כוס הישועות קנה

האומר לחבירו כו' דמשמע בדעבד דוקא ואיהו בתחלה קעביד אבל לדבריהם א"ש דברייתא מיירי במי שרצונו לדחות ובמה שכתבו עוד ואפי' משום בל תשהא כו' יתיישב נמי דאפשר דהברייתא מיירי במי שאינו מתעסק במלאכ' אחרת וק"ל:

דף קי"ב ע"א בגמרא פיסק' המחהו כו' איבעי להו חוזר או אינו חוזר מדלא קאמר יכול לחזור או אינו יכול לחזור נראה דאפשר לפרש בדרך אחר אשר לא דרך. רש"י ז"ל ותוס' והוא זה דודאי לא אבעי ליה אי יכול לחזור או לא דבפטרו בפירוש פשיטא דאינו יכול לחזור ובשאינו פוטרו בפירוש פשיטא דיכול לחזור ולא אבעי ליה רק במאי קמיירי מתני' אי בדפטרו בפירוש ואינו יכול לחזור ולכך אינו עובר או מיירי מתני' אפי' בדלא פטרו בפירוש ויכול א"כ לחזור ואפ"ה אינו עובר וקאמר ר"ש אינו חוזר כלומר דהא דקאמר' מתני' אינו עובר מיירי במקום שאינו יכול לחזור והיינו בדפטרו בפירוש ולכך אינו עובר ורבה אמר חוזר כלומר מתני' מיירי בשאינו פוטרו וחוזר ואפ"ה אינו עובר ורבה לקולא פליג ולפירוש הזה הירושלמי אשר תוס' ז"ל מביאי' אתי' אליבא דר"ש ודייק רבה מדקאמר' מתני' אינו עובר ולא קאמר אינו חוזר וממילא ידעינן דאינו עובר אלא ודאי מיירי אפילו בדחוזר ור"ש משני מאי אינו עובר אינו בתורת לעבור והיינו דמיירי בשאינו יכול לחזור דוק:

עוד בגמרא בעו מני' מר"ש קבלנות עובר משום בל תלין כו' אומן קינה בשבח כלי כו' א"ל ר"ש עובר והתניא אינו עובר כו' יש לדקדק במאי דלא שאלו בקיצור אומן קונה בשבח כלי או לא וממילא ידעינן דאינו עובר אי קונ' ודברי תוספ' ידועים גם לכאורה משמע הקושי' דהקשה מברייתא דקתני אינו עובר הני דבעו הקשו כן לר"ש ואי הם אשר הקשו כן א"כ מאי קמבעי להו מר"ש אחר דידעו הברייתא לכך נראה דאפשר לומר דודאי הם ידעי הברייתא דקתני אינו עובר רק לא ידעו טעם הדבר אי מיירי בכל קבלנות אפי' בדליכא שבח והיינו בשליחא דאגרתא ואינו עובר משום דהתורה לא הקפיד' רק אשכיר יום ולא אקבלן או מיירי הברייתא במקום דאיכא שבח וטעמא הוא משום דקונה בשבח כלי והלואה הוא אבל במקום דליכא שבח קבלן ושכיר יום שוים. ולכך כפלו דבריהם קבלנות עובר כו' וכדי שלא יתמה אדם עליהם ועל שאלתם הלא בברייתא מפורש דאינו עובר לכך קאמרו עוד אומן קינ' כו' כלומר בעיתנו היא ג"כ אי אומן קונ' כו' וטעמא דברייתא הוא זה אבל בקבלנות שאין בו שבח עובר גם באומן או אינו קונה ואפ"ה קאמרה הברייתא דאינו עובר ופשט להו ר"ש סתם עובר דמשמע דבין יש בו שבח ובין אין בו עובר מ"מ ולכך הקשו לו מברייתא דוק:

אח"כ אמרה הש"ס נימא מסייע כו' כלומר וא"כ קשה עדיין עליהם היאך לא ראו ברייתא זאת וק"ל. והא דנקט' בריית' זאת מששקעה עליו חמה עובר משום בל תלין ולא תבא עליו השמש ה"ל לנקוט. אפשר לומר דודאי מיירי באומן דהוא עושה מלאכתו ביום וכבר גמר מלאכתו שהי' הכלי בידו וכל זמן שהכלי בידו אף שנגמר אינו עובר עליו הבעה"ב דהכלי הוא משכון בידו בעד השכירות כדאי' מפורש בב"ח ואי הוה מהדר לי' תכף לאחר גמרו ודאי דהי' עובר משום בל תלין אחר דהי' עושה מלאכתו ביום והוה כשכיר יום רק שהיית הכלי בידו הי' מעכב מלעבור על בל תלין ואח"כ כשנתנו לו בחצי היום ולא פרע אותו הבעה"ב מהדר קא הדר הלאו דבל תלין לדוכתי'. ואי תימא א"כ מאי אכפת לן בשקיעת החמה זה אינו דודאי זמן ינתן לבעה"ב למהדר בתר זוזי וזהו הטעם דלשכיר יום נותנים לו כל הלילה ולשכיר לילה כל היום וא"כ זה שמהדר לילה בחצי היום החצי היום דלבתרי' ניתן ליה למהדר בתר זוזי ובכלות היום מהדר הלאו דלא תלין שהי' תלוי ועומד לדוכתי' דוק:

בתוס' ד"ה חוזר עליו כו' והיכא כו' והכא מיירי כו' ולדברים האלו יתיישב נמי דלא קאמר יכול לחזור או אינו יכול לחזור וקאמר לישנא דחוזר אבל לפי מאי דמפרשים דמיירי כשאמר הפועל סתמ' וא"כ שפיר נקט לישנא דחוזר חוזר או אינו חוזר קאי אמאן דקאי עובר או ואינו חוזר כלומר הא דאמר הפועל שיסמוך על השולחני דעתו הי' דרוצה לחזור עליו או לא וק"ל:

