כוס הישועות קסב

לא פליג עליה אלא מטעם דאין אדם דר חצי' כו' וא"כ ודאי קשה ליה היאך אפשר לומר דמשתעבד בנפחת רובה דלימא אזדא וק"ל. ועיין בלחם משנה דרוצה ג"כ לחלק בכך:

עוד בגמ' אמר רבא ל"צ כו' א"ה מאי למימרא כו' אפשר לומר דרבא סבר דהוצרך לאשמעינן דנימ' דשניהן דרין בו ולא שהוא דר לבדו כדמעיקרא ור"א סבר דאף דבר זה אין בו חידוש כולי האי גם אפשר לומר אפכא דוק:

וכי הא דאמר ר' אבין כו' דלית ע"ג פרסק זה כו' לכאורה משמע לפי גרסתינו דהכל תלוי באמירת ע"ג בית זה או ע"ג פרסק זה ולא תלי מידי באמירת עליה זו או דלית זה כי אחר שהי' לו לומר עליה זו או דלית זה ואמר ע"ג בית זה ועל פרסק שיעבד לו הבית והפרסק ודוק ועיין בטור סי' זה:

קצת יש לדקדק אחר שאמרנו דאין כופין הבעה"ב לבנות ולתקן הפחת רק בדירת הבעל עליה בבית ואם לא אכפת לבעה"ב באשר ידור הבעל עליה אצלו ע"כ יתן לו בעל העליה השכר כאשר נאותו בהדדי א"כ מאי קשה לה לש"ס אי דאמר עליה זו אזדא נימא דאיירי מתני' בשהבעה"ב כבר קיבל דמי השכירות ואינו רוצה להחזיר לו וגם אינו רוצה לתקן דאמרינן דידור בעל העליה למטה ואפשר אם אמר עליה זו ונפחת' אינו יכול הבעה"ב לעכב דמי השכירות להבא דוק:

ודע דהנ"י כתב בשם הרנב"ד בדאמר ליה עליה סתם לא אמרינן דכייפינן ליה למשכיר ליתן ליה אחר' אא"כ כשהי' לו האחר' בשעת השכירות וא"כ גם אותה עליה שעבד לו אבל אם לא הי' עוד עליה אחר' אינו מחויב ליתן ליה עליה אחרת ולא יהי' קשה לך א"כ מאי קמקשה לוגר ליה אחריתי דלמא דמתני' מיירי דלא היה לו אחר' בשעת השכירות. חדא דמתני' סתמא קתני ולא ה"ל למסתם סתומי. ועוד דעד כאן לא אמר הרנב"ד אלא לענין שעבוד הבע"ה דאינו משועבד ליתן ליה אחר' כ"א בשהי' לו עליה אחר' בעת השכירות אבל מ"מ בשרוצה הבע"ה ליתן ליה אחר' אף שלא הי' לו אות' עליה בשעת השכירות יכול ליתן ליה ואפי' אם השוכר אותה אינו רוצה וא"כ שפיר קאמותיב למה כייפינן למשכיר להניחו לדור אצלו לוגר ליה אחריתי וק"ל:

ברש"י ד"ה הבית כו' ולא גרס הכא של שנים דהא בשוכר קאי כו' הנה אפשר לומר לדעת רש"י ז"ל דאין דעתו לומר דיש שנוי בין שוכר ומשכיר או שותפין אלא דדינם שוה בכל זה רק טעמו הוא דלא גרס של שנים דא"כ הוה משמע דאיירי דוקא בשל שותפי' אבל בשוכר ומשכיר לא ואנן חזינן דמוקי הש"ס למתני' נמי בשוכר ומשכיר אלא ע"כ דסתמא מתניא במתניתין ולכך מיירי בין בשוכר כו' בין בשותפין. ואף למאי דאשר הבינו כל המפרשים ובכללם תו' ז"ל דרש"י סובר דמתני' דוקא איירי בשוכר ומשכיר אפשר לומר דאין הטעם כמו שהבינו הם ז"ל והוא דבשותפין אין מוטל על הבעה"ב לבנות התקר' רק דהטעם הוא דאי בשותפין לא הוה פליגי חכמים על ר"י. ובאשר כתבתי א"ש טפי דבאמת מיירי מתני' בין בשוכר כו' ובין בשותפין ופליגי בכל אנפי ולא ניחא לי' לגרוס של שני' כדי שלא נאמר דע"כ לא פליג ר"י אלא בשותפין אבל בשוכר מודה וכן אפכא ועיין מה שכתב הרב המגיד פ' ד' מהלכות שכנים על הרמב"ם דפסק שם לכאורה כר"י ובהלכות פסק כרבנן וחילק לדעת הרמב"ם כאשר כתבתי וא"כ יש לומר גם לרש"י כן כנ"ל דוקא וכל זה דלא כתוס' ודלא כטור:

בתוס' ד"ה הבית כו' ולר"ת נרא' דר"ת מפרש דברי רש"י ז"ל למה לא גרס של שנים וק"ל ולא בא לחלוק עליו ועיין באשר"י דמתרץ קושיתם דמיירי בשתי עליות ע"ג הדדי ועלי' התחתון שייך ג"כ לבעה"ב וק"ל:

דף קי"ז ע"א את"ל שניהם דרין בו כשהוא משתמש דרך פתחים או דרך גגין כו' מהרש"ל תמה אדנימא דישתמש דרך גגין דהלא מדת סדום היא זו ואני אומר למה היא מדת סדום דודאי יש קפידא לבעה"ב בשישתמש עמו דרך פתחים שלא יהי' לו אז רווחא ליכנס וליצא ולהוציא כליו ומשאו דרך פתחים כמקדם באשר יהי' רבים הנכנסים ויוצאים בדריסת רגלם וכמה דברים ודינים נאמרו בדין דדריסת הרגל וכדאי' בסי' קנ"ד. ובזה יצא לן ניחא דקאמר ואת"ל שניהם דרים בו כו' ולא קאמר אפכא אלא משום דאי נאמר דהוא דר לבדו ודאי דישתמש דרך פתחים דאל"כ ודאי איכא מידת סדום וק"ל וכן באת"ל האחר בקל תוכל למצוא דאי הו' נאמר אפכא ליכא למשאל אח"כ בעי' הג' וק"ל:

ויש לדקדק קצת מאי קמבעי' ליה בב' עליות אי מצי למדחי לעליונ' א"כ למה מסתם סתומי מתני' באמרה יורד ודר למטה הלא מצינו לפעמים שאינו דר למטה ועיין מה שכתבתי לעיל לתרץ מה שהיה קשי' לו מן דברי נמ"י שכתב משם הרנב"ד:

עוד בגמ' לימא כו' ותיסבר' כו' אפשר, לומר ולתרץ מה דתמי' לן לכאורה והיאך טעה זה אשר העלה בדעתו לומר דפליגי ר"י ורבנן לענין נזקין ולא ראה מתני' מפורש' דלשם דקתני אפכא. אלא דהעני' הוא דסבר דהמעש' אשר פליגי בי' הני אמורא' הי' שהי' שופך מים על ראשו והי' גירי דלי' ור"י דהתם מודה בגירי דלי' וכאן במתני' פליג אדרבנן בגירי דלי' והני רבנן דהכא אינן רבנן דהתם וג' מחלוק' בדבר דרבנן דהתם סברי אפי' בלא גירי דלי' על המזיק להרחי' ור"י מודה בגירי דלי' ופליג בלאו גירי ורבנן דהכא פליגי אפילו בגירי דלי' וסברי דעל הניזק להרחיק וקאמר' הש"ס ותסבר' כו' כלומר דמ"מ לא ניחא לן לומר ג' מחלוק' בדבר כדאי' בש"ס דקדושי' פ' קמא בקניי' עבד את עצמו בשטר ע"ש וגם דדחיק' לי' לומר כן אחר דמצינו אפכא ולא הוה לרבי למסתם סתומי ובאמת כדסיים הש"ס דהמעש' הוה בלא גירי דלי' א"ש דפליגי הני אמוראי במילתא דתנאי ולא פסק כל א' וא' כר"י וכרבנן ובכל הש"ס אזלי הסוגי' לתרץ מילתא דא אלא דאי הוה פליגי ופסק כל א' סתם כר"י או כרבנן ה"א דר"י אמר מילתא דלי' אפילו בגירי דלי' לכך הוצרכו לפלוג בעובד' אשר נעשה אשר לא הוה גירי דלי' לומר דדוקא בהא קפסיק כן ודוק:

בתוס' ד"ה איפח' כו' וא"ת וכו' וי"ל דלעולם דא"ל שע"ג בית זה ומספק' ליה דלמא עלי' עליונה נמי היא בכלל כו' כלומר הא דשיעבד לו בית זה והיינו עלי' עליונה דהוה נמי בכלל בית וק"ל:

ויש לדקדק קצת אחר דראינו מה שפירש"י לעיל דלכך אמרינן דשעבד בית לעלי' דאל"כ ע"ג בית זה ל"ל אבל בשתי עליות למה נימא דשעבד לו ביתו הלא הוצרך לומר שע"ג בית זה דאל"כ הי' לו לירא דיתן לו מתחל' העלי' העליונ' וצריכנ' לומר דבעומד בא"כ עסקינן ורואה אותו דומי' דאמרינן לעי' בפ' המקבל בבית השלחין ויש לדקדק עוד דה"ל למבעי אם אמר שע"ג בית זה וגם אמר כי נחית חות בהדה אי נאמר דהוא לבדו דר כמתחל' הואיל דאמר מלת' יתיר' אפשר דלטפוי קאתי:

גם אדבעי בבעי הג' בב' עליות יש לו למבעי עוד באשר רוצה השוכר לדור טפי בעלי' עליונה לבד מאשר ידור בתוך הבית עם הבעה"ב אי שומעין לו לשוכר או לא או לדעת הרמ"ה דבנפל הבית וקיים העלי' דאין כופין לבעה"ב לתקן העלי' וגם בנפל חד מכותלי עלי' אין כופין לעבה"ב לתקן שאין הדבר אמור אלא בנפחת התקרה כדאי' בטור בשמו וא"כ לבעי בנפל הבית אם יוכל לדור בעליה העליונ' דוק:

ודע דהרא"ש פוסק כהני את"ל ואף שאין דעתו בכך בכל מקום לפסוק כאת"ל וכדעת הגאונים מ"מ כתב הכא דמסתבר טעמי' והי' אפשר לומר דלכך רוצה לפסוק כאת"ל הואיל דהוה יכול לומר אפכא ואפי' הכא הוה מצי למבעי בעיון האחרת. אבל באשר כתבתי לעיל תראה דלית' ע''ש הנה הטור כתב סי' שי"ב והוא מתשובת הרא"ש בשכירות הבית דאמר בית זה דאמרינן בי' נפל אזד' לי' היינו דוקא בנפל כולה אבל לא שנתקלקל שאפשר לתקן דאכתי בית מקרי וא"כ יש לדקדק למה אמרינן הכא בדאמר עלי' זו אזדא לי' הלא אכתי עלי' מקרי לשמואל דאמר בד' ויש ליישב דוק: