כוס הישועות קסד

למתניתין לא ידעינן ממתני' מידי דלא פליג ר"י אעיקר עצמו אי לאו דמפרש רבא כן ויצא לי' מברייתא וממתני' דערלה כאשר כתבתי בסמוך וק"ל. ודע לפי מה שכתבתי בסמוך א"ש נמי דלא עביד צריכותא ממתני' דילן ומ"מ משום דאי ממתני' דילן ה"א דאפי' אעיקר פליג ר"י ואי מברייתא דמו"מ ה"א במתני' סבר ר"מ כר"ש ובפרט אחר שמסתבר טעמי' ולכך פסקינן כוותי'. ואי תימא דא"כ למאי הוצרכו התוס' לומר דלכך לא עביד צריכותא משום דלא דמי' להדדי אפשר לומר דהכי קאמרו דמ"מ ה"ל לפרש הצריכותא כאשר מפרש הצריכותא דמו"מ וערלה אלא ודאי דלא דמי' כלל להדדי לכך לא הוצרך לפרש וק"ל:

ואפשר לומר עוד דגם במתני' דילן עצמו מוכח קצת מילתא דרבא דבעיקר לא פליג ר"י אחר דיש לדקדק אר"מ דאמר תחלה הטעם דאם ירצה העליון כו' וכי לא ידע דאף לתחתון יש זכות וטענה בירק דאם ירצה למלאות כו' וע"כ הוצרך לטעם דרואין מהיכן ירק זה חי וא"כ ה"ל לומר תיכף תחלה טעם הזה. לכך אמינא אחר ששמע ר"מ לר"י דאמר של תחתון ולא קאמר הטעם דאם ירצה התחתון עדיין סבר דאף אעיקר פליג דהו' דתחתון ולכך קאמר ר"מ אם ירצה כו' וזה אהני ודאי אעיקר דעל העיקר ליכא למימר אם ירצה התחתון. אבל אחר ששמע דר"י נותן טעם אם ירצה התחתון וזה לא אהני ודאי כ"א אנוף א"כ מוכח דלא פליג כ"א אנוף לכך קאמר רואין ודוק:

דף קי"ט. אמרי דבי ר"י ובלבד שלא יאנוס. נראה דאתי' לי' מדקתני במתני' כל שהעליון יכול לפשוט את ידו ולא קאמר כל שהעליון יכול להגיע אלא דוקא מה שיכול להגיע בפשיטות ידו בלי אונס משמע וק"ל:

בגמרא בעי רב ענן מגיע לנופו ואין מגיע לעיקרו כו'. הנה הרא"ש תמה על בעי' זאת למה עלתה בתיקו כיון דטעמא דר"ש משום כל מה שעליון יכול ליטול בפשיטות יד אינו מתיאש ממנו ומן השאר הוא מתיאש כו' א"כ מיפשטא שפיר הך בעי' כל שהעיקר נתלש עם הנוף של העליון והשאר לתחתון ע"כ והב"י רצה ליישב התמי' ע"ע (ותמה אני על הרב דת"ח דלכאורה משמע מדבריו דהבין דהב"י קמתמה ולא הרא"ש ע"ע) ואני בעניי לא ידעתי נפשי שמתני מה עלה על דעת הגדול שכמוהו לסבור שאין טעם להעמדת הבעי' בתיקו והלא טעמא רב' איכא דהלא אחר דטעם דר"ש הוא משום יאוש א"כ בשאינו מגיע לעיקרו אפשר לומר דכבר הי' מתיאש ממנו העליון ביציאת הירק לחוץ ולא הו' ידע אם אח"כ ינטה הנוף למעלה שיוכל להגיע אותו ולכך מספק' לי' אי אזלינן בתר דעתו הראשונים או אחרונים וכן אפכא בדמגיע לעיקרו כו' ובפרט לפי מה שסובר הב"י דלא גריס הרא"ש כ"א מגיע לנופו ואין מגיע לעיקרו. ואף שאינני מודה לב"י בזה אלא הרא"ש נקיט תחלת האבעי' ושביק לדבתרי' כי אין לחלק בנייהו וכן כתב הא"א ע"ע ודוק בכל זה:

ודע דיש לומר דמבעי' לי' בדמגיע לנופו ולא לעיקר אי אמרי' דבין הנוף ובין העיקר הו' דעליון או אי תרווייהו הו' דתחתון או אי אמרי' דהנוף הו' דעליון והעיקר הו' דתחתון וכן איפכא בדמגיע לעיקרו ולא לנופו ועיין בסמ"ע ודוק. והוה לי' למבעי נמי בדמגיע לתרווייהו רק שמאנס את עצמו לאחד מהן ולא לשני. ואפשר דאהכל קבעי וק"ל, ולפי מה שכתב הראב"ד דמה שעומד תוך ג' לתחתון הוה דתחתון אפי' בשהעליון יכול להגיע אצלו הוה מצי למבעי ג"כ בשעומד העיקר בתוך ג' דתחתון ולא הנוף או איפכא וק"ל:

ודע דפסקינן כר"ש ואליבא דר"מ וכאשר כתב רש"י במתני' דשדינן הנוף בתר העיקר. ויש לדקדק מנ"ל דר"ש סובר כר"מ ודלמא ע"כ לא קאמר ר"ש דהו' דעליון בשיכול לפשוט את ידו אלא העיקר ולא הנוף וסובר באמת כר"י דלא שדינן הנוף בתר העיקר ומילתיה לא קאמר כ"א אעיקר. ובאמת סליקו לן חידושי דבבא מציעא השם יאריך ימינו ויתן לנו כח ללמוד וללמד גמרא דבבא בתרא בלי מניע אמן וכן יהי רצון. אפשר לומר דאתי' להו מבעיית הר"י דלכאורה מוכח דסבר ר"ש כר"מ אבל על ר"י גופא יש לדקדק כן מנ"ל דסובר ר"ש כר"מ ודוק:

בגמרא אמר אפריון כו' אמרוה קמי' דשבור מלכא אמר אפריון נמטי' לר"ש. לפי פי' רש"י ותוס' דמלך פרס הי' יש לדקדק למאי הוצרך הש"ס לגלי לן דבר זה דשיבח המלך פרס דברי ר"ש וכי משבחו אנו חיין והנה למאי דכ' הרא"ש דיש לתמוה דעלתה בעי' זו בתיקו אפשר לומר דהש"ס רצה לסתור התיקו דש"ס דא"כ אין טעם לדברי הר"ש וא"כ היאך ישבחנו המלך הלא לא יכול לידע טעם דבריו וק"ל:

וגם לפי מאי שמפרש רש"י בלשון אחר דשבור מלכא הוא שמואל אפשר למצוא טעם נכון בדבר דהי' אפשר להעלות על הדעת דשמואל לא ישבח דברי ר"ש אלא פליג עליו במאי דאמר בדוכתא אחריני לכך הוצרך לומר דאינו כן אלא אפ"ה שיבח שמואל את דבריו ולא פליג עיליו באמת דהנה התוס' כתבו בפ' המקבל דף ק"ז בד"ה אילן דשמואל דהתם יכול לסבור כר"י כו' אבל לכאורה הוה משמע דסבר דוקא כר"מ דשדינא נוף בתר עיקר ואפשר הי' לומר נמי דר"ש פליג אר"מ וכדמספקא לי באמת ועיין מה שכתבתי למעלה וא"כ הי' אפשר לומר דלא ישבח שמואל את דברי ר''ש להכי קאמר' הש"ס דאינו כן אלא אמר אפריון נמטי' לר"ש דוק:

ודע דקשה לי קצת בדבריהם דלשם דכתבו נמי דאפי' לרב דלית לי' הכא שדי נופו בתר עיקרו סובר שפיר כר"מ דכיון דהתם כל השרשים כולם בשל עליון דין הוא למימר שדי נופו בתר עיקר כדאמר נמי ר' יוחנן בשלהי לא יחפור כו' ע"ע דמשמע דמשוין דין דאילן לדין לירק ובנשרש שרשי האילן כולם בקרקע האחד שדינן לנופי' בתר העיקר, וא"כ מאי מקשה הש"ס במרובה דף פ"ב על הא דתני יוד תנאי' התנה יהושע ותו ליכא כו' והא כי אתא רבין א"ר יוחנן א' אילן הנוטה לתוך שדה חבירו כו' מביאים וקורא שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. והוצרך לתרץ אלא מאן תנא י' תנאים רשב"ל היא ומאי קושי' לומר דר"י סובר כר"מ וברייתא דיוד תנאין אתי' כר"י ויש ליישב ודוק עוד אפשר לומר אהא דאמר שמואל (לפי פי' הא"ד) אפריון נמטיי' לר"ש דבאמת יש לומר דמעולם לא פליג ר"ש אר"מ או אר"י ולא קאמר דבריו אלא אליבא דתרוויי' דלר''מ דאמר דשדינן הנוף בתר העיקר קאמר אליבי' דמ"מ אינו נוטל כ"א מה שיכול להגיע בפשיטת ידו ולר"י דמודה מיהא בעיקר דהוה דעליון קאמר ר"ש אליבי' דמ"מ אותו עיקר שאינו יכול להגיע בפשיטת ידו לא הוה דלעליון ואפשר דאף ר"מ ור"י מודה לדברי ר"ש בזה דכל, מה שאינו עומד בפשיטות יד דעליון הוה דתחתון ופליגי אהדדי במה שעומד בפשיטות ידו אם כולה הוה דעליון בין הנוף בין העיקר או לא ור"ש לא אתא אלא לפרש דבריהם בזה. ודבר זה מדוקדק קצת באמת דמתני' קאמרה אומר ר"ש כו' ואי הו' פליג אתרווייהו או אחד מהן ה"ל לומר ר"ש אמר. וא"כ באשר נאמר דלא פליג ר"ש עליהם אינו שייך לומר עליו דהלכתא כוותי' דהלכה מכלל דפליג ומאן פליג עליו מ"מ שבח נותנים לי' דמפרש דבריהם בטעם נכון, אבל אפרי' תלמידו דר"ל פסק הלכתא כוותי' סבר דפליגו עליו אבל שמואל סובר דלית מאן דפליג עליו לכן קאמר אפרי' נמטי' לר"ש כלומר דמעולם לא נפסק הלכתא כוותי' ולא צריכנא לפסוק הלכתא כוותי' אלא אפריון נמטי' דחן ניתן לו מאתנו. דוק היטב ותמצא נכון בתוס' ד"ה ותני' נמי כו' ועוד שלא הי' בדעת המוכר למכור אלא זה האילן שהי' כעין שמכר אבל לא אילן חדש שעתיד לצאת מן הגזע כו' יש למצוא ישוב אדלא עביד הש"ס צריכותא הזה אערלה ומו"מ ועיין בלחם משנה מה דמדקדק על תוס' וכל דבריו אינם מוכרחים ודוק