כוס הישועות קסז

בתוס' ד"ה מי אמרינן כו' אך קשה כו' הנה ראיתי בתוס' שם בשבועות דרוצים לפרש הא דאמר המפקיד אצל חבירו בשטר צריך להחזיר לו בעדים היינו אם רוצה להפטר בלא שבועה אבל בשבועה ודאי דפטור אפי' בלי עדים וא"כ הא דעלתה האבעיא בתיקו הכא משים דאף לבני הישיבה הי' ספק הלז בדברי רב"ח וק"ל. והא דמקשי' עוד מיבמות בפ' ב"ש ראיתי בג"ת דמתרץ דהוה כמו מגו להוציא להיות כופין אותו ע"ע והוא מקשה קושיא אחרת מאי קמבעי' לי' אי מגו עדיף או חזקה דודאי חזקה עדיפא דמגו להוציא לא אמרינן למאן דסבר הכי ואלו אחזקה גובה בלא שבועה. ולדבריו ה"ל להקשות ג"כ ממאי דסוברים דאין אומרים מגו להפטר משבועה והי' סברת הרמב"ם ואילו חזקה מהני להפטר משבועה. אבל כדנעיין בעיון קל נוכל למצוא דלית כאן קושיא כלל דמאי בכך דחזקה עדיפא ממגו דמ"מ נימא באשר המגו אתיא נגד החזקה ליתרע החזקה ולא יהי' עדיפא מאשר היה מקדמ' דנא דהלא לפי הקס"ד דתו' דחזקה עדיפא משטר או מעדים ואפ"ה לא הוה עלה על דעתם לומר בשיהי' לו שטר או עדים שפרע תוך הזמן דלהדר וליפרע לי' ודוק:

דף ו' ע"א בגמ' אמר ר"ה סמך לפלגא סמך לכולה. הנה לכאו' יש לדקדק אר"ה ממתני' דנקטה אפי' לא נתן עליו התקרה הל"ל רבותא אפי' לא סמך אלא לפלגא ועיין בת"ח. ונראה לומר אחר דחזינן בנ"י באשר נתן ג"כ עליו התקרה הוה בחזקת שנתן הואיל דגם משפט זה גלוי לכל דחייב ליתן לי' ע"ע וא"כ אפשר לומר דלהכי נקטה מתני' אע"פ שלא נתן עליו התקרה כו' לומר דבהכי הוה בחזקת שלא נתן אבל אם נתן ג"כ התקרה הוה בחזקת שנתן כדברי נ"י וא"כ אי הוה קאמרה אע"פ שלא בנה אלא החצי ה"א בהא נמי אמרי' הכי דבלא בנה אלא החצי הכא הוא דאמרי' דהוה בחזקת שלא נתן אבל אי בנה אל הכותל יהי' בחזקת שנתן לכך לא קאמר הכי. ולמאי שכתבתי א"ש דנקטה הש"ס פלוגתא דר"ה ור"נ אחר דברי ר"ל דלעיל אף ע"פ דהם קמפלגי בפרושא דמתני' ור"ל מיירי בדבר אחר דאינו ענין באמת למשנתינו אלא נטר עד דמפרש בסמוך שאני הכא דאמר מי יימר כו' דבזה מתורץ כמו שאמרתי וק"ל:

עוד בגמרא ומודה ר"ה כו' בזה א"ש דמסיים ר"ה סמך לכולה ולא ה"ל למימר אלא אפי' לא סמך אלא לפלגא הואיל דמעולם לא צריכנא סמיכות לכולה אבל למאי דקאמר ומודה ר"ל כו' א"ש דר"ה בא לרמז לן דבר זה דלפעמים צריכנא סמיכות לכולה וק"ל. וכן יש לפרש קצת במאי דאמר ומודה ר"נ דעל ר"נ נמי יש לדקדק דלא קאמר בקיצור למאי דלא סמך לא סמך וק"ל:

עוד בגמ' אמר ר"נ אחזיק להורדי לא אחזיק לכשורי לכשורי אחזיק להורדי הא דהוצרך לסיים כן ומילתא דפשיטא היא לכאורה בשהחזיק לדבר כבד דהחזיק לדבר קל לכך אמינא דבא לומר אפי' לא החזיק אלא לחמשה כשורי בדרך משל ורוצה אח"כ להניח עליו עשרים הורדי ואותן עשרים הם כבדים כחמשה כשורי וסד"א דאינו רשאי דבעל הכותל יכול לומר במיעוט מקומות נתתי לך רשות אבל בהרבה מקומות לא קמ"ל דאינו יכול לטעון כן. ואחר שבאנו לפירוש הזה נוכל לומר ג"כ ברישא דאפי' החזיק בכ' הורדי ורוצה אח"כ להניח במקומה ה' כשורי ואותן ה' כשורי אינן כבדים יותר מכ' הורדי דמקדם מ"מ אינו רשאי דיותר יש קפידא בשינוי דרוצה להניח המשא במקום אחד מאשר רוצה לשנות לדוכתא טובא. ובדרך הזה נוכל לקיים הני תרי לשונות ולא נימא דאחד מהם משקר מכל וכל אלא דאפשר דר"נ ודאי אמר אחזיק להורדי לא אחזיק לכשורי ולישנא א' סבר דמכל וכל אמר כן והיינו אפי' בשלא יהי' הכשורי כבדים מהורדי הראשונים ולישנא בתרא סבר דעד כאן לא קאמר כן אלא בשיהיו כבדים אבל בשיהיו שוים במשאוי מודה לר"י ור"י סבר אפילו בשיהיו כבדים מהם שפיר אחזיק דוק. וכן יש לפרש אתרי לישנא דאח"כ במאי דאמר אחזיק לנטפי כו' ודוק ועיין בב"י סי' קנ"ג מה שכתב בדרך הזה בשם הריב"ש:

בתוס' ד"ה סמך לפלגא כו' האי לפלגא בין באורך כו'. והוצרכו לזה כדי שלא נפרש דברי רש"י במאי דאמר אלא בחצי' או בגבהו כו' האי או דוקא הוא אבל אם סמך לפלגא במדת אורכו וגם למדת גבהו לא להוי כמאן דסמך לכולה קמ"ל וק"ל:

ע"ב בגמ' מאי לאו אין נזקקין לו כלל לא כו' הא דקאמר המקשן מאי לאו אפשר לומר דאל"כ אלא דמ"מ נזקקין לו למחיצת יו"ד א"כ הוה קשה לי' למה קתני רישא דברייתא הדין דלא יאמר העליון הריני בונה מכנגדי כו' אב' חצירות ובמחיצת ד' ה"ל למתני דין הלזה אפי' בחצר שע"ג הגג ובמחיצת יו"ד אלא ודאי דאין זקוק לו כלל והתרצן דמשני ליה אין נזקקין לד' אמות אבל נזקקין למחיצת יו"ד סבר לכך לא תני דין דרישא אגג וחצר דלשם א"א לצייר הדין אלא בשהחצר גבוה מגג פחות מיו"ד טפחים אבל באשר יהי' גבוה יו"ד טפחים מגגו של חבירו א"א לצייר הדין עליו דהלא בלי מחיצה כלל ה"ה נתפס כגנב אחר שגבוה ממנו יו"ד משא"כ במה שמצייר דין דרישא בב' חצירות אשר נוכל למצוא אפי' גבוה ממנו הרבה למאי דמפרש ר"י בתוספות דהתחתון מזיק לעליון כי קאי עליון וא"כ אפילו גבוה ממנו ק' אמות איכא למימר כן. וניחא לי' טפי לצייר הדין במקום דשייך לומר כן לעולם מלצייר במקום דאינו שייך לומר כן לעולם. ואפשר דהמקשן לא סבר כן אלא אפילו בב' חצירות אינו מזיק לעליון אלא בשאינו גבוה ממנו ד' אמות וא"כ ע"כ צ"ל דדין דרישא אינו שייך ג"כ לומר בב' חצירות לעולם אלא דוקא בשנמוך ממנו ד' אמות וא"כ שפיר קא קשי' ליה אי איתא דזקוק למחיצה יו"ד ה"ל לצייר אותו דין בחצר וגג ובמחיצה יו"ד ודוק:

דף ז' ע"א בגמ' היינו הך כו' הא קמ"ל אע"ג דלא משתמש אלא תיבנא ובי ציבי עיין בר"ן דמפרש דמוכח קצת מהאי מעשה דאיירי בתיבנא כו' מדרצה להגביה את כווי דלי' למעלה מה דא"א לומר כן בבית דירה ונראה דאפשר לפרש נמי במאי דרצה לסתור את הכותל לגמרי והוצרך חבירו למהדר לי' חדא אשיתא כו' ואי בבית דירה מיירי באשר יהי' הבית פתוח בצד א' לגמרי ודאי א"א למידר ביה וה"ל לי' למימר לי' לית לי דוכתא למידר וק"ל:

עוד בגמ' הנהו תרי אחי כו' עיין מה שכתבתי בזה בב"מ דף ק"ד:

ע"ב האחין שחלקו אין להם דרך זה על זה כו' הא דנקט ד' דברים ולא ה"ל די בחדא ונילף הכל ממנו משום דאפשר לומר בכל חדא מילתא אחריתי מה דליתא בחבירו ועיין בנ"י ובב"י סי' קע"ג ותמצא כולם ולא רציתי להאריך בהם ודוק בעצמך:

בגמ' דאם איתא כו' איבעי ליה לאפוקי בחיי אבוהון ומדלא אפקי' כו' בסי' ק"ח מביא הטור בשם הרי"ן מג"ש דאפי' לא הגיע זמן השטר בחיי אביהן כו' ואפשר דמשום הכי מאריך בלישנא ומסיים ומדלא אפקי' כו' לומר דלעולם אמרינן כן מדלא אפקי' אפילו לא הגיע זמן השטר בחיי אביהון וק"ל:

עוד בגמרא א"ד בעא מיני' כו' כשהן גובין כו' כדי שלא יכחיש לישנא הב' ללישנא א' מכל וכל נוכל לומר דר"א בעא מיני' דר"י בקיצור דברים היינו כשהן גובין לפי ממון הן גובין או לא והנה לישנא א' מפרש דבעיא דיליה הוה במאי דאמר או לא היינו אלא לפי נפשות אבל במאי דגובין אף לפי קירוב הבתים זה לא הוה קמבעי' לי' אלא הוה פשיט לי' דגובין ג"כ לפי קירוב הבתים וכפירוש התוספות בשם ר"ת ולישנא הב' מפרש הא דקאמר או לא היינו אלא אף לפי קירוב הבתים הן גובין אבל בהא דאין גובין כלל לפי נפשות ודאי זה לא קמבעי' לי' כלל. ואפשר לפרש נמי הא דקאמר ר"י לר"א קבע בה מסמרות לומר דאע"פ דתשמע ממני ג"כ דגובין לפי קירוב הבתים ולא לפי ממון והא דקאמינא לך לפי ממון היינו לומר ולאפוקי ולא לפי נפשות וכשהבתים שוים בקירוב ובריחוק אבל בשאינן שוים גובין דוקא לפי קירוב הבתים ולא לפי ממון לכך קאמר קבע בה מסמרות לומר דלעולם גובין ג"כ לפי הממון וכן י"ל בלישנא הב' וק"ל:

בתוס' ד"ה ואב"א כו' ואין לפרש כו' דהא במתני' בהדיא קתני כופין אותו לבנות דלת לחצר כו' אפשר לומר באשר יהי' לבית השער דלת אין צריך לבנות דלת לחצר וא"כ שפיר יש לגרוס הא והא מגוואי וק"ל: