כוס הישועות קסו

ברש"י ד"ה פשיטא כו' דאפי' כו'. הוצרך לזה דלא תימא דדלמא קמ"ל דדוקא הכא הוה של שניהם הואיל דמתחלה בע"כ עשאי משא"כ במקום אחר וק"ל דף ד' ע"ב ור"י א' נישעיי' כו' עיין בב''י אי פליג על ר"ה או לא:

בגמ' אמר רבינא הכא בהוצי עסקינן לאפוקי מדאביי כו פירוש וא"כ שפיר דינא קמ"ל בדעבד א' חזיז ולא הב' דנותני' אותו למאן דעבד חזיז לאפוקי מדאביי דאמר בהוצא ליכא תקנתא וא"כ אפי' עבד אחד חזיז אין נותנים לו אחד שלא תיקנו חכמים לעשות כן וק"ל ואחר שכתבתי זאת מצאתי כן במהרמ"ל בתוס' ד"ה לאפוקי לדאביי ואביי סבר כו' ובזה א''ש דלא קאמר בש"ס בתרוצא דרבינא תיבת אלא משום דלאביי קאי תירוץ הראשון וק"ל:

במתניתין המקיף כו' וגדר את הראשונים ואת הב' והג' הא דלא קאמר בקיצור וגדר השלשה. יש להביא ראי' קצת לסתירת דברי הב"י אשר כתב בסוף סימן קנ"ח דאם גדר המקיף ב' רוחות והניקף גדר השלישי דמחייבים אותו והב"ח חלק עליו וכן הרמ"א ע"ע ומהכא משמע כדבריהם קצת דלכך לא קאמר בקיצור וגדר השלשה והו' ידעינן במכש"כ דאם לא גדר אלא א' או ב' אלא דבא להורות דאף בגדירת א' או ב' יש דין אחר שאינו בדין גדירת השלשה בבת אחת והוא זה בשנדר א' והניקף גדר השני או שגדר הוא ב' והיקף הג' אפ"ה אין מחייבים אותו ודוק:

בגמ' אמר ר"י כו' הלכה כר"י כו' בקצת ספרים ליתא להאי מילתא ובכל ש"ס דפו' וינציא' ליתא וכן הי' הגירסא שלפני הב"י ע"ע ודוק:

עוד בגמ' תנן בשלמא כו' אמרתי לפני תלמידי באשר אמר תחלה בשלמא ואח"כ מקשה קושיתו די"ל דאי הוה ק' לן ג"כ קצת על ר"ה הוה ניחא לן הא דחייא בר רב אבל באמת ניחא לן הא דר"ה א"כ קשה לן הא דר"ת ב"ר. והוא זה דהנה גם לר"ה יש לכאורה לדקדק במילתא דר"י אשר אמר אם עמד כו' דמשמע דאיירי דוקא בניקף ובפרט לפי מאי דמשמע ברש"י ז"ל דנקט בהדיא ניקף ואכתי סבר דה"ה למקיף כדכתב רש"י וא"כ הוה ק"ק למה קתני א"כ מילתי' בניקף ודבר זה לא הוה קשה לן כ"א בשנאמר דר"ה פליג על חיי' בר רב במילתא דר"י מכל וכל דהיינו דסבר דר"י סובר בין בגדר הניקף ובין גדר המקיף לעולם אמרי' אליבי' הכל לפי מה שגדר וא"כ ודאי קשה אליבי' למה נקט ר"י מילתי' בניקף ולא במקיף וא"כ הוה ניחא לן אליבא דחב"ר דאמינא דע"כ לא פליג הוא אר"ה אלא בגדר המקיף אבל בגדר הניקף מודה דהכל לפי מה שגדר וסברא גדולה יש בדבר וק"ל. וא"כ שפיר י"ל דא"ב דלרבנן אפי' בנדר הניקף סברי לפי דמי קנים. אבל בשנאמר דלא קשה מידי לר"ה דע"כ לא פליג ר"ה ואמר דהכל לפי מה שגדר אלא דוקא בניקף אבל במקיף מודה לחב"ר וא"כ שפיר נקט ר"י מילתי' בניקף דוקא וא"כ בדפליג חב"ר אר"ה ע"כ אפילו בגדירת הניקף א"כ קשה מאי בנייהו ודוק:

והנה במילתא דר"ה, דאמר הכל לפי מה שגדר ולא אמר בקיצור דנותן לו חצי הוצאותיו. הי' נראה דבא לרמז לן בשגדר הניקף הרביעי' בקנים דאין מגלגלין עליו אלא דמי קני' עיין בפוסקים וק"ל:

בתוס' ד"ה ור"י סבר כו' אע"ג כו' להאי לישנא כו'. ובזה א"ש דקאמרה הש"ס לישנא אחרינא ולא אמרה אב"א כדקאמר' בשארי תירוצים וק"ל:

דף ה' ע"א בגמ' רוני' כו' א"ל כו' לא יהיב לי' ע"כ הנה רבינא לא רצה ללכת עמו בדינא ודיינא אכתי משום דסבר דלמא יסבור כחב"ר אליבא דר"י וכד רצה ליקח ממנו דמי קנים ולא רצה סבר דלמא יסבור כחכ"ר, אליבא דת"ק וכד לא רצה ליתן ליה אפילו אגר נטירותי' סבר דלמא יסביר כר"י ללישנא אחרינא דדוקא עמד ניקף ולא בגדר המקיף כל ד' רוחות עד שראה דניחא לי', ומיהו אכתי ה"ל לרוני' טענה מה הואיל דיצא מב"ד זכאי כבר על ד' מחיצות אבל א"כ בא עליו מכח ממה נפשך דאי סבר כהאי סברא א"כ צריך ליתן לכל הפחות בדמי רביעי' כת"ק ואי סבר כר"י ור"י ע"כ לית לי' האי סברא דא"כ למה יחייב בעמד הניקף וכדכתב רש"י לעיל בד"ה דתנא קמא כו' וזהו שאמר רבא זיל פייסי' במאי כו' דע"י ממ"נ בא עליו ודוק ותמצא עוד כי דליתא לך חספא כו':

במתני' מד' אמות ולמעלה אין מחייבין אותו כו' הנה יש פלוגתא בין הפוסקים אי יכול האחד לבנות למעלה מד' שלא ברשות חבירו ע"ע וקצת יש להביא ראיה דיכול להגביה למעלה מד' על הוצאתו מדקתני בסיפא מד' אמות ולמעלה כו' ומדיוקא דרישא שמעינן לה כבר אלא דבא להורות דאין מחייבין אותו אבל יש לו רשות לבנותו למעלה מד' וק"ל בתוס' ד"ה ד' לצל' כו' עיין במהרש"א דיפה כיון:

ע"ב בגמ' תנן בחזקת שנתן כו' ת"ש כו' הנה י"ל וליישב דלא הקשה רישא אסיפא זולת דברי ר"ל שבכאן דהנה מצינו בהשואל דקא בעי הש"ס אי עביד אינש דפרע ביומא דמשלם זמני' וא"כ אף דמסיק דעביד אינש מ"מ לאו פשיטות הוא עד דנוכל להקשות פשיטא וא"כ אי לאו פלוגתא דר"ל ורבא לא הוה קשה לי' מידי דאימא דרישא דמתניתין מיירי דאמר דפרע ביומא דמשלם זמני' וא"כ לא הוה פשיטא וסיפא מיירי דטען דפרע בתוך זמני' וא"ת א"כ אמאי מקשה השתא לר"ל דנתרץ ג"כ הכי דאמינא דבאמת לאו לר"ל קא מקשה אלא על אביי ורבא דע"כ לפי טעמא דידהו דלא לטרדן צריכין לתרץ המתני' דבכור כדמתרצי התוס' דשמא ימות בתוך ל' וא"כ דומיא דהכא נמי נימא דשמא לא יבנה אי מיירי בתוך הזמן ואי מיירי ביומא דמשלמא זמני' דאזלה החששא מ"מ הוה פשיטות לדידהו דהאי לדידהו במקום דליכא החששא אפי' בתוך זמן אמרינן דעביד דפרע וא"כ אדאשמעי' מתניתין בדבר דאינו נאמן כי אם ביומא דמשלם זמן הוה ליה לאשמעינן בדבר דנאמן אפי' בתוך הזמן במקום דליכא החשש ודוק:

בתוס' ד"ה אפי' מיתמי כו' ועוד אי לית להו חזקה דר"ל כו' ובריש החולץ כו' אלא בתלת כו' קצת יש לדקדק דאימא ודאי אית לי' דר"ל ור"ל גופי' מנ"ל דאית לי' דגובין אפי' מיתמי אנן דפסקינן כן אבל מנ"ל דהוא סבר כן ואף דדחיקא מילתא טובא דנימא דר"ל ור"י תרווייהו יסברו דלא אמרינן כן ביתמי ואנן נפסוק כן מ"מ אינו מוכח בהכי דסובר ר"ל כן דנימא דה"ל לפסוק בד' מקומות כר"ל ודוק:

דף ו' ע"א בגמ' א"ד במקום חזקה לא אמרי' מה לי לשקר הא דלא קאמר בקיצור א"ד דלא אמרינן ותו לא. אפשר לומר דשאיל ב' דברים א' אי אמרינן מגו הזה דמפרש השתא ועוד שאיל מניה אי לא אמרינן אפי' מה לי לשקר היכן דהוא בעצמו החזיק הזמן בהלואתו דלא היה עדים בקביעות הזמן וכדכתבו תוס' לעיל בד"ה ובא בזמנו כו' ומה לי לשקר הזה נראה לכאורה עדיפא ממה לי לשקר דנקט השתא הואיל דאיכא למימר בי' הפה שאסר הוא הפה שהתיר ואי הוה שתיק מהזמן לא הוה ידעינן לי' כלל וקל להבין ולהכי מסיים בדבריו א"ד לא אמרינן מל"ל כו' כלומר לעולם לא אמרינן מה לי לשקר אצל חזקה וק"ל הנה אפשר לומר גם הכא אהא דלא מקשה רישא דמתניתין אסיפא משום דשפיר ידע דסיפא יתפרש דבא בתוך הזמן כאשר התוס' מדקדקין בד"ה ואמר לו כו' א"כ רצה לדייק מסיפא שפיר משום דאי מיירי סיפא דוקא דבא בתוך זמנו א''כ ה"ל לשתוק ממנה דכבר ידעינן דבר זה מרישא דבאשר יבא בתוך זמני אינו נאמן הואיל דחזינן דנקט הרישא דברי' בדבר דליכא למימר בי' תוך זמן אלא הוה כילי לאחר זמן ולכך הוה בחזקה שנתן ש"מ בדבר דאיכא למצוא ביה תוך הזמן ובא בתוך הזמן דאינו נאמן אלא ע"כ דסיפא רצה לאשמעינן רבותא טפי מינה והוא אפי' בא לאחר זמן וטען שפרע תוך הזמן דאינו נאמן ומשני ליה דטעם דסיפא הוא משום דמי יימר כו' וק"ל. כן העלתי לחדודי את תלמידי:

בגמ' מאי לאו כו' אין לך בידי דאמר ליה פרעתיך בתוך זמני לישנא דאין לך בידי משמע ליה הכי דה"ק אין לך בידי כלומר בשעת הפרעון לא היה לך בידי וק"ל: