כוס הישועות קנט

שאינו נוהג בב"ח נוהג בהקדש חזרה שנוהג בב"ח אינו דין שנוהג בהקדש אבל גם על דא יש לדקדק ולומר דמה לסדור שכן נוהג בכלי אוכל נפש משא"כ בחזר' דאינו בהו לדעת התו' דלקמן דף קט"ו ע"א בד"ה וחייב משום ב' כלים דוק:

ע"ב בגמ' א"ל לאו כהן הוא מר כו' ודאי דיש להתבונן מה יש דביקות לשאלה זאת למאי דקודם ואני נתתי פנים קצת להדבר וכתבתיו בדרשתי:

עוד בגמ' דברי' ועיילי' לג"ע כו' כי הוה נפיק שמע דקאמר מאן כו' אפשר דגם אלי' לא הי' דעתו מתחלה שיקח מהם ויפסיד עולמו רק עשה, כן כדי שיתנחם וידע מה שחסר ליה כאן ימלא ליה הקב"ה בעולם שכולו ארוך וק"ל:

עוד בגמ' ת"ר ואם איש עני הוא כו' הא עשיר שכיב מאי קאמר ה"ק כו' אפשר דגם הברייתא בעצמה אמרה כן ובלשון בתמי' קאמר הא עשיר שכיב בתמי' וסמכא על המבין דיפרש מכח התמי' הזאת דה"ק לא תשכב ועבוטו אצלך וק"ל:

עוד שם רבא אמר ה"ק כו' בד"א כו' הא דלא מפרש רבא אפכא דברישא מיירי בשעת הלואה וה"ק המלוה את חבירו רשאי למשכנו ואינו כו' בד"א בשעת הלואה אבל שלא בשעת הלואה כו' ונתחלף ליה לשנא בין רשאי ושאינו רשאי וחיסר ודילג כדכתב רש"י ז"ל בד"ה ורבא כו' ולכאורה ניחא לן לומר כן מאשר מפרש השתא רבא דהוה קאי א"כ שפיר הסיפא דעובר בכל השמות לדסמיך ליה ולא ארישא אשר איננה סמוך דאפשר לומר דאיננו שכיח דידלג התנא ויחסר בתחלת דבריו כ"א באמצע דבריו וק"ל:

עוד בגמ' תני רב שיזבי כו' עד א"ל לא ה"ק כו'. הנה יש לומר דבכיון עשה התנא כן לקרות הכסות יום בשם כסות לילה וכן אפכא לומר דניתן רשות לחבול הכסות יום בלילה ע"י שליח ב"ד כתנא דלעיל דפליג אתנא דמסייע לשמואל וק"ל:

עוד בגמ' א"ר יוחנן כו' מיתבי אר"מ כו' אלא מאחר שמחזירין למה חוזרין וממשכנין כו' ודאי לכאורה יש לתמוה מאי על לה על דעת המקשן להגיה הברייתא ולהקשות כפי הגהתו ולמה אינו מגיה שלא יקשה לו כמו שמתרץ ר"א באמת אח"כ ואפשר לומר דס"ד דדי' דאי יגיה כדמתרץ לי' א''כ יש לדקדק ולשאול מאי האי דטעה התנא בשנותו אפכא אבל כד נגיה כס"ד דדי' אפשר דטעה במלת חוזרין ומחזירין דשנה ליה רבי' למה חוזרין וממשכנין ושנה הוא למה מחזרין וק"ל:

ואפשר לומר עוד דסבר המקשה דבאמת לא טעה התנא בדבריו כלל וקאי אתורה דנתנה רשות למשכנו אחר החזרה מדכתיב עד בוא השמש תשיבנו לו דמשמע ואח"כ יחזיר וימשכננו והדר יחזירנה וא"כ שפיר קאמר וכי מאחר שממשכנו למה מחזירים אח"כ ומ"ש דשאל אהחזרה או אהמשכונה דבכל מקום הסותר הקודם יוליד הסותר הנמשך באשר הן שוין וסובר כתנא דלעיל דאפילו בשליח ב"ד אסור למשכן וא"כ א"א לומר דקאי אתחלת משכונא דהלא באמת אסור למשכנו בתחלה והיאך אמר וכי מאחר שממשכנו דבאמת אסור למשכנו מן התורה בתחלה ומתרץ ליה ר"א ולאו תירוצי כו' כלומר דמ"מ הוה ליה להתנא לשנות בדרך דא"א למטעי ולא בלישנא דמשתמע באנפי אחרינא א"כ תריץ הכי כו' למה ממשכני' מעיקרא וכדלעיל וא"ת דהלא באמת אסור למשכנו תחלה נימא דמיירי בנתוח שהתירה התורה ודקאמר וכי מאחר שממשכני' ר"ל מנתחין ודוק:

והנה דע דבענין סידור והשבה כתב נ"י דרך אחר דלא כר"ת והא דבאמת שייך סידור (למאן דאית ליה) תכף בשעת משכוני' וא"ת א"כ מה שייך חזרה הלא הניח לו כל מה שצריך משכחת לה החזרה בשעבר ומשכנו הכסות יום והלילה ע"ע וקשה לי עליו דא"כ קרא דהשב תשיב וחבול תחבול דדרשי' לעיל על רשות ושלא ברשות ולדידי' לא מצינו חזרה במשכן ברשות דוק:

עוד לו לנ"י דרך אחר דמשכחת לה באיצטלית של מאה נה דנוטלה ומחזירה ל' יום ולאחר מכאן מוכרה ויהב לי דחזי' ליה ע"ע וגם ע"ז יש לדקדק דא"כ לוקי הברייתא דלעיל דהוצרכו ר"ש ורבה להגי' בדרך זה דוק:

עוד מצאתי דרך אחר בדברי הרמב"ם דהדברים אשר צריכים לו בין ביום ובין בלילה והוא מטה ומטה כו' כדאי' לעיל בברייתא מניחי' לו מתחלה ודברים אשר איננו צריך בין ביום בין בלילה שייך בהו השבה דוק בדבריו ותמצא ודרך זה ניחא לי טפי מהכל והטור השיב עליו באמת שלא כדת לע"ד והארכתי קצת בענינים אלו כי באמת עמוקים הם ונבכו בו כל המעיינים דף קט"ו ע"א בגמ' ת''ר לא תבא אל ביתו כו' אבל אתה כנס לבית הערב וכן הוא אומר כו' יש לדקדק לכאורה קרא לקרא ואחר שהביא הילפות' מן התירה מביאו מהכתובים ונראה דהוה אפשר לדקדק אילפות' דקרא דאורייתא דדלמא אפכא תימא והוא דלביתו אי אתה נכנס אלא בחוץ תעמוד אבל בערב אפילו בחוץ לא ומן הסברא נאמר כן דשאני בלוה שעשה לו המלוה הטובה בהלואתו משא"כ בערב לכך מביא מקרא דכתובי' לגלוי מלתא בעלמא דאף הערב נשתעבד לקחת את בגדו ודלא תימא על קרא הא' דלמא הלוקח הבגד מהערב שלא כדת עשה באמת לכך הביא מקרא תניין דמדבר אל הערב לאמר לו התיר פס ידו ואפשר דפס ידו מיירי בבגד כדא דאת אומר כתונת פסים ופסת בר בארץ וק"ל:

אח"כ אומר לצד השני וממעט שכירות ונראה דלהכי לא קאמר ד"א דבאמת מאן דאית ליה הדרש הא' אית ליה נמי לד"ב וכן אפכא דמ"ש דודאי הילפות' והמיעוט בא ליה מדכתיב כי תשה ברעך משאת מאומה משמע דוקא הלואה ולא ערבות ושכירות וכדכתבתי לעיל רק באשר נבא למעט השכירות ודאי דליכא מאן דיפקפק לומר (כאשר כתבנו לעיל במילתא דערב) דבשכירות אפי' בחוץ לא דודאי הסברא נותנת בשכירות להחמיר על המשכיר ולא להקל כי אליו הוא נושא את נפשו וא"כ יש סברא לומר כי היכי דדרשינן בשכירות כן נדרוש בערבות ולכך קאמר לצד שני כלומר מצינו ילפות' אחריני דלא צריכנא אח"כ לקראי דכתובים. והא דנקט כל הני שכר כתף כו' בדרך ל"ז אף זה קתני ל"ז שכר כתף דמועט הוא ועני הוא ואליו הוא נושא נפשו אלא אפילו שכר חמר ל"ז שכר חמר אלא אפילו שכר פונדק ודיוקנאו' וק"ל:

במתני' אלמנה כו' שנא' לא תחבול בגד אלמנה, כד נדקדק אדתני תחלה אלמנה בין כו' ואח"כ הביא הקרא והי' ליה לומר אין ממשכנין האלמנה שנא' לא תחבול כו' בין שהיא עני' כו' וגם למאי הביא הקרא ובאם נאמר דסבירא ליה דאינו אסור כ"א בשישמשכנו אבל לא בנתוח א"ש דמביא הקרא להורות דדבריו אמת שבין ע עני' ובין עשירה אין ממשכנין דאי כר"ש דדריש טעמי' דקרא א"כ אפילו בנתוח יהי' אסיר ולמה קאמר לא תחבול בגד אלמנה וק"ל בגמ' למימרא דר"י לא דריש טעמי' דקרא כו' הא דקאמר למימרא דמשמע דלאו ודאי הוא כן ויש לומר עוד בדרך אחר דאית ליה טעמי' דקרא והיאך אפשר לומר כן אבל באשר מצאתי בפירוש הרמב"ם על המשניות דנותן טעם על איסור חבלת אלמנה וז"ל ואסור לחבול אלמנה משום חשד כשתתעכב אצל הממשכן אותה בשביל המשכון שלה או שיארע ביניהם קלקול ולפיכך השוו בדבר העניה והעשירה עכ"ל וא"כ גם לדר"י דרשינן טעמא דקרא רק בדרש אחר אשר לא דרש ר"ש וא"כ שפיר קאמר למימרא דבאמת איני מוכח כן והמדחה הניח אותו על סברתו ומתרץ ליה בדרך אחר לפי דרכו והנה הרמב"ם סבירא ליה דהוה דחיי' בעלמא לכך לא פסק כן ופסק ואמר דאף במשכון בשעת הלואה הדין כן דאותו טעם שייך ג"כ במשכון בשעת הלואה דמ"ש וק"ל וכן סבירא ליה בכלי אוכל נפש משום דדריש טעמא דקרא למה אין ממשכנין כלי אוכל נפש משום דלא יהי' בטלים אצלו אחר דמשמשים לצורך אדם באוכל אשר חי בהם הקפידה התורה עליהם (וכן נתן הנ"י הטעם בהם ע"ע) וא"כ גם בהם ודאי יש לומר דל"ש בשעת הלואה ושלא בשעת הלואה ובזה יפלו כל הקושי' אשר מקשי' הפוסקים ומפרשי' ארמב"ם ז"ל בדברים אלו ודוק:

בתוס' ד"ה אלמנה כו' מה שכתב מהרש"ל דברייתות ה נ"ל כ"א כמו שכתב מהרש"א ועיין מה שכבר כתבתי