כוס הישועות קלז

שעביד נפשי' משתצא מחצירו ומשום דשלח עבדו עמה לא מיפטר וגם הכשת המקל ודאי אינו מביא החיוב רק השיעבוד דשואל דכשתצא מרשותיה הוא דמחייבו וזה נעשה ג"כ האידנא. ובזה יש לפרש ולומר דלא נגיה דברי רב בודאי דרב אמר נעשה כאומר לו הכישה במקל רק דקאי אמתני' דמתניתין דקתני ביד עבדו חייב נעשה כאלו אמרה מתני' הכישה במקל חייב וק"ל. והא דהביאה הש"ס דאתמר אחר שאמרה אמר לך רב באומר כו' ולא הביאה גם לכתחלה באמר נעשה כו' משום דשם הוה ס"ד דגם שמואל אית ליה באומר הכישה כו' דחייב ולא פליג עלי' דרב אלא אם אומר נעשה כו' והא דלא מוקי מתני' בעבד כנעני ובאומר כו' משום דמתני' סתמא קתני ועיין ברא"ש וא"כ לא הוה צריך להביא מימרא דרב דגם שמואל אית ליה כן אבל השתא דאמר באומר הכישה כו' משמע לי' דרב סובר דוקא כן ולא שמואל ולכך הביאה האידנא וק"ל:

עוד בגמרא ופליג דר"א כו' הא דלא כייל ר' אמי ור"א להדדי ואמר ופליגא דר"א ודר"א נראה דר' אלעזר פליג נמי אר' אמי דלר' אמי קנאו מדאורייתא מדאמר וחבירו מותר לבקע בו לכתחלה ולר"א לא קנאו אלא מדרבנן דתקנו קאמר וכן כתבו תוספות בב"ק דף מ"ט ע"ש ולכך קאמר ופליגא דר"א באפי נפשי' לומר דר"ה ור"א פליגא אדר' אלעזר וק"ל:

עוד תניא נ"ה כשם שתקנו כו' וכשם שקרקע נקנית כי' הוצרך לסיים כן לומר דלא תימא הא דאמר תקנו משיכה בשומרים היינו להתחייב באונסי' ולא לענין חזרה לכך מסיים ואמר וכשם שקרקע נקנית כו' וא"כ ודאי רישא דומי' דסיפא מה סיפא איירי לענין חזרה כך הרישא וק"ל:

בתוס' ד"ה א' שמואל כו' פר"ח דשמואל פליג עלי' דרב כו' ובזה יתיישב הא דהביא שמואל קודם לרב לומר דפליג דאי הוה מביא רב קודם לדשמואל ה"א דשמואל אית ליה נמי באומר הכישה חייב והא דלא מוקי למתני' כן משום דרצה לאוקמי מתני' כפשוטא ולאו דוקא באומר ולכך הביא שמואל קודם רב ורב אמר אפי' תימא בעבד כנעני ואי איתא דשמואל אית ליה נמי באומר חייב מאי אפי' תימא דאמר רב הלא גם שמואל מודה כן רק אינו רוצה לאוקמא למתני' דוקא באומר וק"ל:

וכן משמע דפליג כו' מדבעי לסיועי לרב ודחי ליה בדוחק דהנה מקומות מקומות יש בש"ס דיש דוכתא דפירושו דלימא מסייע הוא לומר מאי קמ"ל הלא כבר מפורש שם ובא המתרץ ואומר דאינו סיוע' דאי לאו דאמר המ"ד את דבריו לא הוה שמעינן כן ממתני' או מברייתא דהבי' אבל המ"ד אשמעינן דפירושא דברייתא או מתני' הוא כדבריו וזה לא אפשר לפרש הכא דא"כ דחייתו לאו כלום היא אחר שהוא בדוחק היאך יעלה על הדעת לילך בדרך הדוחק אחר שיש לן דרך מרווח ובאשר גם הלכה כן ואין חולק אבל באשר נפרש דלכך קאמר נימא מסייע כו' כלומר וא"כ קשה אשמואל א"כ שפיר קא משני ודחי ליה בדוחק כדי שלא תקשה ממנו אשמואל כן אפשר לומר דרך צחות אף דלפי פשוטו נאמרו הדברים כהוגן וק"ל:

בד"ה באומר הכישה במקל כו' ואע"פ כו' היינו כו' ולא תימא דנוקים לברייתא כן דזה נראה לי' דוחק. ומה שכתב מהרש"א בזה דא"כ רישא לא א"ש תמי' לי טובא דהלא כבר פליגי לעיל דף צ"ו או אמרינן שלוחו של אדם כמותו בשאילה בבעלים ע"ש:

בד"ה כיון כו' עד ועוד י"ל דהכא מיירי אפי' יצאת מיד לר"ה כו' יש לדקדק דא"כ מאי קאמר נימא מסייע לי' כו' דלמא הברייתא מיירי ביצאתה לסימטא ומשום קני' ודלא כרב שם בב"ב ורב ע"כ מיירי אפי' יצאתה מיד לר"ה ולענין אונסי' ודאי על התרצן לא קשה מידי דלא בעי לאוקמ' כן דסבירא ליה דגם שמואל אינו מודה ביצאתה לסימטא וא"כ האמת קא משני גם המקשן יש ליישב כן וק"ל:

בד"ה וחבירו מותר כו' תימא כו' הא דסמכו דבריהם כאן ולא קמקשי' רישא דלשם אסיפא ואמתני' דנהנה נראה דודאי אי לאו דהכא לא הוה קשה מידי דודאי יש בא"ד לתרץ ולחלק בין נתכונו לגזול או לא ואי משום דק"ל שואל שלא מדעת גזלן הוא וקים לי' כולי' ברשותי' היינו דוקא לענין אונסין אבל לא לענין קניי' דנקנה לי' לגמרי להיות ברשותי' אבל אחר דראינו הכא דבקיעה קונה לכ"ע אפילו לענין חזרה ודאי דקשה להו ולא צריכנא לדחוקי דמהרש"א וק"ל:

בד"ה כך תקנו כו' ועוד מאי פליגי דאמר הכא כו' כד נדייק תיבת הכא דקאמרו וגם מאי דמסיימו והיינו דקאמר ופליגי דרב הונא ע"כ נראה לפרש דהוה אפשר לומר דלענין אונסי' קמיירי והא דקאמר ופליגי דרבי אלעזר קאי אר' אמי דסבירא ליה דקני לגמרי מדאורייתא ור"א לא קאמר אלא תקנו משמע מדרבנן כאשר כבר כתבתי וע"ז כתבו מאי פליגי דאמר הכא כלומר הוה ליה למפלג אר' אמי והש"ס לא ה"ל להביא פלוגתא דר"א הכא אחר דברי ר"ה ולכך מסיימי תוס' שפיר והיינו דקאמר ופליגי דר"ה דייקא וק"ל:

ע"ב בגמ' להקדש משלם נ' וחומשייהו מה שאין במזיק דלא משלם חומשא כו' זולת פי' רש"י ותו' הי' נראה לומר אחר אשר נדקדק על מה דמסיים מה שאין כן במזיק דלא משלם חומשא ומה ענין לתשלומי' דחומשא כאן וגם מאי דקאמר וחומשי' אינו ענין לכאן לכאורה. לכך נראה לומר דאחר שמצינו מן התורה דנקיל בתשלומין מדכתיב וביער בשדה אחר דלא ישלם כל חדא וחדא אלא כי היכי דמזדבני בהדדי א"כ למה לא נעשה כן ג"כ בהקדש אלא ודאי הטעם היא אחר דחזינן דהתורה אחמיר בהקדש דיוסיף אפילו חומש מכש"כ דלשלם כל חדא וחדא ולכך מסיים להקדש משלם נ' וחומשייהו כלומר אחר דמשלם חומשייהו מכש"כ דלשלם חמשי' ולא נקיל גבי' בתשלומין וא"כ במקום אשר חזינן דלא משלם חומש א"כ לא נחמיר עליו ג"כ דלשלם אכל חדא וחדא אלא כי היכי דמזדבני בהדדי ולכך קאמר שפיר מה שאין כן במזיק דלא משלם חומשא כלומר במקום דלא משלם חומשא והיינו במזיק לא משלם נמי כ"א חמשי' נכי חדא ובזה יתורץ קושי' התוס' דמקשי' והא כי יאכל בתרומה כתיב כו' דוק:

בגמ' אמר רבא הני שקולאי כו' עיין ברא"ש ובטור כי הרבה פירושי' נאמרו בדא:

בתוס' ד"ה שמין בית סאה באותה שדה תנן פי' בקו' כו' וא"כ לר"י כו' הל"ל בלשון זכר כו' נראה לתרץ ולומר דה"ק שמין בית סאה באותה שדה כמה היא יפה כל השדה עם אותה בית סאה וכמה היא יפה אותה שדה בלי אותה בית סאה ואח"כ מחלקי' אותה ניכוי לחלקים כמה יגיע לערוגה חדא למשל אם היה כאן שדה אורך ורוחב ששים סאה שמין כמה הן יפין בהיותן בהדדי כל הששים סאה וכמה הן יפין בשיגרע בית סאה אחת ובית סאה בשדה המחזיק ששים סאין שמין כאשר כתבתי וא"כ שפיר קאמר לישנא דנקיבה דודאי אשדה המחזקת ששים סאין קאי דוק:

והא דמקשי' עוד דבפ' הכונס כו' ומאי בעי כיון דבמתני' מפרש בהדי' כו' אומר אני דלא קשה ג"כ מידי דכבר אמרנו דשמין בית סאה קאי אשדה ואכתי שיעור' לא ידענא כמה יחזיק השדה אשר ישום עלי' אותה בית סאה דודאי אם יושם בית סאה אשדה המחזקת מאה כורין לא יהיה ניכר' כולי האי כאשר יושם אשדה המחזקת כור וכדכתב רש"י שם בד"ה סאה בס' סאין לכך בא ריב"ח שם ואמר סאה בס' סאין דלעולם שמין כן והוא דבר השוה למזיק ולניזק לעולם. ומה שמקשי' עוד הני תרי שומו' מנ"ל כו' לפי מה שכתבתי לא קשה נמי מידי דודאי לית כאן תרי שומ' דחד שומא הוא דאיכא והיינו בית סאה אששים סאין למשל דאמרינן ששים סאין בהדדי כמה הן שוי' ק"ך ר"ט נ"ט סאין כמה הן שוין קע"ח זהובים (דאף דמגיע לכל בית סאה שלשה זהובים אם היינו מחלקי' הששים סאין לחלקים אבל אחר שאמרנו דנישום הבית סאה אשדה כולו לא יגיע עליו כ"א שני זהו' כי אדם אשר לוקח שדה המחזיק ששים סאין אינו מדקדק כולי האי אם יחסר בית סאה א' כדכתב רש"י שם) וא"כ מגיע אבית סאה שני זהובים ואם היה נאכל הרביעית