כוס הישועות קלט

באגם דוק. ויש ליישב קצת דה"ק תוספות דלעולם לוקמא כשעומדת בביתו ומודה סומכוס וסיפא מיירי נמי בברי וברי ואי משום דא"כ הוה דלא כרבה בר נתן מאי אכפת לן בזה אחרי דמתניתין אתיא כסומכוס אבל השתא דמתניתין אתיא כרבנן שפיר קא מדייק א"כ לימא דלא כרבה בר נתן דהיאך יחלוק על סתם מתניתין דאתיא כרבנן ודוחק:

בא"ד ואם הי' עם חזקת ממון חזקת מעוברת אפי' סומכוס מודה דהמע"ה כדאשכחן בריש שור שנגח הפרה כו' הוצרכו לזה דלא תימא הלא ע"כ לרבנן חזקת מעובר' חשיב' טפי מחזקת ממון דהלא ע"כ סיפא דמתניתין דקתני פרה שנגחה השור אתי' כרבנן דבעל הפרה משלם רביע נזק ולא יותר דאינו משלם אלא כאלו וודאי הוולד סייע דהמע"ה וא"כ למה משלם בעל הוולד השמיני' לימא נמי המע"ה אלא ע"כ הואיל דאית ליה לניזק החזקה דמעוברת אמרינן יחלוקו. לכך כתבו דאינו כן אלא הסיפא אתי' נמי כסומכוס ומודה סומכוס היכא דאיכא חזקת מעוברת עם חזקת ממון דאמרינן המע"ה וסיפא דסיפא אתי' כסומכוס דוקא ולא כרבנן דרבנן אפי' נגד חזקת מעוברת אמרי המע"ה. דוק היטב ותמצא כי כנים דברי ולכאורה שלא עלה על לב המפרשים דברי אלה לכך כתבו מה שכתבו ע"ע. ומכל מקום יש לדקדק קצת אמאי לא מייתי ראי' לדבריהם אלו מהא דאיתא התם בהדי' בברייתא דפליגי חכמים אשור שנגח את הפרה ואמרו המע"ה והלא התם נמי אית ליה לניזק חזקת מעוברת ואפ"ה אית להו המע"ה. ואפשר ליישב דאי משום הא לא ארי' דדילמא התם איירי דמוחזק המזיק ולא איירי בעומדת באגם דאינו אלא חזקת מרא קמא והכא קשי' להו לאוקימתא דמרא קמא דנימא חזקת מעוברת יהי' עדיף ממנה. ואי תימא דמ"מ ה"ל לאתוי ראי' מהא דאמר התם אמתני' זו דברי סומכוס ואי חזקת מעוברת עדיף ממרא קמא לוקמא אפי' כרבנן ומיירי מתניתין בעומדת באגם אפשר לומר אחר שראה דפליגי רבנן בהא מילתא בברייתא בהדי סומכוס ניחא ליה לומר דמתני' אתי' נמי כסומכוס וק"ל:

עוד קשה לי על דבריהם אלו דמודה סומכוס בשיש חזקת מעוברת עם חזקת ממון דאמרינן המע"ה א"כ מאי מקשה הש"ס ארבה מסיפא דתני ישבע נימא דרישא שאני דאית ליה ללוקח חזקת מעוברת לכך סבר יחלוקו משא"כ בסיפא. ואפשר לומר מדאמר רבר"ה סתם אין אמר סומכוס כו' משמע דאין חילוק ודוחק ועיין בחידושי ב"מ מה שכתבתי שם עוד:

הנה יש עוד לדקדק בש"ס דמקשה אלא לרבר"ה שמא ושמא ל"ל דלמא קמ"ל דאפילו בשמא ושמא פליגי רבנן וכן מצינו סוף המניח דקאמרה מתנית' איזה בבות לומר דפליג סומכוס עליהם ועיין בתוס' שם דף ל"ו בד"ה ראוי ליטול כו' ואי תימא דבמקומות הרבה מצינו דפליגי כי כשתדקדק תמצא דהוה אפשר לומר בכל מקום דאתי' אפי' כרבנן ולא פליגי אסומכוס כ"א בברי וברי משא"כ כאן דחזינן דמתני' מיירי נמי בברי וברי א"כ ע"כ אתי' כסומכוס וא"כ בשמא ע"כ אתי' נמי כסומכוס כאשר כתבתי לעיל ודוק:

עוד יש לדקדק לפרשב"ם מאי מקשה שמא ושמא ל"ל דלמא הא קמ"ל דברי וברי איירי דוקא בשאין מוחזק אחד מהם דאל"כ שמא ושמא ל"ל אלא ע"כ שמא ושמא איירי אפי' בדמוחזק וברי וברי איירי דוקא בשאין מוחזק וי"ל ודוק:

עוד יש לדקדק לפירוש ר"ש דברי איירי דוקא בעומדת באגם א"כ מאי מקשה לעיל ריש ב"מ דף ב' ע"ב ולרבה בר רב הונא דאמר אמר סומכוס אפילו ברי וברי מא"ל פירוש דמתניתין אתי' דלא כסומכוס ומאי קושי' דע"כ לא קאמר סומכוס אלא בשאין מוחזק אחד מהם משא"כ התם כל חד וחד הוה כאלו מוחזק בכולו וכדפירש"י שם ע"ע ועיין בתוספת שם ויש ליישב קצת:

עוד בגמר' אמר רב בטוענו דמי כו' ושמואל אמר בטוענו כסות הא דנייד שמואל מדברי רב ולכאורה דבריו דחוקים יותר מידי כסות קתני אבל על אוקימתא דדמי לא קשה כן נראה דא"כ למה נקט מתני' עבד ושדה אם הם מוחלקים בדמים מאי אכפת לן אם הדמים הם דמים דעבד ושדה או דמטלטלין או שארי דברים אבל לשמואל א"ש דקמ"ל דבדיילפי לא אמרינן מה שטענו לא הודה לו ותני שדה בהדי' דאיירי בעומרי שדה ע"כ דלא ניסוק אדעתין (אי הוה תני עבד לחוד) דלא מיירי בכסות אלא בעבד ממש ונשבעין על העבדים סבירא ליה לכך תני נמי בהדי' שדה דע"כ אין נשבעין דליכא למ"ד דאית ליה נשבעין וא"כ ע"כ מיירי בעומרי שדה א"כ עבד ג"כ דכמוה' וק"ל:

עוד בתוס' ד"ה הא מני עד לבסוף וצ"ל דיחלוקו לא קאי אשאלה היום ושכרה למחר. לא תפרש דקאי אאם שכרה היום ושאלה למחר כדמפרש הרמ"ל דבהדי' כתבו בריש הפר' דלא קאי אלא אשאל אחת ושכר א':

בד"ה דמי עבד גדול פי' בקונטרס כו' עד וא"ת והיכי קאמר כו' והא ליכא דררא דממונא כו'. הנה לפירש"י שפיר יש ולמצוא דררא דממונא אחר דמיירי בשולח ושליח אם כן אפשר לומר דמיירי דנתן לו תרי סכומי מעות חד לקנות בו עבד גדול וחד לקנות בו עבד קטן ונאבדו תרווייהו חדא באונס וחדא שלא באונס והמשלח אומר דהקטן נאבד באונס ולא הגדול ותובע דמיו של הגדול והשליח אומר אפכא משא"כ לפירושם דנתן לו מעות ליקח ממנו א"כ חייב המוכר להחזיר לו המעות לעולם אפילו נאבד באונס דהלא כל הנאה שלו וק"ל:

אבל קשה לי דמאי קשי' להו אפי' לפי דבריהם עד שתירצו בדוחק הלא שפיר אפשר לצייר דהוה דררא דממונא דמיירי דלקח ממנו שני עבדים אחד גדול ואחד קטן ואיירי במקום שכותבים השטר כדפירשו ז"ל ומתו תרווייהו רק חד מת קודם כתיב' השטר וחד מת לאחר כתיב' השטר והלוקח אומר דהגדול מת קודם כתיבת השטר וצריך להחזיר לו אותו מעות והמוכר אומר איפכא ודוק:

ע"ב בגמרא אלא אמר ר' הושעי' כגון שטענו עבד בכסותו כו' עיין בספר מלחמות דהרמב"ן דהקשה לדברי בעל המאור דאית ליה כסברת התוספות לעיל דבשהנתבע טוען שמא אין מגלגלין לישבע עליו ולומר משאיל"מ א"כ לר"נ דסבר דלא אמרינן ברי ושמא ברי עדיף ומוקי למתני' לעיל בשיש עסק שבועה ביניהם א"כ ע"כ מתני' דלהכא נמי צריך לאוקמי כן ולמה זכה בגדול והיינו בעבד, דהלא על העבד אינו צריך לישבע הואיל דטען עליו אינו יודע ויש ליישב קושיתו דילמא ר"נ מוקי למתני' כרב או כשמואל ור' הושעי' לית ליה דרב נחמן אלא כר"י ור"ה וק"ל:

בגמרא והא ר"מ איפכא שמעינן לי' כו' הא דלא מקשה ר"מ אדר"מ דהתם אית ליה דנשבעין על עבדים והכא אית ליה דאומר הרי שלך לפניך אפשר לומר אי לאו דאמר רבא עבדא דקטעא לידיה ושדה שחפר כו' דמשמע בין בעבד בין בשדה אית ליה נשבעין לא הוה קשה ליה מידי דודאי שפיר יש לחלק בין שבועה להשבת גזילה דאף דאית ליה בשבועה דנשבעין עליו ולא הוה דומי' דקרקעות מ"מ בהשבת גזילה אית ליה דהוה דומי' דקרקעות ואף דמחד כלל ופרט או רבוי ומיעוט קאתו מ"מ סברא גדולה יש לחלק ביניהם דבשבועה אית לן רבוי לרבות דברים אשר לא מרבינן בגזילה כדאיתא בשבועות דף ל"ז ע"ב דכתיב מכל אשר כו' מכל רבוי הוא בשבועה אבל השתא קשה לי' דא"כ היאך אפשר לומר סברות הפוכות דבגזילה יאמר ר"מ דהוה כקרקע ורבנן יאמרו כמטלטלין ובשבועה נאמר איפכא דרבנן יאמרו דהוה כקרקע ור"מ איפכא. ולכך מדייק בדבריו והא ר"מ איפכא שמעינן ליה ולא קאמר והא ר"מ עבד כמקרקע דמי סבירא ליה אלא דבא לומר היפוך הסברות מצינו אם כן בדבר בשלמא אי לאו דאמר רבא דאף בשדה סבירא לי' דנשבעין לא הוה קשה ליה דא"כ מצינו סברות הפוכות דמנ"ל דלמא רבנן אית להו בכל מקום דנשבעין על עבדים ועל קרקעות וכן בגזילה דדרשי רבוי ומיעוט ולא כללי ופרטי והא דאמרו כשם שאין נשבעין כו' לדברי ר"מ קאמרו לדידן אין חילוק דבין בקרקעות בין בעבדים נשבעין אלא לדידך דאית לך דאין נשבעין על קרקעות א"כ כשם שאין נשבעין על קרקעות כן תאמר דאין נשבעין על עבדים דמה חילוק יש וכדמקשי' תוס' באמת לר"מ בד"ה דילמא כו' וכן אפשר