כוס הישועות קעה

לומר אחר דהוא תיקן דיכניסו את בניהן מבן שש ואילך א"כ שפיר קאמרה מתני' מקול התינוקת לאפוקי ממה שהי' מקודם דנערים יקראו וק"ל:

עוד בגמ' ת"ש ב' שיושבים כו' אף דכבר קא משני ליה בתינוקת דנכרים בא לדקדק עוד מברייתא זאת דהנה אחר דחזינן שינוי לישני בב' ברייתות אלו דבראשונה קאמר רופא אומן ובב' קאמר רופא ואומן דהנה רש"י ז"ל מפרש רופא מוהל ובטור ובב"י מפרש דמיירי ברופא ממש ורופא שהוא אומן קתני ולאו תרתי מילי נינהו ועיין בב"י ובב"ח והנה בברייתא הב' מוכח לכאורה כרש"י דהלא רופא ואומן קתני דמשמע דתרתי מילי נינהו. והנה אחר דמיירי במוהל לכאורה י"ל דומיא דדי' מיירי במלמד תינוקת דישראל ולכך קא מדייק נמי מברייתא הב' ואפ"ה קא משני ה"נ בדנכרים ואפשר לומר דבדנכרים וגם בישראלים קמיירי ומלמד להם אומנות כדאיתא במיימוני ובב"י וק"ל:

בתוס' ד"ה כבן שש וכבן שבע כו' הא דלא מדייקי' לעיל כן כבן ט"ז וכבן י"ז משום דלעיל אפשר לומר דלהכי קאמר בהאי לישנא לומר דאפי' טובא מזה נמי כדאי' בשבת פ' מפני' אבל הכא דמיירי מתקנתו ודאי לא א"ש וק"ל:

שם בד"ה וגרדי וא"ת כו' וא"ת כו' ולקמן נמי תניא כו' אמתני' דילן הוה אפשר לומר ולתרץ דמתני' דילן מיירי ברבים המעכבים אבל יחיד אינו יכול לעכב ולקמן מיירי ביחיד המעכב אבל בהאי ברייתא קתני ב' שיושבים כו' ועי' באשר"י וק"ל:

שם בא"ד כו' עד ודוחק לחלק דהתם כבר יש נכנסי' ויוצאים כו' הנה הרמב"ם באמת מחלק כן ע"ע ואני תמה בדבר דא"כ הוא מאי קאמרה הש"ס לקמן לימא מסיי' לר"ה הלא רב הונא אשמעינן טובא מה דלא שמעינן מהתם דהתם בכמה מקומות ימצא שיוכל לפרוס מצודתו משא"כ ברחים אי לא מוקי באותו מבוי דיש שם כבר רחים אחר' במבוי אחרינא ג"כ לא יוכל למיקם דיכולים למחות עליו בני מבוי לפי מה דסביר הרמב"ם דגם במבוי יכולים למחות ואף דברחים אינן יכולים למחות ה"מ באחזיק ע"ע. ואף לדעת התוס' הכא אומר אי סבירא להו דברחים אינן יכולי' לעכב אפי' בלי חזקה א"כ מאי מקשה הש"ס מחנות ארחים דלמא רחים שאני דיכול למיקם בדוכתא אחריתי אף דלא דר בו בעל רחים אחר משא"כ בחנות דלא יכול למיקם כ"א במקום שיש בו חנות אחרת ואי גרסינן א' מבני מבוי קשה יותר ודוק ואכתוב עוד בזה לקמן בסמוך:

שם בד"ה ולא לסופר כו' עד ודוחק לחלק בין מכר לשכירות דע דבהא דלא ישכירנו כי' סבר הטור וכן לא ימכור לאחד מאלו והמרדכי כתב דבמכירה שרי ואני בחדושי על הטור הוכחתי דהאמת עם הטור ע"ש:

ע"ב בגמרא ואמר רבא מקרא ינוקא כו' הא דפירט מתחלה ואח"כ כללא כייל וכד יש לן הכלל לפרט לא צריכנא, אפשר לומר דבכל חד קמ"ל מילתא מה. דהנה במקרי דרדקי אשמעינן דאפילו רבא דסבר במקרי דרדקי שבשתא ממילא נפקא אפ"ה הוה פסידא דלא הדר כדכתבו תוס' או כפירש"י וקושי' התוס' עליו כבר תרצתי בהמקבל דף ק"ט ע"ש ובשתלא אשמעינן דאין צריך לשלם כ"א מה שהפסיד ולא במה שהי' יכול להשתכר באשר היה נטעו כראוי דהפסד הריוח אין הדין נותן לשלם ועיין ג"כ בהמקבל מה שכתבתי על מתני' דדף ק"ד. ובטבחא אשמעינן דאין צריך לשלם לי' בושתו ובושת אורחים כסברת הרשב"ג ועי' בנ"י ובאומנא קמ"ל דאם נעשה חולה אין צריך לשלם ליה צערו ואף זה עי' בנ"י ובספר מתא קמ"ל דגרמא בניזקים פטור וק"ל:

עוד בגמרא אמר ר"ה כו' דינא הוא דמעכב עלוי' הנה קאמר לישניה דדינא הוא לומר דלא די דרשע מיקרי אלא אפילו דינא הוא ובדין יכול לעכב עליה ואהכי אפשר לומר דלכך הוצרך לסיים מאן דמביא סייעתא לדברי ר"ה מאי דאמר רבה בר"ה עד פרסה דאי לאו דרבר"ה ה"א דגם שם לאו מדין קמיירי רק דאי לא מרחיק רשע מקרי והא דקאמר מלא ריצת הדג היינו אפילו רץ במקום רחוק ובא אח"כ ליד צייד האחר צריך להוציאו מתחת ידו דאי לא רשע מקרי אבל השתא דפירש רבר"ה עד פרסה ש"מ אי בא לידו אחר סיום הפרסה אין הדין כן ואי הוה מיירי הברייתא בקריי' רשע לחוד אפילו אחר סיום הפרסה נמי אלא ע"כ בדינא קמיירי וק"ל כן אפשר לומר בדרך צחות. ועוד אפשר לומר אחר דחזינן דהערוך מפרש הא דקאמרה הש"ס דיהבי סייאר' היינו לומר אחר שהם מביטים למרחוק וכשאוכלים כאן הם נותנים עינים לראות אם יש מזונות במקום אחר ופעמים שנצודו ברשת ומתוך שהן רואין מזונות במקום אחר הם הולכים שם וזה גזל גמור הואיל וכבר נצוד ע"כ. והנה רש"י ז"ל נייד מפירוש הזה אמאי דאמר דיהבי' סייר' אבל מ"מ לא יכחיש את המציאות דאפשר דיהי' נצוד ברשת וע"י מצודה שנותן האחר במזונות רצים שם וא"כ אפשר לומר דסבירא לי' דבדרך פרסה א"א למצוא כן דיתנו עיניהם ברשתות למרחוק כ"כ וא"כ אפשר לומר דאי לאו דרבר"ה הוה אמינא דטעמא דברייתא הוא משום כך וא"כ לא תסייע לר"ה אבל אחר שמפרש רבר"ה עד פרסה א"כ ע"כ טעמא דברייתא אינו כן א"כ שפיר תסייע ודוק:

עוד בגמרא תנאי היא דתניא כו' הנה תוס' מתמיהים על דלא מביא הברייתא דלעיל דממ"נ כו' ואפשר לומר דהש"ס דמקשה מהא דעושה אדם חנות קושיתה אינו אלא על מאי דאמר אפילו תימא רבנן כלומר דאין כאן תנא דאינו סובר כר"ה ולכך מקשה הלא ע"כ מצינו תנא דחולק אר"ה וע"כ ע"כ ר"ה דאמר אנא דאמרי כר"י ולכך קמשני תנאי היא כלומר הא דאמרית אפי' תימא רבנן לאו משום דרציתי לומר דרב הונא כדברי הכל אתיא רק אחר דמצינו דפליגי תנאי בהא מילתא ניחא לי' טפי לומר דהני תנאי לאו בהא מילתא פליגי אלא אף רשב"ג דפליג התם ארבנן מצי למסבר כהני רבנן ולאו תרי תנאי פליגי בהא מילתא וק"ל:

עוד שם כופין כו' ולא מלמדי תינוקות ולא א' מבעלי אומניות ושכנו אינו כופהו. הנה לכאורה יש לדקדק הא דכללא כייל בסוף באומרו ולא א' מבני בעלי אומניות א"כ אמאי הוצרך לפרוט תחלה בג' אומניות דקחשיב לכך אמינא דאפשר דתחילת הברייתא לא מיירי מטעם פיסוק חיותי' אלא מטעם עיכובא דנכנסים ויוצאים ולכך קחשיב ג' אומניות אלו דשייך בהם נכנסים ויוצאים ואח"כ קאמר ולא אחד מבני בעלי אומניות היינו לומר אחד מבני בעלי אומניות שדרים כבר בתוכה מעכבים ג"כ שארי אומניות אף דאין שייך בהם נכנסים ויוצאים מ"מ מטעם פיסוק חיותם מעכבים ובזה יסתלק הוכחת התוספות בד"ה כופין כו' מהכא ודוק ודע דהרמב"ם סובר דאינן יכולין לעכב בני חצר או בני מבוי על חנות או שארי אומניות מטעם נכנסים ויוצאים בשיש להם כבר ג"כ א' מבני בעלי אומניות ההם אצלם כאשר כתבתי לעיל והרב ב"י מפרש הברייתא אליבי' ע"ע דמסיפא דא' ולשכנו איני כופהו אתיא ליה ובאשר כתבתי יתפרש היטב דוק:

בגמ' אמר רב הונא פשיטא לי כו' ואי שייך כו' בר מבואה כו' בעי רהבד"י כו' הנה הרמב"ן רוצה לפרש בעיא דר"ה דאפילו במבוי אחרינא יוכל לעכב עליו באשר רוצה לישב סמוך לו ע"ע ובהיות כן אפשר לומר דרהבד"י תרווייהו קא בעי ליה בין דרוצה לישב בתוך מבוי שלו או דרוצה לישב במבוי של עצמו ולכך אפשר דלהכי קא נקיט תחלה מאי דפשיטא ליה לומר כל מאי דפשיטא לי בהני ב' דברים קא בעינן בהאי מילתא דבר מתא מעכב אבר מתא אחריתי אף מבוי אחרת כפירש"י ובר מבואה לא מצי מחי לבר מבואה דנפשי' אף אותה מבוי כל זה מבעי לי בבר מבואה אבר מבואה אחריתי אי יכול למחות בידו אפילו אם רוצה לישב אצלו סמוך לו במבואה של עצמו או אפילו אינו יכול למחות ליסע במבוי שלו נמי וק"ל. והנה הרמב"ן דיקדק נמי אי אמרת דאינו יכול למחות אבר מבואה אחריתי א"כ באיזה צד נאמר שלא להושיב ביניהם אי אבר מתא אחריתי מאי ארי' ביניהן הלא יכול לעכב עליו כל מתא ועי' בב"י דתירץ דמוקי ליה בנותן כרגא הכא ובזה א"ש דנקיט רהבד"י הא מילתא דאי שייך בכרגא הכא כו' קודם דבעי בעי' שלו וק"ל:

אמר רב יוסף ומודה ר"ה במקרי דרדקי כו' הנה הרב ב"י דיקדק דלא אמר ומודה ר"ה בד"י דהלכתא כוותיה.