כוס הישועות טז

דף י' ע''א תו' ד''ה שייר טמון כו' ולא דק דכל מילי כו' פי' לפירושם אלא ר"ל דהבעל חי דנפל לבור הו' טמון ק"ל:

ד''ה כגון רב פפא בר אבא מפרש רשב"ם דנקט כו' משום דקשה להו מאי האי דקאמר ר"פ ואתקיף מהא דתני' ואמר ר"פ כגון פפא בר אבא הלא בלאו הכי קשה מהא דתני ה' שישבו כו':

לכך קאמרו מפרש רשב"ם לפי שלסתם ב"א הוא שאול כו' אבל פפא בר אבא שהוא משונה כו' ולפיכך צ"ל כגון פפא בר אבא אכולהו קאי כו' ומיהו לפי המסקנא דמשני כו' אין צריכין לפרש דחייב אלא אחרון בלבד כו':

וא"כ א"ש דנקט ר"פ כגון פפא ב"א להורות דלא איירי כדאוקימנא במסקנא דהיינו בדסמוך עלי' דא"כ לא הוי קשה מידי דאין זה מקצת נזק אלא כל נזקו כדפרש"י אלא מיירי בכגון פפא בר אבא דהיינו כולם הוי כמו פב"א ואפ"ה לא מחייב אלא אחרון משום מקצת נזקו ושפיר קא מקשה ותו ליכא דוק:

בא"ד והר"ר עזריאל מחייב לשלם פי' דסבירא לי' דסתם ספסל אינו שאול וק"ל:

אבל א"כ קשה מאי דאמרינן מעיקרא למאי נקט ר"פ כגון פפא כו' לכך קאמרו ור"ת מפרש דנקט פב"א כו' ולפי זה צריך לומר דר"פ עצמו בא לתרץ מה שהקשה ותו ליכא עכ"ל פי' והש"ס מפרש אח"כ תירוצא דר"פ וק"ל ובזה מתורץ נמי למאי נקט ר"פ כגון פפא כו' ודוק:

ע"ב בתוס' ד''ה לא ישלם אע"ג כו' מ"מ כו' יש ללמוד דהיכא דישלם לא ישלם כלום בשביל הטריפה עצמה עכ"ל ובזה מתורץ היטב מה דהי' קשה לכאורה דמאי האי דקאמר התלמוד עד הטריפה לא ישלם אדרבא עד הטריפה ישלם והטריפה עצמה לא ישלם אבל לפי מאי דפירשו ז"ל א"ש דהאי קרא בש"ש כתיב והוא פטור מאונסים וא"כ שפיר נאמר בי' עד הטריפה לא ישלם הוא אבל היכא דמחייבינן לשלם לא ישלם אלא עד הטריפה ולא הטריפה עצמה דוק:

דף י"א ע"א בתו' ד"ה יביא עדים שנטרפה כו' ואיסי דורש כו' משום דקשה להו מאי בא להורות שיביא עדים פשיטא אם יש לו עדים שהוא פטור הלא בלא עדים נמי ובשבועה הוא פטור לכך קאמרו ואיסי דורש כו' דמשמעות דורשים איכא בנייהו ומיירי בשיש רואה והאי תנא יליף לי' מקרא זה וק"ל:

שם בד''ה יביא ארורה לב"ד פי' שמתה בלא ברכה נ"ל דקשה להו על פרש"י דפי' דתיבת עד נדרש בלשון עדאה כאלו כתיב עוד פעם הטריפה וא"כ תרי זימני הטריפה ל''ל בפסוק ובחד הוי סגי לכך פירשו יביא ארורה לב"ד ולא מתיבת עד קדריש אלא הש"ס מכנה הנבילה בשם ארורה ואית דגרסי עדורה כמו לא נעדר ואף לגי' הקונטר' דגרי' עדודה מלשון יאכל עד גם פירושו הכי אבל סוף דבר לא מתיב' עד דכתיב בקרא קא דרשו הכי רק דהש"ס מכנה הנבילה בשם זה ודוק:

בד''ה בשאלתות דרב אחאי גריס כו' דקשה להו לפירש"י דמפרש דהמנהג דיינין כך הוא וא"כ מאי האי דקאמר ואני אומר אף לשואל ע"כ צ"ל דגם בשואל דינו הכי והא לא דמיא אמירה דסיפא לדרישא דברישא איירי במנהג ובשלמא אי הוי אפשר לפרש ואני אומר אף לשואל נמי המנהג הכי הוא הוי שפיר דומה רישא להסיפא וזה א"א וק"ל:

שם בתו' ד"ה דקא מטהרי לה מראשון כו' וא"ת ואמאי לא כו' וי"ל כו' דהוי תרי קולי דסתרן אהדדי כו' וכה"ג תנן בהמפלת כו':

וקשה לי קושי' עצומה דא"כ מאי קאמר הש"ס מאי קמ"ל דאין מקצת השליא בלא ולד תנינא כו' דלמא לעולם יש מקצת שליא בלא ולד מאי קאמרת א"כ הוי ס"ס כרש"י וכתוס' אפ"ה א"א למשרי משום ס"ס דהוי תרי קולא דסתרי אהדדי דאם נתיר מכח ס"ס דדלמא לא נפקא כלל ואת"ל נפקא דלמא לא נפקא רובא א"כ ביום ט"ו נתירנה נמי מטעם ס"ס דשמא נפקא רובו ואת"ל לא נפקא רובו דלמא זכר הוי ודוק:

ועיין בח"ש פרק המפלת מה שתמה על תוס' שם ושבכאן כי יפה כיון ומהרש"א השיג עליו ולא במשפט כי לא הבין כוונתו ודוק:

ע"ק לי הלא א"א אומרים ס"ס במקום דא"א להתהפך לדעת קצת:

ע"ש בד"ה שליא שיצתה מקצתה כו' תימא כו' ובסוף ב"ה משמע כו' ובשאין קשורה ע"כ לא הוי אלא ס"ס דף י' ע"א תו' ד"ה כו' וקשה לי דלמא לעולם דר"א אוסר אפי' בס"ס ומ"מ דייק, הש"ס שפיר דאין מקצת שליא בלא ולד דאל"ה הוה לי' ג' ספיקות וס"ס סבירא לי' דאסור ולא ג' ספיקות דוק:

ע"ש בד"ה סי' ולד באשה כו' וא"ת ואמאי תולה בהמה באשה כו' וי"ל כו' נ"ל דשם בחולין במקומו לא הוה קשה. להו אמאי תולה בהמה באשה דהוי אפשר לו' דבא להראות לנו טעם הדבר דלא נטעה לו' דלעולם יש ויש מקצת שליא כו' והא דאסורה באכילה דגזרינן מקצת אטו כולה לכך קאמר סימן ולד באשה סימן ולד בבהמה לומר דכמו דבאשה א"א. לו' דהטעם הוא משום גזירה מקצת כו' כמו שפירש"י ותוס' לפי פירושם כן בבהמה נמי אין הטעם משום גזירה אבל הכא דקאמר הש"ס דאעפ"י שיש לטעות דיש מקצת כו' וגזירה מקצת כו' א"כ שפיר קאמרי תוס' ואמאי תולה בהמה כו' וק"ל ע"ב תו' ד''ה בהמה גסה אין עיקר הדבר כאן עכ"ל:

נראה דקשה להו ר' אלעזר דאמר בהמה גסה במשיכה דאמר כמאן דלחכמים אף בהמה דקה במשיכה והוא אמר בהמה גסה דוקא ולר"ש זו וזו בהגבהה אבל באמת קושי' זאת לא קשה אלא לרש"י דפי' שם בקדושין דקניית משיכה גריעה מקניית מסירה:

אבל לפי פירש התוס' שם דפירשו דקניית משיכה עדיפה מדמסירה א"כ לא קשה ולא מידי דשפיר אתיא א"כ ר"א כרבנן וקאמר בהמה גסה במשיכה וכש"כ בהמה דקה ודוק:

בד"ה כגון שעשאו אפותיקו והשתא גבי מיתמי כמו מלוקח כו' עד וה"פ אמר ר' אלעזר דאפי' כו' לא מיני' כו' ומשני' כו' א"נ כו' נראה דקשה להו מאי האי דקאמר עולא לרב נחמן מתחלה לא מיני' ואח"כ כשהקשה ל' רב נחמן מיני' אפי' מגלימא דעל כתפי' קאמר לי' עולא הב"ע שעשאו אפותיקי ואזי גובה לפי' הקונטר' מלקוחות הלא דברים אלה אינם נראים אלא כי חוכא דקמחיי' בי' ואף כי שבאמת מסקנתו לא הוי הכי דלבתר דנפק א"ל הכי אר"א אפי' מיתמי לכך פירשו דבשעשאו אפותיקו גבי אפי' מיתמי וא"כ מתחלה דקאמר לי, לא מיני' פירושו דמיני גבי בלא אפותיקו אבל מיתמי אינו גובה כ"א באפותיקו ור"א איירי נמי ביתמי ובאפותיקו ורב נחמן לא הבין את דבריו וסבר האי דקאמר לא מיני' פירושו דר"א לא מיירי אלא מיני' וע"ז הקשה פשיטא מיני' כו' ובא עולא אח"כ לפרש את דבריו דר"א איירי ביתמי ובאפותקי וק"ל גם הא"נ של תוס' מתפרש שפי' על דרך זה דוק:

דף י"ב ע"א תו' ד"ה פרוזבול חל על הקרקע כו' נראה דקשה להו ל"ל לאבימי להראות ב' פעמים דעבדים אינן כקרקע ובחד הוי די דפרוזבול אינו חל על העבדים וגם על ר' נחמן דהביא הא דאבימי קשה כנ"ל לכך כתבו דאין כותבין אלא על דבר שא"א לכלותן ואי הוי קאמר הרישא לא הוי ידעינן הסיפא וק"ל:

ד"ה והלכתא בכפות וצ"ל כו' נראה דקשה להו לישנא דוהלכתא בכפות הכי ה"ל למימר אלא בכפות לכך קאמרו בסיום דבריהם והלכתא בכפות ובההוא קאמר רבא דניעור אינו גט כלומר והלכתא דרבא דאמר ניעור אינו גט אמור אף בכפות וק"ל:

ע"ב בתו' ד"ה ומחיים מי אמר תימא כו' כש"כ לאחר שחיטה ע"כ ואפשר לפרש דקס"ד דהמקשן דאדרב' דיותר איתא לסברא דהוי ממון בעלים לאחר שחיטה מבחיים משום דלאחר שחיטה הוברר חלקם מחלק גבוה ושייך יותר דהוה ממונם משא"כ בחיים ודוק:

עוד יש לדקדק אמה שכתבו תוס' ז"ל וי"ל דה"פ ומחיים מי אמר במתנות כהונה בחלק כו' מדלא קאמר מתנות כהונה שאני כו' הלא אפשר לומר דאי הוי אמר מתנות כהונה שאני ה"א אפי' בשלא חזו להקרבה וק"ל ויש ליישב:

בד"ה ואם איתא כו' פי' ואם איתא דמחיי' כו' פי' דבאים לתרץ מאי קושי' דלא משני הא רבנן כו' הלא אפשר דניחא לי' לתרץ אפי' אליבא דר"י הגלילי לכך קאמרו דממ"נ לא הוי וק"ל:

עוד קשה להו מנא לי' לרבא להקשות מתחלה לר' דלמא הא רבנן והא ר"י:

לכך כתבו ולפי סברא זו לא יהי' אמת כו' דפליגי אביי ורבא כו' וק"ל:

עוד קשה להו דא"כ דהכי פירושי' דקושי' ומחיים מי אמר אפי' במתנות כהונה א"כ מאי