כוס הישועות קמט

אפשר להשמר אדם את עצמו אפי' בשהולך בדרך דאל"כ מאי שני לאנטנינוס בצלותי' דרבי בקור מדחום וא"כ א"ש ולא נקט ר"ח הכא פחים נמי דהלא מפחים א"א להשמר בהולך בדרך וא"כ א"א לומר דקרא מיירי מפחים נמי דאכתי הוה קשה למה קאמר והסיר ולא לא ישים עליך דאי משום דלא שייך לומר שימה נגד הקב"ה אחר דהאדם יכול להשמר ממנו הלא מצינו ג"כ פחים שלא יכול האדם להשמר ממנו היינו בשהולך בדרך וא"כ הי' שייך לומר לא ישים השם עליך אעפ"י שתלך בדרך וק"ל ובזה יכילנא לדבק הא דקאמרו אח"כ ומיירי הכא במאורעות כו' משום דאי לאו דכתבו פחים חום לא הוה צריכנא לדבריהם האלו דלא הוה קשה מידי אר"ח דאמר הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים ולא נקט נמי יראת שמים משום דהוה אמינא דלכך לא נקט ליה משום דלא דמי' להדדי דאלו צינים יש ביד הקב"ה להסיר מיהא ואלו יראה אינו בידו כלל והכל נתון ביד האדם אבל אשתא דכתבו פחים חום וא"כ ע"כ צריכנא לחלק ביניהם כאשר אמרתי דחום מצינו ג"כ דהוה ביד הקב"ה כנ"ל ואפ"ה נקט ר"ח תרוויי' בהדדי וא"כ הוה אפשר להקשות דה"ל לנקוט ג"כ יראת שמים לכך הוצרכו לתרץ ומיירי הכא כו' דוק:

בד"ה ד' גרמידי דאניגרי כו' עד ולא כפ"ה קשה להו לישנא דזלזל דמשמע טפי במוסיף על המד' מדמשמע גרעון וגם לרש"י לא א"ש מאי דעלה תרי דרגי בנהרא מבאניגר' וק"ל:

וגם ניידי ממה דכתב רש"י ז"ל על הא דאניגר' לבני אניגר' ואינו מזיק אלא יחידים ויש בידן למחול וא"כ למה ציוה לו קודם לכן שלא יזלזל במישחתא וסתמא קאמר משמע ליחיד נמי לכך כתבו דטעם דאנהרא הוא משום שמניחים ג"כ למושכי ספינות וזהו פירוש דכ"ע משא"כ דאניגרא דאינן עומדים שם למלאו' כ"א יחידים ודי להו בד' אמות שחוקו' ולפי זה הוצרכו לכתוב אח"כ בתרי עברי נהרא קוצו פירוש ענפי אילנות כו' והיינו בשיש אילנות חוץ לד' אמות אשר כבר הניחו לשפת' דנהרא ונוטי' ענפי דאותן אילנות תוך אותן ד' אמות צריכין לקוץ אותן שלא יפלו במים דאלו באילנות עצמן כבר ניתן שיעורם והיינו ד' אמות לפי מה שפירשו דגם הני ד' אמות הוה הטעם משום מושכי הספינה ובזה יש לקשר קושיתם דמקשי' אחר כך להכא דאי לאו דכתבו דצריכא לקוץ גם הענפים מאילנות שחוץ לד' אמות לא הוה קשה מהתם מידי דהי' אפשר לומר דלעולם דשיעורו אמה בית השלחין הוא ב' אמות כהתם והא דקאמר הכא ד' אמות היינו הענפים צריכא לקוץ ג"כ שיעור ב' אמות אמה מזה ואמה מזה והתם לא איירי אלא שלא יזרע ב' אמות סמוך לשפת המים אמה מזה ואמה מזה להיות לה ב' אמות לאגפי' אבל השתא דכתבו דהא דקאמר בתרי עברי נהרא קוצו היינו הענפים וא"כ הני ד' אמות דנהרא מיירי באילנות עצמם וא"כ דומי' דהכא בד' אמות דאניגרי מיירי ודאי באילנות עצמם לכך קשה להו דוק:

בסוף הדבור א"נ כו' לא נייחא להו בתירוץ הא' דאל"כ למה לא נקט נמי ר"י ב' אמות דאמה בית השלחין היאך יתנהג בהו ולא נייחא להו ג"כ לומר תירוץ השני לחוד דא"כ למה נקט ר"י ד' אמות שיזלזל בהו מטעם שיוכלו שם לעמוד בריוח הלא ב' אמות דתוכה לא שייך למימר עלייהו כן ואף אם יצמצם מה בכך אבל באשר נתנו ב' תירוצים אלו א"ש דיש לומר דגם תיר' הא' אמת דיש לחלק בין אמה בית השלחין ואניגר' ור"י נקט ד' אמות וכולל בו גם ד' אמות דבית השלחין ואניגר' ולא הי' יכול לומר ב' אמות משום דיש אניגר' דלא יזלזל בד' אמות וק"ל:

דף ק"ט ע"א בגמ' אמר ר"י הכל לאיגלי גפא כו' ולא אמרן כו' אבל באכלוזא לא כו' הא דנקט תחלה דלא נפקי באכלוזא ואח"כ אמר באכלוזא ה"ל לומר ג"כ אבל נפק באכלוזא לא נראה דבא לרמז בזה מה שכתב הנ"י וז"ל נ"ל וכיון דלא מחייבי רבנן לתת אלא בדלא. נפקי באכלוזא כדנפקי באכלוזא אין לנו ראי' לגבות מהם אפי' כדי לישכור פועלים במקומם א"כ אין מוציאין מהם כו' ע"ע ובזה נראה ראי' גדולה דמדייק בדברי' בסוף לומר אבל באכלוזא לא כלומר אפי' ליתן מעות לאכלוזא לא וק"ל בשלום נכנוס לשיט' דמצרנות ובשלום נצא בע"ה:

