כוס הישועות קס

במתני' החובל את הרחים עובר בלא תעשה וחייב וכו' כד נדקדק על לישנא דמתני' דתחלה קאמר עובר בלא תעשה ואח"כ אמר לישנא דחיוב' ולמה לא קאמר בקיצור וגם דפתח בלשון יחיד דעובר בלא תעשה משמע חדא לאו ובאמת עובר בשני לאוין לכל הפחות אפילו לר''י ואפשר לומר דאחר דמצינו דסתם חבלה בביתו משמע וכבר אמר לעיל דחובל רחים עובר בשני לאוין והנה הלאו דרחים אינו ניתק לעשה לדברי תוס' ולאו דחבלה בביתו הוה ניתק לעשה וא"כ שפיר קאמר תנא דמתני' החובל והיינו בביתו עובר ל"ת והיינו הלאו דלא תבא ושייך בי' לישנא דעובר אחר דאינו חייב מלקות עליו וחייב משום ב' כלים היינו מלקות משום לאו דלא יחבול רחים כו' ומה שיש לדקדק על תוס' בזה אכתוב בסמוך על דבריהם:

בתוס' ד"ה וחייב כו' ותימא כו' וא"ל דלקי היינו כגון ששבר כו' יש לדקדק דאלמה לא נאמר דמיירי דמת הלוה ואינו בחזרה אח"כ לבניו וליורשיו דהשב תשיב לו כתיב ולא ליורשיו ודוק. ובעיקר דבריהם שכתבו אח"כ דלא אשכחן דנתקו הכתוב לעשה כבר כתבו שארי מפרשי' ובכללם הנ"י דאחר שכתוב השב תשיב לרבות ברשות ושלא ברשות א"כ כל מצות חבלה ניתק לעשה ולכאורה יש לדקדק עוד בדבריהם דכתבו דלא הוה ניתק לעשה א"כ בשעבר ונכנס לביתו יחבל רחים הוה לן לומר דילקה ג"כ אלאו דחבלה בביתו דהואיל דאינו בחזרה משום לאו דרחים אינו בחזרה ג"כ משום לאו דחבלה בביתו דוק:

ע"ב בא"ד וי"ל דטעמא כו' כיון שהיה שוגג כו' יש לדקדק לכאורה לפי זה למה קאמר אביי זיל אהדרי' דהוה כלי שעושים בו אוכל נפש אפילו לא הוה כלי אוכל נפש הוה ליה לאהדורי דסתם חבלה בביתו משמע והוא הי' שוגג בדבר ויש ליישב ודוק:

בגמ' לימא אביי ורבא בפלוגתא כו' לימא אביי דאמר כר"י כו' הנה בכל מקום הסוגיא מתפרשת כד מקשה לימא דפליגי בפלוגתא דתנאי או אמוראי היינו משום דקשיא ליה דכל אחד יפסוק כאותו תנא או אמורא דאתיא כוותי' ולמה נקטו דבריהם בדבר אחר כאלו פליגי בפלוגתא אחרת כדאי' בכמה מקומות דקאמר גנובי גנבי למה לך ואי אזלי סוגיא דילן כהאי גווני א"כ הוה די לן בתרוצו במלתא חדא היינו אפי' לא הוה קאמר אלא אמר לך רבא אנא דאמרי כו' וא"כ לרבא פשיטא דלא קשה דהוה ליה לפסוק כר"ה דהא הוא סבר דאפילו ר"י אתי' כוותי' ולא קשה א"כ ג"כ אאביי דלא ה"ל לפסוק כר"י דאפילו הוה פסק כר"י לא הוה ידעינן בצלי אש וה"א כדאמר ומחלק רבא וכן אפכא אי הוה אמרה הש"ס מילתא דאביי דבסמוך דצלי אש אתי' לכדתני' א"כ גם רבא לא הוה ליה למפסק כר"ה דאכתי לא הוה ידעינן מילתי' דצלי אש דה"א דאתי' לכדתני כאביי וא"כ מילתא יתירה עביד הש"ס דעביד תרי צריכות' כדמצינו ג"כ במקום אחר כמה פעמים ובהא מתורץ שפיר מה דהקשו תוס' בד"ה אמר לך רבא כו' וא"ת אביי מכל מקום כו' וק"ל:

יש לדקדק לכאורה אדשאל ואמר לימא כו' ה"ל להקשות אפלוגת' דאביי ורבא והא פליגי בי' חדא זימנ' בזג וחרצן ובאמת בתירוצא דש"ס הכא מתורץ ג"כ זה וק"ל ודע דאותה סוגי' נשנית שני פעמים בפסחים ובנזיר ובהפוך סברתם סוגי דצלי אש לא נשנה בהפוך וע"י תרוצא דהכא אפשר ליישב ולומר דבהא פליגי הסוגיות דוק היטב:

עוד בגמ' לימא אביי דאמר כר"י. אפשר ליישב קושי' התו' ולומר דאף ר"י סבר דלכך אין לוקי' על כי נפש משום דלאו דכללות אין לוקין עליו והא דאמר לשאר דברים הוא דאתי לומר דלא תקשה דא"כ דרחמנא סבר דאין לוקין אלאו שבכללות א''כ למאי כתבו דבשלמא במקום אחר יש לומר דכתב הלאו דכללות לאסור מיהא כל הדברים הנכללים באותו לאי אבל הכא דכבר נאסרה מלאו דלא יחבול א"כ למאי כתבי ללאו דכי נפש כו' אי לאו ללקות עליו לכך קאמר לשאר דברים הוא דאתא ולכך נכתב וסבר דחדא מיהא לוקה שאר דברים כא"ד דהתם בפסחים וק"ל:

עוד בגמ' ע"כ לא קאמר ר"י אלא דכי נפש לא משמע רחים ורכב כו' לכאורה יש לדקדק לפי מה שפרש"י הוה ליה למימר אפכא דרחים ורכב לא משמע שאר דברים וגם אין משמעות הלשון כלל לפי מה שפרש"י. ולכך אמינא דאפשר לפרש אפכא דה"ק רבא אחר דראינו דכתב לן התורה כ"א צלי אש ויש במשמעות א"כ אפילו נא ומבושל וא"כ למה כתב לן התורה נא ומבושל אלא ודאי ללאו יתירה ללקות עליו אבל הכא אפילו הוה כתבה לן התורה הלאו דכי נפש הוא חובל לא הוה ידעינן מילי דרחים ורכב דאף דהוה ידעינן דרחים ורכב לא יחבול ואי חביל לוקי' עליו מ"מ לא הוה ידעינן דחייב עליהם משום ב' כלים וא"כ לא מוכח מידי דרחמנא חפץ דנלקי ב' מלקות אחדא וא"כ שפיר קאמרה הש"ס דכי נפש הוא חובל לא משמע רחים ורכב כלומר אי הוה כתוב כי נפש לחוד לא הוה ידעינן מילתא דרחים ורכב וא"כ לא מוכח מידי דלאו יתירא בא למלקות יתירא משא"כ התם דמוכח כאשר כתבתי ודוק ובזה מתורץ ג"כ קושי' ראשונה דתוספות בד"ה א"ל רבא וק"ל:

ודע דצריכנא לומר אדלא ידע תירוצא דמילתא וקאמר לימא אביי דאמר כר"י אזלא למ"ד דהתם דסבר אביי חדא מיהא לקי דאל"כ לא א"ש אליבא דאביי דהכא אמרינן דלקי אשאר דברים מיהא חדא לפי משמעות דמתניתין ומברייתא דלקמן מוכח דמלקי לקי דאל"כ חייב שתים לא א"ש וכדמוכיחים תוס' לעיל בד"ה וחייב כו' דוק:

בתוס' ד"ה א"ל רבא כו' עד וי"ל דלא נפרש כו' דלא צריך לשאר דברים כו' דשמעינן להם מרחיים ורכב כו' דלא הוה ב' כתובים כו' יש לדקדק דלמה לא הוה ב' כתובים דלכתוב רכב ושמעינן מני' רחים דודאי אי הוה כתב רחים לא הוה שמעינן מני' רכב דה"א דמשמע שניהם ביחד כדכתבו תוס' לעיל אבל לכתוב רכב ושפיר ידעינן מני' כל כלי אוכל נפש ושחייב ארכב לחוד וארחים לחוד דהוה שני כלים. וצ"ל דמכל מקום לא הוה ידעינן דחייב אכל אחד בפני עצמו כשחבל תרוויי' כהדדי בהתראה אחת וכדכתבו לעיל בד"ה וחייב משום שני כלים כו' אבל א"כ מכל מקום יש לדקדק על דבריהם הנ"ל מאי האי דקאמרו התם בהוכחתם דאי בשתי התראות לוקה שתים על הרחים כו' הוה להו לומר טפי דאי בב' התראות אבל בהתראה אחת אינה לוקה כ"א אחת אשתים א"כ כשחבל רחיים לחוד הוה ליה ללקות ג' אחת משום לאו דרכב דאי הוה כתוב רכב אפילו לחוד הוה ידעינן דמלקי ארחים ואחת ארחי' דכתב לן התורה בפירוש ליתורא ללקות עליו עוד אחת ואחת משום כי נפש דומי' דהכי אמרינן לעיל ריש פ' א"נ שלאו דגזל ואונאה ורבית ע"ש ודוק היטב:

עוד יש לדקדק לפי דבריהם דאביי ור"ה סברי ומרחים ורכב אתי' נמי שאר דברים אפילו לא הוי כתוב כי נפש א"כ תקשה לאביי ור"ה ממתני' דהביאה לקרא דכי נפש אשאר דברים ויש ליישב ודוק:

בתוס' ד"ה אבל כו' וא"ת והא אצטריך לכדתניא כו' יש לתרץ דה"ק למאי אתא ללאו אחר דחזינן דהתורה כתבה בקרא דנקט ליה בלאו ולא כתב' להיקש' ולא בקרא דלאו וק"ל:

בא"ד וא"ת והא אכתי כו' לפי מה שפרשתי הש"ס לא קשה ג"כ קושי' זאת ודוק:

בא"ד וא"ת הא, כי נפש לר"י קאמר רבא דאתא לדברים אחרים כו', מה שדקדק וכתב מהרש"א הכא שלא בדיקדוק הוא דודאי, לאביי אליבא דרב הונא קאמרו תוספ' לעיל לפי פירושם אתי' שאר דבאים מרחי' ורכב ולא הוה ב' כתובי' משא"כ לר"י לא אמרינן דאתי' שאר דברים מרחים ורכב וק"ל:

בא''ד בדף קט"ז והשתא נראה דבריו כסותרים זה את זה יש להשיב דהא דכתב רש"י שם דאתי' כמ"ד לוקים על לאו שבכללות היינו למאן דסבר אפילו חדא לא לקי והא דקאמר חדא מיהא לקי היינו למאן דסבר כן וק"ל:

דף קט"ו ע"א בגמ' אבל הכא כ"א צלי אש לאו יתיר' היא דאתי' לכדתני'. אפשר לפרש דלאו דוקא קאמר דאתי' לכדתני' ואפילו חדא לא לקי אלא אף דאתי'