כוס הישועות קמ

לפרש מתניתין דשבועות דלדבריו קאמרו וק"ל אבל השתא דאמר רבא דאית ליה לר''מ דאקרקעות נמי נשבעין א''כ ע''כ סברות הפוכות יש כאן דאין לומר לדבריו קאמרו דהלא ר"מ אית ליה נמי דנשבעין אתרווייהו א"כ ע''כ דדברי עצמן אמרו וא"כ קשה והא איפכא שמעינן לר"מ ולכך מדייק נמי והא איפכא שמעינן לר"מ דלרבנן הוה אפשר לומר לדבריו קאמרו ודוק כן העליתי בדרך צחות לפני תלמידי בגמרא אלא לעולם כדר' הושעי' כו' הוה מצי נמי לאוקמי בשדה שהי' טוענו עשר גפנים טעונות וכר''מ וטובא קמ"ל דאמרינן כבצורות דמיין אלא דא"כ לא הוה דומיא דעבד ודוק:

בתוס' ד"ה זוקקים כו' וא"ת כו' ויש לומר כו' שמגלגלין אפילו דבר שאינו דומה כו' משא"כ כאן דהוה דבר דומה דהלא הלוקח מודה מקצת וק"ל וכתבתי זאת משום איזה טועים דהוו סברי דגם הכא הי' דבר דאינו דומה רק הואיל דאשמעינן לעיל לא צריך לאשמעינן נמי הכא וזה אינו דהלא הרבה דברים נשנו כאן במתניתין מאי דכבר תני לעיל ואין צריך ראי' לדברי דהלא שם בשבועות דתני זוקקי' אותו זוקקים גופי' מיירי במודה במקצת ואי מודה מקצת להוי אינו דומה א"כ גם תירוצם לאו כלום הוא וק"ל:

דף ק"א ע"א בגמרא אר"ש בן פזי ורביעית שאמרו חוץ מן ההוצאה. ובזה א"ש הא דתני במתני' ועשו פחות מרביעית לסאה ולא תני ולא עשו רביעית לסאה אלא לומר דבאמת עשו רביעית לסאה רק דנפחת אח"כ מחמת הוצאה ועיין בכתובות דהש"ס מדייק כן על הא דאמר ר"מ כל הפוחת לבתולה ממאתים כו' וק"ל:

עוד בגמרא תנא אמר הלה זתיי אני נוטל אין שומעין לו אפשר דמייתי הברייתא הכא אחר אמרו דלאחר שלש הכל לבעל הקרקע משום דאמר לאחר שלש מי לא הוה אכילנא כולי' ולכאורה יש לדקדק דבעל הזתים נמי נימא כן לכך הנחתי אותם לדעת שאוכל עמך לאחר שלש כדהקשא הש"ס אדברי עולא וכפירוש התוס' בד"ה ולימא כו' לכך קאמר תנא כו' אין שומעין לו וא"כ א"א לי' למימר דעל דעת כן הניחם שם דהלא ע"כ הוצרך להניחם שם משא"כ בעל הקרקע דאין מכריחים אותו להניחם שם ע"כ כדאי' בטור סי' קס"ח והב"י כתב עליו דבא לי' להטור לומר כן מדלא תני נמי אם אמר בעל הקרקע טול זתים שלך דאין שומעין לו ובאשר כתבתי מוכרחים אנו לומר כן וק"ל:

והנה בתוס' ד"ה ולימא כו' האריכו קצת והוצרכו לכך דלא תימא דקושיתו הוא אלאחר שלש וא"כ לא הוה א"ש הא דקאמר לאחר שלש הוה אכילנא כולי' דא"כ גם בעל הזתים יאמר כן לכך פירשו דאתוך שלש קאי וק"ל:

ע"ב ברש"י ד"ה להודיע קתני כו' כלו ימי השכירות בימות הגשמים אינו יכול להוציאו כו' נראה הא דכתב רש"י כלו ימי השכירות מיירי דוקא בשכרו סתם דיתן כל שנה ושנה סך מה ולא פירש לו כמה שנים ידור בתוכו ומ"מ אתי שפיר לישנא דכלו ימי השכירות דהיינו סיום השנה ודאי הוא באותו זמן אשר נכנס לתוכה אבל ודאי דלא כיון רש"י ז"ל דאפילו בשכרו לזמן ידוע כאשר הבין הרמב"ן ושארי פוסקים בדבריו עיין בב"י דטור ח"ה סי' שי"ב וק"ל עיין מה שאכתוב לקמן דף ק"ב ע"ב בתוספת ד"ה בחזקת שלא נפדה:

במתני' המשכיר כו' המשכיר חייב בדלת בנגר ובמנעול ובכל דבר שמעשה אומן. לא תקשה הואיל דכללא כייל כל דבר שמעשה אומן א"כ פרטי ל"ל דקאמר בדלת כו' דלא תימא דוקא דבר דבלאו הכי לא מיתדר ביתא אבל לומר דחייב לעשות לו דברים המועילים לשמירת ביתו אימא דלא לכך קא חשיב הני דברים בדרך לא זו אף זו וק"ל וז"ל הרמב"ם וכל כיוצא מאלו הדברים שהם מעשה אומן והם עיקר גדול בישיבת הבתים והחצרות וק"ל:

בגמרא ת''ר המשכיר כו' חייב להעמיד לו דלתות כו' נראה שהיה דהברייתא בא להוסיף ולומר דאפילו נפלה הדלת שהיה בבית בעת כניסתו לתוכו חייב להעמידה וכן לפתוח לו החלונות אשר נסתתמו אחר כך וכן אשארי וכן משמע בפוסקים עיין עליהם:

בתוס' ד"ה לא יטלנה ויצא אע"ג כו' גבי מזוזה אסור כו' וזה מדויק בש"ס דקתני לא יטלנה ויצא משמע בעת יציאתו לא יטלנה אבל אם נשאר בתוכו רק שיטלנה מדלת זה ויתננה לדלת אחרת רשאי וק"ל. כתוב בנמוקי יוסף דכל מה ששוכר עושה יכול להוליכו עמו כשיצא עד כאן ושפיר כתב דכן הוא מדויק מדקתני ברייתא דבמזוזה לא יטלנה ויצא משמע דשאר דבר מותר ליטול ואפשר דמשום כך הבי' הש"ס הברייתא הכא להורות כן והנה על מאי דמקשה מעשה לסתור משני אריש' ולכאור' יש לדקדק דלא קתני לי' ארישא אפשר דברייתא בדקדוק קתני לי' אחר סיפא משום דלא תבין מה שאמרתי לך כשהוא יוצא לא יטלנה דדינא קאמרו ולא משום סכנה וא"כ תקשה לך מאי שני נכרי מישראל אם הדין כן הוא שיניחנה אף גם בנכרי יניחנה לכך קאמר מעשה כו' לומר דלאו דינא קאמרו אלא משום סכנה וק"ל:

דף ק"ב ע"א בגמ' במאי עסקינן אילימא כו' לא צריכא כו' לא בעי לאוקמי בחצר דלא אגרי לשוכר ותורי דשוכר ואפ"ה הוה דמשכיר דזה אינו דהואיל דבית השוכר פתוח לתוכו וגם יש לו רשות ליכנס ולצאת בודאי אינו מפקיר הזבל דאתי מתורי דידי'. גם לא רצה לאוקמי בחצר דאגרי לשוכר ותורי דמשכיר דגם זה פשיטא דהוה דלי' דהיינו דמשכיר דסתמא מיירי דבית דמשכיר פתוח לאותה חצר כדכתבו תוספות לעיל בפרק א' דף י"א ע"ב בד"ה וכי בצד כו' וכמו שאכתוב עוד בסמוך מזה ואף גם דלא איירי בשביתו פתוח לתוכו אפשר דמ"מ הואיל דחצר שלו אינו מפקיר הזבל דבהמתו ולכך מוקי בכה"ג ואמר לא צריכא כו' כלומר לא צריך לאשמעינן אלא בכגון דא וק"ל ודע דהרמב"ם מפרש אף שהשכיר החצר להשוכר מ"מ זכתה לו חצירו דחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו אף דשכורה ביד אחרים, ודייק שמועתו מדקאמרה הש"ס אלא בחצר דמשכיר כו' ולא קאמר בחצר דלא אגיר לשוכר כדקאמר תחלה. ולכאורה לדעת הזאת יש לדקדק א"כ מאי קאמר לקמן ר"א זאת אומרת המשכיר חצירו סתם לא השכיר רפת שבה דאפילו תימא דהשכיר הרפת לית לן בה הואיל דחצירו קונה לו אפילו שכורה ביד אחרים וראיתי בת"ח דרוצה לתרץ ולומר דברפת שאני דאם השכיר לו אזי לא אמרינן דזוכה לו דהואיל דקיימא להכי לאוקמי בי' תורי ולהכי אגרי' כו' משא"כ בחצר דלא קיימא להכי ולאו להכי אגרי' כו' ע"ע ואין נראה לחלק כן ועוד דא"כ מאי מקשה בש"ס תרתי פי' ל"ל ברפת ובחצר כפי' רש"י ולפי' תוס' תרתי דסתרי הלא לא דמיא להדדי אלא כי אוכלא לדנא דברפת מיירי דוקא דלא אגיר לי' ובחצר אף דאגיר לי' ואפשר לומר לדעתו דהכי קמקשה באמת הואיל דלא דמי' להדדי לא הוה לי' למתני בהדדי. וביותר נ"ל לומר דסבירא לי' להרמב"ם ז"ל דברפת אפי' הנקלט מן האויר אינו דשוכר הואיל דלא אגיר לי' וא"כ לית לי' רשות להעמיד כליו שם וגם אפי' ליכנס בתוכו דנימא דכליו אפסיקו לרשות דמשכיר וא"כ פירושו דברייתא הכי והקולט מן האויר הרי הוא שלו פי' בחצר ושברפת שבחצר הרי של בעה"ב פי' אפילו מה שנקלט מן האויר דארישא קאי וא"כ בהכרח הוצרך רב אשי לומר זאת אומרת כו' ותא חזי מה שאכתוב עוד בזה ודוק:

עוד יש לדקדק לדעת הרמב"ם דא"כ לאו סיוע' דקא מסייע לריב"ח הוא דדילמא ע"כ לא קמיירי ריב"ח כ"א בחצירו דאינו נשכר לאחרים אם לא דנימא דלדעתי אין לחלק כלל וכלל דאין סברא בעולם לחלק בכך:

מיתיבי אם אמר כל מציאות כו' יש לפרש ולומר הא דלא מקשה כן אמילתא דריב"ח בעלמא דכבר הביאה הש"ס בב"ק וריש ב"מ משום דאי לאו דאמר מסייע לריב"ח ה"א דריב"ח מיירי דוקא במתנה דדעת אחרת מקנה אותה משא"כ במציאה ובהפקר (ועיין מה שכתבתי לעיל דף י"א ומהא דהכא מצאתי ישוב למה שכתבתי שם דלא קשה מידי והתורה היא ענייה במקום א' ועשירה במקום אחרת)