כוס הישועות קנב

צדדי דאין הב' הנשארים מצרני' בהם אבל בד' דליכא למימר הכי ה"א דלא הוה זביני קמ"ל וק"ל בתוס' ד"ה מזבנינן בלא אכרזת' אין לפ' כו' וא"כ בפ' כו' אלא ודאי לכל מילי כו' דאין סברא לחלק ביניהם וק"ל בא"ד וא"ת לקבורה פשיטא כו' יש ליתן דביקו לקושי' את במה דקדום דאי הוה אמרינן דלשארי מילי מוכרים בלא אכרזת' הוה אפשר לתרץ ולומר דלהכי קתני קבורה בהדי הנך תרי אף דמילתא דפשיטא היא לומר דלכל שארי מילי מזבנין באכרזתא וק"ל בא"ד א"נ כו' משום דאפשר לדקדק אתירוץ הראשון דא''א דודאי כן הוא דאפי' לוו מזבנינן בלא אכרזת' ונזקקין לפרוע לב"ח הזה שלוה לכך א"כ לכאורה יש לדקדק ארב אשי דאמר אין נזקקין כו' אלא א"כ רבית אוכל בהם לימא נמי ולפרוע המלוה שלוו לצורך קבורה וק"ל:

בתוס' ד"ה משמתינן לי' כו' דוקא שישראל רוצה ליקח בדמים שנתן הנכרי ע"כ ובזה נראה ליתן טעם למה עשו כן דלשמתי' לי' עד דמקבל כו' ולא נמתין עד דאתי לי' היזקא מחמתי' ואח"כ נשמתינן לי' עד דלשלם דודאי משום קנסא הוא זה ולא מן הדין דאל"כ אף שמתא לא צריך רק שלם כדינו אבל מדבריהם אלו א"ש דחז"ל עבדו כן כדי שיניח המוכר מלמכור לנכרי בשרואה את הלחץ דלוחצי' אותו דיקבל עלי' כל הזיקא כו' והנה זאת התקנה אפשר לעשות בשישראל רוצה ליקח בדמי' כו' אבל אם אינו רוצה ליתן כו' לא יניח המוכר ממכרו לגוי אף בדיקבל עלי' הזיקא דגוי דלמה יניח את הריוח הודאי לו בשביל הספק. וגם דאי אמרת אפי' בשאין הישראל רוצה ליקח כו' א"כ יעשו קנוני' עלי' ליקח וליתן פחו' הרבה משוי' ואנן לא עבדינן תקנת' לרמאי וק"ל:

בד"ה שכיני העיר כו' הא מילתא בדין הקדמה מיירי כו' ניידי מפירש"י דאלו לפרושו לא שייכי כלל מילתא דא בדין מצרני' ולית לי' שייכות הכא כלל וכלל משא"כ לפירושם. ודע דלפירושם גם השארי מיירי במצרני' דהיינו ת"ח ושכן מיירי הת"ח הוא מצרן מצד השדה והשכן מצד העיר ות"ח וקרוב מיירי דהוה תרווי' מצרני' בשו' ועיין בב"י והנה לפירש"י יש לדקדק קצת על מאי דאמר שכן ות"ח כו' ולא פריש מאיזה שכן מיירי אם מצד עיר ואם מצד השדה או בתרוויי' אפי' ואילו לפירושם א"ש דלא הוצרך לפרש דודאי מיירי בשכן מצד העיר וק"ל:

בד"ה ארעא דחד כו' שהבית בנוי ע"ג קרקע כו' שלא ימכור הלה עציו ואבני' כ"א לי כו' דלא תבין דמרי בתי רוצה למכור הבית עם הקרקע אשר הבית עומד עליו כי הכל שלו והא דקאמר ארעא דחד היינו החצר או הקרקע אשר הבית עומד בתוכו שייך לאיש אחר לכך כתבו דאינו אלא שהבית בנוי ע"ג קרקע ואותה קרקע אשר הבית עומד עליו שייך לאיש אחר והוא אינו רוצה למכור לאחר כ"א עציו ואבניו ולא הקרקע אשר הבית עומד עליו. והנה לפי דעת רש"י הי' אפשר לומר באמת כקס"ד דכתבנו והבעל קרקע מעכב אמרי בתי כדכתב רש"י ז"ל הטעם שהוא אינו נקרא שכן הואיל דכשיגיעו שניו עומד להסתלק ממנו וזה דוחק באמת הואיל דהש"ס מסתם סתומי ולדעת התוס' הי' אפשר לומר דאפי' אינו עומד להסתלק לעולם מ"מ הואיל דעיקר הקרקע אינו שלו מצי בעל הקרקע לעכב עליו והוא אינו יכול לעכב אמרי ארעא ועיין בב"י מה שדיקדק ארי"ף ורמב"ם בזה ודוק ובזה יש לקשר היטב מה שכתבו אח"כ ודוק. הנה הארכתי קצת בשיטה הזאת דהיא שיטה דמצרנות הואיל דחזיתי דבעלי תלמוד' אחזו הרבה דינים ודברים בקיצור דבריהם וכל הפוסקים האריכו למעניתם ואמרתי כי ודאי מרמזי רמוזי על כל הדברים הנאמרים ועוד יד בעל המשיג נטוי' ובין תבין את אשר לפניך כי אם אמרתי אחכמה והיא רחוקה מני ים של התלמוד וה' יתן לי לשון למודים ללמוד וללמד אמן:

דף ק"ט ע"א במתני' המקבל שדה מחבירו לשני' מועט'' כו' קיבלה הימנו לז' שנים כו' לכאורה יש לדקדק על רישא דמתני' דהוה לה למימר המקבל לכאורה יש מז' שנים דנהוה ההיפוך מסיפא ומאי האי דקאמר לשנים מועט' ודאי לאביי הי' אפשר לומר דלכך נקט האי לישנא דשמעינן מינה מידי דהוה רבותא טפי בשנים מועטים מבשנים מרובים דהנה אביי ודאי מדייק לישנא דמתני' דקתני ואין לו בקורות שקמ' דדוקא קתני בקורו' אין לו אבל בשבח יש לו וא"כ הא דיש לו שבח הוה רבותא טפי בשנים מועטים מברובים משא"כ לרבא דלית לי' האי דיוקא צריכנא לפרש א"כ למאי קתני שנים מועטים. וראיתי בטור ח"ה סי' שכ"ה דכתב וז"ל לז' שנים קוצץ קורות השקמ' בין אם ירד לתוכה בסוף שבע משנקצצה בין אם ירד לתוכה בשנה ג' או ד' קוצצה בשישלימו לה ז' שהרי כו' ע"ע והנה ודאי דהסברא נותנת יותר דרשאי לקצוץ השקמה בשגדל משעה שירד לתוכה ממה שנאמר דרשאי לקוץ אותה בשעה שירד לתוכה אותה שלא גדל בהיותה ברשותו. וע"פ זה היה אפשר לומר דלכך נקטה הרישא לשנים מועט' להורות על הסיפא דנהוה דומי' דרישא דודאי הרישא הואיל דמיירי דנשכר לו לשנים מועטים דמשמע אפי' בשנשכר לו לב' שנים או פחות ממנה דכבר גידלו קורות השקמה ברשות בעה"ב דבשנים מועטים א"א לגדל וא"כ דומי' דידה הוה הסיפא דאף דכבר גידל בעוד שאינה ברשותו רשאי לקוץ אותם דוק:

בגמ' מיתבי כו' מאי לאו שמין לו כו' הא דקאמר מאי לאו ולסברת המקשן הלא הדבר מוכרח דמיירי בשבח שקמה דבירקא וסילקא א"א דמיירי כדמקשה אח"כ דאכתי לא ידע לחלק בין יומא דשוקא או לאו יומא דשוקא. לכך אמינא דהמקשן היה מסופק בדין אחר אם הדין כך או לאו ואם הדין אמת היה אפשר לומר דברייתא מיירי בדין ההוא. והנה הדין ההוא נראה לי דהי' אפשר לאוקמי, הברייתא בדין דרב פפא דבסמוך דקביל ארעא לאספסתא ובדאיכא פסידא בקדיחות התאלי דשמין לו ליתן מיהא דמי כורכמא רישקא או אפי' אפשר דמי תאלי אם גילה דעתו לומר תאלי הוה נטענא כרש"י וכתוספות ולכך קאמר מאי לאו הואיל דהיה מסופק בדין ההוא והתרצן לא רצה לפשוט לי' אותו דין לומר דברייתא מיירי בי' ולכך קמשני לי' בדרך אחר וק"ל:

בגמ' כמאן כאביי א"ת כרבא התם לית לי' פסידא כו' נראה לומר דהא דמשני תחלה התם לאו אדעתי' דהכי נחת כו' טעמי' נמי משום דהתם ליכא פסידא ולכך פליג רבא על אביי ואמר דלאו אדעתא דהכי נחת רק המקשן לא הבין אותו ושאל אותו כמאן כאביי ומשני לי' א"ת כרבא כלומר דאפי' רבא מודה הכא דאמרינן דאדעתא דהכי נחת הואיל דאית לי' פסידא וגם הוה אפשר לומר דאפי' אביי דאית לי' דאמריBI דאדעתא דהכי נחת אפי' הכי כאן אי לאו דאית לי' פסידא לא הוה אמרינן דאדעתא דהכי נחת הואיל דמאיליהם עלו בלי עלות על הדעת שיעלו תאלי התם. וזה נראה ממה דחזינן דמהדר רב פפי לרב ביבי ברגזנות משום דאתיתו ממולאי כו' אפי' ר"פ לא אמר כו' ומאי רוגזי' אטו הואיל דסביר כאבוה כאביי ירגז עליו אלא ודאי דאביי עצמי לא קאמר התם דאדעתי' דהכי נחת אלא משום דאית לי' פסידא וכאשר כתבתי דוק:

עוד בגמ' דאמר ר"י ואיתימא כו' ולאו מילתא היא נראה דרב יוסף טעה במילתי' דר"י וכו' וסבר דלית להו שבחא כלל אפי' מאי דשבח אבוהון ובאמת אינו כן אלא דר"י ואיתימה כו' מיירי בשבח שהשביחו היתומים אחר מות אבוהון דהוה כיורד לשדה חבירו שלא ברשות ועיין באשר"י ודוק כי נראה יותר מאשר כתבו תוס' לקמן:

עוד בגמ' ההוא שתלא דאמר אי מפסדינא מסלקנא כו' אמר ר"י מסתלק בלא שבחא ר"כ אמר מסתלק כו' היה אפשר לומר דטעמי' דר"י הוא דסבר כרבא לקמן דהשיב לרוני' דשפיר עביד רבינא ואפי' בלי התרא' היה יכול לסלקו וא"כ ההיא שתלא דאתני עם בעליו ודאי מילתא יתירתא קא מתנה לסלקו אפי' בלי שבחא ור"כ פליג עליו אי משום דלית לי' דרבא לקמן או אפי' דאית לי' ולא דריש מילתא יתירת' לסלקו בשביל כן בלי שבחא וק"ל:

עוד בגמר' רוני' שתלא דרבינא הוה כו' הנה הרמב"ם כתב דע"כ לא מסלקינן הני חמשה בלי התראה בשנשכרו לרבים עיין עליו והש"ס מנגדו הכא דקאמר שתלא