כוס הישועות קעב

עשוי' מ"מ מהיכן יצא לו לומר לרבא דמודה בשאינה עשוי לבורות. אף אני אימא דע"כ הוצרך לומר כן לרב אחר דסבר דיש לחלק בין בא בידים או לא דאל''כ הוה קשה ליה דיוקא דהברייתא טעמא דבא בידים כו כגירסת ש ספרים בתוס' אבל כך נימא דרבא מודה בשאינה עשוי' לבורות א"כ ברייתא דבא בידים מיירי באינה עשוי' א"כ שפיר דייקי טעמא דבא בידים דוק:

עוד בש"ס בשלמא לאביי ניחא אלא לרבא קשיא כבר כתבתי יש מקומות על אריכות דברים דבשלמא עד שלא הקשהו מאי קשיא לי' אף כאן מצאתי ישובן של דברים ואומר אחר דחזינן דכתבו תוס' בד"ה אביי כו' דאם בא אחד לחפור לאחר מכאן צריך להרחיק הוא כל הרחקה והגהת אשר"י לקמן חולק עליהם וכן הביא הב"י. ולכאורה נראה דמסתברא כהגהת אשר"י ואף גם זאת מצאתי בחידושי הרשב"א וגם באשר"י דהמקשן סבר דכל הרחקה בין ב' בורות אינו כ"א שלשה טפחים דהיינו לכל בור טפח ומחצה ע"ע לכך נימא דבאמת המקשן סבר דהרחקה בין ב' בורות הוא ו' טפחים לכל בור ג' טפחים ודלא כהרשב"א ואשר"י וסבר באמת לאביי כד סמך א' בהיתר מ"מ הב' אינו צריך להרחיק כ"א הרחקתו דהיינו ג' טפחים ודלא כתוספות וא"כ ה"ק המקשן כד הוה, קשה לי אאביי והיינו באשר נאמר דהרחקה של ב' בורות אינו אלא ג' טפחים והיינו טפח ומחצה לכל בור א"כ הוה קשה אאביי אמאי תנן במתני' דצריך להרחיק מבורו של חבירו אשר סמך מתחלה ג' טפחים בטפח ומחצה הוה סגי דהלא כבר אמרנו דסברת המקשן דאין הב' צריך להרחיק כ"א הרחקתו וא"כ לרבא הוה ניחא דשפיר תנן במתני' ג' טפחים דהיינו טפח ומחצה שכבר הרחיק הראשו' והרחקתו דבהדדי אינו כ"א ג' טפחים אבל השתא דאמרנ' דלאביי ניחא באמת דשיעור הרחקה בין ב' בורות הוא ו' טפחים לכל בור ג' וא"כ שפיר קאמרה מתני' דצריך הב' להרחיק ג' טפחים ולא יותר דאין צריך להרחיק כ"א הרחקתו א"כ לרבא קשי' דוק:

ועוד נאמר במאי דאמר אח"כ בשלמא לרבא ניחא דהנה אף לרבא לכאורה הוה אפשר לדקדק דמתני' הוה ליה לאשמעינן רבות' טפי באינה עשוי' לבורות והב' צריך להרחיק ו' טפחים כל הרחק' באשר נאמר כסבר' התוס' וזה ודאי הוה רבות' טפי מאשר נאמר מכותל בורו ואינו צריך להרחיק כ"א ג' טפחים מהמיצר וא"כ, הוה ניחא לאביי קצת דלעולם אימא דראשון סמך והא דקאמר מכותל חבירו היינו אותן ג' טפחים אשר יש לא' בשדה הב' זולת הרחק' הב' ג' טפחים אחרים נקראים ג"כ כותל ועיין באשר"י (אבל לרבא ליכא למימר הכי דוק), אבל השתא דלרבא ניחא דבאמת באשר יש לא' רשות לסמוך אין הב' צריך להרחיק כ"א הרחקתו דהיינו ג' טפחים וא"כ אין להקשות דה"ל לאשמעינן מתני' רבות' טפי באינה עשויה לבורות דאדרבא בעשוי' הוה רבות' טפי דיש כאן הרחקה דתרווי' אשר הוא ו' טפחים ובאינה עשויה אינה כ"א ג' טפחים וא"כ קשה לאביי דוק היטב כל זה העליתי לפני תלמידי בדרך חידוד:

עוד בש"ס ודקארי לה מאי קארי לה בא בידים איצטריכא ליה הנה ודאי לכאורה יש לדקדק מאי האי תירוצא דמ''מ היאך לא עלה על דעתו דיש לדחותו בא בידים שאני וגם אית לן לדקדק לישנא ודקארי לה מאי קארי לה לכך נימא כד ראה הש"ס תירוצא הלז ולכאורה לרבא אפשר לדקדק ג"כ טעמא דבא בידים כיש גורסי' באמת בתוס' וקשה להש"ס על התרצן ודקארי לה מאי קארי לה דייקא כלומר מאי ראית דהקשה לך על אביי דשנית בא בידים שאני דלמא קושיתו הוה ארבא וא"כ לא תרצת כלום וקאמר בא בידים איצטריכא ליה כלומר דארבא ודאי לא קשיא מידי דוק, היטב ותמצא נכון:

והנה אפשר לדקדק אמאי דמקשה לרבא טעמא דאיכא בור כו' דלמא קמ''ל אפי' בדאיכא בור סגי בג' טפחים ואין צריך להרחיק כ"א הרחקה דידי' דלא כדסברי תוספות לאביי וא"ת היכי משכחת דסמיך הראשון לרבא דלמא מיירי בלוקח ואפשר ליישב דלא משמע לן דלישנא דמתני' מיירי להקל על החופר בור אלא בחומר עליו קמיירי וק''ל אבל א"כ יש לדקדק קצת מאי קאמר ללישנא ב' דבאינה עשוי ד"ה סומך ניחא הלא אכתי קשה למה קא נקיט מתני' בשאינה עשוי' כו' ובדאיכא בור ה"ל למימר בעשי' ובדליכא בור אפילו. ובלי תירוץ על קושיא הא' הוה לן לתרץ דקמ"ל אפי' בדאיכא בור די בג' טפחים וק"ל גם יש לדקדק אמאי דמקשה לרבא ומתרץ א"כ מאי קבעי לקמן אי וסד בסיד תנן אי או סד בסיד תנן הלא מהווי' דש"ס נראה דוסד בסיד תנן דאי או קתני מאי מקשה לרבא דלמא מיירי מתני' דהראשון סד בורו בסיד וא"כ רשאי לסמוך וא"ת דהכי קא מקשה מאי ארי' דאמר סמוך לבור ה"ל למימר סמוך למיצר חבירו אף אנו נימא דלמא קמ''ל אפילו דכבר איתא לבור של חבירו סד בסיד סגי ואי הוה תני סמוך למיצר ה"א התם סד בסיד לחוד סגי ולא בדאיכא כבר בור של חבירו. ואפשר לומר דהא דמקשה הכא לרבא באמת הכי קאמר אלא לרבא קשיא וא"כ איכא למיפשט מהכא לרבא דוסד בסיד תנן וק"ל. גם יש לדקדק קצת למה לא מתרץ לאביי דמתני' מיירי בסלע הבא בידים דניחא לן טפי מלומר דבאו בב"א וק"ל:

בתוס' ד"ה למנ"מ למו"מ הך נפקותא לא איצטרך לרבא כו' עיין בת"ח דשפיר דיקדק, על דבריהם אלו בד"ה מרחיקי' את הגפת פי' וקשה לרבא כוונתם דלא תימא דגם לאביי ללשון א' דמודה בעשוי' לבורות קשה זה באמת אינו דדלמא מיירי במיצר שאינה עשוי לבנות כותל ק"ל דף י"ח ע"א בגמ' הא קמ"ל דהני קשו לכותל כלומר דמאי קשי' דה"ל למתני סמוך למיצר חבירו דאי הוה תני הכי לא הוה ידעינן למאי הן קשין וה"א דה קשין לכל דבר ואף בשאינה עשוי' לבנות כותל קמ"ל דלא וק"ל וכן כולם:

עוד בגמ' והא קמ"ל דעד כ"ה אמה אזלי שרשי' ומזקי כד נדייק אלישנא דא אפשר לומר דה"ק דמאי קשי' לך דה"ל למימר מרחיקים את האילן ממיצר חבירו כ"ה אמה דא"כ הוה אפשר למטעי ולומר דשרשי' דאילן אזלי כ"ה אמה וג' טפחים דהלא בעל הבור צריך להרחיק ג"כ ממיצר חבירו ג' טפחים לרבא אף בשאין שם בור וא"כ ודאי ה"א דשרשי' אזלי ומזקי כ"ה אמות וג' טפחים וק"ל עוד בגמ' א"ה אימא סיפא כו' לישנא דא"ה אפשר לפרש דאחר דחזינא דאסור לסמוך אפילו שארי דברים ולא שייך למימר בהו כל מרא ומרא אפילו בדליכא דבר הניזוק וא"כ קשה לר' יוסי נמי דפליג אדבורי' ואחרדל ולא פליג אמשרה וירק ודוק:

ע"ב ואי דלא סמיך היכי משכחת לה הנה תוס' ז"ל האריכו למעניתם בשני פירושם וזולת דבריהם היה נראה לכאורה לפרש דהכי קא מקשה דכל קושיתו אינו אלא על ר"י וקאמר היכי משכחת לה דפליג ר"י דבשלמא לאביי דאמר ראשון רשאי לסמוך אפשר לומר ולאוקמי פלוגתייהו בהני דרבנן סברי אחר דהראשון רשאי לסמוך והיינו בעל הדבורים צריך בעל החרדל, להרחיק את כל הרחקה ור"י סבר דאיני צריך להרחיק כ"א חצי הרחקה באומרו די דארחיק הרחקה דידי את ארחיק נמי דידך כדאיתא באשר"י ולישנא דמתיר דמדייקים תוספות אינו מוכח וק"ל. אבל לרבא דאמר אינו סומך ואחר דשניהם מזיקים זה את זה א"כ ע"כ ראשון הרחיק חצי הרחקה וסברי רבנן דהב' ירחיק חצי האחרת א"כ מ"ט דר"י דפליג ארבנן. ומתרץ ר"פ בלוקח דהסמיך הא' ברשות והנה ר"פ לא היה מפרש דבריו אמי קאי אבעל החרדל או אבעל דבורי' וקמקשה אי בלוקח מ"ט דרבנן ועוד כו' כלומר אי בלוקח ובעל החרדל סמך תחלה א"כ מ"ט דרבנן ואי בלוקח ובעל דבורי' סמך תחלה א"כ מ''ט דר"י ובזה מדוקדק היטב לישנא דועוד דלפי פירש הכל קושיא אחת היא ומאי לישנא דועוד. וקא משני רבינא קא סברי רבנן על המזיק להרחיק מכלל דסבר ר''י כו' כלומר לעולם בלוקח ובעל דבורי' סמך תחלה ומאי קשיא לך א"כ מ"ט דר"י הנה אימא לך דרבנן סברי על המזיק