כוס הישועות קמג

פדוי ובערב הוה בחזקת פדוי וכדכתב הטור סי' ע"ח בטוען ונטען בשם בעל התרומה ואפשר דאתי לי' לב"ת ממה שכתבתי:

דף ק"ג ע"א בגמ' פרדיסי רפיק בי' כל פרדיסי דאית ליה הא דלא אמר כל פרדיסי דבעי כאשר אמר אם אמר פרדיסא דא"כ לעולם לא יחזיר לו המרה דומיא דאם אמר לו בטובו והכא הלא לא קאמר לו בטובו וכן הוא בנ"י וק"ל:

בתוס' ד"ה נקיטת חמש שני' פר"ח כו' ולשון ב' כו' בזמן כך שכרתי חצירי של פלוני עשר שנים בק' דינרים יו"ד דינרים בכל שנה כו' הוצרכו להוסיף עשר דינרים בכל שנה דאל"כ ודאי דלא הי' נאמן הואיל דהוא בתוך הזמן ואיתימא דמ"מ ניזל בתר לישנא ראשון והוה אכתי בתוך הזמן דהלא לר"נ הקרקע בחזקת בעליה עומדת וקיימינן כוותי' י"ל דלאו דוקא נקט ר"ח האי לישנא וחסורי מחסרי והכי קתני בזמן כך כו' יו"ד שנים בק' דינרים אך שתשלם לי בכל שנה יו"ד דינרים ודלא כמהרש"א וק"ל:

בד"ה שואל אדם בטובו בערוך כו' ואין נראה ע"כ. נראה דניידי מפירושו דא"כ למה מהדר ליה קתי' אפילו דמאן מפיס לחלק בין הברזל והקתא דאילו לפירושם א"ש דה"ק בטובו כל זמן שהוא טוב ולא כשישבר ועיין בנ"י:

המקבל פרק תשיעי דף ק"ג ע"ב בגמ' תנא מקום שנהגו לקצור כו' הש"ס הביאה התוספתא לכאן לתרץ בזה מאי דנקטה מתני' הני ג' מלאכות לפרטי וכבר כללא כייל הכל כמנהג המדינה אלא דבא לומר דבהני ג' מילי יש טענה לחוכר ולמחכיר משא"כ בשארי מלאכות דאפשר דלא הוה טענה ועיכובא כ"א למחכיר ולכך מסיים הברייתא ושניהם מעכבים זה על זה לומר דבהני ג' יש עיכובא לכל או"א וק"ל:

במתני' המקבל כו' והיא בית השלחין או בית האילן כו' הא דנקט תרי מילי משום דלא דמי' להדדי פשיטא לדעת התוספות בד"ה דאפשר לאתוי' כו' לפי תירוץ הראשון דבבית השלחין מצינו ברישא דאינו מנכה לו אפילו אם היא מכת מדינה דיבשו נמי שאר יאורי שדות א"כ ודאי אינו דומה לבית האילן דשם דוקא אם אינו מכת מדינה הוא דמנכין לו. אלא אף לתירוץ השני דיש לומר דלית להו סברא הלז מכל מקום נראה דהוצרך למתני תרוויי' משום סיפא דמנכה לו ואיתא בתוספתא ובירושלמי והרא"ש הביאו א' ר"י כשנקצץ אילן כולו כו' יבש המעיין א"ר ביבש המעיין כולו כו' ע"ש וק"ל:

בגמ' ה"ד אילימא דיבש נהרא רבה כו' ודאי לכאורה אין דרך הש"ס לומר ה"ד באשר מצי לפרושי מילתא בדרך הנכון וגם הכא באשר ראה דא"א לפרש ביבש נהרא רבה לוקמי דיבש נהרא זוטא כדמשני ומה ראה לומר ה"ד והוה אפשר לומר דבאמת כולו מילתא ר"פ אמרה וכן כתבו תו' ריש אלו מציאות בד"ה וכמה אר"י ע"ש וכן נראה דכך דעתם לכאורה גם הכא ממה דכתבו בד"ה דאפשר לאתוי' כו' דלכך נקט האי טעמא לאשמעינן כו' ואי לאו דר"פ אמר כל מילתא דא מאי אכפת ליה בהא לא ה"ל לשנוי רק במאי דמקשה ליה וק"ל:

אכל עוד יש לדקדק במאי דמסיים ר''פ הני תרתי כו' מה רצה בזה וגם אמאי לא אמר מילתא דא מיד אמתני' טרם אוקימתא דליה. וגם לפרש בדרך אחר זולת פי' התוס' מה דמסיים דא"ל איבעי לך לאתוי' בדוולא נראה דאפשר לומר דבאמת המקשה דהקשה ה"ד ה"ק הואיל דא"א לאוקמי מתני' ביבש נהרא רבה רק בנהרא זוטא א"כ ה"ל למתני' לפרש דמיירי דוקא בהכי ולא למסתום סתומי וגם קשה ליה עוד דמתני' דלקמן דמפליג בין מכת מדינה או לא ה"ל לצייר דבריה במקבל שדה בית השלחין ויבש המעיין ולא הוה לה לצייר דברים בציור אחר באכלה חגב או נשדפה וא"כ שפיר קאמר ה"ד אילימא בנהרא רבה זה א"א וא"כ ע"כ מיירי בנהרא זוטא דוקא וא"כ קשה ליה הני תרי קושי' ומשני ר"פ לעולם דמיירי דיבש נהרא זוטא דוקא ואי משום דקשה לך על הציור דמתני' לקמן לא קשה מידי דלא הי' אפשר לצייר על מילתא דא דהלא במילתא דא אפשר למצוא דהוה מכת מדינה ואפ"ה אינו מנכה והיינו דיבש נהרא זוטא ויבשו נמי שארי יאורי' בהדיי' וכדכתבו תוס' בתירוץ הראשון וזה ודאי לא ניחא ליה לומר ולחלק בהדי' בין יבש נהרא רבה וזוטא דבעי למפלג בסתם בין מכת מדינה או אין מכת מדינה ולכך מצייר שם באכלה חגב ומאי דקשה ליה עוד מדלא מפרש מתני' דילן מילתא דא ע"ז קאמר דמתני' דילן משכחת לה נמי בקבלנות ובקבלנות ודאי אין לחלק בין מכת מדינה או אינה מכת מדינה לענין נכוי וכדמשמע מרשב"א עיין בטור סי' שכ"א ואף דהטור סבר באמת דגם לענין קבלנות שייך לחלק ביבש נהרא רבה עוד אכתוב מזה בסמוך:

דף ק"ד ע"א בגמ' אמר שמואל ל"ק הא דא"ל חוכר למחכיר כו' לכאורה יש להקשות דמתני' דילן הוה לה לאפלוגי מינה ובה דרישא וסיפא בדאמר בית השלחין רק הרישא דאמר מחכיר וסיפא בדאמר החוכר. ונראה דבאמת מוקי שמואל למתני' כן ורישא נמי מיירי כדאמר בית השלחין רק דאמר המחכיר ונראה כן מדברי שמואל הואיל דאמר הא דא"ל מחכיר לחוכר כו' ואי אברייתא דהתם קאי ה"ל לומר הא דא"ל מוכר ללוקח וק"ל. ובזה א"ש נמי דאמר רבינא אידי ואידי דא"ל מחכיר לחוכר כו' ולא קאמר אידי ואידי בין דא"ל כו' וכדמדייקו תוס' ז"ל אלא דרבינא ה"ק אידי ואידי בין רישא ובין סיפא מיירי נמי בדא"ל מחכיר לחוכר והא דתני בסיפא אמר לו חכור לי כו' רבותא אשמעינן דאפילו בדאמר החוכר צריכנא להאי טעמא דקאי בגו' ואי הוה תני בדאמר המחכיר או אפי' הוה תני סתמא ה"א בדאמר החוכר לא צריכנא להאי טעמא ודוק:

בתוס' ד"ה מנכה לו מן חכורו בין בחכירות בין קבלנות איירי כדאמר בגמ' כו' הוצרכו לכך כלומר להאריך בלישנא ולומר בין בחכירות כו' אף דמפורש בש"ס בהדי' וגם סמכו דבריהם במתני' אמנכה לן מן חכורו. נראה דמדייקים בדבריהם ז"ל דלא נימא אמילתא דרב פפא דע"כ לא קאמר משכחת לה בין בחכירות בין בקבלנות היינו לענין דאף בקבלנות יש לחלק לענין אם יש לו רשות לומר לא אתעסק בה ואע"ה לא משלם במיטבה כדכתבו תוס' בסמוך לכך כתבו הכא אמנכ' לו מן חכורו בין בקבלנות מיירי כלומר דדין זה ממש שייך בקבלנות והנה תוס' מחלקים בין מכת מדינה ובין הכא דאמר זו והוא מפורש היטב דהנה במכת מדינה ודאי אין לו טענה לומר דאדעתא דהכי לא קבלתי משא"כ במפרש ואמר זו וק"ל:

בתוס' ד"ה דאפשר לאתוי' בדוולא כו' א"נ י"ל כו' שלא יכול לומר לא אתעסק ואפ"ה לא אשלם כו' נראה דמסברא זו בא להטור דכתב בסי' שכ"א דאף בקבלנות אם יבש נהרא רבה מנכה לו משום דהואיל דהיה יכול לחזור בו ואף שלא חזר אח"כ מ"מ מהני ליה דרשאי לנכות ועיין בסמ"ע ובסברא זו נראה דפליגי מהר"ם ומהר"ם פדואה והרמ"א הביאו שם דוק היטב:

בתוס' ד"ה אידי ואידי כו' אבל א"א לומר כן דהא מתני' כו' ואפ"ה משום האי טעמא דוקא כו' הנה הרא"ש כתב ג"כ כדבריהם ז"ל אבל קשה לי לדבריו ז"ל דהביא התוספ' שם ומחלק בין אמר בית השלחין זה דמנכה לו ובין אמר בית השלחין סתם דחייב להעמיד לו אחרת א"כ מאי דיוק' דקמדייק' תוס' והוא ממתני' דבתוכו קמיירי ואפ"ה הוצרך להאי טעמא דלמא לאו משום האי טעמא נקט זה אלא אף בלא זה כלומר בשאינה עומד בתוכו הוי קפידה רק דצריך להעמיד לו אחרת ומתני' רצה להעמיד דבריה בנכוי. עוד יש לדקדק לפי מאי דמחלקת התוספתא הלז א"כ מאי מקשה בש"ס ה"ד אילימא דיבש כו' לעולם דבמכת מדינה מיירי והא דקאמר אינו מנכה לו היינו משום דמיירי דאמר בית השלחין ולא אמר זה ולכך אינו מנכה לו רק צריך לתת לו שדה בית השלחין אחר ואי תימא הואיל דחזינן דבריש' אינו מוזכר דאמר בית השלחין א"כ ודאי לא מיירי בדאמר בית השלחין וא"כ ע"כ א"א לומר כן דהלא ע"כ לפי דברי רבינ' מיירי רישא אף בדאמר בית השלחין דאל"כ