אמר ר"י האי מאן דאחזי' ביני אחי כו' ור"נ אמר מסלקינן לי' ואי משים דינא דב"מ לא מסלקינן לי' כו' לרש"י נראה לכאורה דלית לי' לר"נ דינא דב"מ א"כ צריכנ' לחלק מאי שני באחזיק ביני אחי ושותפי מבמחזיק סמוך לחצר חבירו ונראה דבין אחי ודאי יש להן טענ' גדולה דאי לא הוי אחזיק בניי' הוה סמוכי' להדדי באין מפריד ביניהם דהרי השדה שביניהם לית לי' בעלים והוה באפשר לבוא להדדי לסייע אהדדי ואיש את אחיו יעזורו וא"כ טוב' חסר להו באחזיקותי' ולא הוה ניח' להו להחזיק מקדם באות' שדה וליתן מס ממנ' דלא הוי צריכא לי' אבל בדאחזיק בשדה שאצל מצרן אין לו טענ' כ"א דניחא לי' דלהוי שדותי בהדדי וצריך ודאי ג"כ לאותו שדה וא"כ יש לו לומר לי' הלוקח מ"ט לא אחזקת בי' תחלה קודם שהחזקתי בו ומאי האי דבאת עתה בראותך דהחזקתי בו וק"ל:

ובאמת אינו מוכח ברש"י כ"כ דסביר דר"נ לית לי' דינ' דב"מ אם לא ממה דכתב בד"ה לא מסלקינן דמסיי' דלא אכפת לן לדינ' דב"מ כלל אבל אפשר ג"כ לומר דבאחזיק מיירי וק"ל:

ודע דהרא"ש הביא פי' אחר על הא ואי משום דינא דב"מ כו' בשם הגאון ופירושו נראה מאוד. ועוד נראה דהרשב"א מפרש הכי דאי אתי בן המצר והחזיק היינו שלקח השדה דאח אחד לא מסלקינן לי' היינו דאח אינו מסלק לבן המצר דגם לבן המצר יש בי' קרא דועשית הישר והטוב ונהרדעי סברי אפי' משום דינא דב"מ מסלקינן לי' כלומר אפי' אתי הלוקח משום דינ' דב"מ דגם הוא יש לו טענ' טוב' מסלק לי' האח עיין בב"י סי' קע"ה סעיף א' דהביא תשוב' הרש"ל ומתוכה ראיתי דהוא מפרש כן ומדקד' בזה הפירוש מאוד הא דקאמר ואי משום דינ' דבר מצר' דמשמע דגם לר"נ אית לי' המצרנות שהוא דין וגם לישנא ואי משום דינ' כו' יתפרש היטב וק"ל:

בגמרא השתא דאמרת צריך למיקנ' מני' אי לא קני מני' כו' הא דקאמר השתא משום דאל"כ אלא אפי' בלי קנין אמרינן דקני לנפשי' א"כ מוכח דלא הוה שליח דדי' דהמצרן דאל"כ אלא הוי שלוחי' אמאי אמרינן אפי אי לא קני מני' דקני לנפשי' אי משום דנתן לו רשות לקנות באמרו זיל זבון דלמ' הכי קאמר זיל זבון לנפשי ותהוי שלוחי אלא ע"כ דבאמת אינו שלוחו וא"כ מהיכ' תיתי לומר ולפרש דברי' דה"ק זיל זבון לדידי דמה לו ללוקח להיות שלוחו אבל השתא דאמרינן דצריך למקנה מיני' ואי לא קני מני' זכה המצרן א"כ יש לדקדק אפכ' הלא נתן לו רשות לקנות באמרו זיל זבון אלא ע"כ לומר דה"ק לי' זיל זבון אבל דלהוי דילי ואתה תהוי שלוחי כשאר מצרן דהוה שלוחו דאל"כ מה לי להיות שלוחו עד שיתפרש דבריו דבשליחות קאמר לי' וא"כ מוכח דכל מצרן הוה כשלוחו וא"כ איקר וזול ברשותי' דוק' ודלא כמהרש"ל ע"ע. ודע דהמרדכי פסק בדאמר לי' המצרן זיל זבון דלא בעינ' לי' תו לא מצי מסלק לי' ובמאי שכתבתי מוכח כן. עוד בגמ' סבור מינה כו' עד הכי אמרי נהרדעי משום דר"נ אין אונא' לקרקעות. הנה דברי תוספות ז"ל ידועי' וזולת דבריהם אפשר לומר דלכך מביא מר"נ ולא ממתני' דהזהב משום דממתני' אין להביא ראי' דלא מצי אמר לי' לתקוני שדרתיך דהלא אף דאמרינן אונא' לקרקעות יכילנא לומר דגזירת הכתוב הוא בלי טעם והיינו במוכר ולוקח דוק' אבל מ"מ מנ"ל דלא מצי אמר לשלוחי לתקוני שדרתיך ולא לעוותי דמ"מ שליח הוא דעיוות דזבין מידי דשוו מאה במאתן אבל מדרב נחמן מוכח דאמרינן אין אונאה לקרקעות היינו דאינו טעות אפי' נתן יותר מדמי שוין לרובא דאינשי מ"מ יש לומר בהו דלקצת אינשי שוה הדמים שנתן אשר יצטר' לה וכן כתב הטור טעם הלזה ע"ע וא"כ לא עיות מידי והראי' דאית לי' לרב נחמן כן ולא קסבר דהוה גזירת הכתוב בלי טעם דהלא לעיל בהזהב דף נ"ז אמר