כוס הישועות קנז

ומ"ש וק"ל ובזה לא צריכנא למה שכתבו תוס' בד"ה והא תבע כו' ולמאי דס"ד כו':

במתני' המלוה את חבירו כו' כשנדקדק מלת המלוה נאמר דבא לרמז דוקא המלוה את חבירו ולא ערב ולא שכר פונדק כו' כדאיתא בברייתא לקמן וק"ל:

עוד שנאמר בחוץ תעמוד הא דהביא העשה ולא הלאו דלא תבא אל ביתו דכתיב בראשונה משום דסמיך אסיפא דקרא דכתיב והאיש דקאי אשליח ב"ד כשמואל דאף הוא מוזהר שלא ליכנס לביתו כ"כ הת"ח. והנה למ"ד דשליח ב"ד מותר ליכנס לביתו צריכנא לומר איפכא דלכך הביא הפסוק הלז משום דמתיבת והאיש נלמד דשליח ב"ד מותר ליכנס לביתו כס"ד דהמקשה דלקמן מברייתא המתחלת ממשמע כו' וקאי א"כ ארישא דקאמר לא ימשכננו אלא בב"ד הא בב"ד ממשכנין וק"ל. ונוכל לומר עוד דהנה נראה דהא דנתוח אסור מילף הוא מהקרא וכן איתא ברמב"ם ולא כדכתבו תוס') והוא מקרא דבחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא כו' משמע דוקא מרצונו ולא בנתוח וא"כ לשמואל דמפ' הרישא דמיירי בנתוח מבוא ראי' ממקרא זה על הרישא ולמאן דמפרש הרישא בממשכן נמי ע"כ מפרש דהסיפא מיירי בנתוח כדקאמר הש"ס ה"ק כו' א"כ מביא מקרא הלז אסיפא וק"ל:

עוד במתני' היו לו שני כלים נוטל א' ומניח א' כי באשר דחיקא לן פירוש רש"י ז"ל דתני והדר מפרש אפשר לפרש דהא דקאמר נוטל א' כו' מיירי בכלי אוכל נפש דביש לו שנים ואינו עושה מלאכה אלא באחת מהם אז מותר למשכן אותו שאינו עושה מלאכה בו. וגם אפשר לפרש דקאי אכסות יום וכסות לילה דביש לו שנים מותר ליטול א' דעשיר הוא ואינו מחזירו והאחרת מניח בשעה שצריך ונוטל בשעה שאינו צריך ודוק:

בגמרא הנ"מ כו' רוצה לדייק שמועתו כדי שלא ידייק עליו אדם מאי האי דדחיקא ליה להגיה ממלת ימשכננו ינתחנו. והמקשה קאמר אי משום הא לא ארי' דה"ק דניחא לי' לומר דמתניתין בחסורי מחסרא קתני מלהגי' ולשנות התיבות. ובזה בא לן נייח ממה דהקשו תוס' בד"ה וחסורי כו' וק"ל ומתורץ נמי מה שהקשו רבים למה מגיה המתני' ולא קאמר דה"ק לא ימשכננו הייני ינתחנו כשמואל כדי שלא יכנס לביתי אבל משליח ב"ד לא קמיירי ולעולם שליח ב"ד אפי' ליכנס לביתו מותר ובאשר כתבתי דאינו רוצה להגיה ולשנות התיבות א"ש וק"ל:

בגמרא לעולם בב"ח ולעבור כו' לא הי' נייח ליה לומר בשליח ב"ד ולעבור כו' דודאי שליח ב"ד אינו עובר בלאו ועיין:

בגמרא מתיב ר"י לא יחבול כו' הא דברים אחרים חבול. יש לדקדק למאי דהביא הטור בשם הרמ"ה דע"כ לא נתמעט הערב אלא לענין כניס' לביתו אבל לדברים אחרים והיינו לענין חבילת רחים ורכב או בגד אלמנה ערב וב"ח שוי' א"כ מנ"ל האי דיוקא דלמא דהכתוב בא לאסור מה שמותר במקום אחר והיינו בערב דמותר ליכנס לביתו דמ"מ הני מילי אסורים. ואפשר לומר לדבריו דהא דאתקיף ר"י ברייתות הן וכדכתב מהרש"ל ע"ע ודוק. ובלאו הכי הי' אפשר לדקדק ג"כ למאי דכתבו תוספ' לקמן דף קט"ו בד"ה וחייב כו' דהני לאוין לא ניתקו לעשה וא"כ מאי מקשה ומדייק הכי דאי לאו דכתב התורה קראי האלו הוה אמרינן דישנן בחזרה אבל כד נאמר דברייתות הן א"ש ודוק:

והנה עדיין יש לדקדק לדעת הרמב"ם דכתב רחים ורכב ובגד אלמנה אפילו בשעת הלואה אסור א"כ מאי מקשה אפילו אם נאמר דברייתות הן דלמא דבא לאסור אפי' בשעת הלואה ואפשר לומר דהרמב"ם מפרש הא דמשני לעבור בב' לאיין באמת כן וק"ל:

בתוספ' ד"ה מחזיר כו' עד ואי אדשמואל סמיך כו' פי' דלשמואל דאסור אפילו לשליח ב"ד ליכנס לביתו ובמתני' קתני ומחזיר את הכר וכר בגו ביתא שכיח וכדכתב רש"י ז"ל בד"ה חבילה כו' וק"ל בא"ד תשיב הלא עיקר כו' כצ"ל במשכנו דאסור דאם כו' כצ"ל דשמואל דלשמואל אין כו' כצ"ל:

בא"ד אע"ג כו' וברייתא דאלו מציאות כו' אלא יעמידנה כו' הנה יש לומר דסוגיא דא"מ ודתמורה אזלא אפילו אליבא דשמואל דע"כ לא קאמר שמואל דעיקר קרא במשכנו באיסור כתיב אלא דהואיל דיש לן רבוי בתורה אמשכון דאסור דיש להשיב אותו אפילו אם נאמר דעיקר קרא במשכון בהיתר כתיב וניחא ליה א"כ טפי לומר דעיקר קרא במשכון באיסור כתיב אבל אי לא הוה לן שום רבוי בתורה לא הוה הסברא נותנת לומר גם אליבי' דעיקר קרא מיירי באיסור דמהיכא תיתי דטפי יש לן לומר דבמשכון בהיתר כתיב ובשליח ב"ד דמותר ליכנס לביתו אחר דיש לן כלל גדול כרבא דאי עביד לא מהני או אפי' כאביי דאי עביד מהני ולא צריך לאהדורי במשכנו באיסור כדאי' בתמורה. אבל השתא דיש לן רבוי בתורה לרבות משכון באיסור אפילו אם נאמר דעיקר קרא מיירי בהיתר א"כ חזינן דשני רחמנא בלאוין האלו מלאוין אחרים דאמרינן בהו אי עביד לא מהני לרבא או מהני לאביי א"כ ניחא לי' לומר דקרא מיירי במשכון באיסור דוהאיש קאי אשליח ב"ד דהוה כמלוה משא"כ אי לאו רבוי הוה דחיק ומוקמי לי' אשליח ב"ד להיות כלוה ודוק ותשכח ותמצא נייח:

בא"ד אצ"ל דשמואל יהפוך כו' אלא יעמידנה כו' ויהפוך הדרשא ע"כ פירוש והתנא דקאי כוותיה דורש באמת אפכא והיינו אין לי אלא במשכנו שלא ברשות כו' וק"ל. ואי תימא דא"כ בדרשא דאם חבול תחבול מאי איכא למימר הלא כל לישנא חבלה באיסור משמע דמכל מקום דרשינן ליה כן באם אינו ענין וק"ל:

בד"ה ואת המחרישה כו' קשה לר"ת כו' א"כ היאך נטל המחרישה כו' ודאי דתוס' לא סבירא להו לדירושלמי דמתיר בדברים אלו גם כן שלא בשעת מלאכה. ואי תימא מאי קושיתם דלמא מתני' מיירי דמשכנו באיסור והי' אפשר לומר דקושיתם הוא אמאי דחיק המקשן נפשי' בתמור' מקרא דלא תבא עד שצריכנא לתרץ דסמיך אמעשים בכל יום או אברייתא דר"ש דאין כל זה במשמע לפי הנראה הי' ליה להקשות בהדי' ממחרישה דמוכח ע"כ דמיירי במשכנו באיסור לדברי רש"י ז"ל זה הי' אפשר לומר בתחלת העיון אבל כד נעיין לקמן בתוספת ד"ה וחייב משום ב' כלים כו' מצאנו דסבירא להו דלאוי דלא יחבול כו' לא ניתקו לעשה ואינן בחזרה במשכנו באיסור וא"כ שפיר מתפר' דבריה' כפשוטו וק"ל:

ולא תקשה דלמא דמיירי בשנתנו לו הלוה מרצון טוב דמותר ליקח אפילו כלי אוכל נפש כדאי' בטור סי' צ"ז דאפשר לומר דא"כ גם חזרה אינו צריך ועיין:

ע"ב בגמרא ותני' אידך כו' הנה לדעת האשר"י ור"ת דבעת הפרעון מותר לשליח ב"ד ליכנס לביתו ולמשכנו היה אפשר לדקדק דמנ"ל דהאי ברייתא לא סביר כשמואל והא דקאמר דמותר לשליח ב"ד ליכנס לביתו מיירי בשעת הפרעון וצ"ל דלישנא דלמשכנו דייקא דלא מיירי בשעת הפרעון וגם מוכח מדקאמר בסיפא ולא ימשכננו דברים שעושים בהם אוכל נפש ואי בשעת פרעון מיירי אפילו כלי אוכל נפש מותר וכדאי' בנ"י מטעם דאינן בטלים מהשתא אצל המלוה ע"ע וק"ל:

עוד בגמרא אי ס"ד כו' ליכא מידי דלא חזי ליה דאמר אביי כו' עד כל ישראל ראוים לאותה אצטלא הוצרך להביא כל זה ולא דייק ליה מדברי רשב"ג דמתיר בלוף לחוד דלא ידע אכתי דאית ליה דליכא מידי דלא חזי ליה כ"א מדברי אביי דמוקי' ליה בחדא שיטה עם ר"י ור"ע ועיין לקמן בתוספ' ד"ה אשכחי' דכתבו קרוב לזה וק"ל:

מתקיף לה ר"ח ולימא לי' לאו עלי קרמית נראה דהשתא קשה ליה מילתא דא יותר מאשר הוה קשה ליה מתחלה אחר שתירץ דמיירי במחרישה דכספא ורשב"ג סבר דמוכרין אותו אחר שלשים יום וא"כ רבנן סברי דאינ' מוכר' לעולם כל זמן שהוא אצלו בתורת משכון אפילו אם הוא דכספ' דהסברא נותנת אחר שראינו דמחמיר רשב"ג אלוה