כוס הישועות קסג

מתני' הבית והעלי' כו' אמר בעל העלי' כו' והוא אינו רוצה . כו' הנה כבר כתבתי לעיל על מתני' דלפני' ודקדקתי אהא דקאמר ואין בעה"ב רוצה לתקן דאתי לאשמעינן דאין לן כפי' אחרת עליו כ"א זה באשר ירד הבעל העלי' למטה וע"כ גם הכא אמרי' כן ומ"מ במתני' הלז יש עדיין לבעל הדין לדקדק דיקדוק אחר והוא באשר אמר' אמר בעל העלי' לתקן כו' ואמירה זו ל"ל. ולכך אמינא דאפשר לומר דשמעינן מהא דלא נימא דמתני' מיירי בשהבעל הבית הוא אינו כאן והוא במדינת הים ולכך אין כאן כפי' כ"א ירידתו למטה משא"כ בשהוא כאן דכופין אותו לבנות וכדאי' בירושלמי וכן הוא דעת הרמב"ן ועי' בנ"י לכך קאמר' מתני' הלז ואמר בעל העלי' לבעה"ב לבנות לומר דמיירי בשישנו כאן ואפ"ה אין לן כפי' אחרת דוק:

בתוס' ד"ה ר"י כו' אין נראה כו' שהרי אם הבית נשרף לא הי' נותן לו יציאותיו כו'. ואפשר דלא מיקרי אפי' צד אחד בריבי' וק"ל. ועוד הא ר"י מתיר לעיל בא"נ צד א' ברבית. ועדיין הי' אפשר לומר דר"י לדבריהם דרבנן קאמר וק"ל. ואל תקשה לרש"י ז"ל הלא א"א לומר דטעמי' דר"י הוא משום רבית דא"כ מאי קאמר ר' יוחנן בג' מקומות שנה לנו ר' יהודה אסור לאדם שיהנה מממון חבירו דלמא הכא שאני משום רבית די"ל דטעמי' דר"י באמת לא קאי וכדקאמרה הש"ס אמאי כו' וגם מאי דאמרה הש"ס דהכא שאני משום שחרורית' והו' זה נהנה וזה חסר יש לפרש דלכך אסור משום רבית ואי לאו משום רבית לא אסר ר"י דחכמים ז"ל התירו הכא מטעם כפי' ובזה יצא לן קצת ניחא אקושי' התוס' על רש"י ז"ל ודוק:

ע"ב בגמ' אמאי כו' אי נמי כו' מלישנא דש"ס משמע דבא לתרץ דלא תקשה למה שנה לן ר"י בג' מקומות הדין דאסור ליהנות ובזה א"ש דקאמר אי נמי ודוק:

במתני' וכן בית הבד כו' כבר מצא הרא"ש לחלק בין בית הבד ובין בית ועלי' ושפיר מיתוקמא מתני' דהכא בשותפין ע"ע ובמאי דכתבתי לעיל דבדקדוק כתב ואינו רוצה לתקן לומר דאין לן כפי' עליו כ"א זה א"ש דמוקמינן מתני' דהכא בשותפין ולכך שינה הכא ולא קתני ואינו רוצה לתקן דהואיל דבשותפים מיירי לא הוצרך לאשמעינן דאין כופין אותו לתקן דמהיכ' תיתי הלא מעולם לא השתעבד הוא את עצמו נגדו משא"כ בשוכר ומשכיר דהי' אפשר להעלות על הדעת דהמשכיר משועבד בזה להשוכר ועל זה יש לדקדק קצת וק"ל:

שם הכותל והאילן כו' הא דקתני שני דברים כותל ואילן ובחד הו' די דודאי אין לחלק ביניהם. לכך אמינא דאתי לאשמעינן הא דכתב הרשב"א והנ"י הביאו דלא פטרינן לבעל הכותל אלא בשבנאה מתחלה כראוי' משא"כ אם לא בנאה מתחלה כראוי' אזי לא פטרינן אותו דלא הו' אונס גבי' ובאילן ודאי א"א לומר כן דמאי שלא כראוי' שייך גבי' ולכך קתני בהדדי לומר כותל דומי' דאילן בשבנא' מתחל' כראיי' וק"ל:

דף קי"ח ע"א בגמ' ה"מ היכי דקא מכוי' כו' אבל הכא אשתמוטי דקא מישתמיט לי'. לכאורה יש לדקדק דא"כ פנייתו מאי אהני' לן דאכתי נימא דאשתמוטי קא משתמט קא הו' ולא הי' בדעתו לאקנוי לי' בלב חפץ ואף דידעתי דשערי תירוצים לא ננעלו מ"מ ניחא לי טפי מחי דכתב הרי"ף ואפשר דגרים בש"ס כן דפצינהו באנפי' דמשמע דוקא בשפצינהו בפני בעל הכותל אמרינן דמחיל ועיין בב"י ודוק:

בגמ' וצריכא דאי אשמעינן כו' ואי אשמעינן הכי כו' לכאו' יש לדקדק דמ"מ רישא דרישא שמעינן מרישא דסיפא וסיפא דסיפא מסיפא דרישא ולא הו' לי' למתני' כ"א סיפא דרישא ורישא דסיפא. לכך אמינא דרישא דרישא משמיע' לן מילתא אחרת והוא במאי דקאמר אין שומעין לו ולא קאמר אם הזיק חייב לשלם כדקתני בדין שלפני' אלא דבא לומר דודאי אין שומעין לו באמירתו דבא להפקיר את אבניו וליתן איתן לחבירו וכופין אותו לפנותן אבל מ"מ בשלא פינה והזיקו הרי הוא פטור דמפקיר נזקיו לאחר נפילה אונס פטור והוא יאמר דלאו אשתמוטי הוא והמע"ה ודוק ולא כהתוס' ז"ל. וסיפא דסיפא קתני לומר דבשוכר אפי' לא פנינהו והביאם לביתו אינו יכול לחזור וכן כתב נ"י לדעת הרבה פוסקים ודוק:

עוד בגמ' אמר ר"נ לא קשי' כאן בשלו כאן בשל חבירו. אפשר לתרץ קושי' התוס' דהא דקתני שומעין לו בשאמר טול את שעשית מיירי דהבע"ה אמר כך להשוכר והוא אינו עובר בבל תלין כדאיתא לעיל בהמקבל דף ק"י וק"ל:

עוד אלא אמר ר"נ כו' אפשר דמעולם לא הו' קאמר ר"נ כאן בשלו כאן בשל חבירו רק אמר כאן בשלו כאן בשאינו שלו ורבא הוא דקטעי במילתי' וסבר דהא דקאמר כאן בשאינו שלו אלא דחבירו והוא לא כיון אלא בדהפקר. וגם למאי דמתרץ אח"כ לרבא כאן בהגבהה כאן בהבטה אפשר לומר נמי דמתחלה הי' כוונתו כך כאן בשלו היינו במילתא דבעשייתו דפועל הו' שלו כאן בשאינו שלו היינו אפי' בעשי' פועל לא הו' עדיין שלו וק"ל:

עוד אמר רבה הבטה בהפקר תנאי. אפשר דבא רבה כמדקדק על דברי ר' נחמן דהוצרך למיקם מתניתין וברייתא בתרי אנפי וה"ל למיקם בחדא אנפי וכולה בהבט' ותנאי היא כדאמרינן בדוכתא אחרינא תנאי שקלת' מעלמא כו' ואהכי בא רבא אח"כ ואמר לא דכ"ע כו' לומר דאינו מוכח דפליגי תנאי בהא מילתא ולהכי הוצרך ר"נ למיקם בתרי אנפי וק"ל:

בתוס' ד"ה א"ל הגיעוך כו' אע"ג כו' כבר כתבתי לעיל דאפשר לומר דבלאו הכי לא קשה מידי. והנה מהרש"א דקדק אתירוצם דא"כ מאי מקשה הש"ס הא מדקתני סיפא כו' הלא כבר ידע מרישא הטעם דאשתמוטי ואפשר לומר דהמקשן סבר דמפקיר נזקי' אפילו לאחר נפילה אונס מחייב תנא דמתני' ועיין בב"ק בהמניח דאפשר להעלות על הדעת כך לר"מ ודוק:

ע"ב בגמ' לימא מתני' דלא כר"י כו' אפשר לומר הא דלא מוקי מתני' הלז שלא בשעת הוצאת הזבלים משום דא"כ ק' לכאו' אדרשב"ג דהתם במניח דקאמר כל המקלקלי' כו' והזיקו חייבים לשלם. אלא ע"כ הכא בשעת הוצא' זבלי' מיירי ושם שלא בשעת כו' ועיין בתוס' שם:

במתני' שתי גינות אמר ר"ש כל שהעליון כו' והשאר של תחתון הוצרך לסיים ולומר והשאר כו' ולא די ליה הרישא דאמר כל שהעליון כו' דמשמע דהשאר הוא דתחתון משום דאי מרישא ה"א כמו דאמרינן בעליון שאינו זוכה בירק דבנתיי' אלא במה שיכול להגיע בפשיטות יד כן התחתון דאינו זוכה אלא במה שיכול להגיע בפשיטות יד ומה דביני ביני הו' הפקר קמ"ל דלא אלא השאר דתחתון אפי' בשאינו יכול להגיע כי יכול להעמיד סולם וכן סובר הב"ח ע"ע ובטור עצמו משמע כן:

בגמ' אמר רבא בעיקרו כ"ע לא פליגי כו' משום דהו' אפשר להעלות על הדעת לומר דאף העיקר סובר ר"י דהו' דתחתון ויאמר שדי עיקר בתר הנוף כמו דמצינו לסברא זו במכות דף י"ב ע"ש לכך משמיענו רבא דלא אלא דבעיקר מודה ר"י ואפשר לומר וליישב בהכי דלהכי הביא הברייתא דמו"מ קודם למתני' דערלה משום דרצה להביא ראי' על דבר זה וממתני' דערלה אינו מוכח כ"כ משום דאפשר לומר דשאני ערלה דאיסורא דלחומרא קאמר ר"י התם דלא שדינן לעיקר בתר נוף משא"כ הכא בממונא ולכך הביא הברייתא דאיירי נמי בממונא קודם למתני'. והנה באמת יש לתמוה אתוס' דהתם במכות דכתבו (אמאי דמקש' השם אימור דשמעת לי' לר"י גבי מעשר לחומרא כו') וצ"ע מנ"ל דלא אמרינן גם להקל כו' הלא הכא מוכח בערלה דלא אמר להקל ודוק וגם למאי שכתבתי יש לדקדק מצריכותא הב' דקאמר ואי אתמר בהא בהא קאמר ר"מ אבל בההיא אימא מודה ליה לר"י כו' ה"ל למימר אפי' אליבא דר"י אצטריך הקמייתא דאי בהא בהא קאמר ר"י דלא שדינן לעיקר בתר הנוף משום דאיסורא משא"כ במו"מ דממונא אמר אפילו דשדינן לעיקר בתר הנוף. ואפשר לומר דבעי למימר צריכותא דקאי בין אברייתא בין אמתני' דילן ואי הו' אמר צריכותא הד לא הו' א"ש אמתני' דילן דהיאך יאמר קמ"ל מתניתין דלא קאמר ר"י דשדינן העיקר בתר הנוף הלא גם עתה דתני