשר לומר דלהכי מפרש ר"ת דבדבר הפקר אפי' רשע לא מקרי הואיל דהראשון אשר היפך כבר לית לי' הפסד במילתא אף שלא יבא לידו אבל בחזקת הבתים ובא"נ דיפסיד הראשון את מעותיו אימא דודאי רשע מיקרי אבל במאי דפירשו הכא דלכך מחלק הר"ת בדבר הפקר משום דבקל יוכל הב' למצוא במקום אחר משא"כ בהפקר א"כ שפיר קא מדייקי וק"ל:

בתוס' ד"ה כופין בני מבוי כו' כבר כתבתי בגמ' דהוכחתם לאו הוכחה היא ועתה נוסיף בדברים דהנה ודאי להרמב"ם דמחלק בין מבוי מפולש ושאינה מפולש הוכחתם לאו כלום היא ואף דנאמר שהם אינן מחלקים בכך מ"מ אחר דמצינו להרשב"א ורמב"ם דסברו דבחנות אפי' החזיק הראשון יכולים למחות מטעם דיאמרו סבורים היינו שהיינו יכולים לקבל ועכשיו אין אנו יכולים לקבל. וא"כ ע"כ הסיפא דמתני' נמי ע"י חזקה דוקא מיירי דהסיפא ע"כ קאי ארישא דמיירי בחזקה וא"כ לאביי דאמר בחצר אחרת מותר בחנות היינו דוקא ע"י חזקה נמי וכדאי' נמי בהדיא בשו"ת הר"ל בן חביב ע"ע וא"כ מאי קשי' להו לתוס' אגירסה דלעיל דהלא התם עד שלא החזיק מיירי דהלשון הכי משמע שביקש קאמר והכא מיירי דהראשון כבר החזיק להיות מלמד תינוקת בחצירו או במבוי והשני ג"כ החזיק בחנות בחצר אחרת וחזקתו הוא דלא יכול למחות אח"כ בטענת דנכנסים כו' ועתה רוצה לירד באומנות שלו להיות מלמד תינוקת כמוהו וא"כ מטעם דנכנסים אינו יכול למחות דכבר החזיק באותו היזק בחצר אחרת אבל מטעם פיסוק חיותי' מצי למחות ודוק ואפשר דסבירא להו לתוס' דחנות עצמו יש לו חזקה כסבר' הגהת אשר"י וא"כ סיפא דמתני' ע"כ אפי' בלי חזקה מיירי וא"כ שפיר קמדייקי תוס'. אבל א"כ קשה לן מאי מקשה הש"ס מחנות ארב הונא דלמא חנות שאני דמיירי דהחזיק בחנותו הראשון בשכבר פתחו ואח"כ יבא השני ויאמר לו כשם שעשית שלא כהוגן בפתיחה שלך מתחלה אף אני אסמוך חנותי כמו שכתבו תוס' לעיל בדף ח"י ע"ב ד"ה ואי לא סמיך לסברת אביי ע"ש ודוק היטב:

עוד יש לדקדק קצת בש"ס דקאמרה לימא מסייע לי' דלמא ר"ה קמ"ל דמעכב עליו דוקא משום פיסוק חיותי' אבל מטעם נכנסים לא ולא כס"ד דתוס' לעיל בד"ה וגרדי ע"ש וק"ל:

עוד יש לדקדק בש"ס מנ"ל לומר תנאי היא ורשב"ג סובר כר"ה דלמא ע"כ לא קאמר רשב"ג דמעכב אלא בר מבואה אבר מבואה אחרינא דאף הוא שכינו מקרי אבל בר מבואה אבר מבואה דנפשי' לא ור"ה בר מבואה אבר מבואה דנפשי' קאמר דמעכב ויש ליישב:

עוד יש לדקדק קצת אחר דחזינן דתוס' ז"ל בד"ה גרדי לעיל מפרשים הברייתא דעושה אדם חנות כו' בחצר אחרת מיירי א"כ דומי' דהכי אפשר לומר דמיירי אפילו במבוי אחרת ומוקי' לי' סמך לי' במבוי אחרת כאשר כתבתי לעיל בשם הרמב"ן א"כ מאי מקשה אר"ה דלמא ר"ה מיירי דוקא במבוי אחת וגם זה יש ליישב וק"ל בתוס' ד"ה ואי שייך בכרג' דהכא לא מצי מעכב פי' בני העיר כו' הנה ודאי הוצרכו לכך דבמבואם הלא רהבד"י קמבעי' לי' אפילו אבר מתא רק שאינו דר באותה מבוי מכש"כ בן עיר אחרת אבל הרב ב"י מפרש אליבא דהרמב"ם דאפי' באותה מבוי יכול לירד דהואיל דאין לו מבוי מיוחדת כל מבוי כדידי' דמי' ע"ע. ובאמת יש לדקדק אזה דא"כ ה"ל לרבנן לאשמעינן רבותא דא והם ולשכנו אינו כופה קאמרי דמשמע דוקא ולשכינו וק"ל:

דף כ"ב ע"א בגמ' בעא מני' פיל כו' הנה הואיל דחזינן בתוס' דבעי' הלזה יש לפרש בתרי אנפי' א"כ אפשר לומר דרב אדא בעא מני' דבלע כפיפ' ממש ורב אידי סבר דבעא מני' דבלע הוצין ולכך לא ידע להשיב דלא אפשיט בעיא זאת ורב אדא סבר דהבינו אשר שאל לו כפיפ' ממש ואפ"ה לא השיב לו א"כ ודאי לאו צורבא מרבנן הוא דהלא מתני' הוא ולכך לא נקט לי' שוק' ורב דימי סבר דלא בעא מני' כ"א הוצין ולכך כעס עלי' דלא נקט לי' שוק' ואפשר דנענש דהוה לי' למידק שפיר וק"ל, ובאשר כל אחד אמר אנא ענישתי' זולת דברי תוס' ז"ל אפשר לומר דבאי' להורות לן כל אחד דיהא אדם אחר זהיר מעשות דבר מדברים אלו כדי שלא יענש כמוהו ותוס' כתבו דהי' מצטער כל א' בזה א"ש נמי דאי כפשוטו מאי קאמר כל אחד אנא ענישתי' דלמא כולם בהדדי ענשי' אבל באשר כתבו ז"ל א"ש דמ"מ נמטי' לכל א' שיבא מכשורי ולדידי א"ש נמי וק"ל:

בתוס' ד"ה וקמא היכי סמיך ס"ד דבנפל מיירי כו' הנה כתבו ז"ל לפרש דעת המקשן והתרצן דלא תימא דקשי' לי' אסיפא דמילתא דאמר לא יסמוך לו כותל אחר דמשמע דכבר הי' לו כותל אחר מקודם ואי הי' הדבר כן א"כ תירוצו דר"י לא הוה א"ש לכך כתבו דבאמת הסיפא מתפרשת שפיר דמקרי אחר נגד כותל חבירו וקושיתו לא הי' אלא ארישא דמילתא דקתני מי שהי' כותלו כו' דמשמע דבנפל מיירי וא"כ תירוצו דר"י מתפרש שפיר מי שהיה גבול כותלו כו' ואח"כ כתבו וא"ת כו' דבשלמא אי הוה אמרי' דקושיתו קאי אסיפא דמילתא אבל הרישא לא קשה לי' מטעם דשפיר ידע לפרשו דגבול קתני א"כ לא הו' ק' מידי ארבא דגם רבא הי' אפשר לפרש דה"ק מי שהי' כותלו סמוך לגבול כותל חבירו כו' ובראשון קמיירי באמת אבל השתא דאמרינן דר' יהודא מפרש מלת כותל דמיירי בגבול ורבא פריך דכותל קתני ולא גבול א"כ במילתי' א"א לומר כן א"כ קשה להו וק"ל:

ע"ב בגמ' אמר רב ל"ש כו' ולא פליגי הא בעיר ישנה הא בעיר חדשה הנה אפשר לומר דרב מחלק כן משום דאל"ה הוה קשה לן קצת אי נאמר דדוושא מילתא היא א"כ מאיזה טעם יסמוך השני הלא אף לו יתמעט הדוושא אבל לדברי רב א"ש דמיירי דהב' הי' בונה כותל לחצירו דלא צריך דוושא, ולכך אפשר לומר דלהכי הוצרך ר"י ב"ח לומר דלא פליגי כדי שלא יתקשה לן כן אליבא דר"א וק"ל:

בגמ' תנן החלונות כו' ותני עלה כו' אפשר לומר דלא רצה לדייק בקיצור ממתניתין דתני החלונות דמשמע דוקא משום החלונות דהוה אפשר לומר דלעולם דוושא מלתא הוא ומתני' קמ"ל אף דאיכא חלונות אפ"ה בד' אמות סגי ההרחקה, ולא תימא בחלונות ירחיק טפי אבל באשר חזינן דהברייתא מפרש למתני' וקאמרה כדי שלא יאפיל דמשמע בהדיא דעיקר טעם הרחקה הוא דנקט משום כדי שלא יאפיל ולא משום דוושא וק"ל:

עוד שם וכמה גם בזה אפשר לומר דשאלתן וכמה הוא כלו' עובי הכותל אשר יסמוך דלא חיישינן עדיין להדוושא דודאי בהיותה רחב יותר מדאי יתמעט ודאי דוושא הרבה ומה טעם לא יהי' קפידא בדבר וייבא לא הבין את שאלתו ומפרש לי' על דרכו ואזה הקשה אח"כ והא אנן תנן ד' אמות ואזה לא שאלתי וקא משיב לי' כאן מרוח אחת כלו' אני נתתי לך שיעור של רוח אחת כמה צריך להרחיק מהחלון (ועיין באשר"י דגורם טפח ועיין בטור) כאן משתי רוחות כלומר דמתני' נתן שיעור כמה צריכים הב' דפנות להיות רחוקים מהדדי אבל כל כותל וכותל צריכא להיות רחוק מהחלון כמלא כו' (ולפי גירסת הרא"ש טפח ואפשר דהוא מפרש כן למלא רוחב החלון דסתם חלון טפח וק"ל) והנה אפשר לומר דבזה השיב נמי שאלתו אשר שאל בראשונה במלת וכמה אשר פירשנו לדרכנו דשאלתו הי' כמה רוחב