כוס הישועות יג

חידושי מסכת בבא קמא פרק א' בגמ' מדקתני אבות כו' יש מדקדק מאי קבעי לי' לש"ס אם תולדותיהון כיוצא בהן או לא הלא מוכח דתולדותיהון כיוצא בהן דאי לאו כיוצא בהן א"כ מאי קאמר תנא דמתני' לא הרי השור כהרי המבעה פי' אי כתב רחמנא שור לא נפק מבעה מני' ואמטו להכי אצטרך למכתב גם הוא הלא אע"ג דכי אין זה אצטרך למכתב כל ד' אבו' דאי לא הו' כתב רחמנ' כל הד' אבות אע"ג שהיינו למדנו אותו שלא נכתב מהנכתב בין בבנין אב בין בק"ו מ"מ בפירוש לא הי' נכתב וה"א שהוא תולדה ולא אב כדפרש"י אבות קרי להו להנך דכתיבי בקרא בהדי' אלא ע"כ מוכח דתולדותיהון כיוצא בהן:

ויש לתרץ דרש"י ז"ל דפירש אבות קרי להנך כו' היינו לפי האמת דמסיק הגמרא דיש מהן כיוצא בהן וא"כ קשה לאיזה קרי אב ולאיז' קרי תולדה לכך פיר' אבו' קרי כו' אבל הבעל הבעי' חדא מגו תרתי קמבעי' לי והכי פירושו תולדותיהון כיוצא בהן ולהנך קרי להו אבות דכתיבן באוריית' או לאו כיוצא בהן ולכך קרוין תולדו' הואיל דקילי מאבו' נינהו ודו"ק:

ע"ש בגמ' י"ל דקאמר ומאי איכ' בין אבו' לתולדו' נפקא מינה כו':

ממ"נ מאי קמבעי לי' אי דקמבעי לי' מהיכן זכו הל"ט מלאכו' ליקראו' אבות והאחרו' תולדו' ולא אפכא א"כ קשה מאי קמשני לי' דאלו עביד ב' אבו' כו' הלא עדיין קשה אימ' אפכא אלא ע"כ צריך לומר דשאל מאי נפקא מינה בדינ' דנקראי' קצת אב וקצת מהן תולד' וא"כ שפיר קמשני א"כ קשה על הא דקא פריך ולר' אלעזר דמחייב כו' ע"כ קא מבעי' כבראשונ' וא"כ מאי קמשני הך דהוי במשכן חשיב' כו' הלא עדיין קשה מאי נפק' מינ' בדינ':

ונ"ל דהכי קמשני לי' הך דהו' במשכן חשיב' אם עשה מלאכ' כיוצא בה קרי אב ויש לה תולד' והך דלא הו' במשכן חשיב' קרי לה תולד' ואין לה תולד' אפי' עשה מלאכה שכיוצא בה ודוק:

וא"כ קשה על הש"ס דקא בעי הכא תולדותיהן כיוצא בהן הלא מוכח דתולדותיהן לאו כיוצא בהן דאי כיוצא בהן מאי נפקא מינה בדינ' כדלעיל ודוק:

ונ"ל לתרץ דהש"ס ידע גם בזה דיש מהן לאו כיוצא בהן אלא קבעי' לי' אם יש מהן ג"כ כיוצא בהם או אם נאמר דכולם לאו כיוצא בהם ותירץ לו הש"ס דיש מהן דוק:

בתוספ' ד"ה גי' וא"ת אמאי לא כו' וע"ק דבגמ' מוכח דנחי' למניינ' מדפריך ותנא דידן מ"ט לא תני הני כו' וקשה לי דלמ' הגמ' גופי' הכי קא מקשה לתנא דבי ר"א מאי טעמא לא תניח הן ואי תימ' דלא צריכת והראי' דגם תנא דמתני' לא תני הן ע"ז קאמר דזה אינו ראי' דתנא דמתני' לא נחית למניינא והראי' דלא תני הני משא"כ לדידך דנחית למניינא מ"ט לא תניח הן ודוק כי יש ליישב:

בד"ה ולר"א כו' ועוד דנוטע ומבשל אין צריך להתרותו משום אב ואם התרה משום התולדה חייב ואפ"ה לא חשיב לי' בפ' כלל גדול:

ונ"ל דהכי פירוש' ועוד אפי' את"ל שצריך להתרות התולדה משום האב הוצרך הש"ס לתרץ הך דהוה במשכן חשיבא דאלו לא קאמר זה אלא דנפקא מינה שצריך להתרו' אתולדה בשם האב לא הו' ידעינן דקרוים אבות אלא אותן מלאכות דמתני' דכלל גדול חשבי להו וכל מלאכות חוץ מאלו קרוים תולדו' וא"כ הוינ' סברי דנוטע ומבשל אשר אינן בחשבון דמתני' דכלל גדול תולדות נינהו ואין צריך להתרותן בשם אב וא"כ הו' קשה לן על תירוצו מנוטע ומבשל לכך קאמר הך דהוה במשכן חשיבא כו' וא"כ נוטע ומבשל דהוו ג"כ במשכן חשיבא ג"כ אבות נינהו ולעולם אימא לך דצריך להתרות התולדה בשם האב דוק:

בד"ה ה"ג הך דהו' כו' מאי דאיכא בין ב' הגירסאו' האלו נ"ל דלגירסא א' הך דהוה במשכן חשיבא הוה אב והך דלא הוה במשכן חשיב' קרי תולדה והך דלא הו' במשכן כלל אע"ג דחשיב' אפי' תולד' לא הו' אבל לגיר' הב' תולד' מיה' הו':

דף ג' ע"א בתו' ד"ה והא דמכלי' קרנ' וא"ת וליכתוב כו' וי"ל דה"א דוקא דשילח שלוחי כדלקמן:

והנה על דבריה' האלו כל המפרשי' כולם כאחד מתמיה' א"כ מאי מקשה לקמן הש"ס ולכתוב רחמנא ושילח ולא בעי ובער הלא ידע כבר בזה דתיבת ושילח יש במשמעו דוקא דשילח שלוחי:

ונ"ל דפיר' דתוס' כך הוא דהא דאמרו דה"א קאי על הא דקאמר הש"ס סד"א ומפרשים התו' אות' ס"ד דאמר ה"א אידי ואידי אשן והא דמכלי' קרנ' פיר' אם אזלא ממילא אינו חייב אלא היכ' דמכלי' קרנ' והא דלא מכלי' קרנ' פי' אם שלחו שלוחי חייב אפי' לא מכלי' קרנ' דאי לאו הכי הא קשו קראי אהדדי דובער משמע דוקא דמכלי' קרנ' ושלח משמע אפי' דלא מכלי' קרנ' אלא ע"כ צריך לומר לצדדי' כתיב ומסברא דידן הוה אמרינן כן ולא ממשמעות דקרא אבל אי לא הוי כתיב אלא חד קרא אפי' קרא דושלח קא מרבי לן אפי' באזל' ממילא וא"כ מתורץ קושיו' התו' דלכתו' רחמנא ושלח כו' דאי לא הוה כתיב אלא ושלח ה"א אפכא דלא מכלי' קרנא חייב אפי' באזלא ממילא ורחמנא לא רצה בזה אלא בדלא מכלי' קרנ' לא יהי' חייב אלא בשלח שלוחי דוקא לכך הוצרך לכתוב ושלח וגם ובער כדי שיקשו הקראי אהדדי וממילא נתרץ הא דאזלא ממילא אינו חייב אלא במכלי' קרנ' והא דשלח שלוחי חייב אפי' בלא מכלי' קרנא זהו לפי סבר' ס"ד דגמ' עד לקמן במסקנא דמתרץ הש"ס דאי הוה כתוב אפי' ושלח לחודה ה"א דשלח שלוחי דוקא דתיבת ושלח מורה על זה ודוק:

בד"ה לא עשר כתיב כו' ע"כ נראה לפרש דסתם בור עמוק הרבה כו' ואי הו' כתיב בור ה"א דוקא בור ולא שיח ומער' וכו' גם כאן כולם כאחד מקשי' על דבריהם למה להו למימר ולחדש לן צריכות חדשה הי' להם לומר דאי הוה כתב בור לחוד ה"א עמוק הרבה לכך כתיב והמת יהי' לו:

ונ"ל כי לא מחכמה שאלו זאת כי תוס' ז"ל נשמרים מזה דא"כ מאי זה שאמור בגמ' לא עשר כתיב הלא ודאי עשר כתיב דנמצא למוד מיתורא דקרא לכך קאמר דמיתורא דקרא קא מרבינן שיח ומערה ואנן מכח סברא קא מרבינן נמי בור עשר הואיל דחזינן דאע"ג דכתיב בור דוק' קא מרבינן מוהמת יהי' לו את שיח ומער' הואיל דיש בהם כדי להמית א"כ בור עשרה דג"כ יש בו כדי להמית דקים לן כו' אבל בהדי' ודאי לא קא מרבינן בור עשר אלא מכח סברא וא"כ שפיר קא פריך לא עשר כתיב ולכך קאמרו והכי פריך כו' ומסיק כו' להורו' דהמקשן הקשה בתחלה מה דמקשה לבסוף אלא התרצן לא ידע מאי דקא מקשי' לי' עד שפירש לו לבסוף ודוק:

ע"ב בגמ' יש להקשות אס"ד דש"ס דאין הנאה להזיק יהיה חמור מהיכא שיש הנא' להזיק א"כ קשה על תנא דמתני' למה לא נקט להו כסדר לא הרי שור כהרי בור מאי אמרת דא"כ אתי' מבעה מני' דאין לו שום פרכ' דיהי' דבר מה בהני תרי היינו שור ובור מה שאין במבעה והתנא האריך להגדיל תור' ויאדיר כדכתבו תו' לעיל הלא לפי הס"ד דר"י יש לו פרכ' דמה להני שאין הנא' להזיקן משא"כ במבע' ויש לישב ודוק:

דף ה' ע"א בגמ' וקרן מאי שייר כו' וקש' מנא לי' לתלמוד' דבתיב' שור לא נכלול בי' קרן עם רגל וא"ל דלכך קא מקשה מאחר שראה דשמואל נייד מזה לומר דבתיבת שור נכלל יותר מאב א' דלכך לא קאמר כרב דאמר דתנא שור לקרן ושן ורגל א"כ מאי מקשי הש"ס בסמוך ושמואל מ"ט לא אמר כרב הלא כבר ידע הטעם דלכך נייד מפירושו כפי מה שאמרנו:

ונ"ל דה"ק ושמואל מ"ט לא קאמר כרב דהיינו דמבעה זה אדם ושור תנא לשינו וקרן ורגל שיירי כשם שגם עתה קאמר דתנא שור לרגלו ומבעה לשינו וקרן ואדם שיירי ודוק:

ואכתי קשה לי למה נייד הש"ס ממה שאמר בראשונה תנא שור לקרנו ורגל נתרבה מכשהזיק חב המזיק