כוס הישועות קנג

דרבינ' הוה דמשמע אפי' ליחיד והב"י רצה לתרץ אות' לומר דהיה ג"כ שתלא דאחרי' ואין נראה דא"כ מאי בא הש"ס לאשמעינן במאי דהיה שתלא דרבינא היה לה לומר סתם ההוא שתלא כדלעיל וק"ל:

הא דנקט רבא ה' דברים דלא צריכי התראה ואח"כ קאמר כללא דמילתי' אפשר לומר דבהני ה' דברים יש למצוא חידוש באחד מה דאינו בשארי דבמקרי דרדקי בא לאשמעינן דשבשת' כיון דעל על דע"כ מיירי במקרי דרדקי דהוא עצמו אינו יודע לכוין השמעת' דאי ביודע רק דאינו משגיח על התינוק' מאי התראה צריך וכי הפושע צריך התראה וכל פשיע' בעולם אפי' בפסיד' דהדר נראה דאינו צריך התראה ולכך נראה נמי דלהכי מוקמי רש"י ותוס' בלומד שיבושים ולא במקרי דרדקי אשר אינו לומד כל צרכו דההוא ודאי פושע הוא דהיה לו ללמד ולא לימד ובזה יצא לן תירוץ נכון על רש"י מאור הגולה אשר כל התלמוד גלוי לפניו ישתמיט מני' גמר' ערוכה דב"ב דרבא אית לי' שבשת' ממילא נפקא אלא נראה דהתם מיירי במלמד אשר ידע לכוון ההלכה רק אינו משגיח על התינוקת וגרסי בשבשתא ואותו שיבוש ממילא נפקא הוביל דלאו מרבם שמיע להו כן רק הם בעצמם גרסי בשבשת' ע"ז נאמר שבשת' ממילא נפקא באשר ישמעו מילת' ההיא מאינש אחרינא יחזרו משבוש שלהם אשר בנו הם בעצמם משא"כ במלמד אשר משבש תלמידיו בעצמו ודאי אותו שבשת' כיון דעל על אפי' אם ישמעו מפי אחרים האמת לא ישמעו להם ויאמרו הם המשתבשי' באשר אנחנו מרבינו שמיע לנו כדברינו והתם מוכח דמיירי במקרי דרדקי אשר יודע האמת ואינו משגיח על תלמידיו ממעשה דרבו דיואב דרצה להורגו ואמר עליו עושה מלאכת ה' ברמי' ודאי דהוא דהיינו רבו דיואב קרא לפניו באותו פעם דרצה להרגו זכר בסגול דאל"כ מאי מלאכ' ברמי' איכא הכא הואיל והוא בעצמו לא ידע דוק גם בתחל' פלוגתא דמיירי במקרי דרדקי דגמיר שפיר וק"ל:

ובשתלא קמ"ל אפי' שתלא דיחיד וטבחא אפי' דעביד בחנם עיין בנ"י ואומנ' וספר מתא נראה דבאלו דברים כנים דברי הרמב"ם דדוקא דרבי' ולא דיחיד ומלת מתא קאי על ספר ועל אומנ' וק"ל ובקל יש לחלק ביניהם ועיין בחדושי ב"ב מה שכתבתי שם בהאי מלתא:

ע"ב ההוא שתלא כו' אמר להו הבו לי' שבחי' כו' א"ל אנא פלגא דשבח קאמינא כו' ובתחלה דקאמר הבו לי' שבחי' לא רצה נמי דליתן לי' יותר מפלגא ולכך קאמר שבחי' דייק' שבח דליה מה שמגיע לחלק שלו ורבא הבין דכולי' שבחי' קאמר או דהוה קשה לי' לרבא מאי דמקשה לקמן ממנתא דאריס' וא"כ אינו צריך ליתן לי' כ"א ריבע' דשבחי' ואח"כ מפרש רבא קושיתו והשיב ר"פ דריבעא דשבחא קאמינא ומאי דאמרי פלגא היינו החצי מה שהי' שייך לו אילו הי' נשאר בשדה וכן אפשר לפרש אפי' לס"ד דרב אשי וק"ל ועיין בת"ח. הא דקאמר הש"ס דבעי למיסק לארעא דישראל ומאי אכפת לן בזה נראה דבא להורות לן דאלו לא בעי למיסק לארעא דישראל לא היה מניחים אותו לאסתלוקי ומזה יצא לרמ"א בסי' ש"ל דכתב וז"ל ומיהו אינו יכול להסתלק בלא רשות דבעל השדה ע"כ והש"ך תמה עליו דמנ"ל לומר כן ולא משמע כן בש"ס ואני אומר דודאי משמע מהכא כן וק"ל:

עוד בגמ' א"ל רב אחא כו' ולימא לי' אנת מנתא דילך כו' ואנא מנתא דילי מאי דבעינא עבידנא בי' כו' ופירש"י ואני אמכור לאחרים כו' ומהרש"א תמה וכי בשופטני עסקינן דיתן חד ופלגא ואח"כ צריך ג"כ לאריס ואותו אריס יקח השליש והיינו פלגא דדינר ולא ישאר לו כ"א דינר אחד והוא נתן דינר ופלגא. לכך אמינא דודאי השתא אינו שוה כ"א א' וחצי אבל כאשר ירד בתוכו אריס ויעבדנו עד גמירה יהי' שוה שלשה דינרי' בכפל מה ששוה עתה למשל ואח"כ יקח האריס אשר עובד אותו דינר א' וישאר לבעל הבית שני דינרי' וא"כ שפיר קאמר רב אחא אנת מנתא דילך כו' דוק היטב ותמצא כי נכון הוא:

גופא כו' אמר רב מניומי כו' קופא סבא כו' בא לומר דאע"ג דאמינא דמסתלקינן כי היכי דלא לפסוד בעה"ב אבל בקופ' סבא שאין לו עוד מה לשמור יקח פלגא ובשטפ' נהרא כו' ריבעא הואיל דבלא זימני' הוא ודכתבו תוס' בד"ה רבא כו' וק"ל:

בתוס' ד"ה נפלו לה זיתים כו' מדפליג התם רשב"ג כו' דע דהנוסחאו' שלפנינו במתני' בבבא זו ר' יהודה במקום רשב"ג ועיין בטור א"ע סי' פ"ה בב"י. בא"ד וכן משמע נמי מעיקרא כו' והנהו עבדים ושפחות ע"כ כשעושין קצת מלאכה כו' וה"נ מיירי דאיכא בזיתים קצת פירות כו' פירוש דאל"כ מאי פריך מעבדים על זיתים וק"ל:

אבל מ"מ יש לדקדק על המקשן דלשם דמנ"ל להקשות באמת מעבדים על זיתים דלמה הא דזיתים מיירי בשאינן עושי' פירות באמת אם לא דנימא דמסתמא בחד גוונא מיירי ודוק ובמאי שכתבתי לעיל דגירסאות יש אי גרסינן ר"י או רשב"ג יש לדקדק עוד וצריך תלמוד:

בא"ד וי"ל כו' אבל לאביי כו' א"כ אין זה טובת הבעל כו' כי טוב לו יותר להמתין מעט עד שתייבש לגמרי ויהא הכל שלו ע"כ הנה יש לדקדק לפי דבריהם א"כ לפי המסקנ' דפליגי דוקא בשדה שאינה שלה אבל בשדה שלה מודי' כ"ע דלא ימכור מפני שבח בית אבי' והיינו לטובת האשה ע"כ ולאביי לא א"ש דא"כ מאי טיבותא יש לאשה בזה דלא ימכור אלא יעמדו עד שתייבשם לגמרי והלא אם ייבשו לגמרי יטול הבעל הכל הואיל דהוה פירי בשדה שלה היה טוב לה יותר למכור אותם השתא ויקח בהן קרקע וישאר לה הקרן דוק:

דף ק"י ע"א בגמרא. ההוא שטרא כו' ר"י אמר כו' ר"כ אמר פירות בחזקת אוכליהון קיימא והלכת' כוותי' דר"כ דאמר פירות בחזקת אוכליהון כו' הא דלא קאמר בקיצור והלכת' כוותי' דר"כ ואנן ידעינן מאי דאמר ר"כ וגם שינה הש"ס בלישני' דר"כ אמר בחזקת אוכליהון קיימא והש"ס אמר הלכת' כו' פירות בחזקת אוכליהון ולא קאמר קיימא. והגירסא הזאת ראיתי' בדפוס אמשטרדם ולובלין אשר הם מדיוקים ביותר לפי דעתי. והנה מצאתי באשר"י ז"ל ויראה כיון דקי"ל קרקע בחזקת בעליה עומד' ואין אנו מניחים הפירות ביד המלוה אלא מפני חשש טורח ב"ד אם מתו העדים ונשתקע הדבר מפי אחרים ונראה להב"ד שלא יוכל המלוה לברר דבריו מוציאים הפירות מיד המלוה ללוה ע"כ והטור בנו הביאו להלכה בסי' שי"ז. ונרא' דזה מרומז במאי שדקדקתי לעיל דהנה רב ודאי פליג על ר"י ולית לי' הא דקרקע בחזקת בעליה עומדת ולכך קאמר פירות בחזקת בעליה קיימא פירוש קיימא לעולם והש"ס פסק כוותי' דהפירות בחזקת בעלים אמרינן אבל לא לעולם ולא עד שישתקע הדבר ולכך לא קאמר הש"ס בחזקת בעלים קיימא וק"ל:

עוד בגמ' אלא מעתה האי משכנת' דסור' כו' הא דנקט משכנת' דסור' יותר ממשכנת' בנכיית' וגם דקאמר אלא מעתה אחר דברי ר"פ דמשמע דגם לר"פ קשאיל וגם לתרץ קושיו' התוס' בד"ה א"ל כו' נראה לי לומר דאי לאו דאמר ר"י דמלוה נאמן מיגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי לא הוה קשה לי' מידי דסבר דאין לירא במשכנ' דסור' דיטעון לקוח' היא בידי דאחר שכתב לי' שטר ויש לו קול שבמשכנת' בא לידו כדאית' לעיל סוף השואל דף ק"ג ע"א וז"ל הש"ס אבל הכא א"ל האי דכתבי לך שטרא כי היכי דלא תחזק עלי' ופירשו תוס' דלשם שע"י כן יש לו קול שבמשכנת' היא אצלך ע"ע והנה מצינו דעות ה"ה בעלי תוס' והרשב"ם בב"ב פ' חזק' אם יכול לטעון לקוחה היא בידי באשר יצא הקול שבמשכנת' בא לידו דהרשב"ם סובר דאינו יכול לטעון לקוחה היא בידי הואיל דיצא הקול שבמשכנת' באה לידו ובעלי תוס' סוברים דיכול לטעון לקוחה היא בידי אע"פ שיצא הקול דבמשכנת' באה לידו ומיהו סוברים דמ"מ אינו נאמן לטעון טענ' אחר' להיות נאמן במגו דלקוח הואיל דלקוחה היא טענ' גרוע דלא רצה לטעון כן הואיל דיצא הקול ע"ע והטור הביאו סי' קמ"ט. והנה רבינא הלז לא הי' קשה לי' מעולם