כוס הישועות קלח

מבית סאה צריך לשלם חצי זהוב רביעית מה שהיה מגיע אבית סאה ואין זה קרוי שומא ודאי ומה שמקשים דלמ"ד קלח בס' קלחים כו' אמאי נקט במתני' בית סאה אומר אני דגם זה יתפרש היטב לפירושו דע"כ הא דאמר דשיימינן קלח בס' קלחים אכתי לא ידעינן הני ס' קלחים נופיך באיזה שדה יהיו אם בשדה אשר תחזיק בית סאה או אשר תחזיק ס' כורין ובודאי שדה המחזקת בית סאה חלקיה לא ישוו להחלקים אשר בבת ס' כורין למשל אם נאמר שדה בת ס' כורין הואיל והיא גדולה ועשירים לוקחים וקופצים עלי' הרבה ובשביל כך ימכר ביוקר מאד עד שכל בית סאה שבתוכה יבא עלי' לפי חשבון שלשה זהובים אפשר דשדה אשר אינה מחזקת כ"א בית סאה ימכר בעד שני זהובים אחר שאינה ראוי' לעשירים וא"כ ס' קלחים אשר בבית סאה לחוד אינן שוי' ודאי כס' קלחים אשר בבית סאה הנלקח בשדה בת ס' כורין וא"כ שפיר קצב לן' מתני' בית סאה לומר דלעולם הני ששים קלחים או שיעור אחר יהיה משדה בת בית סאה לא פחות ולא יותר דוק היטב ובזה יתורץ נמי מה שמקשי' אח"כ מהא דפריך התם אכולהו אמוראי ולא פריך אמתני' דלפי מה שכתבתי ודאי לא קשה מידי אמתקן דודאי אף דשמין בפני עצמה ולא בששים מ"מ צריך לן שיעורא באיזה שדה יהי' נשום בפני עצמו דחלקים דשדה גדולה אינן שוין לחלקים דשדה קטנה ואף דיהיו שוין במדותיהן למשל ד' אמות דשדה גדולה אינן שוין לד' אמות דשדה קטנה כאשר כתבתי לעיל דוק בדברי היטב ותמצא כי הן כנים ונאמנים:

דף ק' ע"א במתני' המחליף פרה בחמור וכן המוכר שפחתו כו' הא דלא תני בדין הזה כל חילוקי דינים דתני אח"כ בעבדים ושדות והיינו ברי ושמא ושמא וברי וכי' נראה דאפשר לומר לר' נחמן לעיל דאמר ברי ושמא לא אמרינן ברי עדיף אלא אוקי ממון אחזקתי' ומוקי למתני' דלעיל בשיש עסק שבועה ביניהם הנה מתני' הלז בא לרמז זה במאי דלא תני כל חילוקי דינים דבסמוך משום דמיירי הכא כשאין עסק שבועה ביניהם ולכך לא תני נמי הכא בברי וברי דישבע משום דמיירי שאינו מודה מקצת והיינו דקאמר לי' הילך אפרה ואעבד (ועבד בלאו הכי י"ל דאין נשבעין עליו ולכך תני עבד בהדי פרה לומר כשם שעבד רי בלי עסק שבועה כן פרה וק"ל) ואי תימא היאך אפשר לומר דמיירי בהילך הלא הש"ס מוקי לה בשעומדת באגם ולכאורה משמע דלאו הילך הוא כדמשמע בב"ק דף ק"ה ע"ב דאמר רבא כי תני' דאמר ליה הילך כי קאמינא דקיימא באגם. אומר אני דלאו כ"ע מודים דלא הוה הילך בעומדת באגם ועיין בגדולי תרומה שער ז' ועוד את"ל דלאו הילך הוא מ"מ מנ"ל דאית ליה לרבה בר רב הונא דאפילו בברי וברי אית ליה לסומכוס יחלוקו ומשום הכי צריך לאוקמא בעומדת באגם כדכתב רשב"ם דילמא לית ליה כוותי' ואת"ל אית ליה מ"מ אפשר דהולד עומד באגם או בסימטא ולא הפרה והשפחה וק"ל ולרב יהודה ולר"ה דאית להו ברי ושמא ברי עדיף אפשר דסבירא להו כרבה בר ר"ה דבברי וברי נמי אית ליה לסומכוס יחלוקו בשאין עסק שבועה כדמוקי רבר"ה בסמוך ולכך לא תני כל חילוקי דינים דבסמוך אף כאן לומר דהכא מיירי בברי וברי בלי שבועה דאורייתא ולכך יחלוקו דוק:

בגמ' תנן זה אומר א"י כו' תנן זה אומר גדול כו' הא דמקשה תחלה מסיפא ומדיוקא ולא מקשה תחלה מרישא ומפשטי' דמתני' דסותר להא דרבר"ה גם יש לדקדק לפירשב"ם דמחלק בברי וברי בין אם מוחזק א' מהם או עומדת באגם א"כ מאי מקשה מסיפא דלמא התם איירי במוחזק ורישא איירי בעומדת באגם כדמוקי הש"ס ואי תימא דדוחק הוא לאוקמי רישא וסיפא בתרי גווני הלא השתא איירי נמי בתרי גווני דרישא מיירי באין כאן שבועה דאורייתא כאשר כתבתי לעיל וסיפא מיירי היכא דאיכא שבועה דאורייתא גם יש לדקדק לרבא תרי זימני שמא ושמא ל"ל לכך אפשר לומר דודאי תחלה לא רצה להקשות מרישא דסיפא דשפיר ידע דיש לחלק בין מוחזק לשאינו מוחזק ורישא דסיפא אפשר דאיירי במוחזק א' מהם רק אחר דהקשה מסיפא וראה דאין לחלק ודלא כרשב"ם לכך הקשה אח"כ ונאמר דלכך קאמר בשלמא לרבא כו' לומר דלכאורה הוה אפשר להעלות על הדעת ולהקשות גם לרבא וא"כ לא הי' קשה מידי לרבר"ה אבל אחר דלרבא לא קשה מידי א"כ קשה לרבר"ה והנה הקושי' שהי' אפשר להקשות לרבא הוא תרי זימני שמא ושמא ל"ל וזה אין להקשות כ"א בשנאמר דרבא מודה דאית ליה לסומכוס יחלוקו אפילו בברי וברי בעומדת באגם ולא פליג ארבה כ"א בשמוחזק א' מהם ורבה אית ליה אפילו במו והא דלא מוקי רבא מתני' בברי ובעומדת באגם דניחא ליה טפי לאוקמא בכל גווני מלחלק בין עומדת באגם ומוחזק) אבל אם נאמר דרבא אית ליה דבכל גווני. לית ליה לסומכוס יחלוקו בברי וברי א"כ לא קשה תרי זימני שמא ושמא ל"ל דאחת בא למעט ברי וברי במוחזק א' מהם ואחת בא למעט אפילו בעומדת באגם ואי לא הוה תני כ"א פעם א' שמא ושמא ה"א דממעט ברי במוחזק דוקא וסובר המקשן נמי דאי אמרינן לרבה דסומכוס אית ליה בברי יחלוקו אפילו במוחזק צריכנא לומר דלרבא מיהא אית ליה לסומכוס יחלוקו בברי בשאינו מוחזק דאל"כ הוה פליגי רבה ורבא בפלוגתא רחוקה וא"כ שפיר קאמר בשלמא (אחר שראה דתירץ ליה הא מני כו' ולא קאמר אלא משמע ליה דלא הדר ביה ממה דאוקמא בעומדת באגם) כלומר אי הוה קשה לרבא תרי זימני שמא ל"ל והיינו בשהיינו אומרים לרבא דבעומדת באגם מודה א"כ ע"כ דלרבה אפילו במוחזק סביר דלסומכוס יחלוקו א"כ לא קשה מידי שמא ושמא ל"ל דשפיר ידע דתני סיפא לגלוי רישא כדמשני ליה השתא אבל אחר דלרבא ניחא דרבא פליג אפילו בעומדת באגם וא"כ ע"כ לרבה בעומדת באגם ולא במוחזק קאמר א"כ שמא ושמא דתני בסיפא ל"ל ואי תימא לגלוי רישא זה אינו דלא אמרינן לגלוי אלא אי תרווי' בחד גוונא מיירי אבל אחר דברי מיירי בשאינו מוחזק דוקא ושמא ושמא מיירי ע"כ אפי' במוחזק אין סברא לומר דאתי' לגלוי על הרישא ומשני לה התרצן דלעולם אמרינן לגלוי ארישא ורבה אית ליה דחולקים לסומכוס בברי אפילו במוחזק ולא כדס"ד ואי משום פלוגתא רחוקה דע"כ לרבא לא אמרינן יחלוקו אפי' בשאינו מוחזק דאל"כ תרי זימני שמא ל"ל אין זה פלוגתא רחוקה דאין סברא לחלק בין עומדת באגם או מוחזק א' מהם ולא כס"ד דיש לחלק ולא כרשב"ם ומאן דאית לי' במוחזק ה"ה בעומדת באגם ומאן דלית ליה לית ליה בתרווייהו דאין כאן סברא לעולם לחלק ביניהם והשתא שפיר קא מקשה מרישא דסיפא הואיל ואין לחלק בין מוחזק או אינו מוחזק כדמשני לי' ובדרך הזה שפיר יש לפרש נמי לישנא דבשלמא דאמר ג"כ בהא ודוק:

כן העליתי בדרך צחות לפני תלמידי:

בתוס' ד"ה ולחזי כו' וא"ת כו' וי"ל כו' אבל אם היה טוען שמא סברא הוא שלא תועיל כו' אפשר לומר דבזה יתפרש היטב הא דלא משני נמי אסיפא וקאמר עבד נמי דקאים בסימט' כמו שאמר שפחה נמי כו' דהלא גם הסיפ' אתי' כרבנן לפי מה שרצה לאוקמי רישא כרבנן אבל לדבריהם א"ש דהלא הסיפא מיירי בשטוען הלוקח שמא וא"כ לית כאן חזקה. אח"כ כתבו אבל מוכר אם הוא מוחזק מועיל כו' בזה רוצים לתרץ דלא תימא אחר שרבא מוקי למתני' בשמא ושמא א"כ אתיא אפי' כרבנן ורבא לא קאמר הכי לכך אמרו דבמוכר מועיל החזקה ודוק:

בד"ה הא מני כו' נראה לר"ש כו' ומיהו קשה כו' עד מ"מ מנ"ל כו' כבר כתבתי בחידושי ב"ק פרק הפרה מה דקשה על קושיא הלז דהלא ע"כ סיפא דמתני' דלשם איירי בניזק אומר שמא ומזיק אומר ברי דאל"כ הוה קשה ארבה בר נתן וא"כ רישא מיירי בניזק אומר ברי ומזיק שמא וגם בברי וברי כדאיתא שם בש"ס ובתוס' וא"כ הואיל דמתניתין אתיא דלא כסומכוס בניזק אומר ברי ומזיק שמא א"כ ע"כ בהא דברי וברי ע"כ אתיא נמי דלא כסומכוס דאל"כ ברי וברי ל"ל (היינו דתני לא כי לומר דמיירי בברי אומר מזיק) וכדאמר נמי התם רישא ניזק שמא ומזיק ברי ואמר סומכוס אפילו בהא דאצטריך לאשמעינן דלא בתמי' וא"כ ה"נ בברי וברי אי לאו דפליג סומכוס ל"ל וא"כ ע"כ דמיירי בעומדת