כוס הישועות קמה

עוד בגמ' אמר רבא חדא עיסקא כו' פסידא דמלוה כו' הנה רש"י ז"ל כתב ועצה טובה קאתי לאשמעינן ואינו במשמע ונראה דדינא קאמר דלא תימא מאי אכפת ליה בהא דעשה ב' שטרי מ"מ תרי עסקא הוה מקודם וכן אפכא קמ"ל רבא דלא ואיהו דאפסיד אנפשי' ולכך קאמר פסידא דמלוה כלומר דאיהו דאפסיד אנפשי' ובלשון הזה כתב הרמב"ם ז"ל ומשמע דאף הוא מפרש כן וק"ל:

בתוס' ד"ה האי עסקא ממתני' דא"נ כו' לא שמעינן כו' הנה עיין בתוס' דף ע' ע"א בד"ה דקא מקבלי כו' דהקשו שם אדברי ריב"ן דסבר דמותר ליתן עסקא למחצית שכר קרוב לשכר ורחוק להפסד כיון דמקבל הנותן יוקרא וזולא כו' ע"ש וא"כ טובא אשמעינן נהרדעי הכא דאי ממתני' הוה אמינא דמיירי דקיבל המקבל עליו אחריות דאונסין ובין לריב"ן ובין לפסק הר"י שמעינן טובא מדברי נהרדעי הכא דוק:

בד"ה דלא למשתי בה שיכרא שכשמוציא' כו' ניידי מדברי רש"י ז"ל דלמה לא יטריח עצמו עוד דהלא יש לו עוד חלק בריוח דפקדון חלק ששית מהריוח וק"ל:

הנה מצאתי ברי"ף דמביא דעת א' אשר סובר' בשרוצה ליתן מחצית דעסקא לב"ד וחצי האחר' רוצה להתעסק בי' לנפשי' והוא ז"ל חולק עליו וכן הרמב"ם ז"ל והטור הביאו וכתב עליו דדבר פשוט הוא ע"ע ונראה דאותה דעה סובר' טעמא דתוס' ז"ל דלכך אינו רשאי למשתי בה שיכר' דאין למלוה אח"כ על מה לסמוך וא"כ בשרוצה ליתן החצי בב"ד ובחצי האחר רוצה להתעסק ודאי יש לו על מה לסמוך וק"ל:

דף ק"ה ע"א בגמרא ואמר רבא האי מאן דמקבל עיסקא כו' לא מצי א"ל דרי מהיאך פסידא בהדאי דאמר כו' עיין בבעל המאור דהקשה מאי בא רבא לאשמעינן בהדא מלתא דהלא כבר שמעינן כן במימרא הקודם דאמר תרי עיסקא וחד שטרי פסידא דלו' וע"ש משום דלא מצי אמר דרי מהיאך כו' ולכך רצה לאוקמי במילתא אחריתי ע"ע והרמב"ן כתב דאפשר דדין הקודם מיירי בדרווח מתחילה דאמרינן בי' רווחא לקרנ' משתעבד משא"כ אי פסיד תחלה לא אמרינן כן ע"ע והי' אפשר לומר דמימר' דרבא הלז מיירי אפילו בתרי שטרי ואפ"ה מטעמא דלהכי טרחת' למליות' כי היכי כו' אמרינן דלא פסיד המלוה מקרנא כלום הואיל דלית כאן ריוח וכן משמע ברש"י דלית כאן ריוח דכתב בד"ה ולא מצי למימר כו' עד ונמצאת פוחת מן הקרן ע"כ וק"ל:

גם אפשר לומר אדרב' אפכא מסברת הרמב"ן דדוקא בדפסי' תחלה יש לן לומר דנמליי' תחלה ואח"כ לפלוגו אבל בדארווח תחלה אפילו בחדא עיסקא לא אמרינן כן וגם רבא בדין הראשון לא מיירי אלא בהכי היינו בדפסיד תחלה ולכך הוצרך לפרש מילתי' במימרי' הלז להורות על מימרא הקודמי' דדוקא בהכי איירי דוק:

עוד בגמ' אמר רבא הני בי תרי כו' התוס' גורסים דקיבלו עסקא וכן אי' בנ"י הגירסא הלז ומוכרחים אנו לומר דמיירי בדקיבלו עיסקא מאחר אפי' לפי גי' דילן דאל"כ למה משני בלישני' לומר הני בי תרי מה דלא אמר מקודם והנה רש"י כתב בד"ה אי אמר ליה כו' השתא מפרש ואזיל כו' לומר דתחלה כולל ואח"כ פרט הני תלת בבי והת"ח כתב דאף גם הא דאמרה הש"ס וא"ל חד לחברי' תא ליפלוג כו' הוא מילתא באנפי נפשי' והדין עמו לע"ד ולכך קאמרה הש"ס תחלה ורווח לומר דבדלא רווחו עדיין פשיטא ופשיטא דלא מצי אמר חד לחברי' כן דהלא ע"מ כן נשתתפו בהדדי לרווח ועדיין לא הרויחו וגם הזמן לא בא עדיין אבל באשר הרויחו כבר הוה אפשר לומר דרשאי לומר כן דע"מ להרויח השתתפנו וכבר הרווחנו קמ"ל דלא וק"ל:

עוד א"ל מזלא דבי תרי עדיף. נראה משום מילתא דא הביאה הש"ס כל מילי דעסקא הכא אף דשייכים בפרק א"נ משום דלעיל אמר הש"ס אטו הוא אשבח ארעא לא אשבח כלומר מזלא דבי תרי עביד דאצלח ולכך הביאה הש"ס מילתא דעיסקא דגם שם אמרינן קרוב לזה וק"ל:

הנה הרי"ף אוקמי מילתא דא אפי' בלי קביעות זמן והעכוב הוא דידעינן דיש להשתכר באותה סחורה טפי לפי הזמן כמו דאמרינן דזמן היין הוא עד העצרת ע"ע ועיין ברא"ש ולפי דבריו הוה אפשר לדקדק על הא דאמר רבא לעיל חדא עיסקא ותרי שטרי פסידא דמלוה הלא אפשר למצוא דהוה פסידא דלוה ג"כ והיינו בדנתן ליה המלוה תרי מיני סחורות בהדדי בפעם אחת ולחדא סחורה יש זמן למכירתה ולאידך אין זמן וכבר כתבו תוס' בד"ה הני בי תרי כו' דהקבלן יכול לחזור כל זמן שירצה דפועל יכול לחזור אפילו בחצי היום והנותן אינו יכול לחזור וכבר קיימא לן דעיסקא להדדי משועבד וא"כ בשהיה כתוב תרוויי' סחורות בשטר אחד כי היכי דלא היה יכול לחזור בסחורה שיש לה זמן כך לא היה יכול לחזור באותה סחורה שאין לה זמן אבל השתא דנכתוב עליהם תרי שטרי יכול לחזור מיהא בההיא שאין לה זמן וזה ודאי הוא פסידא דלוה דוק:

בגמ' והתנן מפני שמעלת לפני עשבי' נראה דהכי פריך דמשמע ממתני' דוקא משום שמעלת לפני עשבים הוא דהוה קפידא אבל אם יחרוש עליהם תו אין קפידא ואיך תאמר ותפלוג אמתני' ומשני משום דאמר ליה כו' וא"כ אין מתני' סותר' את הדינים הלז משום דמתני' מיירי בטענה הכוללת אם טוען כן והש"ס מפרש עוד טענות אחרות אם יטעון כן שומעים לו וק"ל:

ע"ב בגמ' ה"ד בסוכה שכחה רע א' ר"ל כל שנחבאת בחזיונה הנה הרמב"ם כתב בפ"ח מהלכות משכב ומושב וז"ל בסוכה שכחה רע והיא שנחבא בה ודוחק אותה תזוז בו וכתב המפרש דכך הוא מפרש לישנא דש"ס. והיה נראה לומר דלישנא דש"ס הכי משמע היינו מי שאוחז אותה עושתה עצמה כאלו נחבאת ורוצה לברוח כלומר שתזוז מלפניו ולפירוש הזה לא קשה מה שמקשי' תוס' וק"ל ועיין בת"ח:

ברש"י ד' סאין לכור כו' עיין במהרש"א ודבריו אינן מוכרחים:

מתני' המקבל כו' ואכלה חגב או נשדפה כו' הא דנקט תרי גווני מכות דשדות האלו ולא נקט השלישי ג"כ דהיינו ירקון נראה דהני תרי גווני פסיקא ליה דלא דמיא להדדי ולא ילפינן חדא מחברי' וגם אי כל העולם בחגב ושלו בשדפון או אפכא לא אמרינן דלהוי מכת מדינה וכדבעי לקמן בירקון ובשדפון ולכך בעי לקמן בהני תרי גווני ולא בחגב ובחדא מאידך משום דפסיקא ליה דלא הוה מכת מדינה דודאי תרי מילי נינהו משא"כ ירקון ושדפון הואיל דחזא דמתני' לא חשיב לירקון סביר דדמיא להדדי. ואי תימא א"כ מאי קבעי ליה דהלא ודאי דמיא להדדי הואיל דמתני' לא תני ליה אפשר לומר דמספקא ליה מכל מקום אם נאמר דאין חילוק כלל ביניהם דבין שכל עולם בשדפון ושלו בירקון ובין אפכא הוה מכת מדינה או אם נאמר דדוקא בחדא גווני והיינו כל עולם בירקון ושלו בשדפון הוה מכת מדינה אבל אפכא לא או אפכא דכל עולם בשדפון ושלו בירקון הוה מכת מדינה אבל אפכא לא והא דלא תני לי' במתני' משום דדמי' לי' מיהת בחדא. ויש לדייק דספיקא דלי' הכי הוא מדקאמר אי נמי כל עולם כו' לישנא דא"נ מאי עביד הכא הכי ה"ל למימר כל עולם בשדפון כו' או כל עולם בירקון כו' מהו דה"ל לנקוט כולו בחדא אלא ודאי דחדא מני' פשוט לי' דהוה מכת מדינה אבל לא ידע אי הוה תרוויי' מכת מדינה או אי הוה רק חדא מני' מ"מ מכל מקום לא ידע הי' מינייהו ולכך קאמר א"נ לרמז דחדא מנייהו מספקא לי' דוק:

במתני' הלז אפשר לפרש היטב מה דהתחיל בלישנא דמקבל ומסיים בלישנא דחכירות משום דבעי לומר ולפלוג אר"י דבין דקיבלה במעות בין בתבואה ובמעות שייך טפי לישנא דמקבל ועיין במגיד משנה מה שכתב בזה ארמב"ם וק"ל:

בגמ' ה"ד מ"מ א' ר"י כו' עולא אמר כו' נראה ליתן טעם באיזה סברא קמפלגי הני תרי אמוראי ואמינא דאפשר דר"י סבר דאזלינן בתר רוב אנשי אותו עיר ואמרינן דעל אותו עיר נגזרה גזירה ללקות שדותיהון ואזלינן בתר רוב מנייהו וא"כ יאמר החוכר אפי' הנחתי השדה בידך הוה נלקה ג"כ וא"כ מאי עבידנא בחכירותי ועולא סבר דתלינן במקום ולא באנשים וכד חזינן שסביבות אותו שדה נלקו השדות יאמר