כוס הישועות קעג

כו' מכלל דר"י על הניזק סבירא ליה ולהכי פליג ארבנן וקמקשה א"ה משרה כו' דוק:

והשתא נפרש קצת דברי תוספת ע"פ פירש"י ור"ת והנה כתבו בשלמא לאב ביי כו' דלכאורה היה אפשר לדקדק מאי האי דקמקשה ואי דלא סמך היכי משכחת לה דלמא דמיירי דסמך שלא ברשות וע"כ צ"ל דקושיתו הוא א"כ פלוגתא דרבנן ור"י לא א"ש א"כ גם לאביי יש לדקדק לר"י מאי האי דקפליג ארבנן וסבר דבעל החרדל אין צריך להרחיק ומ"ש מבור דקחזינן דלא פליג וסבר דצריך להרחיק לכך קאמרו בשלמא וק"ל. וכל דבריהם אח"כ בדבור הזה הן מפורשים לפניך:

בדבור שאחר זה והוא צריך להיות באחרונה דקאי לפירוש ר"ת כתבו וצ"ל דזה המקשן אינו אותו שהקשה תחלה כו' דבשלמא לפירש"י כבר כתבו דהוה דייק מדבריו אחר שאמר קסברי רבנן על המזיק להרחיק ש"מ דסבירא לך דדבורי' אינן מזיקים א"כ שפיר קאמר מכלל דסבר ר"י כו' אבל לפירוש ר"ת דמפרש הא דאמר על המזיק להרחיק פירושו הוא דבא לומר דחזר מדבריו הראשונים וסבר דאינו צריך להרחיק כ"א בשישנו שם דבר הניזק א"כ מאי האי דקמקשה השתא מאשר הוה קשה ליה מתחלה לאביי וק"ל והי' אפשר לומר דזה המקשה הוא באמת המקשה הראשון והוא לא הבין דברי התרצן דאמר על המזיק להרחיק וסבר דמשני כפירש"י ז"ל ולכך הקשה קושיתו כפירש"י ואח"כ פירש התרצן את דבריו וק"ל:

בדבור המתחיל וסבר ר"י כו' לקמן על מקומה ה"ל לאקשוי כו' פי' אחר דחזינן דר''י לא פליג המשרה וירק א"כ ש"מ דעל המזיק סבירא ליה א"כ קשה מבור ואילן יש לדקדק על דבריהם אלו אימא דאי לאו דרבא דאמר אסור לסמוך לא הוה קשה ליה מידי מהתם דהוה אפשר לומר דאחר דסמך בעל הבור תחלה א"כ עשה קצת שלא כהוגן ולכך מותר לבעל האילן לסמוך ג"כ לר''י כסברת התוספות אליבא דאביי בד"ה ואי דלא סמיך כו'. אבל לרבא קשה ולכך סמך דבריו הכא דוק:

עוד יש לדקדק מנ"ל לש"ס דר"י באמת סבר על, הניזק להרחיק את עצמו ולדבריהם קאמר בחרדל דלמא אפכא דר"י באמת סבר על המזיק להרחיק את עצמו ואפילו בלוקח שסמך ברשות ולכך לא פליג במשרה וירק וטעמי' דחרדל משום דהני מזקי הני כדאיתא בש"ס ובאילן וביר לטעמיה דרבנן קאמר לדידי פי' באילן קוצץ מטעם דעל המזיק וכו' (וחילוקי דמחלקי רבנן לדעת רש"י לית לי' לר"י) אבל לדידכו א''כ איפכא נמי דוק:

עוד חזיתי בספר מלחמות דהרמב"ן דדבורים הוה גירי דיליה א"כ למאי דקס"ד דר"י ג"כ סבר על המזיק להרחיק את עצמי א"כ ה"ל לאוקמי בשסמך על דבורי' תחלה והואיל דהוא מזיק בגירי א"כ עליו להרחיק את כל הרחקה ורבנן סברי דכי הדדי נינהו ועל כל א' להרחיק חצי הרחקה או אפשר לומר דסבירא להו דעל הניזק להרחיק הואיל דאכתי לא ידעינן מאילן ובור. ובזה אפשר לומר דרבינא דמשני תירוציה כבר ידע המסקנא מפלוגתא דאילן ובור רק התרצן לא הבינו דוק:

עוד ראיתי בהרי"ף דכתב דבמשרה צריך להרחיק אף לר"י ג' טפחים מיהא או מעט יותר כי היכי דלא להוי גירי דילי' א"כ ומאי מקשה לר"י משרה וירק נמי הלא התם הרחקה ג' מיהא צריך וא"כ שפיר עביד ר"י דלא פליג אמשרה וירק ועי' בב''ח עוד יש לדקדק לדעת הרמב"ם דסבר דצריך להרחיק בכולם אף לדעת ר"י כדי דלא ל הוי גירי דיליה דהיינו ג' טפחים או מעט יותר חוץ מאילן דבשעה שנוטע לית כאן שרשים א"כ מאי מקשה וסבר ר"י דעל המזיק להרחיק והתנן כו' דלמא הכא מיירי בריחוק גירי והתם ליכא גירי כלל דהלא בשעה שנטע ליתנייהו לשרשים כלל כדלעיל ויש ליישב:

עוד יש לדקדק קצת לעיל דמקשה לרבא מאילן ובור דלמא התם מיירי בשאינה עשוי' לבורות לכך טעמא דאיכא בור כו' והתם ליכא למימר לכאורה כי היכי דאימלכת אתה כו' דוק:

והנה לפירושם דר"ת ור"ח קשה לי אחר דמצאתי בריב"ש דמפרש לישנא דעל המזיק להרחיק כו' לפירש ר"ת דלכאורה משמע מהלשון דחומר קא מחמיר על המזיק ולא קולא ולפירש ר"ת הוה קולא ולא חומרא לכך מפרש (וזהו דהקשה הרמב"ן על בעל המאור ע"ע) דבאמת חומרא קאמר ומ"מ מהחומרא יצא לן קולא והיינו דסבר באשר אמרינן דמותר לסמוך הראשון א"כ לית ליה חזקה ובבא הב' אכתי צריך להרחיק כי בשאין כאן מחאה אין כאן חזקה אבל באשר נאמר דאסור לסמוך א"כ באשר סמך כבר אי צריך להרחיק אח"כ בבוא הב' כי טענינן לראשון דחזקה הוה וא"כ ה"ק הש"ס על המזיק להרחיק את עצמו לעולם מטעם דאין לי' חזקה וממילא א"כ מותר לסמוך בשאין כאן דבר הניזק זהו תמצית דבריו אע"ג שאין זה לשונו. וא"כ הוא קשה לן מאי בא לדייק מכלל דר"י סבר על הניזק דלעולם אימא לך דעל המזיק להרחיק סבירא ליה ואפילו בדליכא דבר הניזק כרבא בבור ובעל הדבורים אשר סמך תחלה אית לי' חזקה ואין צריך להרחיק ומ"מ הואיל דעשה שלא כהוגן אף בעל החרדל סומך, דוק דף י"ט ע"א בגמ' תנ"ה כו' ואיכא דרמי להו מירמי כו' אפשר לומר דנפקא מינה אי מייתי בלישנא דתנ"ה או בלישנא דרמי להו מירמי דהנה הטור סי' קנ"ה הביא דעת הרמב"ם דסבר דבכותל דעלמא דלאו כותל בור צריך להרחיק נמי את כל הרחקות דמתני' וכתב עליו דאפשר דסבירא ליה דכותל בור לאו דוקא או דכותל דעלמא מכש"כ אתייא ע"ע. והנה כד נאמר דכותל בור דווקא ולא כותל דעלמא א"כ איכא למירמי אהדדי דליכא למימר הא דמתני ד' אמות איירי בכותל דעלמא דהא כותל דעלמא א"צ להרחיק כלל ומתני' דילן כותל בור קתני אבל באשר נאמר דכותל דעלמא אתייא מכש"כ דמיגרע גרעי כותל דעלמא מן כותל בור א"כ ליכא למירמי אהדדי דאיכא למימר הא דתני ד' אמות איירי בכותל דעלמא ומ"מ סיוע איכא מיהא לר"נ דניחלן לומר ולחלק טפי במחמצן והנדיין מלחלק בין כותל בור וכותל דעלמא. ובזה מדוקדק מי דקאמר ר"ח ברי' דר"א מתני לה בהדי' אא"כ כו' משפת מחמצן ולכותל ג' טפחים דלכאורה יש לדקדק דמאי ראי' יש מדבריו דלמא הוא קאמר מחמצן והנדיין אית ליה נמי שיעורא דג' טפחים ובאשר כתבתי א"ש דהביא ראיה מדבריו דקאמר ולכותל ג' טפחים דמשמע דכותל דעלמא סגי' נמי בג' טפחים ואין לחלק בין כותל דעלמא ובין כותל בור ודוק:

ע"ב בגמ' והא אנן תנן כו' ת"ש לא ישפוך כו' עד ת"ש לא ישתין מוחק רש"ל משום דקשי' לי' ודאי מאי האי דקשי' לי' הלא בהדיא קתני לא ישפוך דבשופכי' מיירי ואני אומר דיש לקיים הגירסא דה"ק אחר דראינו דקתני שופכי' בפירוש א"כ ע"כ מי רגלים דמתני' לאו בשופכים מיירי דאל"כ מה בא הברייתא לאוספי ולאשמעינן מה דלא שמעינן ממתניתין דבשלמא אי מיירי מתני' במשתין הוצרך הברייתא לאשמעינן דאף בשופכים ג' טפחים סגי אבל אי מתני' נמי בשופכים קמיירי מאי בא לאשמעינן מעתה. ומשני ה"נ בשופכי' כלו' דתרי גווני שופכים איכא חדא שופכים הנקווי' בתוך הבור ושופכים דעלמא בלי בור ובחדא מנייהו מיירי מתני' ובאידך הברייתא ועיין בטור ובב"י מה דכתבו ארמב"ם בזה ודוק:

עוד בגמ' מאי ארי' רקיק אפילו עבה נמי כו' ותיפוק ליה כו' וכל דבר כו' אינו חוצץ בפני הטומאה הנה רבים מקשי' דלמא באמת הטעם דשמואל הוא משום טומאה. ולכאורה יש לתרץ דא"כ דלאו מבטיל איירי למה נקט רקיק טפי מבעבה ובזה א"ש דהמתין מלומר ותיפוק כו' עד אחר דמשני אבל רקיק דמימאס אימא בטולי לי מבטל כו' דמשמע דטעמא הוא משום ביטול. אבל אכתי מידי ספיקא לא יצאנו דמנ"ל התם באמת לומר כן דאינו מבטל דלמא באמת סבר דבטולי מבטל הואיל דמימאס רק דלהכי נקיט רקיק דבטולי מבטל וה"א דשוב אינו מקבל טומאה עוד הואיל דביטלו כס"ד דתוס' בד"ה ותיפוק כו' קמ"ל שמואל כמסקנא שלהם דאף דבטולי מבטל מקבל טומאה דבעינן שינוי מעשה, ואפשר לומר דבהדי' נשמע משמואל הטעם דאינו מבטל ולכך, לא ממעט ולא משום קבלת טומאה והכי משמע בסמוך דשמואל גופי' משני לקמן בשהתריפו. ובאשר נאמר דבאוכלי' נמי