כוס הישועות טו

נמי דאמר כולם משור למדנו ע"כ נמי יש למפרך מה לשור שכן ב"ח מאי אית לך למימר בור יוכיח כדאי' לעיל בתוס' דף ג' ע"ב ד"ה משורו למדנו וגם הכא מרמז תוס' בד"ה אי לרב כו' וא"כ מאי איכא בין רב לשמואל דלכל א' כולם משור ובור למדנו רק רב מתחיל משור ואינו צריך לבור רק להוכחה על פרכא דשור שכן ב"ח לומר בור יוכיח אבל עיקר למוד' משור וכל החומר' והקולות דבשור הלא המה ג"כ בהני ולשמואל הוי אפכא וא"כ קשה על תוס' לעיל דף ג' ע"ב ד"ה משורו למדנו כו' דז"ל שם אבל קשה כיון דמבור נמי יליף לפטרו בהו כלים כבור כו' ודוק כי מהכא מוכח דלרב אין נותני' כ"א קולו' וחומרו' דשור ולא דבור ובשמואל אפכא דאל"כ במאי פליגי:

ועיין באשר"י דמאריך בדבר זה וגם עליו יש לדקדק קצת דמוכיח מתוס' ד"ה תאמר בהני דברשות וז"ל שהקשה היאך וכו' אבל הא לא הוי קשה להו כו' אלא ודאי כדפירשתי כו' ע"ע דעדיפא מני' ה"ל לדייק מתלמודא גופי' כנ"ל ודוק:

בד"ה לאתיי בור כו' והמגלגל ברגלי הבהמה כו' יתחייבו שניהם בעל הבהמה ובעל התקלה ע"כ היינו בעל הבהמה חייב מטעם קרן אם היתה בועטת והתיזה והזיקה ובזה יתורץ קושי' מהרש"א ע"ע ודוק:

ד"ה היינו בור כו' ועוד דאי בהיזק דלאחר נפילה איירי אמאי פטור מלשלם הא כיון שנפלו מיד הי' לו לסלקן עכ"ל וכדי שלא יקשה לך הלא בדבור שלפני זה כתבו דבמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס פטור:

אף אנו נאמר דהתוס' כתבו כל זה על הש"ס דקאמר אי דלא אפקרינהו לשמאל כו' היינו בור ולא על היינו בור הקודם וק"ל:

ע"ב ברש"י שור רעהו אמר רחמנא כו' לישנא אחרינא להכי נקט כו' נ"ל דרש"י ז"ל לא רצה לסתור מש"כ קודם לזה וה"ה לכל שאר נזק שאם מזיק את ההקדש פטור דא"כ הי' קשה למה לא מצינו שאכלה הבהמה בשר או פירות דהקדש אלא רש"י ז"ל בא לומר ולתרץ מה דהתורה רמזה פטור דהקדש בקרן ולא בשן ורגל בפסוק ובער לכך קאמר דבפסוק ובער דמיירי בשדה לא שייך בהקדש ולכך לא רמזה התורה בפסוק דשן ורגל אבל באמת שן ורגל ילפינן מקרן כדאיתא בתוס' ודוק:

בתו' ד"ה שור רעהו כו' תימא כו' וי"ל כו' עד לבסוף ומיהו למ"ד דאיכא כופר ברגל לא אתי מכל הני כו' דלר' טרפון דאית לי' כופר ברגל ניחא עכ"ל יש לדקדק קצת א"כ מנא לי' לש"ס להקשות מאי ק"ו להקדש אילימא כו' דלמא דאיירי ברגל ור"ע לא סבירא לי' דר"ט ק"ל:

דף ז' ע"א תו' ד"ה ישיב לרבות כו' בפ"ק דקדושין כו' ויש שם צריכות נ"ל לפרש בדרך צחות דרמזו בצח לשונם לתרץ קושיא מה על הש"ס דמקשה מיטב אין והתניא ישיב לרבות שוה כסף ואפי' סובין דלאיזה טעם קאמר שוה כסף הלא כל קושיתו אינו אלא מדאמרינן אפי' סובין לכך קאמרו ויש שם צריכות' דהיינו בקדושין שם צריך לומר לרבות שוה כסף כדאי' שם בתוס' דף ב' ע"א לאפוקי הכא דלא נאמר אלא אגב וק"ל:

שם בד"ה אי דאייקור ארעתי' כו' אע"ג שאינו מוצא ליתן עליהם מאתים זוז לא יטול כלל לפי שגרם לעצמו כו' אבל אם לא פשע אפי' שוות יותר ממאתים זוז יכול ליטול כו' נ"ל דקשה להו לתוס' לפירש"י דמאי זה דקאמר בברייתא מאכילין אותו מעשר עני עד מחצה ומפרש הש"ס דעד פלגא אורחי' למיזל טפי לא מאי נפקא מיני' בזה:

ועוד אם הוזל טפי מפלגא מאי דיני' ע"כ צ"ל דדיני' נמי הכי א"כ למה קאמר עד פלגא:

לכך קאמרו לפי שגרם לעצמו ופשע דלא ה"ל למיעל וא"כ א"ש דלכך קאמרו עד פלגא דעד פלגא אורחי' למיזל ולא פשע בזה ולכך יכול ליטול אפי טובא דהרי לא פשע אבל טפי מפלגא לאו אורח' למיזל וא"כ ודאי פשע ולכך אין נותנין אפי' פורתא ועתה דוק כי כן נ"ל ברור:

בתו' ד''ה אליבא דר' ישמעאל כו' כיון דיליף מגזירה שוה כו' אבל לר"ע אפשר דהא דקאמר היאך דקמשלם לא אתא אלא למעוטי דניזק:

ונ"ל ברור דכך פירושם דקשה להו הלא לר' ישמעאל אפשר למבעי נמי היכא דמהני קרא היינו בדאית לי' למזיק עידי' וזיבורית ועידי' לניזק וזיבורית דמזיק לא שוי'. כעידי' דניזק דמשלם לי' ממיטב דידי' ויש למבעי אם נותן לו דוקא ממיטב דעלמא לכך קאמרו דזה אינו דלר' ישמעאל ודאי דנותן לו ממיטב דמזיק ולא ממיטב דעלמא דהא בפי' אמר דנותן לו ממיטב דידי' ומהיכא תית' לומר דנותן לו ממיטב דעלמא בשלמא לר"ע אפשר לומר לעולם דנותן לו ממיטב דעלמא והא דקאמר היאך דקא משלם היינו למעוטי דניזק אבל לר"י דאית לי' ג"ש וא"א לומר דבא למעוטי מיטב דניזק דזה אינו וע"כ לא אתי למעוטי אלא דעלמא ודוק:

והנה לפי דברינו זו הקושי' בעצמה מאי דמקשה מהרש"א על התוס' היא הקושי' שהקשו הם בעצמם ותירצו בעצמם וק"ל:

דף ח' ע"א תו' ד"ה ה"ג אידי ואידי כו' ולא בעי למימר כו' ר"ל דלכך גרסו התוס' בשלא היתה לו עידי' ומכרה ולא גרסו שלא היתה לו עידי' דהי' משמע שלא הי' לו כלל וזה אינו דחדא מיירי דהיתה לו ועדיין יש לו:

ועיין במהרמ"ל כי אין נראה לי הגהתו:

בא"ד ואין צריך לאוקמי בשמכר שום שדה כו' בזה רוצים לתרץ דא"כ דחדא מיירי שלא הי' לו כלל וחדא מיירי דעדיין יש לו א"כ אינן שוין וא"כ מאי האי דקאמר אידי ואידי שלא כו' לכך קאמרו ואין צריך כו' כלו' בזה הן שוין דכל חדא מיירי דלא מכר שום שדה וק"ל:

דף ט' ע א תו' ד"ה רב הונא כו' וצ"ל שלא הספיק לסיים דבריו עד דהקשה לו עכ"ל:

דקשה להו לפירוש הקונט' דבא לתרץ קראי דלעיל הלא לא תירץ כלום על קושיתו שהקשה לעיל דהיינו אפי' סובין והיאך קאמר ממיטב לכך קאמרו שלא הספיק וק"ל:

ד"ה ורב אמר בטלה מחלוקת כו' משמע כו' ותימא מ"ש מדרב אסי דאית לי' שיכול לסלקו בזוזי באותו רביע שנוטל מכח ירושה ע"כ והנה נכתב בצדו לפי ל' א' שבקונטר' הוא מקשה רש"ל ע"כ וכן משמע לכאורה דללשון ב' שבקונט' דנותן לו רביעי בקרקע לבד מרביע' במעות משום דמספקא לי' אי הוי כיורשי' וחייב להחזיר לו מחצית חלקו בקרקע לכך נותן לו ג"כ קרקע באותו רביע' או כלקוחות באחריות ומסלקו לי' במעות וא"כ אין מקום לתמיהתם דהלא גם לרב אסי אותו חלק דנוטל מכח ירושה הוא נוטל בקרקע:

אבל כד תעיין שפיר תראה בעין שכלך דאין הפי' הכי דהלא עוד נדקדק לפי' שני דרש"י מאי האי דקאמר רב אסי כספים הרי הן כקרקע על איזה חלק רביע' קאי אי קאי על חלק רביע' דנוטל מכח לקוחות א"א לומר עלי' כספים הרי הן כקרקע דהרי אינו יכול ליתן לו כ"א מעות דווקא כדאי' בתוס' ד"ה רב הונא כו' וז"ל ולוקח שנמצא מקחו מקח טעות כמו כן דינו כו' אלא ע"כ צ"ל דקאי על אותו חלק רביע' דנוטל מכח ירושה וממילא מוכח דלרב אסי אפי' באותו חלק שנוטל מכח ירושה מצי לסלקו לי' בזוזי וא"כ שפיר קאמרו ודייקי בלשונם באותו רביע' שנוטל מכח ירושה ואי הוי קאי על לשון א' מאי באותו רביע' הלא אין לו אלא אותו רביע ודוק. ועוד היאך אפשר דקאי על לשון ראשון והלא תוס' בעצמם בחרו לשון ב' דקונט' בד"ה רב אסי מספקא לי' כו' וק"ל:

ע"ב בתו' ד"ה עד שליש במצוה פי' כו' דקשה להו מאי עד שליש במצוה ק"ל:

בד''ה משל הקב"ה אוכל פירות כו' דקשה להו על פי' הקונט' שמפרש דמאי דמוסיף יפרע לו הקב"ה בחייו הלא ההוספה יהי' א"כ יותר מהעיקר והי' א"כ טוב לאדם שיהי' שכרו ג"כ בעה"ב ולא בעה"ז לכך קאמרו והקרן קיימת לעוה"ב וק"ל:

בד"ה ודרכו לילך ולהזיק כו' הא דלא חשיב כו' דהוה בכלל ודרכו לילך ולהזיק:

פי' דזהו החומרא עצמו של ב"ח משום דדרכו לילך כו' וק"ל:

ומאי דכתבו עוד וכוונתו להזיק לא שייך למתני גבי בור שאין ב"ח דבשלמא בב"ח איכא למימר חומרא דכוונתו להזיק דהיינו למשל חומר בקרן מבשן דקרן כוונתו כו' ושן אין כוונתו כו' לאפוקי בור לא שייך בי למימר כן וק"ל:

בד"ה מה שאין כן בבור כו' עד וי"ל דאש ובור פטורים דדרשינן עליו כו' וא"ת שור ולא אדם כו' למ"ל כו' נ"ל דהני תרי קושיו' צריכי' להדדי דאי לאו קושי' הא' גם קושי' ב' לא הוה קשה דה"א דעליו אינו ממעט אלא ב"ח דכוותי' וק"ל: