כוס הישועות קמז

אתי' לי' הא דאמר מכאן ואילך דאיתא כו' מסברא זאת ואי לאו האי מסתבר לא הוה אמר באמת כן וק"ל:

עוד יש לדקדק בזה מהא דאמר שמואל לקמן ל"ש כו' אבל לא זרעה כלל לא כו' דגם רב פפא לעיל סבר הכי דאל"כ היאך אמר מכאן ואילך דשייכ' כו' הלא מתני' דלעיל דאמרה המקבל שדה והובירה כו' שייכא ג"כ בחכירות ואי משום דאמר שמין אותה כמה ראוי לעשות ואי בחכירות מיירי מאי שמין איכא חכירות יתן לו דהלא מצי לאשכוחי בהובירה ונשדפו רובא דבאגי ונשתייר עוד תבואה עליהם במקצת וא"כ שפיר יש לאשכוחי שומא בזה דשמין כמה הוה ראוי לעשות אי הוה זרעה וכזה יתן לו אלא ודאי דאף כשנלקו רובה דבאגי והובירה הוא צריך לשלם מכל וכל ואיני מנכה לו כלום כדשמואל וא"כ אי בחכרנותא מיירי מאי שומא שייכא בי' וא"כ לכאורה יש לדקדק דלא אקשה לעיל ארב פפא כדמקשה אשמואל אחר דמוכח דר"פ אית לי' דשמואל. ויש ליישב דמ"מ אותה משנה אינה שייכא בחכירות מדאמרה שכך כותב לו כו' ואי הוה מיירי בחכירות לא הוה תלי מידי בכתיבה וק"ל:

עוד יש לדקדק דמילתא דשמואל מוכח ממתניתין דלעיל היתה שנת שדפון כו' דקתני בסיפא דמתני' דערכין הובירה או ניר' עולה לו ובודאי גם בברייתא מסיים כך וא"כ קשה דיוקא דרישא אסיפא דמרישא משמע דוקא הית' שנת אלי' הוא דאינו עולה לו הא נשדף אותו שדה אפי' שדות הרבה עולה לו ואח"כ אמר נירה או הובירה עולה לו משמע אבל נשדף אינו עולה ואפי' לא הוה כשני אלי' אלא ע"כ לומר דהא דקאמר נירה או הובירה קאי אשנת אלי' דבשנת אלי' אפי' הובירה הוא אמרינן אלו זרעת כו' ועולה לו וא"כ ה"ל למימר מסייע לשמואל ודוק:

גם הי' אפשר לדקדק איפכא דברייתא דהתם מיירי דלא זרעה ולכך לא הוה מכת מדינה כ"א בנשדף כל עולם וא"כ לא מקשה מידי לעיל דוק:

גם יש לדקדק דע"כ נימא נמי שנת שדפון דומי' דשנות אלי' דלא נשאר תבואה כלל על השדות אשר נשדפו ומתני' דילן מיירי דאפי' נשאר תבואה על השדות אשר נשדפו דמנכה קתני וא"כ ה"ל להקשות קושיתו ממתני' זולת דברי האמוראי ר"י ועולא דוק:

גם יש לדקדק מאי קבעי בשנשדפו כל שדותיו דמחכיר ה"ל להוכיח דלא תלינן בלתא דמחכיר דאל"כ ה"ל למתני' למפלג מני ובי' והכל בדלא הוה מכת מדינה וזה לא קשה על הא דמספקא לי' בדלקו כל שדותיו דחוכר וק"ל ויש ליישב גם זה:

בתוס' ד"ה אי הוה כו' והא דקתני מנכה לו לישנא קלילא נקט ע"כ אפשר לומר דרוצים לומר דהש"ס איירי בשלא נשאר לו כלום וקתני מנכה כלישנא דמתני' אבל במתני' ודאי איירי בשנשתייר דלישנא דמנכה ודאי דייקא לן וק"ל:

בא"ד א"נ כו' ע"כ קשה להו אפירושם הראשון דא"כ דלא נשתייר כלום א"כ מאי קס"ד דהמקשן דאמר אמאי ה"נ נימא כו' הלא לא נשתייר כלום וק"ל:

בתוס' ד"ה מתיב כו' תימא כו' וי"ל דהתם כו' ודאי עדיין יש לדקדק א"כ מאי מקשה מהא דרועה שהניח עדרו דלמא שמואל מוקי ליה דשמע קול ארי' ועל כדמוקי' רבה לעיל. ומהרש"א אינו מתרץ כלום במאי דכתב דאותה אוקימתא לא הוה לפי האמת דמ"מ על רב ששת דמקשה אשמואל קשה מאי מקשה עליו ודוק:

בד"ה לניסא זוטא כו' תימא מאי קשי' כו' הא דמקשה תו' אש"ס דהניחה בקושי' ולא קמקשים אר"ש דמותיב לי' מתחלה משום דהוה אפשר לומר דר"ש שפיר קמותיב אחר דראה דשמואל לית לי' קרא דלעיל מדנקט קרא אחרינא משא"כ הש"ס דהניחה הדין דשמואל בקושי' ה"ל לתרץ כן ולא להניחה בקושי' וה"ל למימר הכי אלא לאו משום הא קרא כ"א מקרא דותגזר. ואי הוה קשה לה ג"כ אהאי קרא א"כ למה לא מקשה ג"כ לעיל אלא ודאי בשיש לו טענה דתפלה לא קשה לה כלום. וע"ז תירצו וי"ל דשמואל מיירי בדאמר לי' זרע כל מה שתרצה כו' כלומר אחר דחזינן דשמואל נקט קרא אחרינא ולא קרא דלעיל א"כ ודאי מיירי הוא בדאמר זרע כל מה שתרצה וא"כ ע"כ לא מצי למימר הוה מקוים בי ותגזר אלא קרא דלא יבושו ולכך הניחה בקושי' ואכתי יש לדקדק דר"ש ה"ל להקשות קושיתו ג"כ אקרא דלעיל דאי איתא דאפשר לי' לומר ותגזר כו' א"כ ברועה נמי נימא אי הוה התם הוה מקיים ותגזר אומר כי הייתי מתפלל שלא יזוקו בהמותי מן חיות רעות ותפלה שלי הוה מועיל לך להיות לך רוח גבורה להלחם בהם. ואי תימא דא"ל אי הוה מועיל תפלתך א"כ הוה לה להועיל שלא יבואו כלל לעדרי בהמתך הלא זה אינו וכדכתב הת"ח דא"כ גם עתה ה"ל לומר כן ולא הוה קשה עליו הא דנימא לי' נהי דלניסא רבה כו' ע"ע ודוק:

ודע דלנ"י דכתב דלעיל מיירי בדאמר לי' זרע חטים ורובה דבאגי נלקו בשעורי' ושם שייך הקרא דותגזר אבל בשנלקו רובא דבאגי ג"כ בחטים לא שייך למימר קרא דותגזר א"כ אף הכא אפשר לומר דשמואל מיירי בדאמר לי' זרע חטים ורובא דבאגי נלקו בחטים ולכך הוצרך שמואל למנקט קרא דלא יבשו וק"ל:

ע"ב בגמ' א"ל רבנן לרבא כו' נראה דסברו דר"י לא פליג את"ק אלא מפרש דבריו ומהדר להו רבא דאינו כן וק"ל:

במתני' המקבל כו' לזרעה שעורי' כו' תבואה לא יזרענה קטניות כו' רשב"ג אוסר. הא דלא כיילי להו בהדדי לימא הכי לזרעה שעורים לא יזרענ' חטים כו' תבואה לא יזרענ' קטניות נראה דבאמר יש יותר הכחשת ארעא בזריעת חטים נגד שעורים מאשר יש בזריעת קטניות נגד תבואה ולהכי מתניל י' רב יהודה לרבין תבואה יזרענה קטניות בבבל ולא מתני לי' שעורים יזרענה חטים אלא ודאי דזה אף בבבל אסור וא"כ שפיר עבד' מתני' דתני להו בתרי בבי דהבבא ראשונה אסורה בכל מקום ולא כן בבא השני' (והב"י כתבי דנראה דבכל מקום בח"ל הוה הדין כמו בבבל):

בגמ' מיתיבי מגבת פורי' לפורי' ואין מדקדקים כו' עיין לעיל באומנין ותמצא דרישא דמילתא הלז הת"ק קאמר ולא ר"י משום ר"מ והרישא דר"י היא הכי ר"א אומר מגבת פורי' לפורי' ואין העני כו' והש"ס מקצרה הכא במילתא וכן כתב מהרש"א לעיל ודלא כמהרש"ל ע"ע. ולכאורה יש לדקדק א"כ מאי האי דנקטה הש"ס הכא מילתא דת"ק. ונראה דבכיון עשתה כן דהנה התוס' לעיל בד"ה ר"א אומר כו' כתבו דת"ק לא איירי אלא בגבאי דלא ישנה ור"א איירי בעני כו' שאין העני רשאי לשנות ע"כ משום דהוה קשה להו מאי מוסיף ר"א במילתי' דמגבת פורי' לפורים על ת"ק דהלא ת"ק נמי ה"ק אלא ודאי דר"א מיירי בעני ואפשר דת"ק פליג על ר"א בהא וסביר דעני. רשאי לשנות או אפכא דר"א פליג את"ק וסביר דהגבאי רשאי לשנות ובקל יש למצוא בכל אחד טעם דהדבר וא"כ אי לאו דהביא המקשן דברי דהת"ק בבית המדרש ולא הביא אלא דברי ר"א הי' לבעל הדין מקום לומר לו דלא קשה מידי דדלמא תרתי קאמר והיינו חדא מגבת פורים לפורים דהגבאי אינו רשאי לשנות ואח"כ קאמר שנית שאין העני רשאי לשנות וליקח מהן רצועה לסנדלו ורשב"ג לא פליג אלא ארישא דמילתא אבל על הסיפא לא פליג ובקל יש ליתן טעם למה פליג ארישא ולא אסיפא כנ"ל לכך הביא המקשן לב"ה דברי הת"ק וא"כ ע"כ דהא דקאמר ר"א מגבת פורי' לפורים אעני קאי ולא קאמר אלא מילתא חדא ורשב"ג פליג עליו דא"א לומר דרשב"ג פליג את"ק ולא עליו דא"כ ה"ל לברייתא להעמיד דבריו אחר דברי ת"ק ודוק:

דף ק''ז ע''א בגמ' אמר אביי טעמא דר"ש כדמר כו' הא דפליגי חכמים עליו ואין לומר דפליגי בדבר מציאות אי איתא לדרבה או לא נראה לומר דודאי בשידוע דזרעה מקודם בחטים אף החכמים מודים דלא יזרענה שעורים או אפי' בשהתנו הבעלים דיזרענה חטים אפשר דמודים חכמים דלא יזרענה שעורים רק דמיירי דהחוכר התנה לזרוע חטים דמסתמא הוא התנה טובה דלי' וסברי רבנן מדלא קאמרו הבעלים לחוכר דלא יזרענה שעורי' ודאי