כוס הישועות קמד

ה''ל לאשמעינן רבותא טפי דאף בדאמר בית השלחין רק דלא אמר זה והיינו דלא קאי בגוי אינו מנכה לו ויש ליישב וק''ל ודע דב"ח הקשה ארא"ש דפסק כתוספ' ואח"כ הביא התוספת' אשר עומדת לנגדו ונכנס בדוחקי' הרבה עיין עליו וגם שארי פוסקים הקשו ארא"ש כן ואני אומר דרא"ש אשר הביא התוספתא לפסק הלכה לענין אם יש לחלק בין אמר זה או לא אמר זה סביר דתוספתא מיירי כמתני' (והיינו בסיפ' דמתני') דעל המתני' קאי ומיירי בעומד בתוכו ולכך יש לחלק בין אמר זה או לא אמר זה אבל בעומד חוצה לו ודאי דאין לחלק דבכל מקום לא הוי קפידא אפילו בדאמר מוכר ובכוונת מכוון עשה הרא"ש ז"ל דהביא התוספ' הלז לומר דלא תימא זאת התוספ' עומדת לכנגדו הואיל דמחלק בין אמר זה או לא אמר והא דהתחיל התוספתא באמר החוכר ודין זה יוכל להיות אף בדאמר המחכיר הואיל דמיירי בדעומד בתוכו סבירא לי' דלאו דוקא כדאמר החוכר רק הואיל דקאי אמתני' נקט לישנא דמתני' ובזה א"ש דהטור כתב דלישנא התוספתא לא משמע כאביו הרא''ש דייק ליה נמי מדקאמר התוספתא דאמר החוכר עיין ודוק ותראה כי כנים דברי:

הנה יש עוד לדקדק אמתני' דילן לכאורה דה"ל לאשמעינן רבותא טפי המקבל שדה מחבירו ואמר בית השלחין היא ולא הי' בה מעיין אלא נקרא בית השלחין ואפ"ה אינו מנכה לו דקאמר לי' שמא בעלמא החכרתי לך וק"ל גם אתו' דלשם בב"ב יש לדקדק דכתבו בד"ה והוא דקרי כו' וכגון שהלוקח ידע כו' עד שנכנסו בדוחקים כאשר תראה ולמה לא כתבו דמיירי כס"ד דהכא והיינו שמכר לו כרם והי' בו גפנים והתנה עמו שאם יפסד הכרם עד שלא יקרא עוד כרם שישלמנו הוא וקיבל אחריות ע"ז וכן בבית וכן בפרדס ואח"כ נקצצו הגפנים או ניטל מקצת בית כור יכול לומר לו שמא מכרתי לך כלומר דעדיין שמא דלי' עליו או אפשר לומר דבתחילת המקח הי' בו גפנים ועד שלא נגמר המקח נקצצו מתוכו ועל זה יש לדקדק וק"ל:

עוד מצאתי וראיתי בנ"י דכתב לדעת הרמ"ה דמחלק בין אמר החוכר לדאמר המחכיר צריך לומר שם בב"ב דאמר בעל התרביצא לבעל האספליד' דאל"כ הוי קפידא ע"ע א"כ יש לדקדק קצת דע"כ רבינ' אינו מחלק בכך דאל"כ מאי מקשה שם לרב אשי ז"ל ומ"ש מהא דתנן שני אחים שחלקו אחד מהן נטל שדה כרם כו' יש לו לבעל הכרם ד' אמות בשדה לבן (לעבוד' הכרם) ומאי קושי' דלמ' התם מיירי בדאמר בעל הכרם לבעל משדה הכרם אני רוצה וא"כ הוי קפידה דה"ק כדין כרם שהיה מתחלה בעינא ויש ליישב ודוק:

בגמרא ר"מ הי' דורש לשון הדיוט כו' עיין בנ"י דהביא דעה אחת דפירוש' דדורש הוא דר"ל מיתור' דכתיב בכל מקום שעושים התנאים אלו דרושים כאלו הי' תקנת חכמים וכתיב' באורייתא ולדעתי הקלושה נראה דהדין עמהם ולכך אפרש לך בכל מקום ומקום מה הוא הדרוש קצת. מה שמצאתי שכתב גם הוא וקצת מה שהוספתי מדעתי והנה בדרש' דמתני' דילן כתב דבא לומר דישלם לו אפי' מה שראוי לעשות אף דהוי כמבטל כיס של חבירו דמדינא פטור אבל בכתיבתו חייב לו לשלם ונראה דדרוש הזה בא ליה מדכפלו בלישני' וכתבו להו אם אוביר ולא אעביד והוה די בחד והוא ז"ל כתב מדהוי צריך למכתב לי' כלל וכלל דהלא הכחש' הקרקע חייב לו בלא כתיב' אפילו:

והא דאמר ר''י הי' דורש כו' נראה לפי גירס' רש"י א"ש דלא הוי לה למכתב כ"א קבלתי כתובתי. ובהלל הזקן כתב דהי' אפשר לומר דה"ק לכשתכנסי לחופה תהוי לי לאינתו ומקודם לא תהוי אלא ארוסתי אלא דמשום כך לא הוצרך לכתוב אם לא דבאי' לומר דלא נהו' א"א עדיין וזה הוי כמו, דרשה דדרשינן יתור'. והנה בהא דריב"ק נראה לי לפרש לפי דרכו הכי דהכי קאמר הש"ס דתני' ריב"ק כו' שכך כותב לו כו' טעמ' דכתב ליה הכי כו' והא אר"י כו' אלא אהני כתיב' לגרעון ועד הכא הש"ס קאמר ליה כלומר מזה יצא לו הדרוש דהלא אפי' בלי כתיבה שומט' מע"ג בניו מן הדין וא"כ כתיב' מאי אהני אלא ע"כ לגרעון ומשום הכי לא ימשכננו יותר מחובו ובזה כל קושי' התוס' אשר ה אמאמר הלז לא קשי' מידי ודוק ובזה יש לפרש הא דר"י וק"ל:

בתוס' ד"ה ה"ג כו' ודוקא כו' ובזה יש לפרש לישנא דמקדמ' דנא שפיר טפי מלהוסיף עלי' תיב' אפילו כדכתבו בסמוך דהנה יש סברא יותר דלא לחייב להביא הנדרים אשר נדר' קודם הנשואין מאשר נדר' אחר הנשואין וכן משמע ודאי בתוס' בסמוך וא"כ הבעל בכוונה כתב מקדמ' דנא כלומר דלא לחייב אח"כ להביא בשביל' אשר תתחייב בעודה תחתיו כ"א אותן אשר חייב בשבילה מקדמת דנא והיינו אשר נתחייבה דוקא בחוב' ולא בנדריה וק"ל:

בד"ה לא ימשכננו יותר מחובו דאע"ג כו' מ"מ לא ימשכנו יותר מחובו הנה כתב מהרש"א דכוונת דבריהם דא דאין משלם הגרעון אלא בכתב דהוי כמו פרוזבל ע"ע, ולכאורה הי' אפשר לדקדק על זה דמ"מ מנ"ל לומר כן דלמה לא נאמר דאפילו לא כתוב ככתוב דמי אבל נראה כן לפי דבריהם דא"א דהדרש' היא דאפילו לא נכתוב ככתוב דמי א"כ למה אמר מילתי' דריב"ק על לא ימשכננו יותר מחובו ה"ל לומר דבריו אגירעון ולומר אי נגרע המשכון ישלם לו שכך כותב לו כו' אלא ודאי בגרעון לא אמרינן ככתוב דמי כ"א בהא וק"ל:

בתוס' ד"ה טעמא כו' וי"ל דא"א כו' ק"ק דעדיין יש לדקדק אר"י גופא דמה בא לאשמעינן דשמטו מע"ג בניו הלא כבר אמר ריב"ק שכך כותב לו תשלוממ' כו' ומשלם לי' אפילו הגרעון ופשיטא דשומטו מע"ג בניו ואי משום דאפי' אם לא יכתוב ליה כן אפ"ה נימא בהא מלתא ככתוב דמי דבגרעון לא אמרינן כן דא"כ הוי מלתא דעביר' דעובר על השב' העבוט משא"כ בשומט' מע"ג בניו מה עביר' יש בזה אם נאמר דסמיכה דב"ח יהי' עלי' דזה הוא הטעם דמטלטלים דב"ח לא משתעבדי דוק:

ע"ב בגמרא א' ר"א חזינן כו' ולא היא כו' הנה תוס' סוף פ' נער' מחלקים בין מוחזק או לא מוחזק. וא"כ יש לומר דע"כ לא קאמר רב אשי דבריו אלא במוחזק והשומעים היו סוברים דאפילו בשאינו מוחזק קאמר וטעו אבל רב אשי מעולם לא טעה בדין הזה וק"ל:

בתוס' ד"ה אהני כתיבה לגרעון וא"ת היכי משמע כו' נטרו עד דמשני ליה ולא הקשו אדברי המקשה דהנ' אי לאו דמשני ליה אהני לגרעון הוה אפשר לומר דהוא כבר ידע זה דכתיבה אהני לגרעון רק דמ"מ קשה ליה אר' יוחנן אי איתא דשמטו מע"ג בניו אפילו בלי כתיבה וא"כ הוי קנוי לו המשכון וא"כ כתיבה לגרעון ל"ל אבל השתא דמשני ליה אהני ליה כתיבה לגרעון חזינן דלא היה דעתו כן רק דסבר דהכתיבה הוא כדי לשומטו וק"ל:

בד"ה סבר רב כהנא כו' ומתני' כו' היינו בר מכחשא דארעא כו' ובזה א"ש דהוצרך הש"ס להביא מעשה הראשון ואף אם שמעינן משני דלא מנכה לא כלום מכש"כ בראשן אלא לומר דלא תטע' דמתני' מיירי בר מכחשא וק"ל:

הא דהביא הש"ס מילתא דנהרדעי דבעי לומר דאסמכתא קני' הכא וכבר שמעינן מדיכתא טוב' דאינו קונה נראה דהנה כתב הרא"ש דמ"מ מחייב ליתן ליה ולשלם מאי ליה ע"ע מטעמא דשיעבד נפשי' לכך והנה היה סברא לומר דע"כ לא שעביד נפשי' אלא אם יוביר ולא יעביד כלל אבל אם יוביר תילתא לא לכך הביא הש"ס מילתא דנהרדעי דאף דלית הלכתא כוותיי' במאי דרצו לחייבו מדין אסמכתא מ''מ בהא מילתא הוה הילכתא כוותיי' דישלם לו מיהא תילת' מאי דאפסיד וק"ל:

בגמרא אמרי נהרדעי האי עיסקא כו' השתא דאמרי כו' אפשר לומר דעד הכא מילתא דנהרדעי אמור' כלומר הואיל דחזינן דעיסקא הוא פלגא מלוה ופלגא פקדון א''כ אי בעי למשתי בה שיכרא ש"ד ובזה אין אנו צריכין למאי דדחקי תו' ז"ל את עצמם ועוד אכתוב בסמוך בדבריהם וק''ל: