כוס הישועות קמח

לא קפדי בכך דאל"כ ה"ל להתנות בפירוש ורשב"ג סובר דאפ''ה לא יזרענה שעורים והא דלא אמרו לי' דלא יזרענ' שעורי' לא הוה משקר בדבריו ובזה ניחא דר''ח הביא הקרא דלא ידברו כזב דודאי שמע טעמיה דרשב''ג מן קרא הלז רק דלא הבין הדבר על בורי' וסבר דטעמי' דרשב''ג הוא אפי' במקום שאין קפידא או אפשר דגם ר''ח ידע וסבר כאביי רק המקשן לא הבין ובא אביי ומפרש דבריו דוק והא דקאמר ולא אמרן אלא דלא כריב ותני כו' אפשר דבא ליתן ג"כ טעם דפליגי רבנן ארשב"ג בהא מילתא דגלויי דאביי וגם בדידוע לן דזרע חטים מקודם וא"כ ודאי יהי' קפידא וק"ל:

עוד בגמ' מתני' לי' ר"י כו' כבר כתבתי דדוקא בסיפא סבר ר"י דיש שנוי בין בבל לא"י ולא בבא דרישא דשם יש הכחשה גדולה והוה קפידה אפי' בבבל. וכן רש"י כתב בקיצור לישניה וז"ל ור"ש אוסר כדאמרן ע"כ לומר דקפידא דרשב"ג הוא אפי' בבבל דהכחשה דידי' הוא הכחשה גדולה שאפי' בבבל גורם היזק גדול וזה מוכח דהלא רבה בבבל הוה וקאמר האי מאן כו' וכן כתב הב"ח ע"ע. ובזה ניחא לי דקאמרה הש"ס מתני לי' כו' עד שהוצרך רבין להקשות ממתני' והוצרך לחלק ולמה לא מתני לי' בקיצור כמתני' ולומר לי' ובבבל אינו כן אלא באמת הוא סובר דהוה קפידא משום דרשב"ג רק דמילתי' דת"ק לא קאי אבבל ובזה יצא לן דהלכתא כרשב"ג כדאית לן הכלל הלכה כרשב"ג במתני' חוץ מערב כו' וגם מדחזינן דאביי ורבה מפרשים דבריו. ותמה אני על הרמב"ם והטור דפסקי דלא כוותי' ויצא להם כן מר"י דמתני לרבין עיין בב"ח ודוק:

בגמ' איני והא כו' וברוך אתה בשדה כו' משום דיש לדקדק דמשמע דשייך ברכה בעיר מה דלא שייך בשדה ולכך קאמר דודאי שייך מה דהוה ברכה בעיר לא הוה ברכה בשדה דבשדה הוה אפכא דלא בעינן סמיכות יבעיר בעינן סמיכות וע"ד פליג ר"י דודאי שוין הן ובקרא דברוך אתה בבואך קשה לי' למה הקדים ביאה ליציאה לכך קאמר שלא תמצא אשתך ספק נידה בבואו מן השדה וע"י כך יהי' צאצאי מעי כמותו הואיל דאשתו מתאוה לו בבואו מן השדה והוא גם לה ויולידו דומה בדומה משא"כ בשרוי עמה לעולם וק"ל והנה מאי דהביא המקשן מאי דאמר להו ר"י לא אמר הכי נראה דאי לאו דהביא כן הוה לבעל דין לומר דלעולם גם לרב לא הוה טיבותא בשיש שדותיו סמוכים לעיר משום עין הרע והא דמפרש ברוך אתה בשדה אדבר זה ה"ק דיהי' ברוך דלא ישלוט עלי' עין הרע אפי' בשיהי' סמוכים אבל השתא דאמר להו ר"י לא אמר הכי ע"כ לומר דר"י פליג על רב בברכה דשדה ג"כ וסביר דלאו מילתא מעלייתא הוא בשסמוכים ורב סבר דהוה מילתא מעלייא דאל"כ אלא אף רב מודה דלא הוה מעליא רק דה"ק דאפ"ה יהי' ברוך שלא ישלוט בו עין א"כ למה יפלוג ר"י עליו בזה ומנ"ל דגם ר"י לא סבר כרב וגם רב לא סבר כר"י דוק:

הש"ס הביא הרבה דברים דר' יהודא הכא דמתני לרבין ובקלות יש למצוא לכולם דביקו' בשנדקדק בהם והנה תחלה אמרה הש"ס רבין סתם ואינו מפרש דהוה ברי' דרב נחמן ובמילתא שניי' מפרש דהוה בן ר"נ משום דבמילתא ב' קאמר לי' ר"י אחי וכדי שלא תטעה דהוה אחי' הוצרך לפרש דלא הוה אחיו אלא בן ר"נ:

בתוס' ד"ה האי מאן כו' ואי כריב ותני כו' שם לא יאסור כו' עיין במהרש"א דיפה פירש ודבר פשוט הוא:

בד"ה הני תחלי כו' וכן משמע מדלא נקט ירקות כו' פי' דשם קאמר עשבים ולא ירקות דירקות משמע שהן מאכל אדם וק"ל:

בתוס' ד"ה אילן כו' פירש"י, איני מיושב דייקא להו דעל המיצר קתני משמע דעל המיצר ממש קאמרה ובאמת היה אפשר לומר ג"כ לרש"י דפלוגתא דאמוראי מיירי בהכי דעומד על המיצר ממש וכן הברייתא רק דמילתא דר"י דאמר בין הני דילי דילך א"א לומר דמיירי דעומדין על המיצר דא''כ לא שייך לומר בי' הני דילי כו' דאינו שייך לומר דילי או דילך אלא באשר עומדים בתוך שדה עצמה ונטעה בעל השדה וק"ל. וא"כ אפשר לומר דע"כ מפרש א"כ גם רש"י פלוגתא דאמוראי בשאינן עומדין על המצר דאל"כ מאי ראי' מייתי לשמועה דליה דלמא התם שאני הואיל דעומד על המיצר דוק:

בא"ד אבל אי נטוע כולו ברשות א' כו' בזה אמר ר"י כו' ודאי לרש"י א"ש בלאו הכי דהכי מיירי בשרשי' והתם בענפים משא"כ לדידהו הוצרכו לחלק בין עומדת ברשות א' או בשעומדת על המיצר וק"ל. לכאורה יש להקשות לפירוש התוס' דלמה לא משני אמאי דמקשה מאי למימרא דמיירי דהשרשים נוטים לרשות א' יותר מחבירו והענפים ממלאים כל המיצר וא"כ טובא אשמעינן דלא אזלינן בתר השרשים ויש ליישב:

ע"ב בגמ' והסיר ה' ממך כל חולי כו' אמר רב כו' יש לומר דכל א' מהני אמוראי מדייק מילתא בקרא מה דלא מדייק חבירו והנה רב מדייק תיבת כל חולי כל חלאים הוה ליה למימר אלא זו עין דבר שכל החלאים תלוים בו כפירש"י. ושמואל מדייק דאמר כל ואילו לרב לא מתים כולם בעין ולכך קאמר הש"ס שמואל לטעמי' דאמר הכל ברות הכל דייקא ור"ח מדייק תיבת והסיר דה"ל למימר לא ישים עליך כסיפא דקרא דאמר לא ישימם בך ולכך קאמר זו צינ' דאמר ר"ח הכל בידי שמים חוץ מציני' פחי' דיש כח לאדם לשמור ממנו וא"כ לא הוה אפשר לקרא למימר לא ישימם בך דהלא הקב"ה אינו משים אותו על שום אדם ואף שאינו צדיק ולא מישראל דאדם הוא אשר מביאה עליו אבל בהסר' שייך ודאי הקב"ה וא"כ שפיר קאמר קרא והסיר ה' ממך כו' אחר שתביאו עליך ולא כת"ח ע"ע וריב"ח מדייק נמי תיבת והסיר ותיבת כל כלומר דהקב"ה מסיר ממנו דבר שהכל כלומר הרבוי רעה עליו ולא המיעוט ולכך קאמר והסיר ולא קאמר דלא ישים עליו דבלי השמה א"א ודאי וכן ר"א דאמר זו מרה מדייק כן דאילו בלי מרה א"א וקל:

בגמ' א"ל רבה כו' מנא הא מילתא כו' ואמרו רבנן כו' עד א"ל את אמרת כו' ואנא אמינא לך מהכא לכאורה יש לדקדק א"כ דידע מוצא דבר מאי קשאיל לי' א"כ ואפשר לומר דודאי ידע עד לא שאיל לי' מוצא דבר רק דהוה קשה ליה שנוי לישנא דאמרו אינשי דלא אמרו רבנן ורבנן אמרו בלישנא אחרינא דלא אמרו אינשי ולכך שאיל ליה מנא הא מילתא כו' כלומר דרבנן משנים בהא מילתא ממה דאמרו אינשי ועל זה השיב ליה מקרא דנביאים דלא יכם שמש ושרב וכדשמע כן אמר את אמרת כו' ואנא אמינא לך מהכא כו' כלומר דהשתא א"ש דמשני' בדבוריי' דרבנן נקטי לישנא דקרא דנביאים ואינשי קרא דתורה וזה דרך צחות:

הא דכתב רש"י ז"ל וקיתון של מי' כשאין לו יין יש לומר דאתי' ליה מקרא דאורייתא דאתיא ילפותא דילן ממנו והוא וברך את לחמך ואת מימיך כו' וע"כ לאו מים ממש קאמר דא"כ אפכא מבעי ליה למימר את מימיך ואת לחמיך כדמדייקי' חז"ל בקרא דנאמר בעובדי' וכלכלם לחם ומי' וז"ל אם לחם כש"כ מי' כו' וכאן א"א לומר כדמשני שם דהא בברכה נאמר הכא כן וא"כ ע"כ קרא ביין מיירי וקרא ליין מים לומר דהברכה יהי' שורה בו ויתרבה להם כמים דומי' דאמרו כל בית שאין נשפך בו יין כמים כו' וק"ל בגמ' אתו עלי' כו' דפנוה כו' אפשר דש"ס בא לאשמעינן דעביד אינש דינא לנפשי' וק"ל:

בתוס' ד"ה צינים קור כו' פחים חום כו' הנה לכאורה יש לדקדק א"כ למה קאמר ומפרש ר"ח זה צינים ולא קאמר נמי זו פחים ובפרט למאי שכתבתי דוהסיר קא דייק וח"כ גם בפחים אפשר לומר כן לכך נראה דכבר כתבו תוס' בכתובות פ' אלו נערות על הא דמקשי' שם מה אנטנינס לרבי על אשר התפלל עליו ה' ישזבינך מקור כו' ואח"כ התפלל על החום ואמר דא ודאי צלותא דואין נסתר מחמתו כתי' וא"כ משמע דהוה בדשמים ותירצו דאהולכי דרך ודאי שייך לומר ואין נסתר מחמתו והא דקאמר קרא נפשו ירחק אפחים נמי היינו ביושב בביתו ע"ש ומוכח דמקור