כוס הישועות קנד

דמשכנת' דסור דסבר דליכא למיחש שיטעון לקוח' אחר שיש לו קול דבמשכנת' בא לידו הואיל דאיכא שטרא וא''כ אינו נאמן לטעון לקוח' כסברת הרשב"ם אבל עתה דראה דר''י סבר דנאמן לטעון אפי' טענה אחרת במגו דלקוח וא''כ מכש''כ שנאמן לטעון לקוח בעצמו וחזינן נמי דאפילו איכא שטרא דאפ''א לא יצא הקול וא"כ קשה לי אתקנתא דסורא חדא שהי' שתים חדא שיטעון לקוח בעצמו ועוד דיטעון אפי' טענה אחרת ויהי נאמן במגו דלקוח. וזה קאי כו' משמע אי טען תחלה לקוח ואמר דלא ירד מעולם בתורת משכנת' לתוכה הוה נאמן כי אין טעם בזה ודאי דלא יהי' נאמן על טענת לקוח בעצמו. ועיין בש''ך סי' ק''נ דרצה לפרש מאי דאמר ר"פ כיון דלגביינ' קאי כלומר לגבות חובו בשיכלו ימי המשכונ' ודאי מיזהר זהיר בי' ומשקר ע"ע ולא כפירש"י כי דרך קצת בדרך דוחק בשאר דבריו אשר כתב אבל בשנאחז פירושו במקצת כנ"ל יבא טפי על נכון באשר כתבנו דלכך הקשה ממשכנת' דסור' דמשם קשה הני שני דברים והיינו בשיטעון לקוח' היא בעצמ' או טענה אחרת במגו דלקוח הן אר''פ הן אר''י אבל ממשכנת' בנכיית' לא קשה על רב פפא כ"א בשיטעון לקוח בעצמ' אבל בשיטעון טענה אחרת במגו דלקוח ליכא למיחש הואיל דלגביינ' עומד ולכך מקשה ממשכנת' דסור' דוק:

בגמרא ר"י אמר בעה"ב נאמן דאי בעי אמר שכירי ולקיטי הוא ור"נ סבר דהוה כמגו במקום עדים הואיל דמנהג אינו כן ולמה ישנה ממנהג המדינה ואנן סהדי כו' וק"ל:

ע"ב סבר ר"ח כו' א"ל ההוא סבא כו' מ"ט ארעא כיון דלגביינא קאי כו' לפי פירש"י דמפרש משום דדינו ליטול הקרקע עם השבח ואם היתומים השביחו יעלה להם השבח בדמים כדלקמי' כו' אף דר"ח לא ידע עדיין הא דמעלה להן בדמים דהלא היה סביר ר"ח בדארע' מסלקינן, להו צריכנא לפרש דבאמת כן הוא דר"ח הואיל דסבר דבארעא מסלקינן להו לכך סבר נמי דעל ב"ח להביא ראי' והש"ס מפרש' אח"כ במאי טעה ר"ח ומהיכן בא לו סברתו אבל ההוא סבא משמא דר"י סבר כר"נ דבדמי' מסלקינן להו וק"ל:

בגמרא הניחא למ"ד כו' עיין בספר תורת חיים דמדקדק מהא דאמר' הש"ס וכי לא מסיק שיעור ארעא כו' הניחא והא א"נ דאיירי שמואל בדמסיק כו' תקשה ה"נ הניחא כו' וניחא לי' דבדמיירי דמסיק שיעור ארעא כו' אתי שפיר דלא מצי אמר אילו הוה לי זוזי כו' דאטו בשופטני עסקינן כו' דכשיסלקנו יצטרך ליתן לי' כל חובו דהיינו כשיעור ארעא ושבח' אע"ג דארע' בלא שבחא לא שוי' כדי כל חובו אפ"ה מצי למימר לדידי שו' לי כל חובו כו' דכה"ג פסק בטור ח"מ סי' ע"ב דמי שטוען על המשכון יותר מכדי דמיו ואמר בעיני שוה המשכון יותר כי' מצי אידך למימר איבעית לסלוקי תן לי כל חובי הכא נמי כו' עד דמסיי' מכאן מוכח דהמלוה על המשכון כי' וכן פסק הטור שם ודלא כבע"ת כו' ובש"ע כתוב בהג"ה דנ"ל דהמע"ה ולפי מה שפרשתי נראה כו' ע"ע דהאריך ויש לתמוה על דברי הגאון הלז דמה ראי' הוצרך להביא משם דיכול הב"ח לומר ללוקח או תן לי כל חובי או לא תסלקני הלא זה הדין הוא גמר' ערוכה בכתובו' פ' מי שהיה נשוי דף צ"א ע"ב בקטיני דארעא ועיין בתוס' שם ד"ה מאי פסידה כו' ושם הוא הטעם אחר דיש לו ללוה ריוח בשנטלו בדמי החוב והטור פסקו בסימן קי"ד וז"ל ואם יאמר המלוה אקבל הקרקע בכל חיבי בלא שומ' ב"ד והלוקח אמר לא כי כו' אין שומעי' ללוקח ע"כ ועיין בסמ"ע דכתב הטעם אשר כתבתי. ובאמת במלוה שבא לגבות מיורשים אין שומעי' לו כדפסק הטור סי' ק"ט והטעם דשם כבר מת הלוה וכדכתב הסמ"ע ע"ע וא"כ, מה ראי' יש מדין הזה לדין דכתב רבינו סי' ע"ב במשכון אשר טוען נגד הלוה אשר מכחישו בכמות הלואה דוק:

מתני' המקבל שדה מחבירו לשבוע א' בז' מאו' זוז כו' כתב הת"ח נקט בשבעה מאו' זוז לרבותא דאף דקיבל' בשבע מאות זוז מ"מ אמרינן ברישא דשביעית מן המנין כו' ע"ע וק"ל. ובזה א"ש הא דנקט התנא דבריו בחוכר ולא נקטו נמי במקבל למחצה ורוצה לחזור א' מהם דברישא יכול לחזור ובסיפא אינו יכול לחזור עד אחר שבע שנים שלימות אלא דא"כ לא הוה מצי למיתני רבות' הלז וק"ל:

עוד במתני' שכיר יום גוב' כל היום כו' נקט לישנא דגוב' משום הדין דגובה בלי שבועה וכדכתב רש"י ז"ל וק"ל, ונקט ברישא דין דשכיר יום ואח"כ שכיר לילה אף דלילה קודם לדיום דמ"מ בגביי' קדים השכיר יום דגובה בלילה משכיר לילה שגובה ביום. ועוד הקדימו אחר דקרא דשכיר יום קדים באורייתא וכדאיתא בבריית' דבסמוך וק"ל:

בגמרא ת"ר מנין כו' ומנין כו' שנא' ביומו תתן שכרו. הא דנקט העשה דביומו וגו' ולא נקט הלאו דלא תבא וגו' אפשר לומר דאחר דשכיר שעות דיום גוב' כל היום ועובר בשלא ניתן לו באותו יום בלאו דלא תבא לכך לא רצה להביא אותו לאו דמאי ארי' שכיר לילה הלא אפי' בשכיר יום עובר אלאו דלא תבא אבל במה שהביא העשה דביומו לא קשה מידי דודאי הא דאמרה התורה ביומו תתן שכרו משמע כל היום ואי בשכיר יום אינו גובה כל היום דהלא מקצת היום עובד עבדתו ושכירות אינה משתלמת אלא לבסוף. ואי תימא א"כ נימא ג"כ הכי הא דהביא קרא דלא תלין אשכיר יום דהלא אשכיר שעות דלילה עובר ג"כ אקרא דלא תלין לרב דלקמן אף אנן נימא דדלמא ברייתא הלז סובר' כשמואל וכדמשמע פשטא דמתני' דילן ומהא תסייע לשמואל והטור פוסק כרב באמת הואיל דמילת' דאיסור' הוא והלכ' כרב באיסור' ואי משום הא לא ארי' דהלא נפקא מינ' לדידן נמי במילת' דממונא לענין שבועה וכדמפרש רש"י במתני' ודלמא לענין ממונא איתשל וק"ל:

דף קי"א ע"א בגמרא ה"ד כו' לא צריכא כו' הא דאמר ה"ד כו' והשיב לא צריכא כו' ולכאורה יש לדקדק דודאי אי ליכא למימר צד חד מוכח צד אחרינ' ובכל סוגי' דש"ס בדשאל ה"ד כו' קשה לי' נמי אצד אחרינ' וק"ל לכך נראה דאפשר לומר דקשי' לי' נמי אפי' אי אמרינן דאיירי דאמר שכרכם על בעה"ב מ"מ לישנא דהאומר לחבירו כו' דמשמע דיעבד קשי' לי' ולמה לא יהא מותר לעשות כן אפי' לכתחלה כדמצינו באמת שעשה כן יהוד' בר מרימר בסמוך. וזה לא קשה באמת כ"א בשנאמר בששכר סתם ולא אמר שכרו על בעה"ב וגם לא אמר עלי אפ"ה אמרינן דשכרו על בעה"ב אבל באשר נאמר דבששכר סתם הוה השכר עליו א"כ לא קשה מידי דלכך אינו מותר בשאמר שכרכ' על בעה"ב משום דגזרינן באשר ישכור סתם והמקש' סבר בששכר סתם הוה השכר על בעה"ב ועיין בטור ח"ה סימן של"ו והתרצן השיב לא צריכ' כו' כלומר דלא אמרינן דשכר הוה על בעה"ב אלא בשאמר שכרכם על בעה"ב אבל בסתם הוה השכר עליו ולכך אמר לא צריכ' כו' סתם דייק' ולכך גזרינן בשאמר שכרכם על בעה"ב אטו בשכרם סתם דוק ואפשר לומר דיהודה בר מרימר לא סבר הכי אלא מתיר לעשות כן מתחלה או ת"ח שאני וק"ל:

עוד בגמ' מכאן אמרו כל הכובש שכר שכיר כו' ליתן דביקות למאוחר לדקודם. אפשר לומר משום דהשתא קאמר שפיר דעובר בה' לאוין מי שכובש שכר שכיר כלומר אפשר למצוא בשכיר יום אפי' דעובר אלאו דלא תבא והיינו בשהוא שכיר שעות דיום וזהו בין לר"ש ובין לר"י ולר"י אפי' בשכיר לילה עובר אלאו דלא תלין באשר הוא שכיר שעות דלילה משא"כ אי הוה אמרינן בשכיר שעות דיום אפילו לכ"ע דגוב' כל הלילה ואינו עובר מעולם אלאו דלא תבא וכן בשכיר שעות דלילה א"כ לא הוה שייך כלל למימר דעובר בה' שמות דמאי שייכות דלאו דלא תבא אצל שכיר יום ודלא תלין אצל שכיר לילה. והנה ר"ח לא הבין והי' סבר דעובר בכל ה' לאוין בפעם א' ולכך הקשה ותירץ לו המתרץ שם שכירות בעלמא כלומר שם שכירות דיום אפשר למצוא אפילו בלאו דלא תבא לדלילה דוק היטב ועיין ברמב"ם כי דרך אחר עמו בתוס' ד"ה א"ל לשמעיה כו' לא משום כו' אלא הי' ירא כו' ובזה יש ליישב קצת דמלישנ' דברייתא דלעיל דקתני