כוס הישועות קסא

לכדתני' חדא מיהא לקי אחי ומבושל משום דכתבי' בלישנא ולאו כאשר כתבתי לעיל ואי תימא א"כ מאי שני צלי אש מכי נפש הואיל דאתי' נמי ללאו אחי ומבושל אף אני אימא דה"ק הש"ס הואיל דאיכא למימר דאתיא דוקא לכדתני' ולא לקי ומבושל ללישנא דהתם אליבא דאביי דאפילו חדא לא לקי א"כ לרבא לא תקשה דלפסוק כרב הונא דאי הוה פסיק כר"ה ולא קאמר דנלקי אלאו דכ"א צלי אש ה"א דאתיא דוקא לכדתניא ולא ללאו כלל ולהכי הוצרך לאשמעינן מילתי' בצלי אש אבל לעולם אימא לרבא דלוקי' אחי ומבושל בחמי טברי' ולא קאמרה הש"ס הכא הכי אלא דהוה אפשר למטעי ובזה נפלו קושי' התוס' מרש"י ז"ל. וא"ת דקשה מ"מ מבריי' דהתם דאיתא בפירוש דאין לוקין אחי ומבושל בחמי טבריא דנא ומבושל אמרתי לך כו' אפשר לומר דה"ק יכול יהא לוקה היינו שתי' כדאמרינן בנא ומבושל ואזה קאמר נא ומבושל אמרתי לך כלומר דלכך כתב לן הקרא נא ומבושל לומר דוקא עליהם מלקינן שני' ולא אשאר דברי'. ואף דדוחק הוא קצת לפרש כן מ"מ רוויח' טפי לע"ד ממה דפירשו תוס' ז"ל והיודע יבחר:

בגמרא תני' כוותי' דר"י כו' ותני' אידך כו' נראה דלכך הוצרך להביא ברייתא הב' כפירש"י ז"ל משום דאי מקמיית' ה"א דהני דוקא מכי נפש הוא חובל אתיא ואפילו ר"ה מודה ואי משום דא"כ לא מחייב אלא אחת דמכי נפש הוא חובל לא מחייב אפילו ברו"ר אלא אחת כדמקשי' תוס' בד"ה ותני' כו' אף אני אימא דאף בזה ה"ל לבעל דין לחלוק ולומר דמנא לך הא דלמא באמת ברחי' ורכב יתחייב שתי' משום כי נפש ולא כדאמר רב הונא לעיל ואף לא כר"י ומנא לך לסייע' לר"י ואף דלא אתיא א"כ הברייתא כר"ה ולא כר"י מכל מקום גם לא תסייע' מנה לכך הוצרכ' הש"ס להביא ברייתא הב' ודוק:

בגמרא ואביי כו' מ"ש מהנהו עיזי כו' וקא טעין טובא ואמר אבו' דשמואל יכול לטעון עד כדי דמיהן הא דקאמר דקא טעין טובא דמשמע אפי' יותר מכדי דמיהן נראה דהתופש ודאי טעין טפי מכדי דמיהן ורצה לתפוס הנהו עיזי עצמן בעד מעותיו או יתן ליה מרי' דעיזי כל מה שטען ואבוה דשמואל לא הניחו לעשות כן רק יתן ליה בכדי דמיהן ומזה יש ראי' לדברי ב"ת אשר הביא הטור סי' ע"ב בח"מ סעיף ט"ז והוא חולק עליו ע"ש ודוק:

עוד בגמ' והא רבא כו' בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר כו' הנה תוספ' הרבו להקשות אגירס' רש"י ז"ל שם בשבועות ולמאן דנהירא ליה שבילי דש"ס כשבילי דמקומו ודאי לא יטע' ויהי' נעלם ממנו שם ומאי דאיתא הכא לכך אמינא דודאי אף רש"י ז"ל מודה דטעם דעשוי' להשאיל ולהשכיר לחוד עושה לשלא יהי' נאמן לומר לקוחים הן בידו רק דוקא הכא דמיירי שיש עדים שהיה להבעלים ראשונים וטוענים שהשאילם לו והתם מיירי שאין עדים שכלים אלו אשר הוציא ואמר עליהם לקוחים הן בידי היה של בעל הבית ולכך בעי כל הני ריעות' דהתם כדי שהעדים אשר ראו שהוציא כלים תחת כנפי' יהיו כאלו מעידי' שהכלים האלו היה דבעל הבית ועיין בסמ"ע סי' צ' סעיף ל"ב דכתב בהדיא כן וא"כ לא קשה מידי ארש"י ז"ל ודוק כי נראה לי נכון אשר מצאתי און לו:

עוד בגמ' א"ל רבא הני נמי כיון דמפגמ' כו' הנה לכאורה יש לדקדק ולומר דלמה לא אמרינן כן בזוג' דסרבל' דאף בו קפדי אינשי ומסתפי מפגימ' דדהו כמו בסכינא דאשכב' דפירש"י שמקצבין בו בשר ודאי ליש מפורשי' דמפרשי' כין דשחיטה א"ש לחלק בינייהו אבל לפרש"י ז"ל לא יתכן לחלק וגם בספרי דאגדתא יש לדייק כן. וגם חזינן בגירסתינו בש"ס דאמרה הני נמי בלשון רבים ואי אסכין דאשכבת' קאי ה"ל לומר האי וק"ל:

והנה אחר שמצאתי פלוגתא בין הפוסקים בענין כלים העשוי' להשאיל והטור הביאו סי' צ"ב דלהרמב"ם תלוי הכל בכלים אשר אינ' עשוי' להשאיל ואפילו ידעינן בודאי ע"י עדים שהשאילן או השכירן אין מבטלים בהן חזקתן (כן כתב הב"י בשם הרמב"ם ופירושו דאף דידעינן בעדים שהי' משאיל אותו כלי לבני אדם מ"מ אחר שאין עשוי לכך אין מבטלים חזקת הכלי ההוא ולכאורה בב"ח משמט שלא הבין כן ע"ע) ושארי פוסקים ומכללם ר"ת סוברים דהכל תלי באהבת איש ובכלי שאין מקפידים עליו להשאיל וא"כ אפילו כלי שאין עשוי להשאיל כד ידעינן דאותו איש הי' רגיל להשאיל מקרי העשוי להשאיל ע"ע. וא"כ נוכל לומר דבמלתא דא פליגי אביי ורבא דאביי סבר כרמב"ם דהכל תלוי אם הכלי עשוי להשאיל ולהשכיר ואפילו ידעינן בודאי שאותו איש לא הי' משאיל כליו לאשר חבל' מאתו מ"מ מאחר שהכלי עשוי לכך אזלינן בתרי' ולכך אינו נאמן ורבא סבר הואיל דלא הי' רגיל להשאיל כליו לכך הוא נאמן וכר"ת דהכל תלוי באהב' איש כו' וא"כ שפיר קאמרה הש"ס א"ל רבא הני נמי כלומר ספרא דאגדתא וזוג' דסרבל' אפילו כיון דמפגמ' קפדי אינשי ולא מושלי וא"כ הא דהוציאם לאו מטעם דעשוי להשאיל רק מטעם דאותו איש הי' רגיל להשאיל ולהשכיר משא"כ לעיל בסכין דאשכב' דלא הי' רגיל להשאיל ואנן פסקינן כר"ת דאתיא אליבא דרבא דוק. ולפי זה א"ש דאביי ורבא לאו במציאות פליגי דוק. ודאמר אביי דהוה ליה כלי אוכל נפש דמשמע לא לאדם אחר אפשר דאותו סכין משתמשים בו ג"כ לדברים אחרים ולכך הי' סבור החובל דלא ה"ל כלי אוכל נפש וקאמר אביי דהוה ליה כלי אוכל נפש וק"ל:

הבית והעלייה פרק עשירי ע"ב בגמ' ולחזי ברשות דמאן יתבן ולהוי אידך המע"ה. נראה לפרשו אחר אשר ראה דמיירי דפנינהו קשי' לי' דבר זה אבל זולת זה הסברא נותנ' דמסתמא כשנופל הבית נופל ברשות שניהם אבל אחר אשר אמרינן דפנינהו בני ר"ה א"כ קשה ליה ונחזי ברשות דמאן יתבן. וא"כ גם קושי' תוס' לא קשה מידי דשם בב"ב לא מיירי בדפנינהו אלא בשעדיין מונחים במקום אשר נפלו וא"כ מסתמ' ברשות שניהן נפלו וק"ל:

בגמרא אי דקאמר אין פשיטא ואי לא אמר אין למ' נוטל. כד נדייק דלא קאמרה הש"ס ואי דמכחישו אפשר לומר דמיירי בדשתק ואפ"ה לא אמרינן דלהוה כהודאה דלכך שותק דלא ידע ולא ה"ל לידע ועיין בתוס' בב"ק דף צ"ו ע"ב בד"ה והלה שותק:

בגמרא סבר רבא למימר לפי חשבון שבור' נ"ל לפרש דאם יש כאן כ"ד אבנים ובהם י"ב שלימות וי"ב שבורות ואי לא הי' א' מהם שהי' מכיר מקצתם הי' נוטל כל אחד ו' שלימות וששה שבורות והשתא מיירי דאחד מהם הי' מכיר ו' שלימות ונשארו ו' בספיקתן והי' סבר רבא למימר דהמכיר יטול ט' שלימות היינו אותן ו' שהי' מכיר ובששה ספיקות יטול ג"כ החצי ושלשה שבורות וחבירו שלשה שלימות וט' שבורות ועל זה פליג אביי וקאמר דמכל מקום לא יטול כ"א אותן ו' שלימות אשר הוא מכיר וחבירו יטול כל השלימות אשר הן בספיקתן וגם יחלקו השבורו' בשו' ונפקא מינ' למלבנ' כו' ואפשר להיות שהמכיר מפסיד בשהששה אשר הוא מכיר אינן מטינ' דמעבד' ומלבנ' רווח' וק"ל:

במתני' ואין בעה"ב רוצה לתקן יורד ודר למטה עד שיתקן כו' הנה ודאי אף בשבעה"ב רוצה לתקן יורד בעל העלי' למטה ודר בתוך הבית כל זמן מלאכת התיקון וכדכתב הב"ח וא"כ יש לדקדק לכאורה למה תני מתני' ואין הבעה"ב רוצה לתקן דמשמע דוקא בשאינו רוצה לתקן הוא דירד למטה. לכך אמינא דאיתא למאי דכתב הרמ"ה אשר הביאו הטור סי' שי"ב והוא זה דאין אנו אחראין לכפות הבעה"ב לבנות ולתקן העלי' ואין לנו שום כפי' עליו אלא מאי שירד הבעל עלי' למטה מטעם ששיעבד הבית לעלי' (ולא כדמשמע מטור שחולק עלי' עיין שם ובב"ח) וא"כ בדקדוק תני מתני' כן ואין הבעה"ב רוצה כו' לאשמעינן דבר זה דוק:

בגמרא ה"ד אי דאמר עלי' זו אזדא כו' אפשר לומר עד לא ידע מאי דקאמר רב ברובה לא הוה קשה ליה לומר אזדא דכל זמן שראוי לדיר' ליכא למימר אזדא אחר שאין צריך כ"א שום תקון אבל עתה באשר ראה דסבר רב ברובה וא"כ ודאי לא חזי מידי ולאו עלי' מיקרא וגם שמואל