כוס הישועות יד

מאי תאמר ליתניה בהדיא אותן אבות דתולדותיהן כיוצא בהן קתני אבל אותן אבות דתולדותיהן לאו כיוצא בהן לא קתני דהיינו רגל ודוק:

ברש"י ד"ה אלא פריך ואימא הכי לא ראי' שור כהרי מבעה כו' לא ראי קרן כו' כהרי שן שאין כוונתו להזיק אלא להנאתה מכוונת כו' ויש לדקדק מאי רצה רש"י ז"ל בזה דקאמר אלא להנאתה מכוונת:

ונראה לפרש דרש"י ז"ל בא לומר דהני תרי חומרו' הן מתנגדיות ובדאיתא חדא ליתא אחרית' ובדאית' אחריתא נעדר אחרית':

ובזה יתורץ שפיר מאי דקשה לן לכאורה על הקס"ד דרב יהודא וכי טעה ר"י בדבר פשוט כזה אבל לפי מאי דקאמינ' א"ש דודאי גם ר"י ה"ק והכי פירושו לא ראי' הקרן שאין הנאה להזיקו אלא כוונתו להזיק וא"כ שן לא אתיא מניה ולא ראי' שן שאין כוונתו להזיק אלא שיש הנאה להזיקו וא"כ קרן לא אתיא מני' וק"ל וזה שמעתי:

בתו' ד"ה לאו אע"ג דכוונתו להזיק כו' וא"ת עבד ואמה גופא כו' פי' דלפי הקס"ד השתא דשן שיש הנאה להזיקו הוא קל מקרן ושמעינן מזה שחומרתו הוא קולתו וא"כ מק"ו זה נילף ג"כ דעבד ואמה חייב שאין הנאה להיזיקן ודוק. ועיין במהר"ם לובלין דלא ירד לעיקר הבנת התוס':

בא"ד ורב אשי פי' דאפי' באין כוונתו להזיק איכא טעמא רבה עכ"ל:

פי' דמנא לך דבכוונת' להזיק איכא סברא טפי לפטור ממה דאיכא באין כוונת' להזיק אי משום דפטרינן אין כוונה בעבור כוונה נמצא שכוונה גורם הפטור דלמא אפכא דפטרינן כוונה בעבור אין כוונה דבאין כוונה ראוי להפטר מכח סברא ובאם התחייבם בכוונה פעמים שיעשה העבד ההיזק שלא בכוונה ויקניטנו רבו ויאמר בכוונה עשיתי ע"כ פטרנו אותו נמי בכוונה דוק זהו מה שהעליתי ממצודתי:

תו' בד''ה כיון דכייף כו' בירושלמי יש כו' נראה דהוקשה לתוס' כיון דמצינו וראינו לכאורה דאדם ישן דרכו להזיק יותר מאדם אשר ער א"כ למה תנינא אדם מועד לעולם בין ער בין ישן אפכא מבעי' לי' דכל מה שהוא פשוט יותר דרך הש"ס להקדימו ע"כ אמרו בירושלמי כו' וא"כ אדם אשר ער פשוט יותר דער מועד לעולם משא"כ אדם ישן וק"ל:

בד"ה וליטעמך פי' אפי' תימא מבעה זה השן:

פי' לפירושם דמתחלה שהקשה המקשן אדם דרכו להזיק נוכל לומר שהקשה ג"כ על התרצן שתירץ אליבא דשמואל דבנזקי ממון קמיירי בנזקי גופו לא קמיירי דמאי ארי' מטעם זה הלא א"א למילף אדם ברישא משום האי קושי' גופי' וכי אדם דרכו להזיק לכך כתבו פי' אפי' תימא כו' להורות דלאו אההוא תרצן קא מקשה והוכחתם דא"א לומר דמקשה כנ"ל דהלא אפשר לומר דבאמת מה שתירץ בנזקי גופו לא קמיירי הו' ג"כ מטעם דמצינו במתניתין ושמירתן עליך ואדם שמירת גופו עליו הוא וא"כ שפיר קאמר בנזקי גופו לא קמיירי לכך קאמרו פירוש אפי' תימא מבעה זה השן דהיינו לשמואל להורות דלאו לשמואל קא מקשה אלא לרב ודוק:

ע"ב בגמ' תני ר' חייא כו' ור' אושעי' מ"ט לא תני הני קשה לי מאי מקשה הלא כבר נאמר לעיל לרב דבמתניתין תני אדם דאזיק שור דהיינו נזקי ממון וא"כ דין הוא לתנא דבי אושעי' דלא קתני תשלומי כפל כו' דרובם אדם דאזיק שור הוא וכבר מתניי' במתניתין בדבור מבעה לרב וא"ל דהכי קא מקשה דא"כ גם ר' חייא לא הוה צריך למיתניי' דא"כ מאי קא משני לי' דוק:

וא"ל דלשמואל קא מקשה דלית ליה מבעה זה אדם זה א"א דגם זולת קושי' זאת שמואל לא אתיא כר' חייא דבהנזקין דף נ"ג פליגי רב ושמואל דשמואל אמר מנסך זה מערב וטעמי' דמנסך ממש קים לי' בדרבה מניה והכא בדר' חייא ודאי מנסך הוא מנסך ממש ואי משום קים לי' בדרב' מני' צ"ל כר' ירמי' דהתם ואליבא דרב ע"ש וכדפירש"י שם וכאן וז"ל ומנסך יין לע"ז כו' ומנסך את היין ליכא למימר שנסכו ביין נסך שזרק בו דלא קחסרו ולא מידי דהא מזבין לי' בר מדמי יין נסך שבו עכ"ל:

(ובאמת צריכנא לפרש פירושו דלא תקשה לך דהלא שמואל סבר בהנזקין דמנסך הוא מערב אלא דהענין הוא דשם מקשה הש"ס לשמואל דאמר מנסך זה מערב א"כ היינו מדמע ותירץ שמואל דמקנסא לא ילפינן והיינו שם במתניתין דוקא יש לומר כן דלכך צריך מקנסא לא ילפינן משא"כ הכא תנא דבי ר' חייא חיובא לא אתי לאשמעינן דכבר נשנה שם במקומו בהנזקין אלא דבא למחשב כ"ד אבות נזיקין וא"כ ע"כ מנסך הוא מנסך ממש דאין לומר מערב דא"כ היינו מדמע ודוק) סוף כל סוף מוכח מזה דלא אתי כשמואל וא"כ הדרא קושי' לדוכתי':

בשלמא לתוס' לא קשה מידי דהלא כתבו ז"ל מנסך פליגי בה בהניזקין חד אמר מנסך ממש וחד אמר מערב:

רימזו בזה דלעולם יש לומר דר"ח דהכא סבר כשמואל דהתם דמנסך זה מערב ואי קשה לך א"כ היינו מדמע ולמה חשב כ"ד אבות כבר יתורץ זה בד"ה וקתני היזק דלא מינכר והא דקתני שלשה גווני כו' בדף ה' ע"א ודוק גם יש לומר דקשה לתוס' במאי דקאמרי פליגי דאל"ה א"כ הוה קשה לשמואל דלא אמר מנסך ממש משום דקים לי' בדרב' הלא בכאן מוכח דלא אמרינן קים לי' כו' דוק בתו' ד"ה ועדים זוממים פי' ריב"א כו' דקשה להו מאי מקשה עדים זוממים דממונא הוא ליתני הלא לא דמי לדאחרים דאין משלמין ממון עד שעשאו ההיזק משא"כ בעדים זוממין דאינן כ"א ההיפוך מזה דאין משלמין אלא עד שלא עשה ההיזק לכך קאמרו דאפי' שילם כו' וק"ל. דף ה' ע"א כגמ' אלא מניינא דרבי חייא למעוטי מאי:

יש לדקדק ודלמא למעוטי קרן לש לשמואל דבמועד מתחלה קמיירי בתם ולבסוף מועד לא קמיירי:

בתו' ד"ה הא תברי ר"ע לגזיזי' אין לפרש כו' דקשה להו לישנא דתברי' לגזיזי' דאם איתא דהדר ביה מכל וכל ה"ל למימר הא הדר בי' וק"ל:

ד''ה האונס, ומפתה כו' מוצא ש"ר לית בי' ממונא כו' דקשה להו על תירוצא דגמרא מאי דקאמר מננ"כ אי נזק כו' אי צער כו' דכל זה לא שייך וק"ל:

ד"ה המטמא כו' ה"מ למימר כו' דקשה להו ל"ל להמקשן לעשות תרי בבי מקושיתו בחד בבא ה"ל למכללנהו אונס כו' עם המטמ' כו' לכך קאמרו המ"ל עוד תירץ א' וזה התנא למחשב מדמע ומנסך דחדא מאידך לא ילפינן דק נסא המקשן רק הי' מסופק אי הזיק שאינו ניכר שמי' היזק אי לאו וסבר אקשה לי' קושי' זאת ובזה אדע אם היזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק ותירץ לו התרצן דדבר זה גופיה מסופק לי' ומ"מ לא קשה מידי דוק:

ד"ה תנא מניינא כו' האי למעוטי לאו משום כו' דקשה להו על הגמ' דקאמר בשלמא לתנא דידן תנא מניינא למעוטי דר' אושעי' ור"א תנא מניינא למעוטי דר"ח ולמה לא קאמר תנא דידן תנא מניינא למעוטי דר"א ור"ח וק"ל:

ד"ה מאי קאמר משום דלא מצי לפרושי האי לא הרי כשאר לא הרי שבתלמוד כו' פי' לפירושם דבכל מקום הפי' כך הוא דכל א' מב' דברים יש בהם חומר א' מה דאינו בדבר הב' אשר בא לילף מהב' אבל כאן א"א לומר כן משו' דא"כ הי' קשה על מתניתין אשר אינה מפרשת החומר מה דאיכא בשנים בכל א' ולכך קמתרץ לי' חדא מחדא לא אתי' וא"כ מתני' לא צריכא לפרש החומר' מה דאיכא בא' מה דליכא בשני דחד מחד קל למצוא חומרא כדאי' לעיל בדבריהם ד"ה לא זה וזה דף ב' ע"א ובזה יתורץ נמי מה דקשה לכאורה מאי מקשה בתר הכי פסק' לא זה וזה מאי קאמר הלא כבר פירש לך ברישא ובודאי שגם הכא הפירוש כך אלא משום דאפשר שם לומר ולפרוש כשאר לא הרי דשם מפורש החומרא מה דאיכא בשנים דהיינו רוח חיים והיה א"כ סברא לומר דאין הפי' דסיפא דרישא לכך קמבעיא ליה ופי' לו ג"כ שם כדרישא וק"ל. ע"ב ברש"י ד"ה וכולהו כו' עד לבסוף דקאמר ואי נקט אש בהדי קרן לא אתיא שן ובור מנייהו דכי פרכינן כו' כגון כלים תאמר בשן דפטור על הכלים כו' וב כו' שכן דרכו לילך ולהזיק כו' משא"כ בבור עכ"ל:

וקשה לכאורה הלא כבר פיר' למעלה דגם בור אינו מועד אלא לדבר הראוי ע"ע וא"כ למה חילק בכאן ועשה ב' פירכות הכי ה"ל למימר שן ובור לא אתיא מני' דאינן מועדים אלא לדבר הראוי ויש ליישב ודוק' דף ו' ע"א בגמ' לעולם דאפקרינהו ולא דמי לבור שכן מעשיו גרמו לו כו' ויש לדקדק לפי זה א"כ אפי' לא אפקרינהו היאך קאמר שמואל כולם מבור למדנו מה לבור שכן מעשיו גרמו לו מאי אית לך למימר שור יוכיח א"כ לרב