כוס הישועות קמב

בד"ה א"ה כו' דאפי' מפני ד"ש ליכא ומשני אאמן ולא אבצים ניידי מפירש"י ז"ל (דמפרש אאמן אפי' חייב מפני ד"ש ומכש"כ אבצים) דלכאורה אין זה במשמע דחייב מי אבצים ולא נקט כ"א אאמן וגם אח"כ אמר לעולם אבצים משמע מתחלה לא מיירי כלום מבצים דאל"כ הכי ה"ל למימר לעולם אבצים דוקא וק"ל. בא"ד וא"ת אמן הא צריך שילוח כו' דבשלמא לרש"י לא הוה קשה כולי האי דודאי ה"ק אאמן אפילו בשעה דליכא בצים תחתיה מכש"כ במה שמיירי הברייתא בבצים אבל באמת לא מיירי הברייתא כלום מהאם רק דהתרצן מילתא בעלמא קאמר ליה דמאי תקשה בבצים א יש זמן דחייב אפילו אאם. אבל לפי מה שפירשו הם ז"ל דקאי דוקא אאם וא"כ ברייתא בהכי קמיירי וא"כ לכאורה אין סברא לומר דמיירי ברייתא בתרי זמני' מוחלפי' דהא דקאמר חייב' בשילוח מיירי בזמן דאיכא בצים והא דקאמר חייב בגזל מיירי בזמן דליכא בצים לכך מקשי' השתא לפי פירושם ואפילו הכי הוצרכו לתרץ ולדחוק כן דמיירי בתרי זמני' וק"ל. הא דמשני אאמן היה אפשר לפרש דקאי אאמן של אם הבצים דאותה אם ודאי אינה חייבת בשילוח אחר דבניה כבר הולידו ובודאי הם מפריחין ותמן תנן היו שם אפרוחים מפריחין פטור מלשלח דוק:

במתני' המשכיר כו' לשנה נתעברה השנה נתעברה לשוכר כו' לחדשים כו' למשכיר לכאורה הדיוקי' סתרי אהדדי דתחלה אמר לשנה נתעברה לשוכר דמשמע דוקא לשנה גרידא אבל בדהשכיר לו לשנה ולחדשים כמעשה דסיפא הוה דמשכיר ואח"כ אמר לחדשים גרידא הוה דמשכיר דמשמע אבל לשנה ולחדשים הוה דשוכר אבל כד נאמר דבדהשכיר לו לשנה ולחדשים הוה דתרוויי' היינו דיחלוקו א"ש ולכך הביא המעשה ועוד אכתוב בזה בסמוך:

ע"ב בגמ' מעשה לסתור הנה כבר כתבתי דמוכח מדיוקי דמתני' דבדהשכיר לו לשנה ולחדשים דיחלוקו ומשמע א"כ בין דהקדים שנה לחדשים או הקדים מדשים לשנה לעולם אמרינן יחלוקו דאל"כ אלא בחד מנייהו לא נימא יחלוקו אלא דשוכר או דמשכיר לחוד א"כ אכתי הוה קשה דלימא רבותא טפי או ברישא או בסיפא וא"כ שפיר קאמרה הש"ס מעשה לסתור אחר דחזינן דבין הקדים שנה לחדשים ובין הקדיח חדשים לשנה לעולם אמרינן יחלוקו ואחר כך מביא מעשה שהיה דהקדים שנה לחדשים דמשמע דוקא בהא אמרינן יחלוקו ולא באידך חלוקה ומתרץ ליה חסורי מחסר' ואם אמר לו כו' פי' הדין הזה כתיבא בהדי' במתני' וא"כ שפיר הביאה המעשה עלי'. ולא תימא דמ"מ למה נכתבה זאת הבבא יותר מהאחר' אפשר דרבותא קמ"ל דאף דחדשים נאמרו באחרונה וגם המשכיר קרוי מוחזק דקרקע בחזקת בעליה עומדות אפילו הכי אמרינן יחלוקו ולא נימא דהוה דמשכיר לחוד מכש"כ חלוקה האחרת כן העליתי לפני תלמידי בדרך צחות:

עוד בגמ' אמר רב אי הואי התם כו' הא דקאמר האי לישנא ולא פליג בהדי' משום דלא תימא אפילו אפיך מיפך כדר"נ לכך קאמר אי הואי התם בההיא מעשה דוקא דקאמר חדשים באחרונה אבל אי הוה אמר איפכא הוה דשוכר וק"ל:

עוד בגמ' ושמואל אמר כו' הא דקאמר ושמואל אמר דמשמע דפליג ארב ולכאורה יש לבעל דין לחלוק ולומר דמעולם לא פליג ארב רק דמפרש למתני' המעשה היאך נעשה הואיל דחזינן דפסקו יחלוקו משום ספיקא א"כ ע"כ דהמעשה נעשה באמצע חודש דאל"כ הא הוה חד מנייהו מוחזק אבל שמואל גופי' הוה אפשר לומר דסביר כרב. ובאשר כתבתי ואמרתי לעיל דמקשה מעשה לסתור מדקשו הדיוקי אהדדי ותי' דחסורי מחסרי כו' א"ש דאהא קאמר ושמואל אמר כו' כלומר דיוקי לא קשו אהדדי דרישא מיירי כשבא בתחלת החודש ולכך דוקא בדאמר לשנה לחודא הוה דשוכר אבל אם היה אומר גם לחדשים הוה דמשכיר הואיל דמוחזק המשכיר וסיפא מיירי בבא בסוף החודש ולכך דוקא בדאמר לחדשים לחוד הוה דמשכיר אבל בדאמר גם לשנה הוה דשוכר הואיל דהשוכר מוחזק והמעשה הי' באמצע חודש ולכך יחלוקו ובאמת אין חילוק בין הקדים חדשים לשנה או אפכא דוק:

בתוס' ד"ה ובא מעשה כו' תימא דלשמואל משמע דמספקא ליה לר"י כו' ודאי לרב לא משמע כלום דהלא דינא דנפשיה קאמר ואפשר דסובר דטעמי' דר"י הוא משום דתופס לשון שניהם. אבל כד נדייק לכאורה גם לר' נחמן מוכח לומר כן דהלא אף דדיניה דנפשי' קאמר דאזלינן בתר חזקת הבית מכל מקום מוכח דמספקא לי' דאל"כ אלא דתפסינן תרוויי' לישני' הוה ליה למימר יחלוקו, לעולם וא"כ היאך יחלוק על ר"י ורשב"ג אם לא דסבירא ליה דר"י מספקא ליה ובהא סבר כוותי' ובהא דממע"ה סביר כרבנן דפליגי אסומכוס אבל לומר דפליג על ר"י ורשב"ג דלדידהו תפסינן תרוויי' לישני' ולדידי' מספקא זאת אין סברא דאיזה תנא ימצא דסובר כוותי' דוק:

בד"ה ה"א פרושי קמפרש עד לבסוף וכדפירש ר"י ניחא אלא דפ' בית כור אינו מיושב לשון אי מההיא דמשמע דקאי אמרחץ פי' דא"א לומר התם לפי פירושו אי מההוא דמרחץ ה"א במרחץ פירושי קמפרש דכבר כתב דפירושו מפרש דמרחץ הוה זכות להשוכר ואי נפרש אפילו אי מההיא דמרחץ ה"א באיסתר' פירושי מפרש פי' ואזלינן בתר פחות שבלשונות מכל מקום קשה קושיתו דהקשה הוא בעצמו על הרשב"ם דבלאו הכי איכא למידחי דה"א דטעמא דמרחץ כו' משום דקרקע בחזקת בעליה עומדת ולא הוה ידעינן דאזלינן בתר לשון אחרון אפילו במרחץ אלא הוה אמרינן דהוה דמשכיר אפילו בדאפיך מיפך וא"כ ע"כ דהוה פירושו דהתם אי מההיא דאיסתרה ה"א במרחץ פירושא קמפרש וא"כ לא א"ש לישנא דאי מההיא דמשמע דקאי אמרחץ ותו לא מידי ודלא כמהרש"א ומהר"ם לובלין דלא ירדו לכך ע"ע:

בתוס' ד"ה בחזקת שלא נפדה כו' אבל קשה כו' אלא י"ל דלהכי כו' ושוכר נמי כו' לא תימא דמ"מ היאך מייתי' ראי' מבכור לשוכר דמ"מ נימא בשוכר שייך טעמא דטרדן משא"כ בבכור. דכבר כתבו ז"ל בב"ב דאף בבכור שייך טעמא דזריזין מקדימין למצות:

בא"ד או יפול ביתו של משכיר עצמו ויוציאנו כו' לא תקשה דהא משמע לעיל דע"כ לא אמרינן דיכול המשכיר לומר לא עדיפת מנאי אלא בהגיע זמנו כיון שלא, בא עליו אלא מטעמא שלא הודיעו כדכתב רש"י ז"ל לעיל אבל באמצע זמן אין המשכיר יכול להוציאו אם נפל ביתו וכן כתב בח"מ וכן הקשה הת"ח. ולא קשה מידי דמיירי בתוך זמן דהודעה והיינו שלשים יום דימות החמה או כל ימי הגשמים והשוכר אומר נתתי כל דמי השכירות של ימי הודעה והמשכיר אומר לא קבלתי. ואי תימא אם הקדים לו המעות אכתי אינו יכול להוציאו אפילו לזמן מרובה אפילו לא קצב לו זמן כלל וכלל כדמשמע בח"מ בב"י שם הנה אף דלא מוכח כב"י ועיין בב"ח וש"ך מכל מקום את"ל כדבריו מנ"ל דתוספות סוברים בזה כמוהו ואף את"ל דסוברים כמוהו גם בזה מכל מקום י"ל דלהא מיהא לא אהני' נתינת המעות דאם יפול בית המשכיר דאינו יכול להוציאו ולא אהני' כ"א דיהי' כשכירת בית סתם לחדשים דצריך להודיע בעת כלות הזמן דהיינו בכלות החודש כן ה"נ צריך להודיע בכלות זמן של נתינת המעות. ודע דבפסקי תוספות דלקמן משמע דאית להו לתוספות דאף השוכר בית לזמן יכול להוציאו תוך הזמן בנפילת בית המשכיר ונראה לי דאותו דבר אינו מדבריהם כ"א הג"ה מאיזה תלמיד שכתבו כי אינו מן הסברא דסברי תוספות כן כי כבר קיימינן שכירות ליומא ממכר הוא. ואף דהי' אפשר לומר דע"כ לא אמרינן ממכר הוא אלא לענין אונאה ולא לשאר מילי' וכן משמע בתוס' פ' הזהב דף נ"ו ע"ב ד"ה והאי ביומיה ממכר הוא ע"ע מ"מ נראה כמו שכתבתי דוק ועיין בש"ך סי' שי"ג:

שם בגמ' דתנן מת האב בתוך ל' כו' בחזקת שלא נפדה כו' הנה לכאורה גם הכא הדיוקי' סתרי אהדדי דמרישא משמע דוקא בתוך ל' בחזקת שאינו פדוי אבל ביום ל' עצמו בחזקת פדוי ומסיפא משמע איפכא דוקא לאחר ל' הוה בחזקת פדוי משמע ביום ל' בחזקת שאינו פדוי אבל נראה דלא קשה מידי דיום ל' עצמו נחלק לשנים דבבקר הוה בחזקת שאינו