אבל יש לדקדק עליהם דא"כ מאי דחיק ר"ש בלישנא דמתני' ואמר אינו בתורת לעבור (ועבור זה פסקינן כרבה כדאיתא ברי"ף דמתני' דייקא כוותי') לימא ר"ש דמתני' מיירי בדאמר אני פוטרך אם יפרע לי אבל לעולם בדאמר סתם שיסמוך על השולחני אינו יכול לחזור כסבר' דדי'. ואי תימא דהא בהא תלי' לר"ש דאי מצי לחזור השכיר עובר בעה"ב ורבה פליג עליו וכדפרשתי לעיל הבעי' והפלוגתא ולכך לא מוקי ר"ש למתני' בהכי דא"כ גם הבעה"ב הי' עובר וזהו הטעם דר"ש דאמר אינו חוזר אחר שראינו במתני' דאינו עובר זה אינו חדא דא"כ כל דבריהם לכאורה הם למותר והי' להו לפרש כדפרשתי ולא הי' מוכח א"כ מידי אי מחילה צריך קנין ודוק:

ועוד בר מן דין יש לדקדק א"כ מנ"ל לר"ש דמתני' בסתמא מיירי ואפ"ה אינו עובר משום דאינו חוזר דלמא מתני' מיירי בדפטרו בפירוש ולכך אינו עובר וא"ל דאי בפטרו בפירוש מיירי מתני' מאי אכפת לן בהמחאת החנוני דלמא אורחא דמלתא קאמר דבלי המחא' מהיכא תיתי שימחול ליה ואי תימא דא"כ פשיטא דאינו עובר אף על דא יש להשיב ולומר הלא כד נידוק על מה דאמרו בפירושם ה"ג והיינו דפליגי בלאו דלא תלין ורבה סבר דחוזר ועובר אלאו דלא תלין כשחוזר מיד בו ביום ודוקא כל זמן שעומד אצל שולחני הוא דאינו עובר א"כ פשיטא דאינו עובר ומאי אריא המחהו הלא בשאינו תבעו אינו עובר עליו מקרא דאתך אלא ודאי צריכנא לומר דקמ"ל אף דתבעו קודם שהמחהו אפ"ה אינו עובר אחר שהמחהו א"כ אף כאן נימא כן דוק. כי יש ליישב קושי' הב' ולומר דהא דקתני מתני' אינ' עובר בהמחהו קאי אחנוני ומקרא דאתך דרשינן לי דדוקא בעה"ב נאמר עליו אתך דפעולתו עליו ולא החנוני. אבל כד נאמר כן הי' אפשר לדקדק ולומר מנ"ל לתוספו' כל הוכחתם דמחילה אינ' צריכ' קנין דלמא האבעי' ופלוגת' קאי אחנוני אם יכול לחזור או לא מטעם ערב ודוק. ובודאי אם לא אמרנו דמאי דקתני מתני' אינו עובר מצי קאי אחנוני לא הוה קשה מידי דע"כ אינו עובר אבל השתא קשה דוק:

בא"ד ואפי' לא פטרו לגמרי דומה כו' דאל"כ מאי צריך קנין כו' יש לדקדק דלמא לעולם בקנין מיירי ורבה סבר דהקנין הוא לפטרו כל זמן שירצה החנוני לפרוע כדכתבו לקמן בסמוך בפירו' הב' ור"ש סבר דהקנין לפטרו לגמרו ודוק:

עוד יש לדקדק ולומר דלמא לעולם מיירי בקנין ור"ש סבר דהחנוני אינו יכול לחזור ולכך מהני הקנין דלא הוה הקנין בטעות ורבה סבר דהחנוני יכול לחזור וא"כ הקנין הוא בטעות דהוא סבר דיקח מהחנוני והא בהא תלי' ואי תימא מ"מ קנין ל"ל אי סבר דיקח מהחנוני. אף אני אימא דלכך עשה קנין דאם יעני החנוני ולא יקח ממנו כלום שלא יחזור עליו אחר שהי' עשיר באותה שעה כדאי' בח"מ סי' קכ"ו אבל אי הוה עני באות' שעה ודאי הקנין ומעמד שלשתן. בטל כדאי' שם וכן הכא אחר שיכול לחזור החנוני והוא לא ידע א"כ הקנין בטעות הוה דוק היטב:

בא"ד ומיהו בירושלמי כו' ומפרש רב אלפס דירושלמי אתי' אליבא דר"ש כו' יש לי מקום עיון על הב"ח סי' צ"א דכתב אם בתחלת השכירות המחם אצל החנוני ואמר שכרכם על החנוני אין להם כלום על הבע"ה א"כ מאי מקשה הרי"ף מהירושלמי דלמא התם איירי בכך דוק:

עוד יש לדקדק על הרי"ף דלמה לא מוקי לדירושלמי דמיירי דהחנוני הקנ' בקנין דלא למהדר וא"כ גם הפועל אינו יכול לחזור דהא בהא תלי' כדכתבו תוס' לעיל. ונ"ל דהרי"ף לא סבירא ליה להא דכתבו תוס' לעיל אלא כדעת הגאון שהביא הנ"י דאף דהחנוני אינו יכול לחזור אפ"ה הפועל יכול לחזור וק"ל:

עוד יש לדקדק דלמה לא מוקי הרי"ף להירושלמי דאתי' אפי' כרבה ומיירי בדיש לבעה"ב מלוה או פקדון ביד