כוס הישועות קנ

משום ר' חסא דאונא' אין להם אבל ביטול מקח יש להם וכתבו תוס' דאית לי' לר"נ כרבי הכא וא''כ ע''כ צריכנא לומר דהוא מפרש טעמא דקרא דממעט קרקעות מאונאה הוא מטעם דשוה כל מה אשר נתן בעדם עד הכפל ולא יותר מכפל דודאי יותר מכפל לא יתן אינש בעדם דאל''כ מאי שני לי' בין אונאה לביטול מקח היינו בין אשר טעה עד הכפל או אשר טעה עצמו יותר מכפל וא"כ שפיר קעביד דהביא מדר"נ ולא ממתני' דהזהב ודוק ובזה נ''ל להוכיח דסבר ר"נ דבכפל עצמו המקח קיים ולא קאמר דהוה ביטול מקח אלא מיותר מכפל דהלא הכא מיירי בשוה מאה וזכן במאתן ודלא כיש דוחקי' בדברי תוס' לעיל ואמרי דהכא לאו דוקא הוה במאתן אלא פחות מעט או שוה מעט יותר ממאה וכן כתב הב"י סי' רכ"ז אדברי הטור דפסק כן ואני באמת לא נראה לי דברי הטור בזה ודוק:

בתוס' ד"ה ליקוץ ענפי' שזה הי' אותו יער עצמו של פרזק רופילא כו' פי' דנקט הש"ע לעיל דהוה עומד אצל העיר דפרזק רופיל' והנה נראה דודאי רב' בר ר"נ לא אמר דליקוץ יער דפרזק רופילא וגם הם לא קצצו כ"א יער דרבר"ה וידעו ודאי דיער האחר שייך להשר ומושל שלא יקצצהו רק דקצצו יער של רבה בר"ה דליסתגי מיהא נגד יערו בספינ' ולא כסברא דרבר"ה דלעיל דאמר דאי ממתחו להו אשלייהו מסתגי להו ואי לא לא מיסתגי להו אלא רבר"ה טעה בזה הסברא ומ"מ לא במרד ובמעל עשה אשר הניחו ולכך קילל אשר חשדו וקרא עליו מקרא הזה וכמדומה לי דלכך כיוונו תו' ז"ל והלכך מסיימי בדבריהם ולא הית' ידו במעל כלל ולכך קילל ע"כ כלומר דלא קילל על קציצתם הואיל דחזא דמסתגי להו וטעה בסברתו רק דקילל אשר קרא עליו קרא כאלו מעל והוא לא מעל דוק:

בתוס' ד"ה האי מאן כו' עד והשתא א"ש הא דאמרי כו' פי' משום דקשה להו במאי שדקדקתי לעיל אמאי מייתו מדר"נ הלא מתני' היא בהזהב אבל לפי דבריהם א"ש דאמצרנות קאמר כלומר דאפי' ללוקח דהוה כמו שליח דמצרן אינו יכול לומר לתקוני כו' וכדכתבו שם בכתובות נמי ומהרש"א בחנם תפס עליהם דה"ל למידק מהכא והלא באמת הכי קאמרי כמו שכתבתי וק"ל. ודע דאף לרש"י יש לפרש כן דהלא מודה ג"כ ר"נ באחי ושותפי דמצי מסלק להו וא"כ אפשר דאמר דברים באחי ושותפי דלא מצי למימר ללוקח לתקוני כו' וק"ל:

ע"ב בגמרא מתנה לית בה כו' אמר אמימר אי כתב לי' אחריות אית בה כו' הנה ראיתי אלקי' עולים מדברי תוס' פ' קמא דקדושין דף כ"ו ד"ה ולמה כתב בלשון מכר כדי לייפות כחו וז"ל וא"ת ולמה כתב לו בלשון מתנה כו' אי משום דבמתנה לית בה משום דינא דב"מ הא אמר בפ' המקבל כו' עד וי"ל דשני שטרות כותב לו כו' ע"ע והנה הרב ב"י הביא בסי' קע"ה תי' הלז בשם הגאון רבינו האי ובעל העיטור ורשב"א ע"ע מה שכתב בזה ואני אומר דאפשר ליישב קושייתם הלז בלי דוחק כלל וכלל דהנה הרי"ף כתב וגם הרמב"ם והרא"ש והטור הביאו וז"ל ואם פירש בשטר המתנ' שקבל אחריות בכך וכך ואינו מודה שלקח אלא אימר מתנאי היה צריך המצרן ליתן למקבל כל מה שמפורש באחריות אפי' הוא מאתי באחריות אפי' הוא מאתים והוא אינו שוה אלא מנה ע"כ ועיין ברי"ף עצמו משמע אי כתב לי אחריות פחות ממה ששוה וטען, המקבל דמתנה באמת היה והנותן לא רצה לקבל אחריות כ"א בפחות ממה, ששוה ורוצה שיתן לי' המצרן מה ששוה השדה באמת כדין אם היה מכירו ולמ' יגרע כחו הואיל דניתן לו במתנ' ודאי דשומעין לו דלמה לא נשמע לי בכך שיתן לו לכל הפחות דמי שוי' דשדה ואי משום דהנותן לא קיבל אחריות כ"א על פחות מה בכך דלא רצה לטעון עליו הנותן כל אחריות דשדה וא"כ נראה ודאי דישבע המקבל שכדבריו כן הוא ויקבל לכל הפחות דמי שוי' דשדה. ואם כן הוא לא קשה מידי דשם מיירי באמת בהכי שנתן לו השדה במתנה ולא במכר וקיבל גם עליו אחריות פחות ממה ששוה השדה רק דהוה מתיירא ממצרן שיבא ויטול השדה ולא יתן לו כ"א מה שקיבל באחריות ולכך כותב לו ג"כ בלשון מתנה שיתן לו המצרן לכל הפחות דמי שוי' דשדה דוק עוד בגמ' מכר כל שדותיו לאחד לית בה כו' הנה הרא"ש כתב דאפי' ירצה המצרן ליקח ג"כ כל השדות מ"מ לית בה דינ' דב"מ ע"ע ונראה כדבריו דאי כרש"י למה קאמר כל שדותיו לא ה"ל למנקט כ"א מכר ב' שדות לאדם אחד ומצרן רוצה ליקח אחד מהם וק"ל ואפשר דאף רש"י ז"ל יודה בדי דהרא"ש ולא כתב פירושו רק לומר דלית בה דינ' דב"מ הן אי כבה מכר והמצרן רוצה לסלקו בחדא הן דלא לקח עדיין רק דבא ליקח עתה בכל עת המצרן אינו מסלקו משא"כ לדינ' דרא"ש אפשר לומר דע"ר לא אמרינן דלית בה דינ' דב"מ אלא בשכבר לקח כל נכסיו והמצרן רוצה לסלקו בהא אמרינן דאינו מסלקו לפי שאינו מצוי אדם שיקנה כל נכסיו ביחד לפיכך בשיזדמן לו אין לו להודיע למצרן דשמא בתוך כך ימלך הלוקח כו' ע"ע אבל ודאי בשבאו ליקח המצרן והלוקח בפעם אחת וכל א' רוצה ליקח כולם ביחד למה לא נאמר דניתן אותו לבעל המצרן ודוק עוד בגמ' לבעלים הראשונים לית בה כו' הא דנקט לבעלים הראשונים בלשון רבים. ואף דבכל מקום מצינו לשון רבים אצל לישנא דמרות מ"מ הכא ה"ל למימר מכר למי שלקחו ממנו. לכאורה הוה אפשר לומר דרצה לומר אפי' מכרו למי שלקח ממנו המוכר שלו דהיינו אם ראובן מכרו לשמעון ושמעון ללוי ולוי חזר ומכרו לראובן נמי אמרינן דלית בי' דינ' דב"מ אבל לא משמע כן בב"י במחודשים סעי' ח' בשם הגהו' אשר"י ולא הביא מאן דפליג עליו ולדעתו אפשר לומר דלכך לא קאמרה הש"ס למי שלקחו ממנו לומר דאפי' מכרו לבן בעלים הראשונים נמי לית בה דינא דב"מ וכן כתב הרב ב"י בשם הר"ן ודלא כב"ע ע"ע:

והנה ראיתי לדקדק בשמעתא הלז דקחזינ' דש"ס מחלק בבות דלית בהון דינ' דב"מ ולא נקטו בחדא בבא לכך אמינ' אדבחישנא למצוא חלוק' בהלכותיהין ולכך נחלקו בפרטיהון ואמינא דפרט דבעלים הראשונים אינו דומה לשום פרט מינהון דדינו הוא אם יבואו בעלים הראשונים והמצרן ליקח המצרן קודם וכן כתב הר"ן וכן אם לקחו איש אחר המצרן מסלקו ואין בעלים הראשונים מסלקו ולפי זה נראה לי דמוכח דהשותף מסלק לבעלים הראשונים אפי' אם לקחו כבר דהלא שותף עדיף ממצרן ומסלקו אפי' אם לקחו כבר המצרן כדכתוב הטור תחלת הסימן וכבר אמרנו שהמצרן עדיף מבעלים ראשונים וא"כ כש"כ שהשותף מסלק לבעלים הראשונים ובזה יצא לן דלא מצי למנקט הא דבעלים הראשונים אצל מכר כל נכסי' לא' דשם ודאי אפי' שותף לא מצי לסלוקי הואיל דיש הפסד למוכר ואילו בעלים ראשונים מצי לסלוקי להו השותף כאשר כתבתי וכן נמי לא מצי למתני אצל מתנה הואיל דהוצרך שם לחלק ולהביא דברי אמימר אם כתב לו אחריות וגם אצל נכרי לא מתני לי' הואיל דחלוקי דינין יש שם וכן לא מתני לי' אצל משכנת' דבמשכנת' איכא עוד טיבות' שאינו בזה והוא שאפי' יקח המלוה שדה אצל המשכנת' אין המצרן מסלקו וכדכתב הטור סעי' צ"א ואף דכתב הב"י דאין כן דעת הרמב"ם אינו מוכרח וק"ל. וכן לא מתני לי' אצל למכור ברחוק כו' דשם ג"כ אין השותף מסלקו מטעם דלעיל. וכן לכרגא ולמזוני כו' וכן בבבא לאשה כו' מטעם הלז ודלא מתני לי' אצל הנשארים קל להבין ועתה נחזיר לפרש פרטי פרטי ולכתוב בכל א' מ"ט לא אתני לי' אצל השארי, זבן מנכרי וזבין לנכרי כו' זבן מנכרי דא"ל כו' הא דקאמר תרי זמני זבן מנכרי וזבין לנכרי והוה די בחדא זימנא נראה דאפשר דבא למעט הדין דכתב בעל תרומת הדשן והב"י הביאו והיינו אם שדה של שמעון סמוכה לשדה ראובן מצד דרום וסמוכ' לשדה נכרי מצד צפון ולוי לקח שדה שמעון הנ"ל וטוען מה עשיתי לך אלא אם לקחת אתה השדה היית סמוך לשדה נכרי וא"כ ארי אברחתי משדך ע"ע שגם הוא לא רצה לסמוך מטעם הלז לחודי' רק משאו הניף לטעם אחר שהי' שם וא"כ אף אני אומר דהש"ס מרמז למעט דין הלז ובקל יש לחלק ביניהם וק"ל